Ha_nuvan - הוואן של נופר (2024)

16/12/2021

פוסט שכתבתי, לא פירסמתי, ומצאתי עכשיו📝..

לא צריך הרבה כדי לגור בדרכים.
לא צריך הרבה כדי להיות מאושרים. ..
כשהתחלתי לבדוק לגבי חיים בוואן בישראל, והרגשתי די לבד במערכה, כאילו אני הראשונה והיחידה שמבררת לגבי חיים כאלו - והמומחים, הוותיקים, המנוסים הגדולים שכבר חיים בוואן בארץ - הם קרובים יותר לפסגת החרמון מאשר לדרום הצחיח ממנו אני משקיפה.
הם כן היו די נגישים, וכן שמחו לייעץ ולעזור, אבל היה משהו באוויר ששידר לי שזה מסובך יותר משנדמה לי, ילדה בת 23 עם חלומות גדולים...
ויש מסר אחד שאני רוצה להעביר כאן.
שבעקבות ההיענות המטורפת והתגובות שלכם, כאילו הייתם צמאים לזה - אני מרגישה שמחובתי להעביר אותו -
לא צריך הרבה כדי לגור בוואן.
לא צריך הרבה תקציב, לא צריך הרבה ציוד מסובך, לא צריך אנשי מקצוע ולא צריך להיות מומחים בעצמכם.
אמנם *אפשר* להשקיע בכל אלו, ולהגיע לתקציב מרשים עם כל הפסיליטיז שמאפשרים נוחות מיטבית, אפילו יותר מדירת בטון רגילה.... אבל מה שצריך זה פשוט לעשות.
ואפשר להתחיל מהבסיס.
אוטו, רגיל, לקפל תכיסאות, לשים מזרון מאחורה, ולישון. ולטייל, וליהנות מהארץ שלנו.
כל שדרוג נוסף כבר תלוי בכם, בצרכים שלכם, ברצון ובתקציב.
ושאף אחד לא יבלבל אתכם עם רשיונות, ועם בידוד, וחשמל ומזגן ומקרר, ומקלחת ומערכת סולארית ושירותים. ..
לא צריך הרבה כדי לגור בדרכים.
ולא צריך הרבה כדי להיות מאושרים.

06/08/2021

נעלמתי קצת בשבועיים האחרונים ואני חייבת לכם הסבר👈🏼..
העלתי לאחרונה פוסט על צמתי דרכים... הייתי באחת כזו בעצמי בשבועות האחרונים.
בפשטות, עבודה שמאוד רציתי - אבל לא יכולתי לשלב אותה עם חיי הוואן.
יחד עם ההרגשה שאני כלכך נהנית, מאושרת לגמרי מחיי הוואן, וממש ממש לא קרובה למיצוי.
הגשמתי חלום מטורף ואני זורחת, אז למה שאפסיק??!..
ימים שלמים של התלבטויות ושיחות עם אנשים ועם עצמי הביאו אותי להחלטה לקחת את העבודה.
לעצור עם הוואן.
זה מבאס, ממש מצער, במיוחד אחרי כל ההשקעה שלי בוואן והדרך שעברתי, אבל לקחתי את ההחלטה הנכונה לי.
ובוודאות, ללא צל של ספק - אפגוש את חיי הנדודים בוואן או בצורה כלשהי בעתיד.
הם עושים אותי מאושרת.
לא בא לי לסכם את המסע המטורף והקצרצר הזה,
ובא לי להגיד לכם תודה שליוויתם ותמכתם - כלכך הרבה בזכותכם!..
מוזמנים להמשיך לעקוב, בתקווה, כשאסיים את העבודה (באיזור חודש מרץ) אחזור לדרכים.

