David Jacobson - Jewish Heritage Tours

12/02/2024

www.amazon.com/dp/B0CVG58TT1

My new novel, based on true stories, is finally available on Amazon in English, in both printed and digital formats.
1500, Herrera, Spain. Ines, a twelve-year-old girl, a daughter of a family of Conversos, sees visions in which her deceased mother takes her to heaven, where she meets angels, including Eliyah the prophet. Eliyah instructs Ines to begin observing Judaism despite the dangers of the Inquisition, and to convince her community members to do likewise.
2023, Israel. David, son of Ashkenazi Jews, discovers his Sephardi roots and heritage, including the inspiring story of the distant aunt, Ines, “The Prophetess”.
This novel takes the reader on a historic journey that spans five centuries, across many countries. The reader will meet members of one Jewish family, who lived in Spain, Portugal, Ireland, Holland, Germany, and Israel. The book offers a window to the lives of those Jews, to the environment in which they lived, to their different ways of life, and to their enormous contributions to their communities and societies.

1500, Herrera, Spain. Ines, a twelve-year-old girl, a daughter of a family of Conversos. She sees visions in which her deceased mother takes her to heaven, where she meets angels, including Eliyah the prophet. Eliyah instructs Ines to begin observing Judaism despite the dangers of the Inquisition...

08/02/2024

My Camino travel book is now available in Spanish on Amazon, both in digital and printed formats. translated by Lily Slutski.

Este libro es el cuaderno de viaje del Camino de Santiago recorrido por el doctor David Jacobson, ingeniero, diplomático, inversor, conferenciante académico e historiador económico, originario y residente de Israel. Presenta una perspectiva verbal y visual única del Camino Francés del norte de ...

25/11/2021

Evora
Evora is a city in central Portugal, one of the oldest cities in the country. The medieval Jewish community of Evora was one of the oldest in Portugal. The Medieval Jewish quarter remained mostly intact to this day. the town market was located at the Jewish quarter’s square since 1275.
In the early days of the community, Evora’s Jews could live anywhere they wished in the city. From the mid-14th century they were forced to be confined within the two Jewish quarter assigned them by the authorities. There were about 150 Jewish households in Evora during that time. They were farmers, wine makers, cork bark harvesters, wine makers, money managers and scribes. There were two synagogues in Evora. The community had also its own school, mikveh, court house, hospital, and guest house. Another unique and interesting asset of the community – a lepers’ asylum. During the 15th century Evora’s Jewish court served as supreme court for all seven Jewish communities in Portugal.
At the library of Evora one can find a copy of the Almanach written by Rabbi Avraham Zacut, the renowned Jewish astronomer.
After the “expulsion” of Portugal’s Jews, the notorious Inquisition established a regional court in Evora, to try people suspected of “Judaizing”. Almost ten thousand Jews were tried there, over 1500 were burnt over the years.
Pictures show alleys in the medieval Jewish quarter of Evora

25/11/2021

אבורה
עיר עתיקה במרכז פורטוגל. הקהילה היהודית באבורה היתה מהעתיקות בפורטוגל. הרובע היהודי העתיק נשתמר כמעט בשלמותו עד היום. השוק העירוני ממוקם בכיכר הרובעי היהודי עוד משנת 1275.
בימיה הראשונים של הקהילה הותר ליהודים להתגורר בכל מקום שחפצו ברחבי העיר. החל באמצע המאה ה14 הוגבלו היהודים והותר להם להתגורר אך ורק בתוך הרובע שלהם. באותה עת היו בעיר 15 בתי אב יהודיים. רובע יהודי שני נוסף לזה הראשון על מנת להכיל את כל בני הקהילה. עיסוקי היהודים כללו חקלאות, איסוף קליפות גזע אלון השעם, ייצור יינות, ניהול כספים ולבלרות. שני בתי כנסת היו בעיר, ובבעלות הקהילה היו גם בית ספר, בית חולים, מקוה טהרה, בית דין, בית חולים, ומוסד ייחודי ליהודי אבורה – בית מחסה למצורעים. במאה ה15 היתה אבורה מקומו של בית הדין העליון ליהודי פורטוגל, שחלש על שבע קהילות עירוניות ברחבי הממלכה.
בספריה העירונית של אבורה ניתן למצוא את האלמנך הידוע שחיבר האסטרונום של המלך - הרב אברהם זכות.
לאחר "גירוש" יהודי פורטוגל הוקם בעיר אבורה בית דין אזורי של האינקויזיציה, שתפקידו היה לעקור "התייהדות". כמעט עשרת אלפים נידונים אומללים הועמדו לדין ע"י הארגון הידוע לשמצה. למעלה מ1500 מהם נשרפו חיים על המוקד.
התמונות מראות סמטאות ברובע היהודי הקדום של אבורה.

