23/06/2024
אני מפרסמת פה מידי פעם מאמרים שיוצא לי לקרוא ומעניינים אותי (כן בענייני גלישה) קראתי את המאמר (באנגלית), והפעם החלטתי ששווה להשקיע ולתרגם.
זה נושא שמעסיק אותי מתחילת דרכי הקצרה כגולשת לא מאוד וותיקה, שהייתה בתחילת דרכה די נועזת (כך אומרים).
נזרקו\סוננו לעברי לא מעט הערות ולא פעם ירו אלי מילים קשות וכואבות.
במקרים מסוימים בצדק והשתדלתי להתנצל וללמוד. אני חייבת לומר שאני סופר רגישה ומודעת ובכל פעם כזאת נשארתי עם המון שאלות ותהיות ובקשתי מחברים לנתח עימי את המצב שהיה כדאי באמת להבין וללמוד ממנו ואכן למדתי.
המאמר הזה חידד לי:
1. שיש מצב טוב שאכן בחלק מהפעמים גערו בי שלא בצדק.
2. שאפשר ומבורך לפרגן לחבריך בכללי ובמים,.
3. שאפשר ורצוי להעיר בדרך בונה.
תודה לאלו שכן עשו את זה תודה האחד והיחיד, ויש עוד כמה. מכם למדתי לפרגן וליהנות מלראות גם אחרים תופסים גלים (תמיד אפשר גם ללמוד מזה).
א. שמתי לעצמי פרויקט לפרגן ולעודד נשים, נערות וילדות מתחילות,
ב. שמה לב לשמור על איפוק ולהכיל טעיוות של אחרים ואם בחרתי כן להעיר אשתדל בדרך מפרגנת (כן כשעושים לי דווקא או מזלזלים ביכולת הגלישה שלי ומנסים לרמוס אותי זה עבד לי פחות בעבר היום כבר למדתי להתנהל גם עם זה).
ג. למדתי לדעת שאני גם לרוב בסדר גמור ומשתפרת, יוותר מודעת וכבר מצליחה לראות את כל התמונה ולא לוקחת כבר כמעט אף פעם למישהו את הגל.
4. הגלישה שלי השתפרה ומשתפרת ובסה"כ הגלישה ב99% מהזמן היא מקור לחיבור לעצמי לים והטענה שאין שנית לה.
הים היה מאז ומעולם תחושה של בית עבורי ומאז שאני גולשת אני מרגישה סוף סוף תחושת חיות וחיבור לחיים ולעולם, זו הייתה החתיכה החסרה בפאזל של חיי.
ועכשיו לכתבה A Rationalization of Surfing’s Wonderful Lawlessness של BrianSousa@ בתרגום חופשי.
https://www.theinertia.com/surf/rationalizing-surfings-wonderful-lawlessness/
"ימים שלמים חלפו מאז השיחה עם חברה על בירות והיא עדיין מהדהדת.
השיחה, כצפוי, הייתה על גלישה, גולשים והמגרש הכחול והמרהיב שלנו. הטענה המרכזית של חברתי הייתה שגולשים שולטים במדיום שלא שלנו לשלוט בו. אף אחד לא הבעלים של האוקיינוס, היא אמרה, אבל גולשים חושבים שהם כן. בנוסף, אין להם זכות פשוט להשתלט על חוף או שבירת גלים מסוימת ואז למעשה לאסור על אנשים לשחות שם, שלא לדבר על לתת תחושת ויברציות רעות למתחילים ולשלוט בקו כמו משפחת פשע. הדיון הנלהב שלנו סטה מלוקליזם לנימוסים לאנוכיות, והסכמתי איתה בשתי נקודות: אף אחד לא הבעלים של האוקיינוס, ובמיוחד למתבוננים מבחוץ, גולשים רבים נראים כמו חרות.
החופש לעשות מה שאנחנו רוצים על קיר מבריק ומתרומם של מים הוא חלק ממה שהופך את הגלישה לממכרת ומשנה חיים. אין מאמנים שאומרים לנו מה לעשות, אין שריקות. רמת המתח או השמחה בתוכנו תלויה במצב הרוח של האוקיינוס ובכמה טוב אנחנו גולשים; אבל ברגע שאנחנו עולים על גל, אנחנו חופשיים לבחור כל קו שנרצה ולהביע את עצמנו. לכן, רבים מאתנו מוצאים בגלישה דרך יצירתית להתמודד עם מתח ורגשות שליליים אחרים.
