הודיה מטיילת

באחד הימים בהם שהיתי באי קוזמל, רציתי ללכת לאי מבודד. אבל הסתבר שניתן להגיע רק בג'יפ ומשם לקחת סירה. כל נהגי המוניות אמרו אותו הדבר- תשכירי ג'יפ. אבל חישוב מהיר אמר לי שחבל לשרוף כסף וזמן בהשכרת רכב, אז החלטתי להגיע לטיול יום בחוף סיאלו, אליו ניתן להגיע על ידי סירה בלבד. (סירה שמפוצצת בתיירים). בדרך עצרנו בשתי נקודות שנירקול, לא רציתי להרגיש תיירת, אבל גם לא רציתי לשרוף את היום האחרון שלי בקוזמל. אז זרמתי. בעצירה הראשונה ראיתי המון דגים יפים, כאלו שראיתי יום קודם. בעצירה השנייה עצרנו בנקודה בה ניתן היה לראות כוכבי ים וזה מה שגרם לי לצאת ולהיות תיירת. רק שלצערי נזכרתי לרדת מהסירה מאוחר מידי ופיספסתי אותם 😏 קורה 🤷‍♀️ וואלה, מה אני אומר לכם?! לפעמים שווה להיות תיירת. הגענו לחוף עם מים צלולים בטירוף. שקופים. פשוט מהמם!!! צבע המים טורקיז ירוק, אחד היפים שראיתי בחיי. כולם, אבל כולם, בלי יוצא מן הכלל!!! הוציאו טלפונים ומצלמות ואת רוב זמנם בילו בפוזות לתמונות. ובצדק, המקום מהמם 😍 רק מה, קצת היה לי עצוב שכולם היו עם טלפונים, מלבדי. בחרתי לספוג את הרגע, להשתכשך במים ולהינות מהרגעים הפשוטים והטבע המדהים. כמה דקות אח"כ, הגיע אלינו חתול ים וזה היה מרגש בטירוף, בעיקר כי רציתי לצלול איתם בהוואי ולא יצא וכאן, הוא פשוט

עם החזרה לקאלי, חזרתי להתאמן על בסיס יומי 👏👏👏 ומלבד סלסה ובצ'אטה, לקחתי שיעור ריקוד ראשון בסגנון שהמון זמן אני רוצה ללמוד. זה לא היה קל והזעתי את החיים, אבל נהניתי מכל רגע 😍 וזה הכי חשוב! במהלך הטיולים שלי אני מגלה על עצמי כל הזמן דברים חדשים ופה בקאלי, למדתי כמה אני אוהבת להתנסות בסגנונות ריקוד חדשים ובעיקר, שזה הספורט הכי אהוב עליי 🥰 אז שתפו אותי, איזה סוג ספורט אתן הכי אוהבות לעשות?

יש לא מעט אתגרים כאשר מטיילים לבד, אך הדבר שמאתגר אותי הכי הרבה לאחרונה הוא שמירה על שגרת ספורט. השנה כמעט ולא התאמנתי. אולי היו מס' פעמים בודדות שהצלחתי להזיז את עצמי ולהתאמן. ובפעמים האלו טפחתי לעצמי על השכם והתמלאתי בתחושת גאווה. בפעמים שזה לא קרה, סיפרתי לעצמי את אותו סיפור ישן, כשאחזור לארץ, אחזור להתאמן. (מה שקורה באמת, אבל למה אני צריכה לחכות עד שאחזור לארץ???) אם זה לא מספיק, אתגר נוסף התווסף לו השנה. וזה לעבוד בזמן טיול. משהו שחלמתי עליו שנים, אבל אני לא רגילה לזה כלל. כל כך מוזר להתעורר בבוקר ובמקום לעשות מה שבא לי, אני מחייבת את עצמי לפתוח את הלפטופ ולעבוד. ומי שמכיר אותי יודע שאני ממש לא אוהבת לעבוד מול מחשב, לעומת זאת מול אנשים אני מאוד אוהבת לעבוד 🙂 אבל בכל פעם שיש צורך להתנהל מול מחשב עולה בי בקשה שאמצא מישהו שיעשה את כל העבודה הזו במקומי 🙏 אבל כמו שאמרתי, זה אתגר נוסף, אז בימים שיש לי שיחות עם לקוחות, הכל טוב ויפה, ואין תלונות. אבל בימים שאני צריכה לעבוד מול המחשב, אז מתחילה המלחמה האמיתית מלחמה של תירוצים וסיבות למה לא וכשאני מוצאת תירוץ מספיק טוב, אז אני יוצאת מופסדת . בדיוק כמו עם הספורט 😔 אז החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהפסיק למצוא תירוצים ולהתחיל לפעול. ברור לי שזה לא יהיה ק