17/11/2021

Seville
Seville is an ancient city in Andalusia in southern Spain. Myth ties its foundation to the Pheonicians, and another myth claims that Jews settled in the city after the destruction of the first temple in the sixth century BCE.
The church synod of early 4th century, before Christianity became the Roman empire’s religion, threatens with excommunication all Christians who invite Jews to bless their crops – a clear evidence that Jews lived there in 310CE, side by side with the Christian population. The 7th century Visigoth bishop Isidore of Seville wrote anti-Jewish essays, a clear evidence that Jews actually lived in his city.
The Muslims, who conquered Seville in 712, appointed Jewish soldiers to guard it. In the 10th century, Rabbi Seadia Gaon of Babilon, in a letter of appeal for donations to the leading communities of Spain, lists Seville among the four leading Jewish communities of the land. The Jews of Seville were physicians, traders, money managers, cloth dyers and small artisans. When radical Muslims conquered Cordova in 1013, its Jews found refuge in Seville. Rabbi Itzhak ben Baruch Albala served as court physician to the Caliph in the 12th century. Avraham ben Meir Muhajir served on the Caliph’s government. The Anarbanel family originated form Seville. Jewish Seville was a major cultural center during the 12th century. Shlomo ben Mujashir, Elazar ben Azhar were among the leading Hebrew and Arabic poets of their time.
In 1240 the city of Seville was conquered by the Christian kingdom of Castille. at that time there were about two hundred Jewish households in the city, and a second Jewish quarter was built. The original doors of the new quarter’s synagogue still exist. One of the most outstanding Talmudic scholars, Rabbi Yom Tov ben Avraham (Ritba) who headed the Barcelona Yeshiva after the death of his teacher, the Rashba, in 1305, was a native of Seville.
Seville’s Jews fortune took a turn for the worse in the late 14th century, when the anti-Jewish priest Fernando Martinez began preaching sermons against the Jews, calling for destruction or confiscation of their 23 synagogues in Seville (not clear where he got the number from). In 1390 he was appointed as head of the church in Seville, and in June 4, 1391, managed to get the mob to attack the Jews. Most of the community members were murdered by the Christian mob, some managed to escape. Others were baptized by force. The Seville Jewish community ceased to exist after 1300 years. A small community was reestablished after several years, but never regained its former glory. In 1481 the infamous Inquisition established its first tribunal in Seville. The remaining Jews of Seville were expelled in 1492 alongside their brethren in all of Spain. Most left for North Africa. A small museum operates today in the former Jewish quarter.
Pictures show quaint corners in the former medieval Jewish quarter of Seville.

