04/10/2024
BENJI’s GRAND TOUR
החלטתי לעלות לפייס, חלק מהסיפורים והחוויות אותן אני חווה.
אז הנה המנה הראשונה. יהיו הרבה מנות עיקריות במהלך ארבעת חודשי ׳הטיול אחרי צבא׳ של גיל 75.
כמה חודשים לפני יום ההולדת שלי, לגילי המופלג- 3 שנות דור, הוטרדה נפשי באיך לחגוג את החיים בתקופה הזו.
שבע תהפוכות, מגיפות ומלחמות אני. עסקי התיירות קרסו. חיי הזוגיות שלי עברו שינוי דראסטי. נקעה נפשי מהפוליטיקה בארץ והאופק לא מבשר טובות. אז מה נותר לעשות???לפרוץ גבולות ולצאת מהמעגל, מהשיגרה. ולבדוק איך אנשים חיים במקומות קצת יותר הגיוניים מאשר בשכונה המשוגעת שלנו.
אז החלטתי, בגיל 75, לקחת תרמיל, מצלמה ומקל נדודים. ולעוף למקום הכי מרוחק מישראל. והגעתי לאוקיינוס השקט.
ולא תאמינו. קבלו טיפ שיחסוך לכם מלא כסף…
קנו כרטיס ROUND THE WORLD עם LUFTHANSA.
40.000 ק״מ בפחות משקל לק״מ!!! ועוד בביזנס.
אז טסתי לסן פרנציסקו. ( לאחר שישה שינויים וביטולים בעקבות המלחמה) . 3 ימי מנוחה וזכרונות נעימים מהביקור האחרון עם בת זוגי. דאז. עיר יפה, אבל בסוג של גסיסה. מספר מפחיד של בניני משרדים שלמים ריקים, חנויות ריקות והרבה הום-לסים. אבל איזור המזחים, גשר הזהב והמוזיאונים, לא איבדו מזוהרם. ואפילו שתיתי בירה (קצת יותר מידי) ב- THE SALOON, הבר העתיק בסן פרנציסקו.
מפה 8 שעות ואתה בעולם אחר. פולינזיה הצרפתית. טהיטי הוא אי הבירה ו Papeete זו עיר הבירה.
גרים פה 5 ישראלים. ג׳קי שחי פה כבר 30 שנה עם אשתו ובנו, ועוד שניים שאחד מהם נשוי למקומית ויש לו לודג׳ מפואר בבורה בורה.
מדינה מעניינת. מקבץ של יותר מ 1000 איים תחת דגל אחד. אולי צריך לומר שניים. המקומיים מנהלים מדינה. אבל הם מנוהלים על ידי צרפת. יש נשיא ויש את הנשיא הצרפתי האמיתי. וכנ״ל ראשי עיריות ומועצות. הצבא, צרפתי. המשטרה צרפתית. כל המשרתים מגיעם לתקופה של כמה שנים ואז חוזרים הביתה. צרפת מממנת את כל התשתיות. חינוך חינם כמו גם הבריאות. אין מס הכנסה בפולינזיה !! יש רק ביטוח לאומי והוא עובד פרוגרסיבי. צרפת משלמת קצבת ילדים, 300 יורו לילד. לנהג שהסיע אותי מהשדה יש 7 ילדים. משכורת. אמרתי לו שאצלנו החרדים עושים 10 ויותר כי גם אנחנו נדיבים כמו הצרפתים.
למטבע קוראים פרנק פציפי. 100 = דולר.
המחירים פה זהים ולעיתים יקרים יותר מאשר בארץ. זה בהחלט הגיוני כאשר הכל ללא יוצא מן הכלל מיובא. גם הירקות והפירות לא זולים. כי החקלאות לא מפותחת מספיק. פעם מדינת ישראל נהגה לשלוח מדריכי חקלאות למדינות נחשלות. כנראה שלפה לא הגענו…
ביקור קצר בטהיטי. השוק מזכיר את רמלה-לוד. הבגדים צבעוניים עד כאב. הכל דומה לצבעוניות של הוואי. הם קוראים להם, בני דודים. בשוק המזכרות כולם מוכרים אותו דבר. אריגות קש, מקלות ווניל שמגיעים מכמה איים, תכשיטים אתניים, כאלו שמשובצים בפנינים שחורות, ועבודות פיסול קטנות.
בקרתי במוזיאון הפולקלור, 15 דקות במונית. מוזיאון מחודש שלאחרונה צרפת השקיעה בחידושו ואף החזירה פריטים רבים שנלקחו מפולינזיה בעבר הרחוק.
ביקרתי גם במוזיאון הפנינים-פנינה קטנה בעיר. ההיסטוריה של הפנינים והסבר על איך מגדלים אותן כיום בחוות.
ואם בפנינים עסקינן, הרי לכם אגדה אורבנית מספרת על בחור יהודי, נקרא לו ׳מר כהן׳, בשנות החמישים של המאה הקודמת, שהיתה לו חנות תכשיטים בשדרה החמישית. מר כהן נהג לנסוע מידי כמה חודשים לקנות פנינים ישירות מה׳שולים׳. אותם אנשים אשר מילדותם צללו לעומקים ופיתחו ריאות גדולות יותר. יום אחד ראה ילדים משחקים בג׳ולות שחורות. לשאלתו סיפרו לו ששולי הפנינים פותחים הצדפה ואם הפנינה לא לבנה זורקים אותה. ואז הוא הגה רעיון מבריק. קנה אלפי פנינים שחורות בפרוטות. חזר לניו יורק. הכין שרשרת פנינים שחורה ועגילים תואמים והלביש אותם על הבובה המרכזית בחלון הראווה. הבליט את המחיר שהיה פי כמה יקר מהפנינים הלבנות.
התוצאה לא איחרה לבוא. נוצר ביקוש לפנינים השחורות, והיום הן נמכרות במחיר דומה ללבנות. ככה יוצרים שוק, אבל כנראה צריך להיות יהודי כדי לעשות זאת…
טהיטי איננה יעד. האיים הרבים הם המסמר האמיתי. עליהם ועל הקולינריה, אכתוב בהמשך.
