18/10/2023
לא נסכים על הכל, אבל כולם רוצים 5 דקות חופש, אז כתבתי איזה קטע, לכל המעוניין.
פורצים ועבריינים ישראלים.
כמו שאתם מכירים את המוח היהודי, הוא מוח מאוד מתוחכם, העם היהודי גידל וטיפח הרבה מאוד גאונים.
לכן, מאוד אפשרי שלמוח הגאוני יש צדדים פחות חיוביים, וכך המצאנו גם כמה גאונים מפוקפקים.
כך, גדלו בישראל שני פורצים ששווה רגע להתעכב עליהם בגלל הסיפור, התעוזה, התחכום, והרצון להוכיח. מה שנקרא, היכל התהילה של הפורצים הישראלים.
יצחק דרורי, נולד בשנת 1944 וכבר בגיל צעיר הוא התייתם מאימו שנפטרה, ארוע שקל מאוד לנחש שהיה משמעותי וכואב עבורו, והשפיע על האישיות שלו ועל התפתחותו.
בזכרונותיו, מתאר דרורי את היחסים עם האם החורגת והחדשה כיחסים מאוד רעים, שהיה להם מקום בכך שכבר בגיל 6, הוא התדרדר לרחוב.
אחרי שישן בגנים הציבוריים בירושלים, היה קם בבוקר מוקדם, ועל מנת להשיג אוכל היה לוקח מהלחם שהגיע מוקדם לחנויות, מכאן הדרך כבר לפרוץ את החנויות ממש, היתה קצרה וכך עוד לפני תחילת גיל ההתבגרות הרשמי, הילד שהתדרדר לרחובות, והיה בעל כישורים וחוכמה יוצאת דופן היה כבר בעל ידע רב ויכולות מרשימות בפריצה ופירוק מנעולים. מה שיהפוך להיות המקצוע שלו….
בשנת 1976 בפריצה נועזת במיוחד הוא חדר למפעלי תכשיטי צרף, גנב זהב ויהלומים, בהמשך נתפס, נידון ל 7 שנים, ובכלא כמו בכלא, היה לאיש זמן לעבוד, ויש חברים שרוצים לעבוד, והוא מתחיל לתכנן את את השוד שישאיר את המשטרה פעורת פה.
בפברואר 85, הגיעו עובדי הסניף המרכזי של בנק הפועלים בירושלים לעוד יום בעבודה, וכשירדו לחדר הכספות, לא נשארה לסת אחת במקומה, כל הכספות פרוצות ומרוקנות. בעבודה שנראתה מתוכננת, מוקפדת, נקייה ובעיקר מרשימה ומתוחכמת.
יצחק דרורי שהיה החשוד העיקרי, נעצר מיד, אך מהר מאוד שוחרר, מאחר והציג אליבי אמין שהוכיח שאין ידו בדבר ובזמן הפריצה הוא היה בכלל במקום אחר. שמח וטוב לבב הלך לביתו. רק בהמשך, אחרי ההשפלה של המשטרה באי פיענוח הפרשה, הוא נעצר בעקבות עד מדינה שנתפס בפריצה אחרת, דרורי הואשם והסתבר שהוא היה המתכנן…
לצורך התכנון הוא הגיע לבנק וסיפר למנהל הבנק שהוא איש עסקים רציני שמחפש כספת, המנהל לוקח אותו ומציג לו את חדר הכספות. הוא רואה את מותג הכספות, למחרת מגיע למפעל הכספות, הפעם כיהלומן שמחפש כספת, מוצא את הכספת שהוא רוצה… ומתאמן עליה, בהמשך מקים חוליה שתהיה חוליית הפריצה והריתוך, בערב הפריצה הוא יורד לסיבוב קצר לנתק את החשמל של האזעקה. ומשאיר את העבודה לחברים שאותם הנחה מה לעשות בדיוק, איפה ומתי…
לאחר שהשתחרר מהכלא דרורי שכבר תפס שם בעולם העבריינות והפריצות, כתב ספרים (המוח - הספר הראשון שקראתי) נכנס ויצא מהכלא, והמשיך להתל בשוטרים.
