חו"ל עם יפתח

04/07/2024

קוראטיה הפכה בשנים האחרונות לאחד היעדים הפופולרים באירופה, אבל עם ההצלחה שלה באות גם צרות. חוק חדש קובע שמי שיריב ויצעק בציבור צפוי לקנס כבד

04/07/2024

סנונית ראשונה...

קוראטיה הפכה בשנים האחרונות לאחד היעדים הפופולרים באירופה, אבל עם ההצלחה שלה באות גם צרות. חוק חדש קובע שמי שיריב ויצעק בציבור צפוי לקנס כבד

19/05/2024

לתשומת ליבכם!

מאז שארה"ב העניקה לתיירים מישראל אפשרות להיכנס אליה ללא צורך בוויזה, ישנם לא מעט נוסעים שמזמינים חופשה במדינה – אך מגלים כי הם אינם יכולים להיכנס אליה • באילו תנאים ...

06/05/2024

ספור מרתק.

במקום למסור לנאצים את שמות יהודי האי, ראש העיר והארכיבישוף המקומי כתבו ברשימה את עצמם בלבד - והצילו את הקהילה כולה

17/01/2024

לכל מי שמטייל באזור סלוניקי- חובה לבקר באתר הזה.

"מהאתרים הארכיאולוגיים החשובים באירופה": איגאי, המתחם בו הוכתר אלכסנדר מוקדון למלך, סמוך לסלוניקי, נ...

16/01/2024

נראה שהתיירות ביון הולכת בכיוון שגויי. בעיר תיירות כזו עם היורו יהיו מחירים גבוהים.

בהשקעה של עשרות מילארדי אירו, מפתחת יוון את עיר התיירות העתידנית "אליניקון" שצפויה להתחרות באתרי הנופש הגדולים של טורקיה. הפרויקט העצום כבר מתואר כ"מיני דובאי"

30/01/2023

לידיעתכן וידיעתכם.

עוד אמצעי לשליטה ולגביית כספים.

החל מחודש נובמבר 2023 יידרשו כל המבקרים במדינות החברות באיחוד האירופי אשר אין בידם דרכון אירופי, לקבל אישור כדי להיכנס למדינות באירופה, ולשלם עבורו מראש 7 אירו. מדובר ב...

21/03/2022

סטלה חסקיל היא תעלומה. מצד אחד - זמרת מוערכת שעבדה עם גדולי המלחינים ביוון והקליטה כמה שירים שזכו למעמד פולחני ומושמעים עד היום כמעט בכל מועדון ביוון; ומצד שני - דמות אניגמטית שפועלה כמעט לא נחקר ולא זכתה כלל להכרה או להנצחה מטעם הממשלה היוונית או מטעם הקהילה היהודית ביוון. למרות מותה בגיל 36 בלבד, היא הספיקה להניח אחריה חותם במוזיקה היוונית ולהיות לאחת הזמרות היהודיות היחידות שהיתה להן השפעה תרבותית ביוון.
היא נולדה ב-1918 בשם סטלה גאייגוס למשפחה סלוניקאית אמידה ממוצא יהודי. אביהּ היה סוחר ברזל ששמו חיים גאייגוס, ואמהּ, פרלה קמחי, שנולדה בסקופה שמקדוניה, היתה צעירה ממנו בהרבה. לפני מלחמת העולם השנייה היתה סטלה גאייגוס מופיעה מדי פעם בפעם בברים ובמועדונים בסלוניקי כזמרת חובבת. כשהכיבוש הגרמני הגיע לסלוניקי, משפחתה נאלצה לברוח."בימי הכיבוש הנאצי חיה סטלה תחת חסותה של משפחה גרמנית שניהלה מועדון לילה ליד כיכר אומוניה באתונה. היו מכנים אותה במועדון 'הסלוניקאית'. היא שרה שם את כל שירי הרמבטיקו הישנים. בתקופה קשה זו כולם יכלו להזדהות עם השירים האלה, שעסקו בסבל ובגעגועים".לאחר שהסתיים הכיבוש הנאצי ביוון, התחתנה סטלה עם יעקב חסקיל (יחזקאל), ובאותה תקופה גם חתמה על חוזה עם חברת הקלטות יהודית גדולה והתחילה לעבוד עם מלחינים גדולים כמו וסיליס ציצאניס ומנוליס חיוטיס. "הייתי הולכת עם אימא להופעות שלה", סיפרה אחותה מרים, "בעיקר להופעות עם ציצאניס המלחין הגדול ונגן הבוזוקי המחונן. אני זוכרת שהוא בא אלינו הביתה. הוא היה קורא לסטלה 'מוקונלה מו' – 'שפנה שלי'. אני גם זוכרת אותו מלמד את סטלה את השירים החדשים שכתב בשבילה; השירים שכל ילד ביוון מכיר היום".

