23/08/2024
המלחמה המתמשכת - אני לא צריך לספר לכם - היא עניין מכאיב, מדכא ומרפה ידיים. כמו רבים אחרים, אני מסתובב בעולם מותש, וזה השפיע גם על המוטיווציה שלי לכתוב כאן על סיורים ולקראתם. אבל מדי פעם יש סיורים שמשיבים בי איזו רוח של תקווה וגורמים לי להרגיש שאולי בכל זאת יש איזו חשיבות בהוראת דרך.
אתמול הדרכתי סיור כזה לתכנית "זרעים של שותפות" - תכנית משותפת של החלוץ - להגשמה משותפת ושל עומדים ביחד نقف معًا ופגשתי צעירים ערבים ויהודים שאיכשהו דווקא עכשו בחרו לבלות קיץ יחד ולנסות להבין לאן ממשיכים מכאן (ותודה ל־Asi Garbarz ול־Sally Abed האלוף והאלופה שהקימו את התכנית הזאת!).
אני הדרכתי אותם בסיור בעיר התחתית של חיפה. דיברנו על ההיסטוריה הפוליטית והחברתית של העיר מהתקופה העות'מאנית ועד ימי מדינת ישראל וניסיתי להקים בעבורם בדימיון את מראה העיר המנדטורית - עיר מגוונת, צומחת, קוסמופוליטנית, עם רגל אחת נטועה היטב בעבר העות'מאני הקרוב על שווקיו ומסגדיו, ורגל שניה נשלחת בצעד גדול אל עבר העתיד כפי שהוא נתפש אז - עם מכוניות ותעשייה ותכנון עירוני מודרניסטי.
בתוך כך, דיברנו על מושג חשוב בעיניי: הזכות להיסטוריה. זה נושא שעולה הרבה פעמים סביב שאלות של פיתוח עירוני מול שימור (למשל, סביב פעילות יזמי נדל"ן בואדי סאליב), אבל זאת שאלה רחבה בהרבה, שקשורה בזהות העירונית (והארצית) שלנו ובסיפורים שאנחנו מספרים על העיר. במסגרת הדיון הזה, לקחתי את הקבוצה לראות את שרידי המסגד הקטן, מסגד שנבנה בשנות השישים של המאה ה־18, והוא מבנה הדת העתיק ביותר בחיפה שעדיין עומד על תלו (אני מדבר על מבנים, כמובן שיש אתרים כמו מערת אליהו שהם עתיקים הרבה יותר).
עיר סבירה היתה חוגגת מבנה כזה, ומשתמשת בו כדי לספר על גובה מסים מעט מגלומני בשם ט'אהר אל־עמר שהקים את חיפה המודרנית, אבל בחיפה השרידים האלה תחובים מאחורי המתחם הנטוש של חברת החשמל, ורק לאחרונה ממש ניצלו מהרס על ידי חברת נדל"ן שקנתה את השטח ותכננה לבנות עליו מגדל (הם היו מוכנים לפצות את הקהילה המוסלמית בעיר בקומה של מסגד בתוך המגדל הזה). זאת, כמובן, רק דוגמה קטנה אחת. יש עוד הרבה.
נושא נוסף שדיברנו עליו הוא, מן הסתם, מערכת היחסים בין יהודים וערבים בחיפה. ניסיתי לתת לצעירים ולצעירות שפגשתי מבט רחב ועמוק על הקשר הזה, שקצת פורם את ההגדרות, ומראה שלאורך ההיסטוריה היו כל מיני סוגים של ערבים ושל יהודים, עם כל מיני תפישות על העולם ובעיקר עם כל מיני אינטרסים. דיברנו על רגעים של חיים משותפים ושיתוף פעולה - בין יהודים ומוסלמים בחיפה העות'מאנית או בין פועלים ערבים ויהודים במאבקי עובדים בתקופת המנדט - וגם על רגעים של תחרות, מתח ואלימות.
בסופו של דבר, אני חושב, חיים משותפים נרקמים מאינטרסים משותפים ומסיפור משותף. בעיניי ברור מאוד שברמת החיים עצמם, ליהודים ולערבים שחיים כאן - בחיפה וברחבי הארץ - יש אינטרסים משותפים רבים - כעובדים שחולקים מקומות עבודה, כשותפים שחולקים מרחב עירוני ועוד ועוד. אני חושב שהרבה פעמים סיפור משותף חדש־ישן על מי אנחנו ולמה כדאי לנו לבנות חיים משותפים, היה עוזר לנו לפעול לטובת האינטרסים האלה.
החיים בחיפה מוכיחים לי כל יום עד כמה האינטרסים שלנו משותפים. הצעירות והצעירים שפגשתי אתמול מפיחים בי תקווה שיש עוד סיכוי כלשהו לנסח סיפור שיאפשר לנו להגשים אותם. אני מקווה שגם אני נתתי לסיפור הזה מעט עומק היסטורי. שבת שלום.