נאחל לו חיים טובים ויפים והליכה בדרך הישר.
אז מי היה הפורץ השני?
נעמן דילר נולד בעין המפרץ בשנת 1939, כיאה לקיבוץ של פעם, הנאמנות היא קודם כל לקיבוץ, ולכן, כשהוא מגיע לגיל שנה ואמא שלו מקבלת הודעה שהיא צריכה לעבור לעזור בקיבוץ עין החורש, היא לא חושבת פעמיים, ועוזבת את בעלה ובנה שרק כעבור 4 שנים עוברים אליה לעין החורש, הארוע הזה היה כמובן, חשוב ומשפיע במיוחד בחייו.
אולי בגלל שהוא ילד שלא גדל עם כולם, ואולי בגלל שזה פשוט הוא. מילדותו היה אאוטסיידר ובודד. אבל כל מי שנתקל בו לא יכל להתעלם מהילד המוכשר שכל מה שנפל לעבודת ידיו הצליח, תוקן, הורכב ועבד.
המוטיבציה להוכיח את עצמו כל הזמן והכישרון הנדיר התחברו יחד ובבחינות הצבא הוא התקבל לקורס טיס ואפילו התקדם לא רע והגיע לקראת סיום הקורס לטיסת מבחן סולו. הפעם הכישרון והמוטיבציה הביאו אותו לעשות פעלולים באוויר מעל הקיבוץ. מישהו מהקיבוץ שלא אהב אותו במיוחד כנראה הלשין עליו, הדבר מתגלה והוא מודח מקורס טיס וחוזר לקיבוץ אבל הפעם הוא מוכשר, בעל מוטיבציה בודד וגם כועס.
ואז הוא עושה את טעות חייו הגדולה ביותר - הוא מנצל הלוויה בקיבוץ, פורץ את הבית של ההורים של זה שנהרג, ואיך שהוא השכן רואה את זה, מלשין עליו ולבסוף הוא מורחק ומגורש מהקיבוץ בבושת פנים.
נעמן עובר לתל אביב ומתחיל לתכנן את אחד השודים המרשימים, הוא מתביית על בנק במרכז תל אביב בית הלוואה וחיסכון בדיזינגוף. ואיך הוא עושה את זה? הוא מתחפש לעובד עירייה, חופר תעלה לתוך הבנק, כל יום חוזר לנקודה בה סיים, שם מדים של עובד עירייה וממשיך לחפור את התעלה, הוא תיכנן לשים קרוב לבנק בלוני חמצן, להחדיר דרך התעלה צינורות ולהתיך את הכספות.
אבל אז יש שינוי קטן בתכנית. מתחיל איזה ארוע לא ממש רציני, פורצת מלחמת ששת הימים. הפורץ הופך פטריוט, עולה על מדים והולך למילואים. וכידוע, המלחמה מסתיימת מאוד מהר, ונעמן שלנו חוזר לתעלה שהוא חופר, רק שהפעם הוא גם גיבור מלחמה אז בזמן שהוא חופר הוא גם מקבל תה ועוגיות מהשכנים. הוא מצליח לחפור לתוך הבנק, מחבר בלוני חמצן, מצליח לרתך את הכספות ולוקח את שללם. בקטע לא ממש ברור, אחרי שהוא מרתך עשרות מהם, הוא הולך לבית להתקלח, ואז הוא חוזר, כנראה עייף, ומחליט שכבר הספיק לו לרתך, ומתחיל להלום בכספות, הפעם השכנים שהביאו לו תה קצת פחות מבסוטים שלא נותנים להם לישון, הם מתקשרים למשטרה בגלל רעש ודילר נתפס על חם.