17/11/2021

סביליה
עיר עתיקה בדרום מערב ספרד, שעל פי האגדה נוסדה ע"י הפיניקים. אגדה נוספת טוענת להתישבות יהודים בסביליה מימי חורבן הבית הראשון.
אספת הכנסיה הספרדית (סינוד) של 310 לספירה אסרה, באיום חרם, על נוצרים להזמין יהודים לברך את יבול השדות, מה שמעיד כמובן על נוכחות משמעותית של יהודים באזור בתקופה זו, שחיו לצד הרוב הנוצרי. הבישוף של סביליה במאה ה7, איזידור, פירסם כתב פלסתר כנגד יהודי עירו, עוד עדות לקיומה של קהילה יהודית בעיר.
המוסלמים, שכבשו את סביליה בשנת 712, הציבו חיילים יהודים להגן עליה. במאה ה10 מונה רב סעדיה גאון את קהילת סביליה כאחת מארבע המובילות בספרד כולה, במכתב פניה ליהודי ספרד לתמוך כספית בישיבתו בסורא שבבבל. יהודי סביליה באותה תקופה עסקו בחקלאות, ייצור שמן זית ויין, צביעת בדים, רפואה, ניהול כספים, ומלאכות זעירות.
כאשר כבשו מוסלמים קיצוניים את קורדובה בשנת 1013, מצאו יהודיה מקלט בסביליה.
הרב יצחק בן ברוך אלבלא, התלמודיסט הידוע, היה רופאו של החליף בסביליה במאה ה12. לצידו שרת אברהם בן מאיר מוהג'יר בממשלת החליף. משפחת אברבנאל בולטת כמנהיגת הקהילה באותה תקופה. סיבליה היהודית היתה אז מרכז תרבותי,בו פעלו משוררים עברים-ערבים כשלמה מוג'היר ואלעזר בן אזהר.
בשנת 1240 כבש מלך קסטיליה הנוצרי את סביליה. בשנים הראשונות לשלטון הנוצרי היה מצב מאתיים המשפחות היהודיות טוב יחסית, שכן השלטון החדש נזקק להם לניהול כלכלת האזור. רובע יהודי נוסף נבנה בעיר. דלתות בית הכנסת של רובע זה עדין קיימות. אחד מגדולי פרשני התלמוד, ר' יום טוב בן אברהם (הריטב"א) שעמד בראש ישיבת ברצלונה לאחר מות רבו הרשב"א ב1305, היה יליד סביליה.
מצבם של יהודי סביליה הורע לקראת סוף המאה ה14, בעקבות הדרשות המסיתות שנשא הכומר פרננדו מרטינז כנגד היהודים החל ב1378. בעיקר יצא קצפו של המסית נגד קיומם לטענתו של 23 בתי כנסיות בעיר (לא ברור מהיכן לקח מספר מופרך זה). ב1390 מונה המסית לראש הכנסיה בעיר, וב4 ביוני 1391 הצליח להסית את ההמון לצאת למסע הרג נגד היהודים, מסע שהתפשט מסביליה לכל רחבי ספרד. רוב יהודי העיר נרצחו, מיעוטם הצליחו להימלט, והנותרים נטבלו בכוח. כך בא הקץ על קהילה מפוארת שהתקימה 1300 שנים.
קהילה קטנה מאד שבה והוקמה כעבור שנים אחדות, אך ימי הזוהר של סביליה לא שבו עוד. בית הדין הראשון של האינקויזיציה הספרדית הוקם בסביליה ב1481. ב1492 גורשו היהודי המעטים שנותרו בעיר. רובם עברו לצפון אפריקה.
התמונות מראות פינות חמד ברובע היהודי העתיק של סביליה.

10/11/2021

The city of the Jews
Lucena is an ancient small town in Andalusia, southern Spain, not far from Cordova. Lucena’s ancient walls are still standing today, surrounded by a wide moat. Since its foundation during the Roman empire the city was mostly inhabited by Jews. the Arabs, who conquered Spain in the early 8th century, called Lucena “The City of Jews”. the Jews of Lucena engaged in all the trades of the day: shoemaking, clothmaking, farming, olive and wine making, jewelry manufacturing, money management etc. the city was the richest in all of Andalusia, and the community enjoyed full judicial autonomy.
During the eight century, the Jews of Lucena conducted steady dialog with the Geonim of Babilon, sending money to the Yeshivot in exchange for spiritual direction. Rav Amram Gaon’s Siddur (the first prayer book) was written for a Jewish resident of Lucena.
The Yeshiva of Lucena was founded in the ninth century by scholars from Babilonia, and was the center of Jewish scholarship in all of Spain. In the late 11th century, the greatest Jewish scholar of the day, Rabbi Yitzhak Alfasi (RIF), author of the famous Haslachic codex of the Talmud and one of the greatest authorities in Judaism throughout the generations, fled to Lucena from Radical Islamists who conquered his city of Fez in Morocco. The RIF was crowned as the head of the Lucena yeshiva, and generations of Sephardic scholars studied under his direction. The RIF’s greatest disciple and successor was Rabbi Yosef Ibn Migash, who alongside his friend Rabbi Baruch Albala taught scholars like Dayan Maimon (Rambam’s father), Rabbi Yehuda Halevi, Moshe Ibn Ezra, Yonah ibn Janah, and many others.
Lucena’s days of prosperity and peace came to an end when the same radical Islamic movement that drove the RIF out of north Africa swept Andalusia. The Jews of Lucena were given in 1147 the choice of converting to Islam or getting killed by the sword. The community dispersed.
Jews returned to Lucena at the end of the 12th century, but the city’s days of glory were gone. In 1240 Lucena was conquered by the Christian king of Castille, and was put under the rule of the bishop of Cordova. In June of 1391 the anti-Jewish riots which swept all of Spain, destroyed the community of Lucena, which was not built again.
Pictures show the excavated remains of Lucena’s Jewish cemetery, a monument to rabbi Yosef Ibn Migash, and a street sign at the old Jewish city.