24/07/2021

סיפור דרך🌴
יום חמישי, אני בדרך ממרכז-הצפון לצפון-הצפון (חד נס לק"ש).
צעירה עם תיק גדול תופסת טרמפים בצומת שכוח אל (שעכשיו היה אמנם מלא בכל עם ישראל😅).
עצרתי לה, כי אם הייתי במקומה הייתי שמחה שהיו עוצרים לי.
נסיעה של 20 דק' בכבישיה המהממים של אצבע הגליל, שיחה קולחת שבמרכזה (איך אפשר להתעלם מהשמנדריק בו אנחנו נוסעים) חיי בדרכים.
היא אומרת שהיא בדרך לזולה עם חברה על הירדן,
ואני אומרת שאולי אקפוץ בערב.
מחליפות מספרים,
ממשיכה לדרכי. ..
בערב אשכרה הגעתי.
כן, אני מאלו שעושים😌
נסיעה ארוכה על גדת הנהר הביאה אותי לזולה קסומה, מפרצון קטן וחמוד בירדן - שהפך בשבוע האחרון לבית מעוצב להפליא של חברתה של הטרמפיסטית.
את הירידה למים אפשר לראות בתמונה.
ישבנו בערב.
ישבנו גם בבוקר, ישבנו כל היום!
בתוך המים, בחוץ, חצי חצי, בשמש, בצל... מה שאז נקרא "סתלבט" והיום "צ'יל".
עם שתי בנות חמודות שכבר הספקתי להכיר קצת.
מוזיקה נעימה לשישי בערב,
מקלחת יסודית בירדן.
חופש צועק מכל פינה, טבע, מים, נחת. שלווה.
שישי קסום. ..
המארחת אמרה שבערב חבר שלה עושה זולה-מסיבה על הירדן, קצת צפונה מאיתנו.
ההזדמנות לרקוד חסכה ממני כל התלבטות - אני הולכת!
הגענו לזולה של איזה 25 איש, חברים, וחברים של חברים.
הם היו מקסימים, וכששאלו איך הגעתי אליהם, למי אני קשורה פה - לא באמת היתה תשובה, "התגלגלתי"...😅
כמה שיחות טובות עם אנשים, אוכל ושתיה, מוזיקה אלקטרונית שהתחלפה באמצע לדיסקו, מעגל ג'אם.
ערב מגניב ממש. ..
התמונה היחידה שיש לי בטלפון מה-48 שעות האלו היא זו של הפוסט.
בדרך כלל יש הרבה יותר,
אבל תמיד מתי שהכי נהנים, באמת נהנים - הטלפון נשכח.
ורק תמונה אחת מ-48 שעות בטבע - היא אומרת הכל...
אני משתדלת בכתיבה שלי כאן לספר על חוויות ותובנות לא ספציפיות, רחבות, כאלו שתוכלו להזדהות איתן.
אבל הפעם חרגתי ממנהגי, פוסט שלם שמספר על חוויה אישית,
וכל זה כדי להעביר לכם את התחושה.
התחושה של החופש,
להגיד כן לדברים,
להתגלגל באמת.
טיול אחרי צבא שבו אני מתחברת עם ישראלים ומגיעה למקומות ולמצבים שלא דמיינתי... רק שהוא לא בחו"ל, אלא בארץ!
מפגשים שממלאים אותי.
עצמאות,
וחופש, חופש אמיתי🦋

21/07/2021

לבד🚶
מילה מפחידה, לא?
החיים בוואן מנקים קצת את האובייקטים (כולל האנושיים) שאנחנו אוספים סביבנו כדי לא להרגיש לבד.
למרות שאפשר להרגיש הכי לבד שיש גם כשחיים במרכז תל אביב - החיים בוואן מגדילים קצת את הסיכוי לחוות את התחושה הזו, שכולנו בורחים ממנה כל החיים (ואני ממש לא יוצאת מן הכלל).
אבל אולי, כנראה, בטח -
לבד זה הבסיס.
אולי, כדי להרגיש באמת ביחד, צריך להרגיש בנוח לבד.
אולי זה עובד כמו איזה שריר שאפשר לפתח אותו.
לדעת לבלות זמן עם עצמי, גם אם זה לא בדיוק "בילוי" במובן של פאן.
לדעת להעביר את הזמן,
לדעת לעודד את עצמי,
לדעת להסתדר, ואפילו, לפעמים, לדעת to reach out for someone...
העולם מתחלק לזוגות.
במסעותיי בוואן טרם יצא לי לראות אנשים שמטיילים לבד, זה תמיד זוגות או משפחות (ובטיול מתכוונת גם לגיחה קצרה לטבע).
וגם אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים שואלת את עצמי -
"מי הכי היית רוצה שיהיה פה איתך?"
תמיד היתה לי תשובה לשאלה הזו, אבל לאחרונה אני מבינה שזה בסדר - אפילו מעולה - שהתשובה תהיה "אף אחד".
אני כאן עם עצמי. ..
מתי בפעם האחרונה הלכת לים לבד?🏖️
מתי ישבת במסעדה לבד?🍜 (בלי לחכות לחבר!), או בבית קפה? (אבל בלי הלפטופ!)☕
מתי, או האם, מתישהו, הלכת לסרט לבד?🎟️
נסו את זה, התמודדו עם החשש או עם חוסר הנוחות.
אולי לאט לאט תגלו שהחבר הכי טוב שלכם, זה שאתם יכולים תמיד לסמוך עליו, זה שמכיר אתכם הכי טוב -
נמצא איתכם תמיד.
יש לי את עצמי! וזה הכי טוב בעולם!

