אורחות היא חברה המתמחה בטיולי איכות למרכז אסיה, תוך דגש על הכירות מעמיקה עם הנוף הגאוגרפי, האנושי, וההיסטורי של האזור.
התמקמנו בסין בנתיים, להדרכות וארגון לוגיסטי במערב סין ובמרכז אסיה.
חפשו אותנו כאן.
תודה
אורחות\דרך האמצע.
מגוון טיולים, מאורגנים ותפורים אישית, המאפשרים חוויה מיוחדת וייחודית ברחביה של סין. שילוב של היסטוריה, טבע, תרבות, אנשים ואוכל עם הדרכה מעולה בעברית.
שאריות קיץ...
מסע למערב-2019.
שוק חג הקרבן (עיד אלאצ'חא), קשגר, מערב סין, 2018.
מאז ביות כבש הבית (Ovis aries) בסהר הפורה, התפשטו אוכלוסיות הכבש במקביל להתפשטות החברות הנוודיות והנוודיות למחצה, בשמשן מקור חשוב לכלכלת אנשי הערבה והמדבר של אסיה המרכזית.
כבשי ה"דונבה", כינוי גנרי לכבש האליה שמן הזנב, מהוות כיום כרבע מאוכלוסיית הכבש המבויית ברחבי העולם, ואופיין החסון ועמידותן הופך אותן לזן אידאלי לאיזורי ספר המדבר הצחיח של מערב סין ומרכז אסיה, כאשר הסטורית נחשב השומן האצור באליה למבוקש ביותר וחיוני לחלוטין לתזונת תושבי המרחב המרכז אסייתית, שאף החשיבו אותו פעמים רבות יותר מאשר את בשר הכבש עצמו.
האילים בעלי האליות בתמונה ישלחו אחר כבוד לשמש בסעודת החג וחלק מבשרן ישלח לשכנים ונזקקים בהתאם למסורת החג. הנקבות הדרושות לחלב ולהעמדת צאצאים ניצלות מעול העולה.
היום, בנוסף לציון שקיעת שמש העמים, החבר סטאלין, והמסיבה הגדולה לתוך הלילה שלאחריה, מציינים בקירגיזיה גם את "יום הקאלפק".
הקאלפק, או "אק-קאלפק" בשמו המכובד ("קאלפק לבן"), הוא מגבעת הגברים המסורתית הנהוגה בקרב הגברים הקיריגיזים.
כיום, תחת שולי הלאומיות הקירגיזית החדשה הפך הקאלפק לסמל חדש-ישן של הזהות הקירגיזית העצמאית, אך שורשיו עתיקים כימי תרבות הרועים של ערבות אסיה, וייצוגים לכיסויי ראש דומים לו, כגון הבאשליק, מופיעים כבר באומנות הנוודית המוקדמת של הסקיתים, הקומאנים, ועמים נוודים מוקדמים אחרים.
עשוי לבד ומעוטר בסמלים "חיתיים" מורכבים, הקאלפק משמש כאביזר בעל שימושים פרקטיים וחברתיים כאחד. ככיסוי ראש, הקאלפק הוא אמצעי נוח מאין כמוהו לשמירת על חום הראש בבקרים הצוננים של מרעה הקיץ או בחורף הכבד של העמקים, בעוד שכסמן חברתי הקאלפק הוא סמל נצחי למעמד, שיוך אזורי וזהות אתנית הקשורה עבותות ל"אנשי ארבעים השבטים" של האומה הקירגיזית, במולדתם המודרנית, כמו גם בפזורת קהילותיהם במערב סין, רמת פמיר ובווחאן האפגני.
מחודד בצורתו ובוהק למרחק בשמש החזקה של אסיה המרכזית, נאמר שהקאלפק מחקה בצורתו ובלובנו את פסגת החאן טנגרי (מלך השמיים-אלוהים), אחת הפסגות החשובות ברכס הטיאן שאן, בעוד ששוליו השחורים לרוב, מסמלים את שולי ההר והאדמה השחורה והפוריה שלמרגלותיו. ארבע פאותיו של הקאלפק מייצגות את ארבע ייסודות העולם, אש, רוח, מים ואדמה, ונקודות החיבור שבין הפאות את השמש והירח ואך את נשמת החיים עצמם ובכך הכובע מגלם קוסמולוגיה מושלמת של היקום הקירגיזי, איך זה בתור כיסוי ראש להתהדר בו?