10/11/2021

עיר היהודים
לוסנה – אליסנה בפי היהודים – היא עיר עתיקה קטנה בחבל אנדלוסיה בדרום ספרד. מאז התקופה הרומית היו רוב תושבי העיר , אם לא כולם, יהודים. העיר מוקפת חומות עבות המוקפות בחפיר רחב ועמוק. הערבים, שכבשו את לוסנה בתחילת המאה ה8, כינו אותה "עיר היהודים". עושרה של העיר וחוכמת תושביה יצאו למרחוק. יהודי לוסנה עסקו בחקלאות, במקצועות זעירים (סנדלרים, צורפים, צבעים וכד') והיו גם שעסקו בניהול כספים והלואה בריבית. הקהילה היהודית נהנתה בתקופת הכיבוש הערבי מאוטונומיה שיפוטית וכלכלית מלאה.
במהלך המאה השמינית, ניצלו יהודי לוסנה את רצף השלטון הערבי ביניהם לבין ישיבות בבל ליצירת קשר שלא היה קיים קודם לכן. יהודי לוסנה קיימו מאז ועד למאה ה11 קשרים קבועים עם גאוני בבל, שהיו כרוכים בתרומה כספית מצד הספרדים תמורת תשובות הלכתיות ותלמודיות והדרכה רוחנית. ה"סידור" הראשון שפירט את נוסח וסדרי התפילה נכתב ע"י רב עמרם גאון עבור יהודי תושב לוסנה.
במאה התשיעית הוקמה בלוסנה ישיבה שהפכה למרכז לימודי ורוחני ליהודי ספרד כולה. בהדרגה פחתה התלות של יהודי העיר בישיבות וגאוני בבל. גדול חכמי לוסנה היה הרי"יף – ר' יצחק אלפסי – שנאלץ לקראת סוף המאה ה11 להימלט מעירו פז במרוקו עקב רדיפות של קיצונים איסלמיים. הרי"ף מצא מקלט בלוסנה והפך עד מהרה, למרות גילו המופלג, לראש הישיבה ולמנהיג רוחני של יהודי ספרד. עד היום נחשב הרי"ף לאחד מגדולי חכמי ישראל בכל הזמנים, וספרו "הלכות" הוא ספר יסוד בפסיקה תלמודית. תלמידו הגדול של הרי"ף היה ר' יוסף אבן מיגש, שהחליף את הרי"ף בראשות ישיבת לוסנה לאחר מותו ב1105. יוסף אבן מיגש היה מורם של ר' יהודה הלוי, הדיין מימון (אבי הרמב"ם), משה אבן עזרא, יונה אבן ג'נח ועוד רבים מאחרוני חכמי תור הזהב של יהדות אנדלוסיה.
ימי הזוהר והשגשוג של יהודי לוסנה, כמו תור הזהב של חכמי ספרד, באו אל קיצם כאשר נכבש האזור ב1147 ע"י רדיקלים מוסלמים שהעמידו בפני היהודים את הבררה : להתאסלם או לההרג. קהילת לוסנה המפוארת התפזרה.
יהודים שבו ללוסנה כעבור זמן, אך ימי הזוהר לא שבו עוד. ב1240 כבש מלך קסטיליה הנוצרי את העיר ומסר אתוה לשלטון הבישוף של קורדובה. ביוני 1391 שטף גל פרעות נגד היהודים את ספרד, ורוב יהודי לוסנה נרצחו. הקהילה לא הוקמה עוד מחדש.
התמונות מראות חפירות בבית העלמין הקדום של יהודי לוסנה, מצבה לזכר ר' יוסף אבן מיגש, ושלט רחוב בעיר היהודית הקדומה.

