27/10/2015
אמא שלו מעזה – דילמת הבדואים בנגב
אני נוסע עם טלי ידידה מתל אביב לשגב שלום – כפר בדואי ממזרח לבאר שבע.
"שמעת שאמא שלו מעזה, צריך להעניש פעם אחת למען יראו וייראו. לא יכולים לגדל פה גייס חמישי, ובגלל שהאמא שלו מעזה, אז החזרה לעזה קרובה מתמיד. לא בגלל שאמא שלו מעזה הוא שונא יהודים. הכרתי בעזה הרבה אנשים. המחשבה שלי היא ענישה כחינוך. שיבינו שאם הם יעשו משהו נוגד חוק גם המשפחה תיפגע. זה יוריד את אחוזי מעשי הרשע .".
קשה לפרוץ לשטף דבריה, ביום שלאחר הרצח הכפול בבאר שבע. מוהנד אל עוקבי, בדואי מאזור חורה רצח את עמרי לוי חייל גולני משדי חמד ופצע אחרים. מספר דקות לאחר מכן, כבר היה הפטום זרהום, פליט אריתראי העובד במשתלה בעין הבשור, קורבן טראגי לרצח על ידי המון ברוטאלי צמא דם. המשתתפים בלינץ',אותרו ונתפסו. הם יועמדו\לא יועמדו לדין.
"אמא שלו מעזה"
זוהי תגובה אוטומטית גם לליברלים ול"שמאלנים" שבינינו. לידיעה שגם היא כבר קלישאה של עורכי חדשות, שאימא שלו מעזה, שהרי ידוע כי נשים רבות במגזר הבדואי הן ממוצא פלאחי בדרום הר חברון או עזה. מהו מספר הזוגות היהודיים המעורבים שאחד מבני הזוג הוא עולה חדש\ה?
הבדואים בנגב הם ערבים מוסלמים. בשנים האחרונות חלקם קוראים לעצמם פלשתינאים. המונח פלשתינאים נכנס למערכה מסיבות פוליטיות כדי לנכס אותם מצד התנועה האסלאמית ופוליטיקאים ערבים. אין ספק שאצל חלק מהבדואים זה עובד. הם יותר פלשתינאים מאשר ישראלים..
אין ספק שקיימת רגישות גבוהה אצל הבדואים לקורה את אחיהם בעזה כמו מה שקורה עם אחיהם המוסלמים(הסונים) בשטחים בכלל. אפשר לדמות את זה לרגישות שלנו, לקורה עם אחינו היהודים באיראן, בצרפת או באמריקה..
הבדואים, שגם בתוכם יש התפלגויות שונות הם חלק מהמרקם החברתי של מדינת ישראל. הם אזרחים שווים על פי החוק ועל פי מגילת העצמאות. הם אינם שווים לאורך כל שנות המדינה, על פי ממשלות ישראל. הם ציבור שנזנח, וכמו אחיהם הערבים, טופלו בשיטת כבדהו וחשדהו. אלא שבניגוד לציבור הערבי הגדול בצפון, הם נשארו הרחק מאחור. חלק מזה כתוצאה גם של גודל (קוטן) האוכלוסיה, הבידול שבחרו בו, צניעותם וסגפנותם.
בלי להיכנס כרגע לסוגיית הקרקעות ולהריסות הבתים(נושאים אלו לבד מצדיקים את הניכור הרב לממשלות ישראל. ואני מדגיש – ממשלות ישראל ולא עם ישראל), רבים מחבריי הבדואים יודעים להבדיל בין התנהגות הממשלה ומוסדותיה, כלפיהם לבין היחס החם, האוהד והסולידאריות שהם זוכים לה מציבור יהודי גדול.
מוהנד אל עוקבי הרוצח נולד וגדל בפזורת הבדואים ליד היישוב חורה. משפחתו גורשה לשם על ידי המדינה בתחילת שנות החמישים. הם מנסים לחזור למקומם המקורי, דרומית לעיר רהט ומגורשים משם פעם אחר פעם.