הקאלפק הוא כמובן גם סמל לגבריות, ונדיר למצוא אק-סקאל ("לבן זקן"), שאינו חמוש בקאלפק מונח כהלכה, בחיי היום יום, כמו גם בארועים רשמיים. מיותר לציין כי הקאלפק הוא אביזר חובה לשימושם של אקינים, מנאסצ'ים ושאר מבצעי שירה טקסית ועממית. בהתאם למעמדו, הקאלפק נהנה מייחס של כבוד עצום ומארג שלם של כללי אטיקט סדורים ביחד לקיפולו, אכסונו והנחתו למראשות אדוניו בעת מנוחת הלילה. משפט קירגיזי נושן אף מתרה כי "באשר תאבד את קאלפקך, תאבד את ראשך!".
אז שמרו על הקאפלק שלכם חברים, הוא משמר לא רק את ראשכם על צווארכם, אלא אף את היקום כולו.
בתמונות:
ברקוטצ'י-צייד בעזרת עיט זהוב (Aquila chrysaetos), עטור קאלפק צחור. (קירגיזסטאן 2007)
-ייצוגים של גרסאות שונות של קאלפק ממיניאטורות מן העולם התורכו-פרסי.
-גבר קירגיזי (אז: קארא-קירגיזי) חמוש בקלאפק מעוטר להפליא. תקופת האימפריה הצארית.
-הר טנגרי חאן על שטר של 100 סום קירגיזי.
-תחנת אוטבוס בצורת קאלפק.
-טוקטגול סטילגאנוב, אקין (זמר עממי) ידוע, חמוש בקאלפק וקומוז-כלי פריטה קירגיזי.
גמל השבוע #5.3
פאנל מגולף מקברו של "אדון שי", שנמצא בקרבת העיר שיאן ומתוארך לשושלת ז'ואו הצפונית (580 AD). הפאנל הוא חלק מסרקופג ששמש לאכסנת שייריו הארציים של ווירקאק, "מנהיג אורחה" סוגדי.
הסוגדים הם עם איראני מזרחי שייסד אימפרית סחר ממרכזם שבאזור סמרקנד, בוכרה, ועמק זרפשאן שבמרכז אסיה. הסוגדים היו מהגורמים המרכזיים בסחר הבין אזורי בין סין לארצות מערב אסיה, ומושבות הסחר שלהם היו גורם מסחרי משמעותי בלב האימפריה הסינית טרם לעליית האסלאם. אותו ווירקאק שימש כאמור כסאבאו ( 薩宝, סוגדית: סרטפאו), מארגן ומנהיג אורחות מסחר, ובהתאם למעמדו גם ייתכן ששימש כמנהיג פוליטי מקומי של גולת הסוגדים.
אומנות הקבורה הסוגדית בסין מציגה סוגה בפני עצמה המושפעת מתכנים שמקורם במיתולוגיה הסוגדית, בדת הזורואסטרית, במוטיבים מחיי יום-יום העוסקים בחיים על דרך המשי, וכן באלמנטים שמקורם בתרבות הסינית והבודהיסטית שנבעה מן הגלפים המקומיים שיצרו אותה, כמו גם בטעמה האישי של קהילת הסוחרים המקומית, שרבים מהם היו בודהיסטים בעצמם.
עוד בבכרותו היה ברור שסיאווש יוצא דופן בגודלו.
בגיל שנה ושלושה חודשים כבר התנשא ראשו גבוה מעבר לכתפו הרחבה של ארקן, כך שיכול היה להשעין את ראשו הכבד על שכם בעליו הגאים, ולהמהם ברכות מפתיעה כשרצה תוספת שעורה או גירוד בנקודה מציקה בגולגלתו העבה כלבנה.