04/11/2021

Maastricht
Maastricht is the southernmost city in the Netherlands, lying on the banks of the Meuse River close to the Belgian and German borders. Its Jewish community is one of the oldest in the country, with surviving records testifying Jewish presence in the city dating back to the early 13th century. Most of the community was destroyed in riots incited by the clergy in 1349 during the Black Plague.
In the aftermath of the Black Plague pogroms, the community was split in two. Wealthy members were allowed by the city officials to return to their former dwellings, whereas the poor and artisans were forced to live in the nearby village of Eijsden. This split lasted about 450 years, until the conquest by the French revolutionary forces which granted full equality to the Jews, and they all settled in the city. A synagogue was then built to accommodate the renewed community. A larger synagogue was soon thereafter built and inaugurated in 1809, when Maastricht Jews exceeded 200 people.
During the French rule period, until 1815, Maastricht’s Jewish community was put under the jurisdiction of the community in nearby German city of Krefeld. After Napoleon Maastricht became the seat of the regional Rabbi, with authority over Brussels and Luxemburg. In the late 19th century Maastricht’s community became liberal. Urbanization during the early 20th century depleted the community, and its numbers dwindled. It still maintained its charitable institutions, such as aid to the poor, women’s society for aid to eastern European refugees, burial society etc.
Most of Maastricht Jews at the time were retailers or small artisans.
An influx of refugees from N**i Germany increased the population, and when the German conquest came in 1940 there were 300 hundred Jews in the city. Almost all of them were murdered during the holocaust, including 45 children.
The synagogue was used as a storage house during the war, and most of the furniture destroyed. After the war it was restored to use, with furniture salvaged from the small synagogue of nearby Meerssen. By some miracles, all the records of the Jewish community of Maastricht survived the war. Today, some 60 Jews from all over the region of Limburg are members of the Maastricht Jewish community. A rabbi resides permanently in Maastricht since 2001.
Pictures show the inside of the Maastricht synagogue, and the cemetery.

27/10/2021

Girona
Girona is a small city in Catalonia, in northeastern Spain. records of the large Jewish community in the city survived only from the tenth century, although the community is probably much older. The church required the Jews of Girona to pay tithe on their crops and income. A documents dated 1160 allows Girona’s Jews to build shops outside the city walls. Girona’s community had two synagogues, a mikvah (remains have survived) a school, a cemetery (some gravestones have survived) , a yeshivah and a hospital.
The Jews of Girona were mostly farmers and small artisans. Some were finance managers, civil administrators, tax collectors and money lenders. We also know of several physicians form the community, most famous among those was the Ramban. There was also an elite group of Jews of Girona who were courtiers at the Aragon King’s court during the 13th century, most notably the Benveniste and Gracian families. Girona’s Jews numbered about 1000.
Many scholars came out of the Jewish community, which served as a learning center for the whole of Spain. Noteworthy among those scholars is Rabbi Yonah Girondi, teacher of the Rashba, author of many important texts in Judaism. the greatest scholar of Girona, and arguably one of the greatest Jewish scholars ever, was Rabbi Yonah’s cousin, Rabbi Moshe ben Nachman (Ramban), the king’s physician, whose commentaries on the Talmud, the Torah are among the most popular Jewish texts to this day. Ramban was considered the leader of Spani’s Jews in the middle of the 13th century. In the aftermath of a religious debate forced on him by the king in 1263, Ramban (who clearly won the debate) felt threatened and left Spain to settle in the land of Israel. Other scholars of Girona include Rabbi Zerachia Halevi, and Rabbi Nissim ben Reuven.
Anti-Jewish riots began during the 13th century, initiated by priests. Their favorite activity was throwing rocks form the cathedral at the Jewish quarter below. In 1285, when Girona was attacked by the French, the Jews took a major part in the city’s defense, and many Jews were killed by the French soldiers. At the end of the 13th century the Jews’ circumstances became worse. The courtiers were removed, and Jews were banned form cultivating land.
The Girona community grew demographically after the expulsion of France’s Jews in 1306, when many of the refugees settled in Girona. An internal dispute between the elite and common people over tax assessment tore the community apart in 1386. In the riots of 1391 most of Girona’s Jews were murdered. Some fled to Perpignan and returned the following year, but the community never regained its former glory. Over the next 100 years, until the final expulsion, the community deteriorated. Many chose to convert in the aftermath of the forced debates of Tortosa in 1415. By 1492 there was only a smnall community left in Girona. Most members left for the Balkans.
The medieval Jewish quarter of Girona is mostly preserved today, albeit without the Jews. the pictures show the old Jewish quarter and the Medieval Mikve.

