קמתי בבוקר הישר אל המרפסת הצופה להרים.
ציוץ הציפרים קיבל אותי מיד עם הרעש החזק של מי נהר הביאס הזורם ממש מתחת לחלון.
מנאלי של הבוקר עדיין מעורפלת, קצת מנומנמת. הרי השלג מקיפים אותה בעריסת שלווה מדומה. עוד מעט תתעורר היפהפיה הנמה וציוץ הציפרים יתמזג עם רעש גלגלי המכוניות והאנשים. נהר הביאס יתחרה ברעשי היום והשלג ימשיך להציץ מלמעלה, כמו כדי להזכיר לנו שהכל זמני...
בזמן המונסון, לפני מספר חדשים, היה פה שיטפון איום שסחף איתו כבישים, בתים, אנשים.
בדרך לכאן יכולנו לראות היטב את שאריות ההרס.
אבל מנאלי, כמו הודו כולה, נופלת וקמה כמו מתאגרף בזירה, עם חיוך חדש ועינים נחושות, לחזור לקרב ולנצח...
אמש הגענו לכאן כבר בשעת חשיכה, אחרי נסיעה שנתארכה עוד ועוד עקב הכבישים הנסחפים.
היום נראה לנו שליופי אין סוף ושתמיד בסוף האהבה תנצח.
#לגעת_בשמים_סוכות_23
איייי סיני על החוף...
ככה אני מספרת באילתור רוחני (עם הרבה רוח ברקע) על חוויית העיסוי בקליניקה/ בצריף של מונה על החוף בנואיבה.
לפני שנה היא היתה שם. מוכנה לעשות ולעסות בכל רגע את גופנו הדואב.
וכך, בין שייק פירות לכמה שורות בספר, קפיצה אמיצה למים ובדל שיחה אינטימית, התמסרנו לידיה הטובות ולחיוכה המאיר. לרגליה המחוללות בחול סביב הגוף ולרחש הגלים שהחליף בטבעיות את המוסיקה המרגיעה שבדרך כלל שמים המעסים.
אחחחח א-מחייה...
גם כל הטוב הזה מחכה לנו בסיני ממש בקרוב. 17-21 במאי בנואיבה.
ריטריט "ואהבת".
מוקדש לילדה הקטנה בתוכך שכמהה לצאת לחופש, לרוץ על החוף. לצעוק להרים ולרקוד כל בוקר מול הזריחה.
פרטים והרשמה? רשמי לי בתגובות "חייבת את זה" , צרפי מספר טלפון ויאללה נצא לדרך...
#חגיגה_נשית_בתאילנד_22
הגיע הזמן לומר שלום. לעיר הגדולה בנגקוק, לקנצ'נבורי באמצע הג'ונגל, להרי הצפון הירוקים ולחופים הלבנים של האי קו סאמט.
הגיע הזמן להיפרד,אחרי שבועיים של חגיגה. של מסיבה בלתי פוסקת. של שמחה וחיוכים בעיניים. של חיבור לבבות וחיבור למקומות.
תודה לכן אהובות אבישג, אורית, אפרת, דורית ודורית, ורד, חגית, טוני, יפה, מוניק, נעמה, עדה, עירית, צופי, צרויה, רונית, רחל ושרון. על שהייתן, על שהתמסרתן לשמחה, על שהסכמתן ללכת בדרך החגיגה ללא היסוס ועל כך שחגגתן ונהנתן ללא הפסקה במשך 12 ימים.
סוף הוא תמיד התחלה ואת המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק. לכן יבוא, כבקשתכן, הדרן.
אוהבות וכבר מתגעגעות
ציפי ומיכל
#חגיגה_נשית_בתאילנד_22
יום שני בבוקר טומן בחובו הפתעות.
עדיין לא ניתן לחשוף את כל התמונות בהן אנו מעופפות מעץ לעץ כמו מכושפות בקסם האומץ והגבורה. כל אחת ודרכה שלה להתגבר על החששות, שכן אדם ואישה לאדמה יולדו - לא לריחוף מעץ לעץ.
לכל אחת "גלולת אומץ" משל עצמה. זו עוצמת עיניים וזו מחייכת לשמים וזו בכלל שרה לעצמה והאחרת מתפללת לטובה.
20 נשים גיבורות ריחפו בין שמים וארץ וקיבלו את אות הגבורה.
אהווו
והתמונות... עוד יגיעו!
מסע לבולגריה 2022. הרפתקאה בטבע פראי
מקומות אחרונים לפרוייקט אהבה עצמית בצ'כיה 28/11-2/12
הכי כיף לכתוב פוסט מקומות אחרונים. כי זה אומר שהגיע הרגע שבו מתכנסים כל הקצוות. הנשים נאספות, הטיסה מתמלאת ובמלון כבר מתחילים לחמם את האש באח...
ואנחנו.. כל מה שאנחנו רוצות הוא לחזור לשם, עם הלב הפועם, למעגל הנשים הניצב בלב היער. למעגל האבנים שבו רוקדות הדרואידיות את ריקוד האהבה.
כי מה יותר טוב מלב חם ביום של שלג?
ואם גם מדליקים נרות שישתקפו בחלונות אל תוך היער ומברכים את עצמנו בכל ערב מחדש בברכת האור - עוד יותר טוב!!
ואם גם מטיילים בפראג העיר שחוברה לה יחדיו בחברותא נשית וצוהלת - יותר ויותר טוב!
לכי על זה. ריטריט בלב היער הקסום בצ'כיה מחכה לך. בדיוק כמו שאת. עם פרוייקט חדש של אהבה עצמית. מקומות אחרונים והספירה לאחור התחילה...
אם ליבך קורא לך - קראי לי ואשלח לך פרטים...
