14/02/2025
על חוף של כפר Prcanj, #מונטנגרו, היכן שניחוח הים ולחישת הרוח מספרים סיפורים שאף ספר לא יוכל לספר, עומד הבית “Tre Sorele”. זה לא רק בית – זו תעלומה, עדות לחלוף הזמן ולעומק הרגשות, אותם רגשות שהציפו שלוש נשים: שלוש אחיות שאהבו גבר אחד.
שמו היה ירקו נובאניינין, קפטן צעיר שגורלו נקשר לים, אך הים מעולם לא הבטיח לו חזרה. הבית היה מקלטן, עולמן, שבו חיו – שקטות ומסוגרות, אך מלאות דאגה לירקו שלא שב.
רוזה, הצעירה מבין האחיות, הייתה הראשונה שהלכה לעולמה, והשאירה את אחיותיה לבד עם הזיכרונות עליו. נרה וביאנקה, שליבן נשבר מצער, לא יכלו לשאת את האובדן. הן אטמו את חלונה של רוזה, כמוצא אחרון לשמר חלק מחייה, שחמקו יחד איתה.
ובכל זאת, הן המשיכו להאמין שיום אחד ירקו ישוב. התקווה הייתה העוגן היחיד שלהן. אך השנים חלפו, והקפטן לא חזר. כשגם ביאנקה הלכה לעולמה, נרה נותרה לבדה בבית. ללא מילים, אך בכאב עמוק, היא אטמה גם את חלונה של ביאנקה.
כעת, שלוש האחיות נעלמו, והחלון היחיד שנותר פתוח – חלונה של נרה – היה תזכורת נצחית לאהבה שמעולם לא מומשה.
הים המשיך לרעום, נוגע בקירות הבית, והרוח נשאה את המילים שלא נאמרו. כל עובר אורח שחצה את דרכו ליד “Tre Sorele” יכול היה לחוש בכובד הסיפור הזה. זה היה מקום שבו העצב והתקווה נשזרו יחד, ויצרו סיפור ללא סוף מאושר.
שנים לאחר מכן, הבעלים החדשים של הבית החליטו לפתוח אחד מהחלונות האטומים. כאילו ניסו להכניס אוויר לחלל שנסגר בעבר, להביא אור אל תוך החושך.
אבל גם כאשר כולם ניסו לשכוח, הבית נותר עד למה שאי אפשר היה למחוק.
“החלון השלישי כאילו מקשיב לרחש האוקיינוסים הרחוקים…” אומר שורה מתוך שיר, אך אלו אינן רק מילים. זהו סיפור שחי בלבם של כל מי שעצר ליד הבית הזה, מרגיש שגם הוא, כמו הים, נצחי.
שלוש האחיות חיכו, אהבו, אך לא זכו לראות אותו שוב. ירקו לא חזר. נותרו רק הבית, החלונות, הים. והסיפור שלהן.
מונטנגרו - הפורום של אבי