כמו רבים במעמדו, לא שש ארקן להסגיר את מוצאו של סיאווש, ממי נרכש או כיצד הגיע זה למדינה. אך כנהוג ברוב המקרים, נראה שמוצאו של הענק האדמוני במזרח איראן, באפגניסטאן או אף במגדל טורקמני מתמחה. אומרים כי במקרים נדירים עוד מגיעים דומיו מחצרות היורוק, הנוודים האחרונים של הרי אנטוליה.
תשע שנים עברו מאז הגיע סיאווש לחצרו של ארקן במערב אנטוליה והקיצים החמים שחלפו מאז עברו עליו באימוני דחיפה ובחיזוק אופיו כהכנה ליום פקודה. כך לבסוף, גדול בהרבה מאמו בעלת הדבשת היחידה, ואביו הבקטרי, ונושא על גבו העצום את שמו של גיבור האפוס האיראני העתיק, השאהנאמה, פילח סיאווש את ערפל הבוקר, ראשו בשמיים וכפותיו הרחבות בבוץ, והתקרב אל הזירה.
על אף כי מקובל כי גמלים ערביים ובקטריים חיים כיום באיזורי אקלים שונים לחלוטין, קרי מדבריות חמים וקרים בהתאמה, נראה כי בעבר היתה חפיפה רבה יותר בין תחומי התפוצה של הבהמות החינניות הללו, כאשר תנאי האקלים היו שונים.
הסיבה להכלאה בין שני סוגי הגמלים הללו היה מכוונת ופרקטית לחלוטין, שכן תוצר ההכלאה (Camelus bactrianus × Camelus dromedarius
), המכונה כאמור "בוחת" או Tülu בתורכית, הוא בעל מאפיינים אידאלים כבהמת משא ועבודה. הם חזקים בהרבה משני הוריהם, וגם גבוהים מהם, ואופיים הנוח עושה אותם לבעלי ערך מיוחד.
תכנותיהם אף זכו לאיזכור בפסוקי החדית' העוסק דווקא בהלכות נשים צנועות, ובכך שעליהן להמנע מלהגזים ולכרוך אריגים ומיני טורבאנים על מחלפות ראשן, עד ש"יזכירו את דבשות הבוחת" , בהגישו את גודלם הרב של הדבשות הללו.
גמלי הכלאיים הללו פוריים לרוב, אך המקורות כולם מציינים כי בניגוד לדור ההורים, תוצרי הכלאת ההמשך הם יצורים חלשים, רעי מזג להפליא, מטומטמים למדי, ומסוכנים לעצמם ולבעליהם.
השימושיות הרבה של הגמל המוכלא, אופיו הטוב ותועלתו הרבה כבהמת משא על דרכי המסחר, הביאה להתמחות של קבוצות אנושיות שונות במרכז אסיה באומנות הכלאת הגמלים, והתורכים היו כנראה מהמובילים בתחום. אחד משבטי התורכים אשר עשו את הכלאת הגמלים למשלח ידם, היו הסלג'וקים, ואלה החזיקו את עדריהם המעורבים בערבות שמצפון לים הכספי.
המחקר מציע כי התקררות אקלימית במרכז אסיה של המאות התשיעית והעשירית, הביאה לתמותת עדרי הגמלים הערביים שבידי הסלג'וקים, ולהגירתם הכפויה דרומה לתחומי הממלכות הסאמאנית והע'זנווית, שם נכנסו למעורבות צבאית כלוחמים, וסופם שבטעות הקימו את האימפריה הסלג'וקית שמלכה בגאון מגבול סין ועד אנטוליה.
זכר לחיבה הסלג'וקית לגמלים מוכלאים ניתן אצל צאצאיהם הישירים, הסולטנים העות'מנים, אשר החזיקו בצבאם גמלי "טולו", ותפקיד המיוחסים שבהם היה להוביל את תופי הענק אשר שימחו את גדודי היאניצ'רים בדרכם לשערי וינה. מסופר שכאשר אחד מבעלי הדבשת הללו היה מתחרש לחלוטין מהלמות התופים שספג בעת שירותו הצבאי, היה מוכרז כע'אזי, כלומר לוחם קודש, ומקבל את הזכות להסתובב באיסטנבול כאוות נפשו וללחך מטעמים בשווקי הבוספרוס.