עם זאת, מקטטות במגרש החניה ועד ויברציות רעות על החוף, ישנם גולשים שמנצלים את החופש הזה ורואים בקו טריטוריה חסרת חוקים שעליהם להגן עליה. אחרי שמונה חודשים בקליפורניה, הגעתי לנקודת הגלישה הביתית שלי בניו אינגלנד לפני כמה ימים - איפה שאני גולש כבר יותר מ-20 שנה - ואיזה ילד הביט בי במבט מזלזל כאילו גנבתי לו את הגלשן.
גלישה מושכת מגוון רחב של אנשים, ועל פי "חוק הממוצע", חייבת לכלול גם מספר של טיפשים. אבל האם זה באופן אינהרנטי אנוכי עבור גולש לרצות את כל השבירה לעצמו? האם זה אגוצנטרי לקלל כשחבורה של מתחילים משייטת לתוך התחום שלך כשיש לך רק שעה? האם זה אגוצנטרי לאסור על אנשים לשחות באזורי גלישה, או להתעצבן כשגלשן חתירה חצוף נכנס מוקדם על הגל שחיכית לו בסבלנות 20 דקות?
לגולשים יש מוניטין, בהשראת סרטים קלאסיים כמו "נקודת שבירה" ואנשים כמו מיקי דורה ועד אלוף הפייפ לשעבר ג'וני בוי גומס, של להיות "חרות". במים זה יחסית נפוץ לשמוע אנשים מתלוננים אחד על השני או לראות מישהו "שורף" מישהו אחר. הגולש והסופר המצליח אהרון ג'יימס אומר למגזין SURFER ש"...הגולש החרה ממציא זכות קדימה בקו במקום להסתמך על כישרון, ידע בגלים, והתלהבות..." ג'יימס מודה שבין אם האדם הוא מקומי ותיק או "פרו שיצא משימוש", הם עדיין מזהמים את המים שלנו.
בפועל, ללא קשר לאופי השמשי שלנו, רבים מאתנו מוצאים שהגלישה חושפת את ה"חרה" הפנימי שלנו כשאנחנו צועקים בשקט מתחת לנשימה על לוחות רישוי מחוץ למדינה שגונבים לנו את הנקודה המקומית, ה"קוקס" במים שמביאים נימוסים, וכל דבר אחר שמונע מאתנו את הגלים שלנו. אם אתה לא רואה את עצמך בתיאורים הללו, אתה אדם טוב ממני. חזרתי ופידלתי בחור שלשום מתוך תסכול טהור. הוא היה מתמקם ואז פשוט לא יוצא, ואחרי זמן מה הפסקתי לתת לו את היתרון והתקדמתי. הוא קרא לי, ואחר כך הבנתי שלא שיפרתי את המצב עבור אף אחד מלבדי. אולי הבחור היה מבזבז גלים והיה חרה; אבל בפועל, יצרתי חרה שני: אני.
לוקליזם ואתיקה קיימים מסיבה, כמו גם הרעיון שגולשים עוזרים לנהל ולהשגיח על שבירות מסוכנות. האוקיינוס הוא לא "שלנו"; אבל גולשים פורחים באזורים שבהם יש גלים ועוד יותר באזורים שהגלים חזקים ומסוכנים, לעיתים קרובות מקומות שבהם חוקרים לא מאומנים צריכים להשמר. רוכבים אחרים לעתים קרובות מוזמנים, כמו גולשי גוף, בהתאם לתכונות של השבירה, אבל מה שמפריד בין האנשים הללו לאחרים הוא לא רק ניסיון אלא ידע. תשלח שחיין מנוסה שלא מכיר את המקום לשבירת הריף האהובה עלי והם יכולים בקלות לשבור רגל, או גרוע מזה..