21/07/2021

הארץ שלנו😍

19/07/2021

מה ממלא לך את הלב?♥️
(תסלחו לי על 3 פוסטים ב-24 שעות, אבל כשהמוזה כאן - אני מנצלת את המצב)...
לכל אחת ואחד מאיתנו יש משהו שהוא עושה וממלא לו את הלב.
משהו, שתמיד, בכל זמן ובכל מקום - יעלה לך חיוך על השפתיים. ישפר לך את ההרגשה, גם אם כבר הרגשת מעולה לפני-כן.
(אצלי למשל זה ריקוד! תמיד ריקוד!)
ולאחרונה, למזלי הרב, גיליתי שגם צ'רלי ממלא לי את הלב!
איך שאני יוצאת לדרכים,
מסובבת ת'מפתח
ולוחצת על הגז -
(טוב נו באמצע יש גם להוריד אמברקס ולהעביר מ-P ל-D😅)
- אני מאושרת.
מתמלאת מהחוויות שתביא איתן הדרך - עוד בטרם חוויתי.
חיוך על השפתיים,
יעד לא כל-כך מוגדר,
והלב? מאושר.
אני רואה את זה כסימן מובהק לכך שאני בדרך הנכונה,
שהחלום הזה היה צריך להתגשם, סונר אור לייטר.
לכך שאני מגשימה את עצמי. ..
אני מקווה שגם את/ה יודע/ת מה ממלא לך את הלב,
ומקדיש/ה לזה זמן, לפחות קצת ממנו.
וואן לייף או האוס לייף,
ריקוד או מתמטיקה -
הלוואי שכולנו נתחבר לתשוקות שלנו, נגשים את החלומות שלנו,
נמלא את הלב✨..
נ.ב. הפסים הלבנים בתמונה מסתירים זבל, לצערי. מוסיפה לטראנק שקיות זבל וכפפות כדי להשאיר נקי יותר מקומות יפים כאלו.

19/07/2021

מיכל הדלק מתרוקן - הלב מתמלא🌟

18/07/2021

אני נמצאת כעת בצומת דרכים🚦
נכון, אני נמצאת בצומת דרכים מלא פעמים ביום.
כזה עם רמזורים שמתחלפים מירוק לאדום וחוזר חלילה. (כמו רובנו).
אבל אני נמצאת גם בצומת מהסוג של "איפה אשן הלילה?" או "לאן אמשיך מכאן?",
וגם "איפה אתקלח?", "איפה אמלא מים?", "את מי אני רוצה לפגוש?", "את מי לא?", "זה סבבה לחנות כאן?" ושוב - "לאן אמשיך מכאן?". ..
צמתים מהסוג השני (וגם הראשון בתכלס), מגיעים בתדירות גבוהה ביותר למי שחי בדרכים.
סוג החלטות שמי שחי בבית קבע לא צריך לקבל (דמיינו "איפה אתקלח - בטוש או באמבטיה?, איפה אמלא מים - מהברז או מהתמי-4?"😅).
לאט לאט אני מבינה שהחלטות האלו, שמשפיעות מאוד על איך יראה היום שלי בדרכים - הן לא משפיעות בכלל.
זאת אומרת, אלו לא החלטות כבדות משקל.
כי מה שלא אחליט, באיזה כיוון שלא אפנה - אתקל בהרפתקאות, גילויים חדשים, טבע ואנשים, אלמד על עצמי ועל העולם.
ולמרות שקבלת עשרות החלטות ביום מהסוג הזה יכולה להיות קצת מעייפת, הן לא מדגדגות את הסערה והמתח שיכולות להביא איתן החלטות מהסוג ה-3,
אותו אציג כעת. ..
בדרכים או שלא בדרכים - כולנו נתקלים בצמתים שמשפיעים על חיינו מאוד.
או לפחות, ככה אנחנו מתייחסים אליהם -
הצעת עבודה, מעבר דירה, לימודים, שינוי משמעותי באורח החיים.
ומסתבר שגם כש"בורחים" אל חיי החופש חסרי המחויבות שבנדודים מהסוג שבחרתי -
צמתי דרכים מהסוג השלישי, החלטות "משנות חיים", מגיעות גם כן. ..
עם צומת הדרכים מהסוג הראשון לומדים איך להתמודד כשלומדים נהיגה. חוקים פשוטים שלא משאירים הרבה מקום לספק.
עם צומת הדרכים מהסוג השני, לומדים להתמודד כשפשוט משחררים.
צריך אמנם להפעיל שיקול דעת ולהיות אקטיביים, אבל בסוף נותנים לטבע לעשות את שלו, וסומכים על עצמנו שנסתדר.
ועם צומת הדרכים מהסוג ה-3,
זה של ההחלטות המשמעותיות בחיינו,
מה עושים איתו?
האם יש לו חוקים?
ומה אם... גם הראש וגם הלב לא בטוחים?..
הלוואי שה-waze היה אומר לי לאן לפנות.

13/07/2021

וואלה, לזה מגיע פוסט בנפרד!💪🏼
אחרי מאות פעמים שראיינתי אנשים לכתבות (במסגרת תפקידיי בתחום התקשורת),
זו הפעם הראשונה שמראיינים *אותי* לכתבה!
לא יודעת איך אני בתור מרואיינת, אבל כל המעמד הזה הוא סופר מרגש ואני רואה אותו כנקודת ציון משמעותית בחיי.
נהייתי קצת דרמתית, אז רק אגיד תודה ענקית ל@stavlivne9 ול@turgtheman על הכתיבה והצילום המהממים,
ולהוריי שהביאוני עד הלום (ספק צינית ספק רצינית)...
לינק לכתבה הראשונה ולא האחרונה:
https://www.b7net.co.il/מגזין/נוודת-על-גלגלים-482075