בינתיים בזירת הגמלים המאובקת נערכים צאצאי הסלג'וקים, חמושים במעילי עור, אפופי עשן וראקי ורעש תופים למראשותיהם, להמשך הקרבות.
לבסוף קורא הג'זגיר, כרוז הארוע, בשמו של סיאווש וזה מוכנס בכבדות לזירה, אפיריונו עטור הצדפות והגדילים קורע את שמי ינואר האפורים בהבזק של צבע.
בשולי הזירה כבר מהדס לו באפיריונו "קארא מוראט", עיניו כמעט חורגות מגולגלתו בדריכות ונחיריו שוצפים ריר מקציף בעודו מרטיט את שפתיו העבות. קטן גוף במעט, אך מנוסה בהרבה מיריבו המגודל, קארא מוראט הוא ווטראן אמיתי של זירות הגמלים, אך בגיל תריסר שנים ומעלה, נראה כי מיטב שנותיו מאחוריו. לקול תרועת קרני הזורנה המחרידות ולהלמות מקצבי התופים מובלים היריבים ללב הזירה במעגלים הולכים וסוגרים.
עם הווצרות המגע הראשוני בין המתאבקים המגודלים, מתרחקים שמשי הזירה למרחק בטוח מהבהמות, והשניים, סיאווש ומוראט "השחור" הולמים זה בגופו של זה בעוצמה וצוואריהם משורגים, בעודם מנסים לאתר פרצה בחומת הבשר הבצורה שמנגד.
התאבקות הגמלים מבוססת על הרגלי החיזור של אוכלוסיות גמלי הבר, בהם נאבקים הזכרים על שליטה בטריטוריה ובזכות להזדווג עם קהילת הנקבות. במהלך המאבק רווי האבק, דוחקים הזכרים טרופי הייחום זה את זה באמצעות גופם וצווארם בנסותם לנגוס ברגלי ואוזני יריבם, עד להכנעתו הסופית והמלטותו אל עבר שממת הערבה שבאופק.
ההתגוששות המודרנית מבוססת על אותו עקרון עתיק יומין, אך באופן מוגבל דיו על מנת למנוע פגיעה חמורה של גמל ביריבו. חוטמם של הגמלים על פי רוב חסום בזמם, וצוות מרבה רגליים של שרתים מופקד על הפרדת הניצים במקרה של להט מוגזם.
לאחר דקות ארוכות של מאבק איתנים בהן נראה היה שדבשתו של סיאווש על העליונה והוא דוחק את יריבו "השחור" אל עבר שולי הזירה, מצליח השחרחר, בתמרון גוף זריז, לסגת מעט ולהשחיל את צווארו תחת צוואר יריבו הענק, לבצע נעילת בריח מלאת שריר ולהניף את פלג גופו העליון של סיאווש אל עבר הרקיע, רגליו הקדמיות מתנודדות באוויר. מהלך גמלים קלאסי.
נשימתו של ארקן נעתקת ושפתיו לוחשות עירוב לא קדוש של תפילה וקללה עסיסית, עת שוקיו האחוריות של הגמל הענק כושלות תחתיו והוא צונח על צידו באבק הזירה וכמו הגיבור הטרגי שעל שמו נקרא, מתבוסס בעפרו תחת יד הגורל המעיק את משקלו על אדם ובהמתו כאחד.
בדפי השאהנאמה, הנסיך סיאווש, ודומיו מהמיתולוגיה האיראנית אשר מצאו את מותם במאבק האפי בין ממלכות איראן וטוראן, נעים כולם במעגלים ובמהלכים הולכים וקטנים הולכים וקורסים אל תוך עצמם בידי הזמן והגורל המכביד והבלתי ניתן לשינוי, ונמחצים לחדלון תחת גלגל השמיים הסובב תמיד.
