03/10/2024
בבקשה קראו. נתבקשתי לכתוב לישראל היום את עמדתי לכניסה קרקעית לפני שנכנסו.
כתבתי. הגיע אליהם, אמרו שלא נשאר מקום.
ניסיתי לתת לידיעות אחרונות, לקחו כדי להכניס לפני החג. זה כבר היה אחרי שנכנסו קרקעית ואולי לכן לא פרסמו.
כתבתי לכל ערוצי התקשורת לעורכים ולמגישים, לא יכולתי להרגע, כתבתי עצות שאולי תגידו "הילד אמר המלך ערום"
מחלתי על כבודי וןיעצתי עצות של "אשה מה היא מבינה" התערבתי ללא זכות בטקטיקה הצבאית, מה לעשות חשבתי שזו אסטרטגיה מדינית, שוב מוטעית ודוהרים למלכודות. דוהרים כי היו הצלחות.
דוהרים ואח"כ מכריזים גיבורים אבל הם כבר לא חיים.
אני לא נרגעת, ניסיתי להזהיר ככל יכולתי ממה שקרה ביום הראשון של הכניסה הקרקעית,
ליבי ונפשי וכל נים בתוכי עם המשפחות שיש להם גיבורים אבל לא יחזרו לדבר איתם. אני לא מפסיקה לבכות עליהם.
ואפשר היה אחרת. קצת סבלנות.
לא אחרי ההצלחות הגדולות של השבועיים האחרונים לדהור ועכשיו ומיד.
עכשיו ומיד רק להחזרת החטופים כולם. לתכנון קרקעי בלבנון יש זמן .
כמו שהדובר הגרי תאר הצלחות אדירות משך שנה, בשקט ללא ידיעת התקשורת וללא ידיעתנו. כך צריך, כך חייבים. חייבים היו להמשיך עם חיל אויר ואכן לפגוע חזק בכפרים הקרובים לגדר שתושביהם כבר פונו. ברור היה ששם ממשיכים לחכות לנו החיזבאלה עם בתים ממולכדים, מטענים, ר.פ. ג וכל מה שצריך כדי לפגוע בחיילנו הגבורים.
כן אני יודעת צה"ל הוא כדי להגן על האזרחים. ולתת אפשרות לגולים בארצם שנה, לחזור לבתיהם.
אבל לא כך, לא כך,.. גולים כבר שנה בארצם וסובלים, אפשר היה עוד חודש ולעסוק בהכנות
והעיקר העיקר העיקר בהחזרת החטופים.
התעייפתם לקרוא בבקשה תמשיכו. חייבם למלא את נשמתכם באי צדק מול ילדיינו נכדיינו הגיבורים, הם רוצים להגן על המדינה ולהיות גיבורים אבל בהכנה נכונה ובלי יהירות אחרי הצלחות.
שקט מתכוננים.
בבקשה תקראו מה כתבתי לפני הכניסה הקרקעית. בבקשה תקראו:
לא לכניסה קרקעית. 27.9.24
לא לחזור ליהירות של ה 6 באוקטובר.
להשאר עם הכוח האוירי ובכוח המשא ומתן.
משא ומתן עם לבנון ארהב וצרפת ומדינת ערב המתונות והסכם על עזה מיידית, עם החזרת החטופים כולם,
במקביל, עבודה מדינית לאחר המכה החזקה על דאכיה וחיסולו של נאסראלה.
המשך פעילות שקטה כמו שתאר הדובר הגרי שחיסלה כח גדול של כוח חיזבאלה.
ולא לכניסה קרקעית. אם יהיה צורך להכנס אחרי הכנה גדולה במכה גדולה על כל הכפרים השכנים לגדר מהם הסכנה לתושבי הצפון וכל זה אחרי שפונו כל האזרחים הלבנונים ונשארו רק חיזבאלה עם המלכודות.
לפעול חזק בשקט ובלי חשיפה הכל אצלנו על מסך הטלויזיה, בלי לעודד לכניסה קרקעית וליפול לכל המלכודות הידועות לנו מבעבר ולא השתנו גם היום (זוכרים לפני 30 שנה, ולפני 18 שנה מלחמת לבנון השניה, התקדמנו מאז). ישנם קבוצות מסתתרות בבתים ממולכדים ושם מחכים לצבאנו. כשנהרגים נשארת רק הגבורה. .ואני רוצה את הגבורים חיים.