ומופיע אצלי גם בביו!
תהנו!💕☀️

09/07/2021

צ'רלי מוסר שבת שלום☀️

07/07/2021

למה לא ניו זילנד?🏞️🌋
"תטוסי לחול"... "אח, אוסטרליה אוסטרליה"... "מה כבר אפשר לראות פה?".....
כשדמיינתי את החיים בוואן - לא דמיינתי אותם בחו"ל.
את האמת? גם לא בארץ.
דמיינתי את החוויה עצמה.
את הלקום בבוקר לחיק הטבע.
את הלפתוח זולה בים.
את הלשבת בערב על בירה ליד מדורה עם campers חדשים שהכרתי.
וכשבאתי להגשים הקורונה חסכה ממני התלבטות - יהיה זה וואן בארץ הקודש!..
אנשים שעשו את זה בחו"ל, נזכרים בערגה בחוויה הקסומה (אולי קסומה יותר בדיעבד, אבל זה כבר לדיון אחר), ואומרים לי:
"חבל. תטוסי".
אין לי ספק שקרוואן באירופה או וואן באוסטרליה הם חוויות מ-ט-ו-ר-פ-ו-ת!
אבל הן לא טובות יותר מוואן בישראל - הן פשוט אחרות.
חוויות שונות.
יום אחד, בעזרת השם ובעזרתי - אולי אחווה גם אותן.
אבל כרגע, אני בוחרת להסתכל על היתרונות של החיים בוואן כאן בארץ, ושולפת אותם מיד אל מול אנשי הניו-זילנד.
מוכנים?..
דבר ראשון,
בכל מקום שבו אהיה בארץ - יהיה לי חבר/ה/מכר/ה/בן/ת/משפח/ה במרחק של גג חצי שעה נסיעה.
מבחינתי, זה אומר הזדמנויות לחיבור, טיול משותף, שיחה טובה והשלמת פערים - וגם מקלחת, אוכל, והזעקת עזרה (טפוטפו) בעת הצורך.
שנית,
אני אישית אוהבת מאוד להיכנס לישובים מעניינים, להציץ במשתלות חמודות, ליצור שיחה עם אנשים, וכן, גם לשבת בבתי קפה מגניבים שמעוצבים יפה.
לפיכך, כדי ליהנות, אני לא צריכה הרים בגובה אלפי קילומטרים, הרי געש, אגמים ענקיים, שלג, יערות עצומים, נהרות וקניונים אדירים חצובים בקרקע.
גם הם נחמדים מאוד, ועוד אגיע אליהם בחיי,
אבל כרגע אני פשוט נהנית מהדברים הפשוטים. מההרפתקאות הקטנות ומפינות החמד הישראליות המדהימות שאנחנו בדרך כלל חולפים על פניהן בדרך ל-.
וזה מספק לא פחות מלהתבונן בטבע פראי.
שלישית,
ישראל כלכך מגוונת!
בכמה מאות קילומטרים יש לנו כלכך הרבה נופים שמשתנים, ירוק ומדבר, יערות ונחלים, הרים ועמקים.
ותחשבו שיש אנשים שאין להם אפילו חוף ים בארץ שלהם!!
ולנו? יש הכל מהכל. ..
אפשר "לעשות" את ישראל בשבוע,
אבל אפשר גם לרדת לרזולוציה נמוכה (או גבוהה?) יותר,
לעצור במקומות מסקרנים לצד הדרך, להיכנס ליישובים חדשים, לקחת את הזמן ולהכיר לעומק איזור מסוים.
וזה מה שבחרתי לעשות כאן.
כשתוך כדי אני גם עובדת, ומבקרת את ההורים מדי פעם.
ככה,
טיול אחרי צבא בארץ.
אז ניו זילנד (וגם אוסטרליה, והמזרח, ודרום וצפון אמריקה, ואפריקה) יחכו😉.
בינתיים זה רק אני הוואן והנוף של ישראל!💪🏼