דרך אגב במהלך תפיסתו הוא נפצע, ובית המשפט מתכנס ליד מיטתו בבית החולים על מנת להאריך את מעצרו. חוות דעת פסיכיאטרית מזכה אותו בשנה קצרה בכלא והוא משתחרר.
דילר מתחיל לחיות את החיים, יוצא למסיבה ושם הוא מכיר את נילי שמרת… שילמים תהיה האישה המשמעותית בחייו.
מאחורי גבה או לפני גבה דילר ממשיך לפרוץ ואף עושה עוד פריצה אחת נועזת במיוחד, הוא פורץ לביתו של האומן הנודע וחתן פרס ישראל, ראובן רובין, שלל יצירות אומנות וסיכה בצורת יונה משובצת יהלומים, שגם היא פרי עבודותו של האמן.
לפסגת ״הצלחותיו״ הגיע דילר רק בשנת 2007 אז מגיעה נילי שמרת, האישה של חייו ומנסה למכור שעונים שקיבלה מבין זוגה נעמן שנפטר 4 שנים קודם. בניסיון לא ברור למכור את השעונים, מתגלה שאלו השעונים שנגנבו 24 שנים קודם ממוזיאון לאומנות האיסלאם בירושלים במה שנחשב שוד השעונים הגדול בוא נגנבו מעל 100 שעונים מאוסף מפואר של המוזיאון בשוד הגדול ביותר בישראל עד כה, וערך הגנבה נאמד ב 200 מיליון דולר של היום.
בסופו של דבר השעונים מידיה של נילי שמרת מוחזרים למוזיאון תמורת פיצוי לנילי, המשטרה שלא מקבלת את ההסדר עולה על העסקה המפוקפקת ובבירור קצר מגלה שבין זוגה של נילי הוא נעמן דילר, מי שמיד אחרי הפריצה ב 1983 נעצר ומראה אליבי של חותמת בדרכונו שמוכיחה שהוא בכלל לא היה בארץ.
אז מה קרה, כאיש חכם שהיה פורץ וגנב מתוחכם החזיק דילר במספר דרכונים.. הוא יצא עם הדרכון שלו מהארץ, וחזר בדרכון מזוייף והתחיל במשימה…
טוב, שוד השעונים הגדול הוא נושא בפני עצמו, ורק עליו אפשר לכתוב ספר, וכמו שהבנתם, הפורץ התגלה רק 24 שנים אחרי השוד ויותר מ 3 שנים אחרי מותו, היו שם שעונים של גאון השעונים אברהם לואי ברגה, והיה שם את השעון שהוא הכין למארי אנטואנט. וכמו שנאמר, רק על זה אפשר לעשות סרט… אבל זה לא הסיבה שכתבתי, בכל מקרה, עד הטעות של שמרת, נעמן יצא נקי וחיי את חייו…
כשהוא חולה, ולקראת סוף חייו, פנה נעמן לאימו ושאל אותה בכאב וצער ״איך יכלת לעזוב אותי בגיל שנה?״
התשובה של האמא היתה דרך אגב, שזה לא היא קובעת, אלא הקיבוץ…
על פניו שני אנשים שונים בנוף, דרורי מירושלים ודילר מהקיבוץ, אחד מתדרדר מגיל צעיר לפשע והשני עוד מספיק להגיע לקורס טיס, אחד האבא מנסה להוציא מהבית לפנימייה והשני מעביר 3 שנים חשובות בילדות רק עם אבא.
אבל הרבה מאוד ואולי העיקר, הוא משותף בין שניהם, משפחות ויחסים מורכבים עם המשפחה…
והמסקנה המתבקשת היא, שלא משנה מי אתם, מאיפה באתם ולאן תלכו… החיבוק שקיבלתם או לא קיבלתם מאמא - ילווה אתכם כל החיים. הלוואי שיקח אתכם בדרכים טובות.
נשיקות וחיבוקים
דניאל
