18/12/2024
אני חצויה לגבי קמבודיה.
אני כבר כמה ימים מטיילת בקמבודיה (לבינתיים רק בסיאם ריפ), ולא החלטתי מה דעתי על המדינה הכל כך מיוחדת הזאת. מצד אחד מרגיש כפרי ואותנטי, מצד שני מרגיש שחסר פה לאנשים כסף. וזה משפיע גם עלינו.
מרגישה שאני מתהלכת ברחובות והאנשים רואים בי ארנק.
טוקטוק מאדאם? טישרט מאדאם? מאסז מאדאם?
אונלי וואן דולר.
שלא תבינו לא נכון, אין לי טיפה של זלזול או כעס כלפי אנשים שמנסים לסגור חודש או לכלכל את המשפחה שלהם. פשוט החוויה קצת קשה עבורי. כנראה שאם לא הייתי מטיילת עם ילד, הייתי חווה את זה אחרת לגמרי.
ואז יצאנו לטיול יום למקדשים, זה ללא ספק מקום מטורףףףף. חוויה אפית בה רואים בבהירות את המלחמה של האדם והטבע. היה מדהים! למרות שקמנו באותו יום ב-4:00 לפנות בוקר כדי להספיק לזריחה, אנחנו ועוד כמה מאות אנשים 😅.
אחרי המקדשים החלטנו לנסוע לכפרים הצפים, זה היה נשמע לי כמו חוויה כפרית אותנטית. אז זהו שלא!!
זכינו לחוויה תיירותית, שהרגישה שמשמנת כיסים של אנשים פרטיים, תוך ניצול של מקומיים. את הסירה, שעולה 20 דולר לאדם, השיט ילד בן 10.
20 דולר זה מלא כסף פה! זה יכל לשמש לשיקום תשתיות (כמו לסלול כביש לכפר, מסגרות חינוך וכו׳). דבר שלא קיים באזור הזה.
הילד/ עוזר סקיפר היה נראה רעב וגם ביקש אוכל.
הנהג שסגרנו לאותו יום, סיפר לנו שגם הוא הגיע ממשפחה כפרית של 10 ילדים. הוא נאלץ בגיל 8 לעזוב את בית הספר ולצאת לעבוד, בגיל 16 עבר ל-3 שנים בתאילנד כדי לעבוד שם כי שם המשכורות יותר טובות (הוא הרוויח בקמבודיה 40 דולר לחודשששש). הוא סיפר לנו שבבית הספר שלמד לא היו כסאות וישבו על הרצפה. קרוא וכתוב הוא למד בזמנו הפנוי, ובזכות העבודה עם תיירים ובתאילנד למד אנגלית בגיל צעיר ולכן יכול לעבוד בתיירות.
טיילתי בהודו, שם המצב היה יותר חמור, ולא הרגשתי ככה. משהו בחוויה פה שונה לי. לא נוח לי. אולי זה בגלל שאני מטיילת עם ילד ואולי לא.
אמשיך לחקור את התחושות שלי שנעבור ליעד הבא בקמבודיה - פנום פן.