06/07/2021

אני פחות או יותר כבר חודש נטו בדרכים👣
בלי המחקר והקנייה והמוסך והשיפוץ.
לא ממש פז"מניקית.
אבל ברוח? או-הו-הו!! (נסו לקרוא כאילו אני אומרת את זה, על המשקל של "אולהלה").
אנ'לא רוצה להתרברב,
או לפתוח פה,
ובטח כבר עושה לכם מספיק חשק עם הסטוריז והפוסטים, אבל...
אני מאושרת.
טוב לי ממש.
זה מה שרציתי.
החיים בדרכים לא נופלים מהציפיות שלי. הם בדיוק כמו שדמיינתי ואפילו יותר.
החופש, העצמאות, חוסר המחויבות.
ההרפתקאות, האנשים שבדרך, החוויות והשיעורים שאני לומדת על עצמי ועל העולם הזה...
איך אפשר להסביר?
מכירים את זה שאתם נוסעים לבד באוטו, מצברוח טוב, שלווה, מתחיל איזה שיר מעולה ברדיו - ואתם מרגישים, לכמה רגעים, על גג העולם?
אז זה קורה לי עם כל שיר בערך😅..
לכל אחד מאיתנו משהו אחר מתאים.
לא כולם היו נהנים מהחיים בוואן, וגם מי שכן - כל אחד היה עושה את זה אחרת.
אני משתפת אתכם כאן ברשתות על הדרך שלי.
עם הצרכים שלי והתנאים שמתאימים לי והמקומות אליהם אני נמשכת.
ואולי לחלק מהדברים אתם פחות מתחברים. הגיוני ומקובל.
אני רק מקווה, בשביל כל החולמים כאן בקהל - שיום אחד תעשו את זה בדרך שלכם.
שכל מי שנמשך ללייפסטייל הזה יהנה מהאושר העמוק הזה שהוא מביא!🦋..
מנסה כמה שאפשר ליהנות מהטוב הזה, בלי לחשוש שייעלם.
בינתיים, כל יום מעלה לי חיוך ענקי וממלא לי את הלב.

05/07/2021

🦋

04/07/2021

זהירות, פוסט כנה. (כן) 🙅🏻‍♀️🙍🏻‍♀️
החיים בוואן מזכירים לי כמה אני אישה.
ולא "בקטע טוב".
הם מביאים לא פעם חוסר ביטחון פיזי.
לא ברמה קיומית וגם לא קרוב, אבל משהו שיוצא לי לחוות בדרכים ככה "על הדרך".
וזה לא משנה כמה אני מרגישה בטוחה וחזקה וסומכת על עצמי.
ההורים שלי, שפתחו אינסטגרם רק כדי לעקוב אחר מסעותיי בוואן - כנראה לא יתעודדו מהפוסט הזה...
ועדיין. ..
הבטחתי להיות אותנטית וכנה בשיתוף החוויות מהחיים בוואן, וכל מי שחולמת על זה או קוראת את הפוסט - כדאי שתהיה מודעת.
ותסלחו לי גם על זה - אבל חוסר הביטחון נובע רק כשגברים נוכחים בשטח.
אני לא מתקרבת למקומות "מפוקפקים", לא חונה במקומות מבודדים, מפעילה שיקול דעת ונמצאת תמיד בדריכות...
ועדיין...
זה יכול להיות בחוף, באמצע היום, כשמלא אנשים מסביב.
זה לא משנה.
תחושה שמתגנבת לגוף,
שהנה,
אני נתונה לחסדי הטבע.
כי אם הבנאדם יחליט לעשות משהו - אני לא יכולה מולו.
ואת האמת,
שזה בכלל לא קשור לחיים בוואן.
זה קשור לחיים בישראל,
ואולי בעולם הזה.
כי ללכת לים באמצע היום בחוף מלא אנשים - זה משהו שכל אחת עושה.
וצריכה לעשות.
גם לבד...
ועדיין...
כאישה, להסתובב בעולם בחברת גבר, גם אם אין בו חוסן מהותי - מוריד ב-90% את רמת חוסר הביטחון הפיזי שאני עשויה להרגיש לעומת כשאני לבד.
ואני ממש לא אפסיק להיות לבד, ולא אוותר על החופש והעצמאות, ועל הביטחון שלי בעצמי. ..
ועדיין...
אני כותבת את המילים האלו עם כעס בתוכי.
כנראה, כמו ששמעתי אינספור פעמים וכמו שהזהירו אותי - דברים קורים.
אבל נולדתי אישה.
אישה חזקה וחופשייה...
ועדיין.

30/06/2021

מכירים את זה שאתם נזכרים מה עשיתם הבוקר - ומרגישים שעבר מאז שבוע?🧳
אתם בטוח מכירים.
בדרך כלל, מטיסות לחו"ל, מימים של אירועים גדולים, מטיולים.
אפשר לאגד את כולם תחת הכותרת "ימים לא שגרתיים".
התחושה הזו, שביום אחד עברת כלכך הרבה דברים, היא סמן מעולה לדעתי (אחד הטובים!) לכך שהיום נוצל. נוצל כהלכה.
וזה לא בהכרח צריך לבוא אחרי יום של לחץ, רדיפה אחרי אתרים ואטרקציות וניסיון לדחוף כמה שיותר.
זה בא אחרי יום שחווית בו מצבים חדשים, שראית נופים משתנים מול העיניים, והרבה רגעים קטנים, מרגשים, מאתגרים, מצחיקים, מלמדים, יוצאי דופן.
לא שגרתיים...
מהמעט שיצא לי לחוות כמתגלגלת, "ימים לא שגרתיים" - הם השגרה!
די מגניב, לא?
כשאני הולכת לישון ועוברת בראש על כל מה שעשיתי היום, זה באמת מרגיש כמו שבוע.
כלכך הרבה קורה ביום אחד.
דברים שאת רובם (גם אם אנסה ממש ממש) אני לא יכולה להעביר לכם בפיד של האינסטוש.
כן, גם לא בסטוריז.
אנשים, שיחות קטנות, גילויים מרגשים, צירופי מקרים, פינות של טבע, פתרון בעיות... דברים שפוגשים בדרכים.
וזה מאוד מספק.
במיוחד בשביל מי שאוהב (כמוני) להרגיש שהוא עושה, שהוא מספיק, שמנצל את הזמן הקצר שבו זכה לנשום.
לא כולם מחפשים את הימים האלו, אבל מי שכן מחפש -
טיול, מכל סוג, הוא הדרך הכי טובה שאני מכירה💪🏼

30/06/2021

ארצות הברית?

