24/11/2024
*שיבת הנשמה למוגאדור איסאווירה*
זהו סיפור מאוד מאוד מרגש שניתקלתי בו כשהייתי
״ בבית דאקירא ״ ממש נגע לליבי ורוצה לשתף את זה איתכם, אני בטוח שהרבה מכם תהיו שותפים לסיפור הזה.
רפאל בוגנים, נער צעיר מאיסאווירה, נעקר מביתו בגיל שבע על ידי עליית הנוער, תנועה לעליית נוער, ויצא למסע מצרפת לנורווגיה, שם נחשף לציונות ולתרבויות שונות.
כרב אמן שאפתן, רפאל בחר בציור כדרך חייו והפך לצייר ידוע. לאחר מכן, הוא עבר לקיבוץ בישראל, שם המשיך לפתח את כישוריו. אך למרות הצלחותיו, ליבו נותר קשור לעיר הולדתו, איסאווירה. שנים לאחר מכן, לאחר מות אמו, הוא חזר לקזבלנקה לבקר בקברה, והביקור עורר בו כמיהה עמוקה למולדתו. בסופו של דבר, רפאל עבר לאמריקה, שם פגש את אשתו, הארה, שהבינה את הקשר הרגשי העמוק שלו לאיסאווירה ועודדה אותו לצייר מתוך ליבו.
רפאל התחיל לצייר זיכרונות מילדותו באסווירה ולכד את רוחה של הקהילה היהודית המרוקאית המשגשגת שהייתה בעיר בעבר. עם הזמן, הוא הרגיש עצב גובר על היעדר הקהילה היהודית בעיר. ביצירתו האחרונה, שכינה “איסאווירה, העיר ללא נשמה”, ביטא את תחושת הריקנות שנשארה לאחר אובדן הקהילה.
לאחר מותו של רפאל, הארה החליטה להגשים את חלומו. היא החזירה לאיסאווירה אחת מיצירותיו המשמעותיות ביותר, המתארת את הסליחות – הקריאה לתפילה בעברית. היא העניקה את הציור לבית דקירה, בית הזיכרון באיסאווירה, מקום המשמר את ההיסטוריה העשירה של הקהילה היהודית המרוקאית.
בהגיעה לבית דקירה, הארה פגשה את גיתה רבולי, מנהלת בית דקירה ואוצרת בית הכנסת סלאת עטיה. היא שיתפה את סיפורה של רפאל והסבירה את הקשר העמוק שלו לעיר ולנשמתה היהודית שאבדה. הציור נמסר לבית דקירה, שם תיבחר בקפידה מיקומו הנכון, בהתאם לאופי המוזיאון ולחשיבות הציור. היצירה תיתלה במקום שיבליט את חשיבותה ההיסטורית והתרבותית, ויאפשר למבקרים לחוות את הסיפור שהיא נושאת.
הארה הרגישה תחושת שלווה עמוקה ואמרה: “החלום שלי התגשם.” בזכות אומנותו, זכרו של רפאל ונשמת הקהילה היהודית של איסאווירה ימשיכו לחיות, והמוזיאון יהיה מקום שבו הסיפור הזה יישמר לדורות הבאים.
תעקבו אחרי הסטאטוסים בדף או באינסטגרם שלי:
#אנסטגרם 👇
https://www.instagram.com/youssefsafine_/
________________________________________
#איסאווירה #סליחות #איסאווירה