#USA 6 חודשים בארה"ב 25 שבועות 176 ימים איך אפשר לסכם חצי שנה בארה"ב? ועוד בכמה משפטים? מאתגר, אבל אנסה 😊 את רוב זמני ביליתי במדינת טקסס. משם יצאתי לטייל במדינות וערים חדשות כמו טנסי, הוואי, יוטה, אורגן, סיאטל וסן דייגו וטיילתי שוב במדינות בהן ביקרתי שנה קודם, כמו וויומינג וקולרדו. הכרתי חברים חדשים וביקרתי חברים ישנים, אימצה אותי משפחה חדשה בהוואי, צברתי חוויות חדשות וזיכרונות מתוקים ונעימים. למדתי על המדינות השונות, כל אחת והמאפיינים הייחודיים לה. שיפרתי את האנגלית והרחבתי את אוצר המילים שלי. התנסתי במספר שיעורים של ריקוד על עמוד. ואפילו לקחתי שיעור להטיס מטוס קטן. היה כיף ונשארתי עם טעם של עוד. כמו תמיד ☺ אז מה היעד הבא שלכם? או לאן הייתם רוצים לטוס ולטייל? שתפו אותי בכמה מילים שאני לא ארגיש שאני כותבת לעצמי 😊

מה הקשר בין טיול והתפתחות אישית? הכל בסרטון 👇 רוצים לשמוע עוד? מוזמנים להשאיר פרטים כאן או בפרטי 😘

למה חזרתי לארץ?? אשתף באינסטוש, מוזמנות לעקוב 😘 http://instagram.co.il/hodaya__65

אני כל הזמן מדברת איתכם על התמודדויות עם חששות ואתגרים, והפעם אני רוצה לשתף אתכם באתגר איתו אני מתמודדת הפעם. #אתגר_הוידאו כידוע לכם, אני אוהבת לכתוב. נוח לי מאחורי המקלדת, והאתגר הגדול שלי היה לדבר למצלמה. אז התבשלתי קצת והרגשתי שעכשיו זה הזמן. הגיע הרגע בו אני מוכנה להתמודד עם האתגר שמשתק אותי. זו המשימה הרביעית ואני רואה ומרגישה שהשד לא כזה גדול וככל שאני מאפשרת לעצמי להתמודד עם הפחד מביקורת עצמית (בחיי שפרפקציוניזם זה מחלה) ושל אחרים, המחשבות המטרידות של איך אני נראית או נשמעת וכו'... ברגע שהתחייבתי לעצמי להתמודד עם האתגר הזה, להתמסר לתהליך, אני מוצאת שהחששות והפחדים מתרככים ואני אפילו מתחילה להינות מזה ☺️ זה לא אומר שעכשיו אני אעלה סרטונים ללא הפסקה, אבל זה כבר לא יעצור אותי זה כבר לא מחסום. ❤️

סלסה 💃💃💃 היום הלכתי לשיעור סלסה הראשון שלי בקאלי. הגעתי לויקטור, מדריך בבית הספר Salsa school rumba y salsa בהמלצת פרננדו המקסים מההוסטל. שיעור ראשון במתנה. תוך כדי השיעור, ויקטור הסביר שיש 3 סוגים שונים של סלסה. האחד, סלסה קובנית, השני סלסה קאלי והשלישי, סלסה LA או ליין דיירקטו, מה שרוב הישראלים מכירים ואלו הם צעדי הבסיס שאיתם אני הגעתי לשיעור. כמובן שעלו לי שאלות במהלך הריקוד וויקטור הסביר לי את ההבדלים בין הסגנונות השונים ומקור הסלסה. מקורו של ריקוד הסלסה הגיע מיבשת אפריקה. כשהאפריקאים הגיעו לקובה, הקובנים אימצו את הריקוד עם שינויים קלים שלהם. מקובה, הסלסה הגיעה לקאלי שבקולומביה. בקאלי יש 200 בתי ספר לסלסה (מתוכם רק שניים לתיירים) ו 200 מועדוני סלסה. הקובנים רוקדים וזזים עם כל הגוף, בקאלי העמידה יציבה והתנועות באות בעיקר מהרגליים. גם הקצב מהיר יותר. מקאלי, הסלסה הגיעה לניו יורק, שם עשו את השינויים שלהם וכמו שאמרתי, זה מה שרובנו מכירים. נהניתי מהשיעור עם ויקטור, מההסברים שלו והדרך בה הוא מלמד🔝 בערב יש מסיבת סלסה, כניסה חינם לכולם בסטודיו, ובבוקר ויקטור וקבוצת הלימוד שלו הולכים להתאמן בנהר הכל בחינם ובאהבה ❤ מיום ליום אני יותר ויותר מתאהבת בעיר ואחרי השיעור עם ויקטור, אני חושבת להישאר עוד מספר ימי