30/06/2021

גן עדן!

30/06/2021

"ים תיכון או ים המלח ים תיכון או ים המלח??"🌊🧂
זו המחשבה העיקרית שעברה לי בראש ממש רגעים לפני שיצאתי.
אחרי סופ"ש ארוך באילת, ועצירת התרעננות בבית של ההורים, ידעתי שאני ממשיכה עם הוואן.
רק... לאן?
זה די מטורף שכל מקום בין לבנון, סוריה, ירדן מצרים והים התיכון הוא בהישג וואני (מלשון וואן).
נשמע שממש צימצמתי את האפשרויות עם המשפט האחרון, אבל תכלס, כמה מקומות מדהימים יש בטווח הזה!
וזה גם מטורף, שבהינד עפעף, בבחירה רנדומלית של קלף, ממש כמו לקחת מוצר ממדף - אני פשוט נוסעת - לאן שאשאף. (אוח. התפלק לי😅)..
כפי שרואים בתמונה, בחרתי בים המלח.
על הדרך אאסוף לי קצת מי מלח למאגר הדמעות.
תמיד טוב שיהיה.
כרגע אין שום סימן באופק לדמעות,
אבל מה שכן - הייתי קצת בבאסה בימים האחרונים.
באסה שנעלמה ברגע שהנעתי את צ'רלי.
כי אורח החיים הזה, שחלמתי עליו הרבה, הוא באמת מתגמל כמו שדמיינתי.
והנה דרך אחת בה הוא מתגמל:
כשנמצאים בבועה שלנו, בבית המוכר כלכך, עם האנשים המוכרים כלכך, והמקומות הנמוכים - אותם מקומות שאנחנו חוזרים אליהם שוב ושוב - קשה לצאת מהם.
אבל כשקצת מרחיבים אופקים, יוצאים, מסתכלים החוצה, מגלים מקומות חדשים, שומעים סיפורים של אחרים... קל לצאת מה"דיכי".
אז אפשר להגיד שממקום נמוך אחד (באסה מצויה, סטנדרטית לחלוטין) עברתי למקום נמוך אחר (הכי נמוך בעולם, ליתר דיוק).
והמקום השני? אין כמוהו!🤗

30/06/2021

#התחלנו✌️
ברשותכם, רוצה לסכם שבוע רשמי ראשון ורציני (ועוד מילים ב-ר') בדרכים.
בשלישי האחרון יצאתי מהבית הקודם עם קפה קר מלא קרח ומצברוח קרבי (ועוד מילים ב-ק'), מוכנה ומצפה להרפתקאות.
הן הגיעו מהר מהצפוי, כשנכנסתי עם צ'רלי לנסיעת שטח די מאתגרת במטרה להתקרב כמה שיותר למעיין-שהוא.
צ'רלי, אגב, עמד בה בגבורה...
את השבוע הזה לא תיכננתי קדימה.
יצאתי לדרך עם ראש פתוח וסקרנות לגבי איפה ועם מי אמצא את עצמי.
למדתי, עם השנים, לאהוב את חוסר הוודאות הזה.
אני חושבת שזה גם נובע מאיזשהו ביטחון, תחושת מסוגלות, הידיעה שלא משנה מה יגיע - אני אתמודד. ואפילו אהנה.
בסופו של דבר, התגלה לי שבוע מדהים.
מעמק האלה&חוף פלמחים,
עד לעמק חפר&חוף נחשולים.
עם קצת תל אביב באמצע, כי נורא קשה להימנע!...
הקסימה אותי האפשרות פשוט לעצור איפה שבא לי, להיכנס לאיזה יישוב ולהסתובב בו, לשוחח ולהכיר אנשים, בלי מחויבות ובלי לחץ - פשוט ככה.
בתור אחת שעל התפר בין דור ה-Y לדור ה-tiktok, אני מכירה את ארצנו די טוב. (בלי waze!)
ועדיין, גיליתי השבוע כל-כך הרבה מקומות חדשים!
כל יום - מלא בחוויות, מקומות ואנשים - הרגיש כמו שבוע.
והשבוע? הרגיש כמו חודש!
הרגשתי שאני מנצלת היטב את ה-24 שעות ביממה, על דברים שחשובים באמת (טבע, אנשים, והרפתקאות שהן שיעורים לחיים).
דברים שפשוט ממלאים אותי...
השבוע הזה ממש גרם לי לשנות פאזה, סטטוס, מיינדסט (ועוד מילים בלעז).
במה זה מתבטא?
עכשיו, כשישאלו אותי את השאלה הכי קשה עמה נאלץ להתמודד כל חייל/ת משוחרר/ת:
"נו, אז מה את עושה בחיים?"
אוכל לענות בפשטות, בלי להסתבך
"מטיילת בארץ בוואן"😊