מוהנד אל עוקבי הרוצח, אני משער, לא ידע טוב עברית. התרבות הישראלית אינה מוכרת לו וספק אם היו לו חברים יהודים. מקום מגוריו גם מצביע על עוני גדול, הזנחה חברתית וכלכלית. מוהנד היה חשוף לתקשורת קיצונית הן מצד החמאס הן מצד רשתות טלביזיה ערביות, ובוודאי רשתות חברתיות באינטרנט המציגות את מדינת ישראל כאויב עז ואכזר. לא היה לו במהלך חייו שום גורם חינוכי מאזן מצד החברה היהודית או הישראלית. מהלך החברות שלו היה מנותק לגמרי מההוויה ומהאתוס הישראלי.
קודמתו אגב, בסמה עוואד אל נבארי, נערה בת שש עשרה שלאחר מבצע עופרת יצוקה בשנת 2009, יצאה לנקום במדינת ישראל, ה"טובחת" באחיה בעזה, והגיעה חמושה באקדח, ירתה בשומר(שלא נפגע) בבסיס מג"ב בצומת שוקת. היא נורתה על ידי החיילים ונהרגה.
בשיחותיי עם ידידיי הבדואים, אלה הקשורים\עובדים\משרתים\מזוהים עם מדינת ישראל, הבנתי שהנתק בין בני הנוער הבדואים הולך וצומח. המדינה אינה "מעורבת" בחייהם בשום צורה.זאת אגב הסיבה להצלחה הגדולה של התנועה האסלאמית בקרב הבדואים ובמיוחד בקרב הצעירים. התנועה האסלאמית ממלאת את הוואקום שמשאירה המדינה. מדובר בסיוע בלימודים, בחלוקת מזון, בפעילות חברתית חינוכית ותרבותית וכמובן גם דתית. אין הבדל גדול בין מה שש"ס עושה במגזר היהודי לבין מה שעושה התנועה האסלאמית במגזר הבדואי. במקום שאין מדינה – יש תנועות חברתיות(פוליטיות) ועמותות.
אין ספק שההנהגה הנוכחית של המדינה כמו גם מפלגות הלווין שלה (יש עתיד, ישראל ביתנו), בשעה קשה זו, אינן מבדילות בין המושג יהודים לבין ישראלים. מדינת ישראל לשיטתם (התנהגותם- לפעמים הם מתבטאים הפוך) היא קודם כל, יהודית. הערבים הם ישראלים על תנאי.
ההמלצות לנשיאת נשק והביטויים חסרי האחריות של מנהיגים לאזרחים (הכוונה כמובן לאזרחים היהודים) לפעול ל"ניטרול" המפגעים שהם, אין צורך להסביר, ערבים.
ומה עם האזרחים הערבים? רבים מביניהם מצויים בחרדה לא פחותה מאזרחים יהודיים. קבלן בדואי מרהט איתו אני עובד. מסרב להגיע לעבודה באשדוד מפחד שיתנכלו לו, אולי אפילו יבצעו בו חס ושלום, לינץ'
למה בארצות הברית של אמריקה, כולם אמריקאים, קתולים, פרוטסטנטים יהודים ואף מוסלמים יכולים להיות גאים לקרוא לעצמם אמריקאים, להיות שווי זכויות ופטריוטים ואילו בישראל רק ליהודים מתאפשר להיות פטריוטים ורק הם "רשאים" לקרוא לעצמם ישראלים.
תבואו ותגידו, רק עכשיו ודווקא הממשלה הזאת משקיעה מיליארד ורבע ₪ בבדואים. ואני אומר: זה לא מספיק. זה דורש נדיבות רבה (כמו זו שנדרשה למפוני ההתנתקות, שסובלים עד היום מחוסר נדיבותה של המדינה) זה חייב לבוא עם כוונות טובות, רצון טוב יצירת אמון השקעה בחינוך ובחיבור למדינת ישראל. ואין המדובר רק "באכיפת החוק" כפי שדורשים בימין.
היהירות, זחיחות הדעת, השחצנות והלאומנות המיטו עלינו אסונות. מעט צניעות מצד הממשלה ולווייניה הימניים לא רק שלא תזיק, אולי אף תועיל.
הי טלי.. הבנת אותי?