זה לא סוד שכאשר החופים מצטמצמים, מספר הגולשים גדל. אבל זה איך שאנחנו מגיבים לשינויים הבלתי נמנעים האלה שחשוב. גלישה בסטייל דורשת פוקוס ואגרסיביות, ולפעמים התחושות הללו מתרגמות לעוינות. הבחור שנכנס לידך, במקום לומר "מה קורה", נועץ בך מבט. למה? אולי החלטת לנסות מקום חדש עם קו צפוף שהולך אחורה שנים. או אולי הבחור פשוט חרה. מצד שני, לפעמים אתה נכנס ומתחיל שיחה עם זר על הגלשן החדש שהם מתלהבים ממנו, כפי שעשיתי שלשום, ואתה מרגיש שאתה חלק ממשהו גדול ממך.
כולנו היינו מתחילים פעם וכולנו צריכים לשאוף להיות יותר מכילים ומפרגנים בתנאי שמכבדים את הערכים שלנו: נימוסים, לא מסכנים אחרים, מבינים איפה צריך ולא צריך לצאת. זה מועיל, לא מזיק, שגולשים משתמשים בסדר עדיפויות כדי לשמור על סדר ועקביות. האוקיינוס הוא מדיום עם הרבה משתנים, החופש "לטוס" על פני גל מתקזז על ידי עלייה בתחרות על עוד מרכיבים: רוח, גאות, מזג אוויר ועוד. זה אומר שקשה יותר ויותר להבטיח הוגנות ונגישות.
בנוסף, גלישה בגל אפילו חצי טוב מספקת תחושה כל כך חזקה שככל שאנחנו משתפרים, אנחנו נלחמים יותר על המיקום.
אם אתה לא גולש, ולא היית צריך לעבוד על מקום בקו, אז עקרונות הגלישה כמו להוכיח את עצמך למקומיים, להיענות לסדר המקומיים, לציית להיררכיה, ולהתמודד באופן שגרתי עם "חרות" גולשי גלים שיכולים להיות בני 10 או 60, עשויים להיראות מעט מדי. אבל אחרי שגלשת כמה שנים, נקודת המבט שלך תשתנה. האוקיינוס חופשי, אבל חייבים להתקיים כמה אמצעי הגנה כי הים מסוכן ולא אכפת לו אם תטבע. עורכת לשעבר של מגזין SURFER, ג'אנה איירונס, אומרת למגזין Outside: "גולשים יכולים להיות טריטוריאליים, אגרסיביים וחרות - במיוחד למתחילים. למרות שאני לא מצדיקה את ההתנהגות הזאת, האינסטינקט הוא בחלקו מסיבה טובה: מתחיל שמניע גלשן חד שהוא לא יכול לשלוט עליו... מסכן את כולם." בנוסף, יש דברים בחיים שעדיין דורשים מאנשים להופיע, לעבוד קשה, להיות עקביים ומתמידים, וללמוד על עצמם; בניגוד להתחבא מאחורי ההערות חסרות האומץ שהם עושים באינסטגרם.
אנשים יכולים ויקראו לגולשים אנוכיים, ויציינו בצדק שהרבה מה"Heroes" של הגולשים הם בהחלט לא גיבורים. אבל גלישה כוללת אוכלוסייה גדולה, כמו נהיגה. תחשוב על זה: יש נהגים מ-I-5 עד ל-95 שרוצים לשרוף אותך בנתיב הימני ולא אכפת להם אם ירמסו אותך. יש גם נהגים שימשכו אותך מהרכב הבוער שלך. גולשים מתלוננים לעיתים קרובות, אבל יש לנו גיבורים אמיתיים גם כן, כמו זאד סטון-הינדס ולוק שפרדסון ועוד ועוד. למעשה, מחקרים מראים שגולשים לא מעט פעמים מצילי חיים.
לגולשים יש את הפגמים שלהם, אנחנו מושחתים ביסוד שלנו בהתמסרות למשהו גדול יותר שהוא לא צפוי ולא באמת סופר אותנו, הים והגלים.
לפעמים נהיה "חרות" אבל כן אנחנו מנסים לשמר משהו שקדוש לנו משהו שמספק לנו ,מיליוני אנשים ברחבי העולם אושר עילאי שאין דומה לו.
את זה לא היינו רוצים לשנות.
מקווה שהצלחתי לתרגם ולהעביר בצורה נאמנה ככל שהצלתי את המילים והאווירה בא נכתבה הכתבה.
מקווה שנהנתם, ושיהיה חומר למחשבה.
The freedom to do whatever we want atop a cresting wall of water is part of what makes surfing both addictive and transformative. It's a wonderful lawlessness.
