21/01/2025
שיירת הל"ה הפכה להיות לאות ומופת להקרבה אין סופית למען המולדת, ולסיפור שהציבור הרחב, גם כזה שאיננו בקיא באופן מלא בפרטי מלחמת העצמאות, מכיר אותו, לכל הפחות באופן מעורבל.
מדוע? שאלת היווצרותם של מיתוסים לאומיים היא תמיד חמקמקה, אבל ננסה לתת פה כמה סיבות:
א. העובדה שכל הלוחמים נפלו בדרכם לעזרת גוש עציון הנצור
ב. העובדה שהפרשייה הייתה לתעלומה, עד למחקר המקיף של יוחנן בן יעקב, יהושע כהן, ושאר אנשי בית ספר שדה לאחר מלחמת ששת הימים
ג. השיר של חיים גורי 'הנה מוטלות גופותינו', שכמו השיר 'גבעת התחמושת' הכניס את פרשיית הקרב לפנתיאון הלאומי
ד. ההקרבה של דני מס ופקודיו, שכפי שהראה במחקרו יוחנן לא נסוגו אחורה למרות שהיו להם כמה אפשרויות לעשות כך.
כאן ננסה להצביע על פן אחר של הפרשייה:
בשלהי מלחמת העצמאות יצא צה"ל למבצע שנקרא 'ההר'- בו השתלט על שטחים בשפלת יהודה. במבצע פעלה חטיבת פלמ"ח הראל. במהלך המבצע, שחלקו היה בשטח בו הלכו אנשי הל"ה, עסקו לוחמי שחלקם הכירו היכרות אישית את הל"ה, במציאת עדויות לנפילתם. החללים אמנם נקברו כבר בכפר עציון, אך הפרשייה הייתה סתומה.
כך כתב אחד מלוחמי הראל, יעקב רוזנס:
"למרות שדיר-אל-הווא נכבש על ידנו ללא קרב וללא אבידות משני הצדדים, כיבוש כפר זה הביא לבריחה של הערבים מכל הכפרים הערבים שבסביבה. כפרים כמו בית-נטיף, בית-עטאב ואחרים. באחד מהם מצאנו תמונות של הלוחמים ממחלקת הל"ה שניסו להגיע לגוש עציון. ראינו תמונות של חברינו לנשק שהערבים התעללו בגוויותיהם" (מתוך ארכיון הפלמ"ח).
לאחר כיבוש הכפר דיר אל האווה (היום- הר יעלה) נמצא במקום ילקוט עם כיתוב בעברית. הלוחמים שיערו שמדובר בילקוט של הל"ה.
ב-20.10- במהלך המבצע, השתלטו לוחמי הגדוד החמישי על הכפר בית נטיף, היום באזור רמת בית שמש. כך נכתב על הפעילות בכפר: הגענו לכפר. תושביו לא היו בו עוד. הם ידעו, כנראה, מה צפוי להם מחבריו של דני ואנשיו, ונתיראו מפני הנקמה. אבל הבתים עמדו על מקומם. שונאים ושנואים. עדות אילמת לתועבה. בתים שבין קירותיהם המשיכו המרצחים לאכול ולשתות ולישון. שאליהם נמלטו מפני גשם וסערה וחושך. שבהם ראו בלידת בן חדש למשפחה. שבהם אהבו אפילו... החבריה עשו את מעשם במתיחות, בצפייה. הם רצו מאוד שכל קיר מתמוטט תחתיו ישאג נקם, שכל רעם נפץ ימלא את ליבותיהם בסיפוק הנקמה. (הלמ"ד ה"א- אנדה פינקרפלד)
ב-23.10, יום לאחר סיום המבצע (למה הוא הסתיים? זה עניין לבירור בפני עצמו...) יצא כוח של הראל לסיור באזור הכפר ג'בע, כדי להבין מה עלה בגורל הל"ה.
כלל הפעילות הזו מראה שזכרון חבריהם שנפלו היה טרי אצל לוחמי הראל. להערכתי, גם שמו של המבצע- ההר, נגזר מתוך שמה של המחלקה- מלחקת ההר.
ונסיים בשיר הפחות מוכר על הל"ה,
שיר של יצחק שליו, על דני מס ובנימין פרסיץ':
"דני ובנצ'יק בדרך הר-טוב , בנתיב בית-נטיף מהירים , לפנים - מפקדים בארצות החיים , ועתה - מצבות … עליהן אחנך את ילדי , לפניהן אביאנו לאמר: פה טמונים שני רעים נמוכי הקומה , לא ענקי החזות , לא גדלי השרירים , ופניהם כפני ילד. לא הוד. לא אימה. אך נודעו בשערים. במידת צעדם (והיא לא רחבה) מדדו כל דרכי ערבה , וגשרים הגדולים מגופם להבעית , פוצצו לעפר. פקדו על רגליים רבות , ארוכות מרגלם, וכתפיים גרומות מכתפם התיישרו לקולם מספר אלי ספר. הנה כן נערי הקטן בנערים אל יפול רוחך בין קומות הגברים. ככה דני ובנצ'יק אומרים".
תמונות באדיבות ארכיון הפלמ"ח
(התמונה התחתונה עברה עיבוד בבינה מלאכותית)