30/06/2021

הצצה למטבח המאובזר שלי🛠️
עוד לא העליתי באמת תמונות של הבפנוכו של הוואן, וחשבתי שמן הראוי להתחיל מהחלק הכי חשוב - המטבח!
אמנם אין בו טכנולוגיה מטורפת, אבל הוא בהחלט עונה על הציפיות...
לפניכם מפרט טכני:
🍅 ג'אנקייה שכוללת אוסף רנדומלי של תפוחי אדמה, כלי מטבח וסטוק של פריכיות (יאמ!)
🍅 כיור שעובד נפלא בסיוע כוח המשיכה (ג'ריקן עם ברז שהזמנתי מאיביי, 12 ליטר, קופסא שהפכה לכיור, וצינור ניקוז למערכת הביוב המסועפת שנקראת: אדמה).
🍅 צידנית צנועה שפתחתי בשבילכם (כי אין כמו להציץ במקררים של אחרים) עם עדשים מונבטות, קרחומים-חמים (זמנית), חלב אורז עמיד, וטופי שוקולד שקניתי בשושו כדי להתנחם בימים קשים :)
🍅 מדף התבלינים הגדול עם מעצור (שלא יגלשו בנסיעה) עם כל הטעמים שצריך בשביל החוויה המושלמת.
🍅 כירת גז ניידת עם בלון מאורך (אגב, גיליתי שבלון מאורך הוא חצי במחיר מבלון עגול רגיל!!)..
ובונוס: המטבח ניתן לשימוש גם בשעות החשיכה, בעזרת פנס חזק מהתקרה, על סוללות...
מה האוכל הכי טעים שהכנתם בשטח?
פתוחה להצעות!

30/06/2021

איך יודעים אם אני בדרך הנכונה?🛣️
הדבר הראשון ששואלים אותי:
נו, אז מאיפה את מתחילה? מה המקום הראשון שתסעי אליו?
עוד לא הצלחתי להבין למה דווקא זו השאלה הראשונה ששואלים.
אין לי תשובה עליה, והיא גם לא העסיקה אותי אף פעם.
נזרום.
נתגלגל.
נלך עם הלב.
הצורך הזה לתכנן, לחשוב קדימה, לבנות תוכנית פעולה, להכין לו"ז ולקבוע תאריכים ומקומות - הם לא רלוונטים כשמדובר בדברים החשובים באמת בחיים.
אני למדתי שבדברים החשובים באמת יש "סמכות" אחת מרכזית - הלב.
אם כבר עסקינן בדרכים ומסעות, אז אולי הלב הוא בעצם מצפן.
כי כשאתה בדרך הנכונה, הלב יודע. וכשלא - הלב דואג לשלוח תזכורות עם נודניק שאי אפשר לכבות.
עד שעושים את הדבר הנכון.
מגיעים למקום הנכון, לכיוון הנכון.
אז אני לא יודעת מאיפה אתחיל, ולאן אמשיך - אבל יש לי את המצפן שלי. תמיד איתי.
הוא שהוביל אותי עד היום למקומות מופלאים, ואפשר תמיד לסמוך עליו שלא ילך לו המצבר או הפולי מנוע (ידעתם שקיים דבר כזה?!)..
בינתיים המשך המסע שלי עם צ'רלי נדחה, כי המנוע (שלא כמו הלב) התחיל לעשות רעשים מוזרים - והמוסכניק נראה מודאג. משהו עם הפולי, ועוד כמה הפתעות אחרות.
אבל אני שמחה.
אני לומדת פה שיעורים ברצף, ואני יודעת שהכל לטובה.
חיה באומץ, מאמצת את הפגיעוּת, חזקה, ויודעת בעיקר שאני - לגמרי לגמרי - בדרך הנכונה.
(25.4)