תמיד סופה של מלחמה הוא הסכם. ואני לוחצת תמיד - שמירה על הסכם.
אם יפרו את ההסכם, כוחו של צהל קיים, יגיב!
על כל הפרה עם אוהל, תהיה תגובה מידית.
אל ניפול במלכודות שהוקמו שנים על ידי החיזבאלה. כניסה לבתים תמימים ומשם מחכים עם רצח בעיניים ומצליחים לפגוע בחיילנו המובחרים. מטעני חבלה בכל דרכי המילוט שמוכנים שנים, בודדים עם r.p.g
וכל יום "הותר לפרסום" די!
הפרסום הוא לחיילים הרוגים-
הילדים של כולנו. די!
די לחיות ממלחמה למלחמה . כל משפחה בישראל היא שכולה. אבות, בנים, נכדים. די!
תמיד סופה של מלחמה הוא הסכם. שנה של מלחמה, הזמן הוא להסכם והחשוב מכל
החזרת 101 חטופים. שכחו אותם!
שיכורים מהישגים של השבועיים האחרונים! חוזרים ליהירות. חייבים להחזיר את 101 החטופים,
בינינהם 4 חטופים מעל 10 שנים, שני חיילים שהופקרו ואחד מהעדה האטיופית חולה, שזו הפקרה של גזענות ואחד בדואי גם הוא חולה וחי גם זו הפקרה.
חייבים להחזיר את כולם, הנמקים בעזה, משפחותיהם חטופות בעזה, נגמרות מכאב ודאגה ומסע מפרך להצלתם. בלעדם אין לנו מדינה. החזרתם של 101 היא החזרת הרעות, הערבות ההדדית, תיקון ותקומה למדינת ישראל.
אורנה שמעוני
בבקשה קראו. נתבקשתי לכתוב לישראל היום את עמדתי לכניסה קרקעית לפני שנכנסו.
כתבתי. הגיע אליהם, אמרו שלא נשאר מקום.
ניסיתי לתת לידיעות אחרונות, לקחו כדי להכניס לפני החג. זה כבר היה אחרי שנכנסו קרקעית ואולי לכן לא פרסמו.
כתבתי לכל ערוצי התקשורת לעורכים ולמגישים, לא יכולתי להרגע, כתבתי עצות שאולי תגידו "הילד אמר המלך ערום"
מחלתי על כבודי וןיעצתי עצות של "אשה מה היא מבינה" התערבתי ללא זכות בטקטיקה הצבאית, מה לעשות חשבתי שזו אסטרטגיה מדינית, שוב מוטעית ודוהרים למלכודות. דוהרים כי היו הצלחות.
דוהרים ואח"כ מכריזים גיבורים אבל הם כבר לא חיים.
אני לא נרגעת, ניסיתי להזהיר ככל יכולתי ממה שקרה ביום הראשון של הכניסה הקרקעית,
ליבי ונפשי וכל נים בתוכי עם המשפחות שיש להם גיבורים אבל לא יחזרו לדבר איתם. אני לא מפסיקה לבכות עליהם.
ואפשר היה אחרת. קצת סבלנות.
לא אחרי ההצלחות הגדולות של השבועיים האחרונים לדהור ועכשיו ומיד.
עכשיו ומיד רק להחזרת החטופים כולם. לתכנון קרקעי בלבנון יש זמן .
כמו שהדובר הגרי תאר הצלחות אדירות משך שנה, בשקט ללא ידיעת התקשורת וללא ידיעתנו. כך צריך, כך חייבים. חייבים היו להמשיך עם חיל אויר ואכן לפגוע חזק בכפרים הקרובים לגדר שתושביהם כבר פונו. ברור היה ששם ממשיכים לחכות לנו החיזבאלה עם בתים ממולכדים, מטענים, ר.פ. ג וכל מה שצריך כדי לפגוע בחיילנו הגבורים.