סגנון מוזיקלי שנחשב לתעמולה קומוניסטית

אבל כשמדברים על סטלה חסקיל, מדברים קודם כול על סגנון הרמבטיקו. "מה שצריך להבין לגבי מוזיקת הרמבטיקו, זה שבמשך שנים היא נחשבה למוזיקה נחותה של אנשי השוליים", אומר חאריס אקונומו, יהודי מיוון, "זה סגנון שמשלב את המוזיקה המסורתית של הסלוניקאים-ספרדים ואת הלחנים מטורקיה – 'אסיה הקטנה' – ובעיקר מאיזמיר. בשנות ה-20 המוזיקה הזאת נאסרה ביוון כי היא נחשבה לטורקית, למזרח-תיכונית, ובאופן אבסורדי, בטורקיה היא נאסרה כי היא נחשבה ליוונית.

"גם בשנות ה-30 היא נתפסה כמוזיקה בעייתית. בתקופה הזאת יוון היתה מחולקת לשתי קבוצות – הימנים והקומוניסטים. בשנת 36' החל ביוון שלטון דיקטטורי-צבאי דכאני של יואניס מטאקסס, שניסה לצנזר את כל מה שנחשב לאג'נדה קומוניסטית. לכן היתה צנזורה גם על הרמבטיקו, שנחשבה לתעמולה פוליטית כי הטקסטים היו על עוני ועל פליטוּת ועל המנודים שנשלחו לגלות באיים.

"אחרי שנגמרה מלחמת העולם, פרצה ביוון מלחמת אזרחים בין הצבא ושלטון הימין לקומוניסטים - מלחמה שהסתיימה בתבוסה של הקומוניסטים. גם בתקופה הזאת הרמבטיקו נחשבה למוזיקה אסורה בגלל המילים של השירים האלה, שדיברו נגד השלטון".

חסקיל באה מרקע סלוניקאי אמיד, מה לה ולעוני ולפליטות?

"למרות הרקע שלה, חסקיל לא היתה דיווה. היא היתה זמרת של העם. היא שרה את השירים של העניים, של הפליטים, של המדוכאים. היא היתה ידועה בקול קטיפה שביטא הרבה כאב. זה היה חלק משמעותי מאוד מהמוזיקה הזאת - האפשרות לתת קול לכאב - כי כל השירים האלה הוקדשו לאנשים שהיו להם הרבה בעיות: עניים, מהגרים, פליטים, אנשים שרצו לעצמם עתיד טוב יותר".

היא היתה זמרת פוליטית?

"אני חושב שזה אולי היה הייחוד שלה – היא אחת מזמרות הרמבטיקו היחידות ששרו שירים עם תוכן פוליטי ממש, עד כדי כך, שלפעמים היא היתה צריכה להסוות אותו במטאפורות כדי שיעבור מתחת לצנזורה. היא תמכה בקומוניסטים; היא ביקרה את השלטון הדיקטטורי-צבאי, את חוסר הצדק והשוויון.

קרדיט: Θεοφάνης Δ. Αλεξάνδρα Κ.
"בכל הרמבטיקו יש ממד פוליטי כלשהו, אבל אצל סטלה אלה היו אמירות של ממש. יש לה למשל שיר שנקרא 'למה אתה עוזב את המקום שלך', או שיר שאומר שכשהיא שומעת 'ביר אללה' מהמסגד, היא חושבת על אהובהּ. היא הביעה את הכאב והצער שבעזיבה את יוון לארץ אחרת. הכאב שבהגירה".

אפילו שהיא מעולם לא עזבה את יוון.

"לא, היא לא עזבה. זה בכלל משהו מוזר: היא באה ממשפחה טובה ואמידה בלי בעיות, והיא החליטה לפנות לדרך אחרת בחיים שלה. היא נהפכה לזמרת שביטאה הרבה כאב וסבל, שזה משהו שבדרך כלל עניים היו שרים עליו. זמרי רמבטיקו היו לרוב מרקע קשה. לדוגמה, הזמרת היהודייה רוזה אשכנזי, שבאה ממשפחה ענייה מאיסטנבול. אבל זה לא היה המקרה של סטלה. היתה לה היכולת להתחבר למקומות הכואבים האלה, הקשים".