כבר שיתפתי אתכן בסלע שהתיישב לי בלב מרגע שהצהרתי על תאריך להרצאה הראשונה שלי. #לפני ההרצאה עלו בי ים של רגשות ומחשבות. התרגשות, פחד, לחץ, ביקורת, חשיפה, שיתוף, קהל, זרימה, זמן ועוד. וכל זה רק מרגע ההצהרה. במשך חודש שלם הלב שלי התהפך. הסלע רק גדל מיום ליום. נהיה לי כאוס בראש. וגם בגוף. המון שאלות וחששות שעלו. איפה לסגור מקום להרצאה? אנשים יבואו? ומה יקרה אם אני אתבלבל או אבלע מילים בזמן ההרצאה? ואם זה יהיה ארוך? ואם אנשים לא יאהבו? ואילו קטעים לבחור? ואילו תמונות משקפות בדיוק את מה שהרגשתי באותם רגעים? ואם הקול שלי יהיה מונוטוני? המון ואםםםם 🤔 לחוצה ואדישה בו זמנית (משהו שפיתחתי בשנים האחרונות. לא ברור לי איך זה עובד בדיוק. אבל זה עובד לי), היסטרית, חוששת אך גם יודעת שהכל יהיה בסדר. בשבוע של ההרצאה עשיתי חזרות ללא הפסקה. קיבלתי הערות והארות מהמנטור, מיילד ההרצאות האחד והיחיד, טל ליפשין. אני ממשיכה להתאמן ועושה זאת מול חברה, אני מצחקקת בתחילה. אני נבוכה. קשה לי לדבר מולה, אני מרגישה שהיא בוחנת אותי... אבל אני משחררת מהפחד. מהבושה. מהלחץ. הרי בשביל זה אני פה. #יום ההרצאה הגיע 🤗 אני כבר יותר רגועה. יותר בטוחה בעצמי. נרשמו לי אנשים ואפילו קצת יותר מכמות המקומות ששיריינתי. זה הרגיע אותי. אני גם בטוחה בהר

אוביטה- 2 לילות יום 9: אז אחרי שהשתכשכתי בבריכה של ההוסטל, הגיע הזמן לתפוס את האוטובוס לאוביטה. האוטובוס יוצא מקאפוס 4 פעמים ביום. האחרון ב17:30, אני תפסתי את של 14:30. 🚎 מחיר נסיעה- 2350 קולון. משך הנסיעה שעה וחצי. מהתחנה תפסתי נהג מונית חאפר וסגרנו מחיר של 1500 קולון במקום 2000 שכל הנהגים מבקשים. פאביו- 8448-1079 🏡 Blue sunshine: 5 דקות נסיעה מהתחנה. 12$ ללילה. החדר מחניק והשירוקלחת קטן ומסריח (ריח של ג'ורה) ואין מים חמים. היתרון של ההוסטל שזה דקה הליכה מהפארק הלאומי. אף אחד מהעובדים לא דובר אנגלית 😏 עד שהתארגנתי על עצמי ויצאתי ממקלחת, רציתי לסרוק את האיזור, אבל נהיה חשוך והכל היה סגור ב19:00. נהג המונית החאפר הגיע אליי להוסטל ורצה ללכת לשתות משהו. לא היו לי אפשרויות רבות ונעניתי להצעה. למרות שהוא לא דובר אנגלית בכלל, הצלחנו לתקשר והוא לימד אותי מספר מילים בספרדית. יום 10: national park marino ballena הפארק סגור ביום שלישי. מחיר כניסה: 7$. התשלום באשראי בלבד. שעות פתיחה 8:00-16:00 הסיבה לשמה הגעתי לאוביטה, כמו כולם, לראות את זנב הלוויתן. אממה, עם המזל שלי, הגעתי לקראת 11:00 והיתה גאות מטורפת ולא היה שום סיכוי לראות את היופי המדובר 😏 מומלץ להגיע מוקדם בבוקר. התכנון שלי היה לעשות פה לילה אחד ובערב לישון בדומניקל ומוקדם בבוקר לתפוס את האוטו