27/04/2023
עַל הָרֵי גִּלְבֹּעַ / שאול טשרניחובסקי
וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְנוֹשֵׂא כֵלָיו גַּם כָּל
אֲנָשָׁיו בַּיּוֹם הַהוּא יַחְדָּו.
(שמואל א', ל"א)
על שאול שהיה מבית שאול.
בספר שמואל מסופר לנו על מלחמתו האחרונה של שאול ובניו בפלישתים, איך אלוקיו עזב אותו ולא נותן לו מענה, שאול פונה אל בעלת האוב כדי שהוא יוכל לשוחח עם שמואל- והוא כועס עליו ואומר לו שהיום ובניו ועם ישראל הולכים להפסיד בקרב.
איך היינו יוצאים לקרב שכזה? דה- מורליזציה, הפסד בטוח. אולי אפילו היינו בוחרים לא לצאת לקרב.
המקרא מספר לנו ששאול בוחר לצאת לקרב, נותן לנו פסוק אחד של הקרב ולאחר מכן מספר לנו בקצרה על מותם של שאול ובניו.
פרקים שלמים נכתבו על חייו של שאול אבל על האירוע המכונן הזה, משפט אחד.
שאול טשרניחובסקי לא יכל לשבת בחיבוק ידיים. שאול שנקרא על שמו של שאול המלך נותן לנו בשירה סיפור הרואי על אדם שבחר לצאת למלחמה על הארץ ועל הגלבוע, אף על פי שהסיכויים נמוכים.
אֶחָד אֶחָד נָפְלוּ גִּבּוֹרִים, בִּתְקֹעַ
שׁוֹפַר אַדִּירִים עַל הָרֵי גִּלְבֹּעַ.
–עָיַפְתָּ, הַמֶּלֶךְ, סֹב אַחֲרֵי הַצִּנָּה,
עוֹד כֹּחִי בְּמָתְנַי, עָלֶיךָ אָגִינָה.
– רַבִּים מִמֶּנּוּ הַיּוֹם הָעֲרֵלִים.
תְּקַע: חִזְקוּ וְאִמְצוּ, גִּבּוֹרִים עֲמֵלִים!
המלך תוקע בשופר ומחזק את רוחם של הלוחמים על הארץ.
– בְּחִצִּים יָרֹבּוּ וְלֹא יִקְרְבוּ הֵנָּה!
עָיַפְתָּ, הַמֶּלֶךְ, עָלַי הִשָּׁעֵנָה!
– לֹא עֵת לְהִנָּפֵשׁ! אֵין פְּנַאי, הַתּוֹקֵעַ!
עוֹד מוֹרְקִים חֲנִיתוֹת, עוֹד אוֹיֵב יָרֵעַ.
רַבִּים מִמֶּנּוּ הַיּוֹם הָעֲרֵלִים.
תְּקַע וְיֵחָלְצוּ הַיּוֹשְׁבִים עַל הַכֵּלִים!
זה לא הזמן לנפוש, זה הזמן לצחצח חרבות ולקרוא לכל העם שיצטרף ללחימה על הבית.
ואז, הסיפור מתחיל להדרדר-
– גַּם קַרְנֵי הַחַמָּה בִּי כִלּוּ חֲמָתָן.
הַגֵּד מַה בְּפִיךָ? – כִּי נָפַל יוֹנָתָן.
– עוֹד שְׁנַיִם לִי בָנִים פֹּה בַמַּעֲרָכָה,
תָּנַח עַל רֹאשׁ מֵבִיא שְׁנַיִם הַבְּרָכָה.
רַבִּים מִמֶּנּוּ הַיּוֹם הָעֲרֵלִים.
תְּקַע וְיָבוֹאוּ הַשְּׁבָטִים הַבְּדֵלִים!
השמש קופחת, שאול מקבל את הבשורה על מות יונתן- לא נורא, נותרו לי עוד שני בנים במערכה.
האויב רב ממנו, והשבטים הבדלים- אלו שלא הגיעו להלחם לצד העם (אזכור לדוד שנשאר בדרום הארץ ולא הצטרף ללחימה)
– אַל נָסוֹג מִמְּקוֹם בּוֹ נַעֲמֹדָה, אַל נוּעַ.
מַה תַּגִּיד הַמַּגִּיד? – גַּם מֵת מַלְכִּישׁוּעַ!
– עוֹד לָנוּ מִלְחָמָה, וּקְרָבוֹת עוֹד בָּאִים.
כִּי נָפַל הָאֶחָד, שָׁם יִפְּלוּ עוֹד שְׁנַיִם.
רַבִּים מִמֶּנּוּ הַיּוֹם הָעֲרֵלִים.
הַבּוּז לַמַּשְׂטִינִים וּמְפַגְּרִים עֲצֵלִים!
אין ליסוג לאחור צריך לעמוד איתנים, מלכישוע השני מבניו נהרג ולמרותזאת שאול צריך לעמוד איתן לטובת העם, הקרב עוד לא נגמר.
– עַל חַרְבְּךָ תִפֹּל, וְאַל תִּפֹּל בְּיָדָיו!
מַה תַּגִּיד, הַמַּגִּיד? – כִּי מֵת אֲבִינָדָב!
– הוּא מֵת! וְלוּ תַּעֲמֹד הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה.
נְסִיכִים מְנַדְּבִים נִדְבָתָם פִּי שְׁלֹשָׁה.
רַבִּים מִמֶּנּוּ הַיּוֹם הָעֲרֵלִים,
הֲכֶבֶשׂ יִשְׂרָאֵל, אִם נִשְׁחַט כִּרְחֵלִים?!
עדיף למות על חרבו מאשר ליפול בידיו של האויב.
כל בניו של שאול מתים והוא שואל - האם נלך כצאן לטבח ? או נמשיך להלחם גם כשהסוף קרב?
אל מי אתה מדבר שאול? אל עצמך או אל העם היושב באירופה או בציון?
תְּקַע תְּקִיעָה גְדוֹלָה תָּקֹעַ וְתָקֹעַ
וְיִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים: דָּם! דָּם עַל גִּלְבֹּעַ!
תְּקַע נֶגְבָּה, צָפוֹנָה, קֵדְמָה וָיָמָּה –
תִּרְגַּז הָאָרֶץ וְתִרְעַד אֲדָמָה.
רַבִּים מִמֶּנּוּ הַיּוֹם הָעֲרֵלִים:
עֲלוּ! תִּפְסוּ מְקוֹמָם שֶׁל נוֹפְלִים וּכְשֵׁלִים!
ואז שאול קורא לנו אל העם היושב בציון צאו אל הגלבוע תלחמו עליו, תלחמו על המקום שבו שאול כשל, תחזירו את הגלבוע לידי עם ישראל.
אנשי העמק שיושבים במלחמת העצמאות מתחת להר, יוצאים להלחם עליו ילדים וזקנים נלחמים על הבית.
צה"ל במבצע ארז יעפיל עליו ויצלח איפה ששאול כשל ויהפוך את ההר הזה לאחת מנקודת הגבול החשובות עם ירדן.
שאול טשרניחובסקי מוציא לאור את השיר הזה בשנת '43 והוא היה כנביא לאירועי העתיד.
הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל
אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים... קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר
וְחֶרֶב שָׁאוּל, לֹא תָשׁוּב רֵיקָם
שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן, הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם
בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ
מִנְּשָׁרִים קַלּוּ, מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ.