30/06/2021

זו תמונה שלא דמיינתי שאעלה.
הבית החדש שלי נפרץ.🤯😣
ממש בצירוף מקרים מצלמות האבטחה לא פעלו, האזעקה נוטרלה, והרועה גרמני שבחצר - ישן.
סתם.
הבית החדש שלי לא כולל את כל אלו, ומסתבר, שכל-כך קל לפריצה.
חניתי כמה מטרים משאר המכוניות, בשטח. מסיבת טבע.
כשחזרתי לאוטו הכל היה זכוכיות, בלאגן.
שקית בגדים וצידנית נלקחו.
לא מצאו משהו טוב יותר, ונראה שגם לא באמת חיפשו.
הארנק, תודה לאל, נשאר מתחת למושב. (מקום גרוע).
יצאתי די בזול, ובמזל גם לא הייתי בו כשזה קרה.
אני מאמינה שהפורצים, אולי נשלחו על ידי חכם סיני, באו ללמד אותי כמה שיעורים.
לתת לי ניעור קטן לפני שבאמת אצא לדרך. לדעת שזה לא רק סיפורים. דברים כאלו, ורציניים יותר, קורים לצערי.
למדתי גם לא לחנות בנפרד, ולקחת את כל הדברים החשובים כשעוזבת את האוטו.
חשדנות. ערנות. ניהול סיכונים...
אז למה לא להמשיך לחיות בין ארבעה קירות? למה לסכן את עצמי?
רובנו לא מגלי עתידות. בכל מקום, תמיד, יכול לקרות משהו. פגיעה פיזית, נפשית. בכביש, בבית קפה, בחדר השינה שלנו.
ועם כל הקדמה והטכנולוגיה, בני האדם עוד לא יודעים למנוע אסונות.
אני רוצה לחשוב שאורח החיים הזה, העצמאות, החופש, לקום בבוקר אל תוך הטבע, אנשים שאכיר ונופים - יהיו שווים את זה.
אני לא פה כדי לשחק על בטוח. אני פה כדי לחיות. להגשים, ליהנות, לחוות ולאהוב.
אין ספק שהחוויה הלא נעימה הזו פקחה את עיניי, אבל ה-YOLO לא הולך לשום מקום.
(17.4)

30/06/2021

CHILLING

30/06/2021

Success🌠
1st mission completed.
10 ימים באילת עם צ'רלי והחלום הופך למציאות.
נסענו בשלום וחזרנו בשלום, עם עוד כמה חוויות בכיס (או בtrunk)...
מה למדתי עד כה?
🌞 וילונות זה הכרחי. נגד שמש בבוקר, ובעד פרטיות בערב.
🌞 זה קריטי שהקרקע תהיה ישרה איפה שחונים ללילה. אוטו עקום = מיטה עקומה. (עניין של זוויות).
🌞 חייבת לנקות את התקרה! (עניין של זוויות).
🌞 זה שיש לי וואן לא אומר שאני חייבת לישון בו. הוא לפעמים יכול להיות רק אוטו שמביא אותי ללילה בדירה של חברים. וזה א-חלה.
🌞 למרות שאני יודעת היטב להיות עם עצמי, אצטרך ללמוד את תורת ה"לבד", אולי עם ליטוף של "בדידות". להתמודד.
🌞 אני ברת מזל שדבר כזה מתאפשר לי, שיש לי את האמצעים.
🌞 וגם, תמיד צריך להגיד תודה לצ'רלי "שהסיענו בשלום" (או איך שלא אומרים) - כי עם ניסיון חיים כזה זה לא מובן מאליו...
ספתח נהדר.
מחכה לבאות.
(4.4)

30/06/2021

הרפתקה ראשונה🏜️
אחרי הרבה אזהרות מסע מההורים, ותדר"צים שכללו הסברים על איך מחליפים גלגל, מה עושים כשהמנוע מתחמם, איך בודקים שמן, ומה לעשות אם הבלמים לא עובדים בירידות התלולות - יצאנו.
הצלחתי לכוון את התדר ל99.8 בגאווה, כאילו הרגע בניתי לבד מקלט רדיו, ואחרי שהוא כבר לא נקלט, עברתי למוזיקה מהטלפון. ממש ככה. (להוסיף לרשימה: כבל אוקס).
לא רציתי לקרוע אותו, אז נסעתי 90, גג 100, ומי שאיטי לו - עקף.
וגם הצופר לא עובד, ככה שאם מישהו לפניי חלם כשהרמזור התחלף לירוק, אין מה לעשות. רק לקחת נשימה עמוקה. וזה יותר קשה ממה שאתם חושבים. (**לתקן את הצופר!)
אין ספק שצ'רלי הולך ללמד אותי להוריד הילוך...
הגענו לאילת ב19:30, למרות שהבטחתי שלא אסע בחושך.
תודה צ'רלי שהבאת אותי עד הלום!..
בדרך חשבתי על זה שחג החירות בפתח.
ואני בכיוון מצרים. עם הוואן שלי החדש.
מזרונים וכריות מאחורה, קצת אוכל בצידנית, הארנק שלי.
הכי חירות שבעולם!!!
זה קצת מפחיד וקצת לבד, קצת לא נודע - אבל זה רק אומר לי שאני בכיוון.
מגשימה חלום. וזה מדהים ומרגש!
פסח שמח, עם ישראל.
ניפגש באילת😉
(25.3)

Ha_nuvan - הוואן של נופר

16/12/2021

06/08/2021

24/07/2021

21/07/2021

21/07/2021

19/07/2021

19/07/2021

18/07/2021

13/07/2021

09/07/2021

07/07/2021

06/07/2021

05/07/2021

04/07/2021

30/06/2021

30/06/2021

30/06/2021

30/06/2021

30/06/2021

30/06/2021

30/06/2021

30/06/2021

30/06/2021

30/06/2021

30/06/2021

Address

Website

Alerts

Shortcuts

Share