כן אני יודעת צה"ל הוא כדי להגן על האזרחים. ולתת אפשרות לגולים בארצם שנה, לחזור לבתיהם.
אבל לא כך, לא כך,.. גולים כבר שנה בארצם וסובלים, אפשר היה עוד חודש ולעסוק בהכנות
והעיקר העיקר העיקר בהחזרת החטופים.
התעייפתם לקרוא בבקשה תמשיכו. חייבם למלא את נשמתכם באי צדק מול ילדיינו נכדיינו הגיבורים, הם רוצים להגן על המדינה ולהיות גיבורים אבל בהכנה נכונה ובלי יהירות אחרי הצלחות.
שקט מתכוננים.
בבקשה תקראו מה כתבתי לפני הכניסה הקרקעית. בבקשה תקראו:
לא לכניסה קרקעית. 27.9.24
לא לחזור ליהירות של ה 6 באוקטובר.
להשאר עם הכוח האוירי ובכוח המשא ומתן.
משא ומתן עם לבנון ארהב וצרפת ומדינת ערב המתונות והסכם על עזה מיידית, עם החזרת החטופים כולם,
במקביל, עבודה מדינית לאחר המכה החזקה על דאכיה וחיסולו של נאסראלה.
המשך פעילות שקטה כמו שתאר הדובר הגרי שחיסלה כח גדול של כוח חיזבאלה.
ולא לכניסה קרקעית. אם יהיה צורך להכנס אחרי הכנה גדולה במכה גדולה על כל הכפרים השכנים לגדר מהם הסכנה לתושבי הצפון וכל זה אחרי שפונו כל האזרחים הלבנונים ונשארו רק חיזבאלה עם המלכודות.
לפעול חזק בשקט ובלי חשיפה הכל אצלנו על מסך הטלויזיה, בלי לעודד לכניסה קרקעית וליפול לכל המלכודות הידועות לנו מבעבר ולא השתנו גם היום (זוכרים לפני 30 שנה, ולפני 18 שנה מלחמת לבנון השניה, התקדמנו מאז). ישנם קבוצות מסתתרות בבתים ממולכדים ושם מחכים לצבאנו. כשנהרגים נשארת רק הגבורה. .ואני רוצה את הגבורים חיים.
תמיד סופה של מלחמה הוא הסכם. ואני לוחצת תמיד - שמירה על הסכם.
אם יפרו את ההסכם, כוחו של צהל קיים, יגיב!
על כל הפרה עם אוהל, תהיה תגובה מידית.
אל ניפול במלכודות שהוקמו שנים על ידי החיזבאלה. כניסה לבתים תמימים ומשם מחכים עם רצח בעיניים ומצליחים לפגוע בחיילנו המובחרים. מטעני חבלה בכל דרכי המילוט שמוכנים שנים, בודדים עם r.p.g
וכל יום "הותר לפרסום" די!
הפרסום הוא לחיילים הרוגים-
הילדים של כולנו. די!
די לחיות ממלחמה למלחמה . כל משפחה בישראל היא שכולה. אבות, בנים, נכדים. די!
תמיד סופה של מלחמה הוא הסכם. שנה של מלחמה, הזמן הוא להסכם והחשוב מכל
החזרת 101 חטופים. שכחו אותם!
שיכורים מהישגים של השבועיים האחרונים! חוזרים ליהירות. חייבים להחזיר את 101 החטופים,
בינינהם 4 חטופים מעל 10 שנים, שני חיילים שהופקרו ואחד מהעדה האטיופית חולה, שזו הפקרה של גזענות ואחד בדואי גם הוא חולה וחי גם זו הפקרה.
חייבים להחזיר את כולם, הנמקים בעזה, משפחותיהם חטופות בעזה, נגמרות מכאב ודאגה ומסע מפרך להצלתם. בלעדם אין לנו מדינה. החזרתם של 101 היא החזרת הרעות, הערבות ההדדית, תיקון ותקומה למדינת ישראל.
אורנה שמעוני
"גבעת הפרחים שנקטפו" אתר הנצחה לזכר שבע הילדות מכתה ח מבית שמש שנרצחו בנהרים. אתר שכולו פריחה תקווה והתחדשות.