21/10/2021

Bonn
This small ancient German city on the Rhein, not far from Cologne, had a small Jewish community since antiquity, but as the city was sacked many times by conquering Germanic- Frankish tribes, nothing remained of the old Jewish quarter. First surviving records inform us that most of the 200 Jews of Bon were murdered by the Crusaders in 1096.
The community of Bonn rebounded from the pogrom, and during the 12th century the city became a center of Jewish and Talmudic studies. Three outstanding scholars who taught at the Bonn Yeshiva were R’ Yoel ben Yitzhak Halevi, his teacher - R’ Shmuel ben Natronai, and R’ Efraim ben Yaacov. The Jews of Bonn engaged in those days in small trade, wine making, shoe and clothes making and finance management. Rabbi Haim Treves, who wrote a commentary on the Festivals’ prayers, lived in Bonn in late 16th century.
A second catastrophe hit the community in 1288, when 104 Jews were murdered by the Christian mob, incited by priests. A third pogrom occurred during the black plague of 1349, when the Jews were accused of poisoning the wells. The entire community was murdered, and the bishop assumed ownership of the victims’ property and granted pardon to the murderers. The community was not revived until 1381. In 1421 we find 11 Jewish families in Bonn. They each had to pay exorbitant taxes to the bishop for the “privilege” to live in the city. At that time the occupations that Jews were permitted to engage in were restricted to cattle trading, moneylending and second hand clothing trade. in 1665 and 1689 the Jewish quarter was attacked by students form Cologne, their houses were burnt and their property looted. From then on the gate to the Jewish quarter, which contained only 17 houses and a synagogue, was closed each night and guards prevented strangers ‘entry into it.
During the 18th century we find notable Jews living in Bonn, including the composer and musician Moshe Solomon, Doctor Moshe Wolf, and the financier Shimon Baruch. The Jewish quarter was flooded by the Rhein in 1784.
When the French revolutionary army conquered Bonn in 1794, the Jews were granted equal rights, and the Bonn community sent two delegates to the “Sanhedrin” convened by Napoleon in Paris in 1806. The community opened a new school in 1829. By the mid-19th century the majority of Bonn’s Jews followed the reform movement, and a reform temple was built in 1878. At that time we find five Jewish professors lecturing at the Bonn University.
When the N**is were elected to power by the German people in 1933, about one thousand Jews lived in Bonn. The city’s synagogues were burnt by the Germans in November 1938. The 464 Jews who remained in Bonn in 1941 were deported to a monastery and form there sent to concentration camps. Only seven of them survived the holocaust.

A new community was established after the WWII. It numbers today about one thousand, most of whom are migrants from the soviet union.
Pictures show memorials to the holocaust victims, and the old Jewish cemetery.

21/10/2021

בון
בעיר גרמנית זו השוכנת על גדת הריין, לא רחוק מקלן, התקימה ככל הנראה קהילה יהודית עוד מימי קדם, אך גלים של כיבוש והרס לא הותירו דבר מהרובע היהודי הקדום. התיעוד הראשון ששרד מקהילת בון מתאר את החורבן והרצח של מאתים בני הקהילה במסע הצלב ב1096.
קהילת בון הוקמה מחדש ובמאה ה12 היתה מרכז רוחני בו פעלו אחדים מבעלי התוספות. הבולטים שבהם היו הרב יואל בן יצחק הלוי, מורו - הרב שמואל בן נטרונאי, והרב אפרים בן יעקב. יהודי בון עסקו במסחר זעיר, בגידול גפנים ועשיית יין, ייצור בגדים ונעלים, וניהול כספיםץ. מקצתם עסקו בהלואה בריבית. בסוף המאה ה176 פעל בבון הרב חיים טרוס, שחיבר פרוש על המחזור לחגים.
אסון נוסף פקד את קהילת בון ב1288, כשנרצחו 104 מבני הקהילה בידי המון מוסת ע"י כמרים. פוגרום שלישי ארע בימי המגפה השחורה ב1348, כשהיהודים הואשמו בהרעלת הבארות, ורוב יהודי הקהילה נרצחו. הבישוף חנן את הפורעים, החרים לאוצרו את רכוש הקורבנות, והקהילה חדלה להתקיים עד שנת 1381. ב1421 נמצאו בבון 11 משפחות יהודיות שחויבו במס כבד לבישוף תמורת ה"זכות" להגורר בעיר. עיסוקם של היהודים הוגבל למסחר בבגדים מיד שניה, לסחר בבהמות ולהלואה בריבית. בשנים 1665 ו1689 הותקף הרובע בידי סטודנטים שרצחו אחדים מבני הקהילה. בתי היהודים הועלו באש ורכושם נבזז. מאותה עת הוצב שער בכניסה לרובע היהודי. הרובע הכיל אז 17 בתים ובית כנסת.