סגנון מוזיקלי שמוגן תחת אונסק"ו

בשנות ה-50, אפילו שכבר הסתיימה מלחמת האזרחים והאיסור על התעמולה הפוליטית הוסר, מוזיקת הרמבטיקו כמעט נעלמה מרחובות יוון. "אחרי המלחמה נכפתה על יוון דיקטטורה; הפעם בסיוע ארצות הברית", מסביר אקונומו, "והמעורבות האמריקאית גרמה לכך שבשנות ה-60 וה-70 עברה יוון אמריקניזציה מסיבית. תרבות הפופ נכפתה על היוונים, מוזיקה אמריקאית ואמנים אמריקאים השתלטו על התרבות היוונית, ובתקופה הזאת פשוט לא היה מקובל לשמוע מוזיקה יוונית.

"רק לקראת שנות ה-90 התחיל שינוי. אנשים התחילו לגלות מחדש את הרמבטיקו, ועכשיו יש לנו באתונה כמה מועדונים שמתמחים בסגנון הזה. היום מורשת הרמבטיקו מוגנת תחת אונסק"ו ונחשבת לאחד הסגנונות הכי חשובים ומשפיעים בתרבות יוון".

הסיפור של הרמבטיקו מזכיר את ההתקבלות של המוזיקה המזרחית בישראל.

"חד-משמעית. בשנות ה-30 המעמד הגבוה ביוון היה מאזין למוזיקה שיובאה מאירופה. בימים האלה יוון היתה מונרכיה, והמלך היה ממוצא דני-גרמני. לכן, המוזיקה שהיה מקובל לנגן בערים היתה ממרכז אירופה ומצפון אירופה, וכל מה שהיה בעל השפעות מזרחיות נחשב לנחות. בגלל זה, ואף על פי שרבים האזינו לה, הרמבטיקו נותרה מוזיקה של השוליים, בדומה למה שקרה בישראל עם המוזיקה המזרחית".

ייתכן שהמעמד של הרמבטיקו הוא גם חלק מהסיבה שחסקיל לא זכתה להנצחה רשמית עד היום. על אף הפופולריות של השירים שלה, זיכרון דמותה של חסקיל נותר נחלת האזורים העממיים של התרבות היוונית.

"היום בכל טברנה או מועדון שתבקר בו באתונה, תשמע שירים שלה או ביצועים חדשים לשירים שהיא שרה במקור", מספר חוקר התרבות והקולנוע איל שגיא ביזאוי, "גם בתוכנית הטלוויזיה היוונית הפופולרית 'סטיניאמאס', שבה מגיעים מוזיקאים ומבצעים שירים על במה, מנגנים הרבה שירים שלה. ובכל זאת, קשה למצוא הנצחה רשמית שלה.

"ביקרתי לפני כמה חודשים במוזיאון היהודי באתונה, ולא היה שם שום אזכור שלה או של רוזה אשכנזי. יש איזו נטייה להתייחס רק ליהדות עצמה. אפילו היו שם תצוגות על הציונות ועל יהודים שהיו בצבא היווני, אבל יש אפס התייחסות ליהודים שהיתה להם דריסת רגל משמעותית בתרבות היוונית, ובמיוחד בולט היעדרן שתי הנשים האלה.

"על רוזה אשכנזי עוד לפחות דובר קצת, אבל על סטלה חסקיל בכלל לא. היא מתה צעירה כל כך, ויש לה מאה ומשהו שירים, ולכן די מדהים כמה שירים שלה זכו עם השנים לביצועים מחודשים והפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות היוונית".

ולמה היא לא מוכרת בישראל? הרי המוזיקה היוונית פופולרית מאוד בארץ, ובכל זאת - מדובר בזמרת יהודייה.

"המוזיקה היוונית פופולרית בישראל, אבל זה קצת כמו הסרט הערבי שהוקרן בימי שישי בערוץ 1. גם הוא היה פופולרי מאוד בארץ, אבל אנשים לא ראו אותו כקולנוע אמיתי, לא התעמקו בו או הבינו את הקונטקסט שלו; זה נשאר בגדר פולקלור משפחתי, משהו שאוהבים לראות או להאזין לו, אבל גם אוהבים קצת ללעוג לו. משהו שעושה שמח, אבל לא לוקחים אותו ממש ברצינות".

* * *

חסקיל נפטרה מסרטן בגיל 36. גם היום, אחרי שמוזיקת הרמבטיקו חדרה למיינסטרים ביוון, אין עדיין שום הכרה רשמית בה מטעם ממשלת יוון או מטעם הקהילה היהודית. "אין ביוון שום דבר שקרוי על שמה", מספר אקונומו, "יש אנשים פרטיים שחוקרים את החיים שלה ומכירים בחשיבות שלה, אבל לא יותר מזה. אין רחוב, אין מוזיאון, כלום.