במאה ה18 חיו בבון מספר יהודים מפורסמים, בהם המוזיקאי משה סולומון, הרופא משה וולף, ואיש הכספים שמעון ברוך. הרובע היהודי הוצף בשטפונות ב1784. עם כיבוש העיר בון בידי צבא המהפכה הצקפתית, זכו היהודים לשויון זכויות מלא. קהילת בון שלחה שני נציגים לסנהדרין שכינס נפולאון בפריס ב1806. בית ספר נפתח ע"י הקהילה ב1829. באמצע המאה ה19 הפכה הקהילה לרפורמית, ובית כנסת רפורמי הוקם ב1878. באותה עת לימדו חמישה פרופסורים יהודים באוניברסיטה המקומית.
כשהעלו הגרמנים את המפלגה הנאצית לשלטון ב1933 חיו בבון כאלף יהודים. לאחר שרפת בית הכנסת בליל הבדולח ב1938 נותרו בה 464 יהודים, שגורשו מבתיהם ושוכנו במנזר סמוך, ממנו גורשו למחנות ריכוז. רק שבעה מתוך המגורשים שרדו את השואה.
קהילה חדשה הוקמה בבון לאחר מלחמת העולם. כיםו חברים בה כאלף איש, רובם מברית המועצות לשעבר.
התמונות מראות מצבות זיכרון לקורבנות השואה, ואת בית הקברות היהודי העתיק.

14/10/2021

Braganza
Braganza small town in northern Portugal. Jews probably lived there since antiquity but the first surviving record that confirms their presence is a royal privilege to the Jewish community dated 1187. Almost a century later we find another surviving record – a charter of royal protection in exchange for a handsome payment, dated 1279.
The Jews of Braganza were merchants, small artisans, farmers and money managers and lenders. The city was surrounded by “Vineyards of the Jews”. Rabbi Zemach is mentioned in a document from 1461 as the leader of the community, and the community gave him the mandate to negotiate with local and national rulers. Rabbi Avraham the doctor is mentioned in a 1485 document as having purchased the wined produced form the vineyards of the Jews.
When Spain’s Jews were expelled, Braganza’s Jewish community swelled by another three thousand exiles form Spain, more than triple its former size.
In 1497 the Jews were “expelled” form Portugal (ordered to leave or baptize, but not actually allowed to leave the country) and Braganza became a center for many Crypto-Jews, who kept significant parts of their Jewish heritage in hiding, while pretending to be Christians. One of the most famous crypto Jews of Braganza was Orobio de Castro, who managed to escape to Amsterdam and openly returned to Judaism in the mid seventeenth century. Over the years, more than eight hundred crypto Jews were tried by the infamous Inquisition for “Judaizing”. A secret community which held prayers in secret still existed in the 1920s, long after the abolition of the inquisition. The leadership of the secret community was assumed by the women. A new community building was inaugurated in 2017. Contains a small but interesting museum, describing the life of crypto Jews.
Picture shows a street named after Doctor Orbio de Castro of Braganza.

14/10/2021

ברגנזה
עיר קטנה בצפון פורטוגל, סמוך לגבול ספרד. ככל הנראה התגוררו בה יהודים עוד בזמן העתיק, אך התיעוד הראשון ששרד ומעיד על קהילה יהודית במקום מתוארך ל1187, עת זכתה הקהילה להגנה מלכותית. כמאה שנה מאוחר יותר אנו מוצאים מסמך נוסף ששרד מ1279, ובו שוב הבטחת הגנה מלכותית תמורת תשלום. מסתבר שהביטחון או העדרו העסיק מאד את יהודי העיר.
יהודי ברגנזה היו סוחרים, בעלי מקצוע זעירים, חקלאים (בעיקר מגדלי גפנים) ומנהלי כספים. סביב העיר היו כרמים רבים שנקראו "הכרמים של היהודים". הרב צמח מוזכר במסמך מ1461 כמנהיג הקהילה שייצג אותה מול השלטונות. הרב אברהם הרופא מוזכר במסמך מ1485 כרוכש היין שיוצר מענבי הכרמים של היהודים.
עם גרוש יהודי ספרד ב1492 הגיעו כ3000 פליטים לעיר ברגנזה, והקהילה צמחה בן לילה פי שלוש.
ב1497 "גורשו" יהודי פורטוגל, אך המלך לא אפשר להם לצאת מממלכתו והכריז עליהם כנוצרים. בעיר ברגנזה נוצרה קהילה של יהודים בסתר (אנוסים) ששמרו על רבים ממצוות היהדות בסתר תוך העמדת פני נוצרים טובים כלפי חוץ. המפורסם באנוסי ברגנזה היה הדוקטור אורביו דה קסטרו, שהצליח להגר לאמסטרדם באמצע המאה ה17 וחזר ליהדות בגלוי. כ800 יהודים נשפטו במהלך השנים ע"י האינקויזיציה בעיר קואימברה על קיום מצוות היהדות. רבים מהם הועלו על המוקד. קהילה סודית של אנוסים הוסיפה להתקיים בסתר עד לשנות העשרים של המאה הקודמת. הנהגת הקהילה היתה בידי הנשים. הקהילה חודשה בגלוי ב2017, ומבנה חדש לבית הכנסת נחנך בעיר. במבנה גם מוזיאון קטן המתאר את חיי האנוסים.
בתמונה : רחוב בברגנזה על שם הרופא והיהודי האנוס אורביו דה קסטרו.

07/10/2021

Valencia
Valencia is a Spanish port city on the Mediterranean. Jews have lived there since antiquity, and their presence already proved annoying to the Christian Bishops in the early 4th century. Under Muslim rule the Jewish community thrived, and included common artisans such as tanners, shoemakers, and farmers. There were also wealthy Jewish merchants and money managers. A fragment of a ketubah dated 11th century was found in Valencia.
The 11th century scholar and poet Shlomo ibn Gabirol, one of the greatest Hebrew poems of Jewish Spain, lived his final years in Valencia.
About 160 Jewish families lived in Valencia at that time of the Christian conquest, in 1095 CE. It was a Jewish diplomat who negotiated Valencia’s capitulation on behalf of the king of Castile. A document form 1244 grants the Jews ownership of their entire quarter. The community owned a synagogue, a mikveh, a yeshiva and a cemetery. The Jews of Valencia had full Autonomy in judicial and financial matters. An interesting feature of Jewish justice – Jewish prisoners were allowed to go home for Shabbat. Exports form Valencia included wool and corn. Several wealthy families led the community in the 13th century, and their marine trade with north Africa and other parts of the Mediterranean made the city rich. Among them: Alconstantini, Bonafos, Bahya, Ravaya, Portella and ibn Yahaya. Shlomo Bonafos was the king’s treasurer. Don Yehuda de Cavaleria was appointed chief constable of Valencia in 1263. Moshe Alconstantini was appointed to the same post in 1277, but was deposed in 1283 when the tide turned against the Jews.
Valencia’s community was managed by a council of 30 leaders, of whom five served in rotation as Gabbaim. Social rifts between the wealthy and poor were common. At the ends of the 13th century the Jews were required to wear a derogatory special mantel. Heavy taxation depleted the resources of the Jews, and many of the wealthy families of Valencia migrated to Castille.
During the black plague, in 1348, Valencia’s Jews suffered twofold. First as victims of the plague, but they were also accused of causing it by poisoning the wells, and many were murdered. The community leaders initiated the recovery efforts for the whole city.
The final years before the community’s demise in 1391 were its best years in terms of Jewish observance and scholarship. In 1385 Rabbi Yitzhak ben Sheshet , known as Ribash, was appointed rabbi of Valencia. he built a yeshiva in Valencia, which attracted students form all over Spain. He worked tirelessly to encourage his community members to observe the Torah and Halacha. Ribash’s responsa provides much information on Jewish life in Valencia.
In anticipation of the riots of 1391, a wall was constructed around the Jewish quarter of Valencia. The wall proved useless when the mobs attacked on July 9th. 250 of the Jews, who numbered about one thousand households, were murdered. Ribash, the leading scholar of Spain’s Jews in that generation, managed to escape with many others by boat to Algiers. More than a dozen synagogues were destroyed or converted to churches. Some Jews converted to Christianity during the pogrom, including Omar Tahuel, the king’s doctor. The community never recovered from that pogrom. the king confiscated for his treasury all the property of the murdered and fleeing Jews. he later pardoned all the Christians who killed Jews. The Jewish quarter was completely destroyed to make room for new urban development.
During the late 15th century, the Inquisition persecuted former Jews who converted. More than one hundred were burnt at the stake for “Judaizing” before the 1492 expulsions. Valencia was a port of embarkation for many Jewish refugees who left for ports across the Mediterranean during the 1492 expulsion.
A modern conservative community was established in Valencia in 2004.
Nothing was left of the medieval Jewish quarter.
Picture shows an old church where a synagogue used to stand.