קרדיט: Giorgos Lixouriotis

מתוך מאמר ב"הארץ" של אלעד בר נוי.

ΣΥΝΘ ΓΙΩΡΓΟΣ ΛΑΥΚΑΣ 1947 ΣΤΙΧ Β.ΤΑΜΒΑΚΗΣ (Χαράλαμπου Βασιλειάδη)Parlophone Ελλάδος B-74086Όμορφες Σπανιόλες Σεβιλιάνεςμάγισσες πλανεύτρες σαν τσιγγάνεςΜάτια ...

23/02/2022

17/01/2022

השלווה והרוגע של גני לוכסמבורוג- הרובע החמישי- פריז.

(צולם על ידי יפתח מעוז- אפריל 2013).

30/12/2021

מתלבטים האם כדאי לשכור רכב בחו"ל? יש הרבה סיבות טובות לעשות זאת. אתם יכולים ליהנות מנוחות מירבית וגם לחסוך כסף, ויש עוד סיבות!

24/12/2021

תודה ליאיר בר זוהר.
המלצה מצווינת.

רוצים להזמין טיסות זולות לחו"ל? הכירו את שני האתרים המובילים להזמנת טיסות - קיווי וסקיי סקנר. באיזה אתר כדאי להשתמש? הנה ההמלצות שלנו.

03/05/2021

03/05/2021

מדוע לא מונצח בצורה ראויה ביון ואתונה -פריקלס המנהיג הפוליטי, האדריכל ואיש התרבות?
אחת השאלות שאני תמיד שואל את עצמי כאשר אני מגיע לאתונה היא-מהן הסיבות שפריקלס המנהיג הפוליטי, האדריכל והארכיטקט של אתונה בימי גדולה והאדם שהניח יסודות פוליטיים ודמוקרטים יחסית והניח יודות תרבותיים קלאסיים לעולם כמעט שלא מוזכר בעיר ולא מונצח כפי שהיה צריך לפי פועלו ומעשיו.
אין כנראה סיבה אחת.. מקריאת ספרים ומאמרים רבים בנושא- מצאתי שיש תיזות, נימוקים ופרשנויות לרוב אבל עדיין הנושא הזה לא מניח לי כבר הרבה שנים. ניהלתי שיחות עם רבים מתושביי אתונה בנושא ואילו שווחחתי עם שני היסטריונים יונים שהתמחותם –יון הקלאסית ועדיין אין נימוק אחד שמסביר לעומק את הסוגיה.
הנימוקים במאמרים ובספרים שקראתי מתחילים בזה שלא נשארו פסלים רבים של פריקלס( מרבית הפסלים שאנחנו רואים באתונה הם העתקים רומיים), בזה שאולי נחשב למנהיג חילוני (למרות שבנה את האקרופוליס ומקדשים נוספים.)ועוד ועוד נימוקים.ופרשנויות.
לדעתי, אין תשובה אחת חד משמעית ובכל זאת הנושא מענין גם אם שנויי במחלוקת...עלינו לזכור שמהרגע שבו נבחר פריקלס, הוא הנהיג את אתונה במשך 40 שנה, במאה ה-5. בתפקיד זה הוא היה ממניחי היסודות לעידן הזהב של העיר. אחרי שנצחו את הפרסים הייתה אתונה חזקה מתמיד, שנייה רק לספרטה האדירה. בהנהגתו של פריקלס, קיבלה עליה אתונה, ב-478 לפני הספירה, תפקיד חדש. עם הקמת הברית האטיתדלית, ברית בין ערי-המדינה היווניות, מימנו החברות בברית מכספן את ההגנה ימית שנתנה להן אתונה, מפני הפרסים וגם כנגד שודדי ים.
פריקלס המוכשר ניצל את שפע הכספים, שהחלו לזרום אל שלטונו מערי המדינה שבברית, כדי לחזק, לפאר ולהעצים את אתונה, תרבותה, בנייניה ותושביה. הוא בנה מבני ציבור מפוארים ויפים להפליא, ביניהם את הפרתנון המפורסם, האקרופוליס של העיר. הוא ייפה את אתונה, מימן וסיפק תעסוקה לתושביה, החל לשלם לעובדי ציבור משכורת והרחיב מאד את בסיס הדמוקרטיה האתונאית. בהשפעתו ובהשפעת איכות החיים שיצר באתונה, הפכה העיר למרכז של אמנות, יצירה ורוח.
ממליץ לקרוא את הספרים שמצוינים למטה בתגובות בתמונות.