גורלו של סיאווש שלנו לעומת זאת,בחסות בעליו המסור וחוקי הזירה, הוא לקום מעפרו, להתנער בנחרה מקציפה אחת ולצאת מן הזירה עגולת השמיים בדבשת זקופה ורגל רחבה.
ולהלחם יום נוסף.
"העט הוא ברוש בגנו של הידע, הצל שהוא מורה, זוהר באבקו"
(קאד'י אחמד, קליגרף איראני בן המאה ה-17)
כתב "סיני" (صيني ) הוא מביטוייה הנעלים ביותר של הנוכחות המוסלמית בסין. הכתב התפתח במיוחד לאחר המאה ה-17, בד בבד עם תהליך הטמיעה התרבותית של המוסלמים בסין והפיכתם לקבוצה המובחנת כיום כ"חווי", או מוסלמים-סינים.
קבוצה זו חולקת עם קבוצת הרוב בסין, בני חאן, את שפתה הסינית ואת רוב מאפייניה התרבותיים, אך נבדלת בהמנועתה מאכילת טריפה וכן בשימור זכרון הסטורי של מוצאם בחצי האי ערב, איראן ומרכז אסיה. מבחינה גנטית נמצא בהתאם כי אין מדובר בקבוצה הומוגנית וכי קהילות שונות ברחבי סין נבדלות במידה שונה מאוכלוסיות חאניות "טהורות".
בהשאלה ניתן לומר כי הקליגרפיה המוסלמית-סינית נושאת בקרבה מטען גנטי דומה, בהדגימה עירוב מושלם בין האקספרסיביות האינטואיטיבית של המסורת הסינית לזרימה המדודה והמאוזנת היטב של המסורת הקליגרפית המוסלמית.
בהתאם לכך, מוכשרים הקליגרפים בני החווי בשתי המסורות, וכל התרשלות בהשגת בסיס איתן בשתי המסורות הקליגרפיות, זאת המזרחית, וזאת המערבית, משמעה הבעה פגומה של השלמות הדרושה מאומנות המכחול.
את כתב ה"סיני" וביטויו באבן ובמכחול, ניתן לפגוש במסגדים ובקברי קדושים סופים ברחבי המדינה, וכן פעמים רבות על קירות מסעדות חלאל המתמחות באיטריות ושאר מטעמים יחודיים לבני הקהילה.
המסורת הקליגרפית המוסלמית-סינית, כאשר היא במיטבה, מציגה עם כן ביטוי אסתטי מושלם של האיחוד בין שני צידי היבשת, בנתיב בוהק וחד כמשיכת מכחול טריה.
איזה נופים רואים בטיול החורף שלנו לקירגיזסטן?
במשפט אחד?
בנופים האלו קשה מאוד להתאפק לא להגיד כל הזמן "...winter is coming".
ביותר ממשפט אחד?
אם תחפשו תמונות של קירגיזסטן רוב התוצאות באינטרנט יראו נופי גבעות מכוסות עשב ירוק רענן כשברקע מתרומם הר מושלג ובאמצע יושבת יורטה וסביבה רצים כמה סוסים. משהו קלאסי כזה, ישר מהפנטזיות.
אם באים לקירגיזסטן בתחילת הקיץ זה באמת נוף שאפשר למצוא בקלות אם הולכים למקומות הנכונים (אנחנו מוציאים כמה טיולים כאלה בעצמנו), אבל זאת לא הגרסה הכי דרמטית שלו.
כדי להשיג את הגרסה הכי דרמטית לוקחים את כל היופי הזה, ההרים הגבעות, הנהרות והאגמים, וזורקים עליהם מטר וחצי של שלג.
בתחילת הטיול אנחנו אמנם רוכבים יחסית נמוך, בין 1600 ל-2500 מטר מעל פני הים ושם השלג בדרך כלל רובץ על המדרונות בכתמים מקוטעים יפים שנסחפים ברוח. כאן הנוף עוד בחזקת שחור-לבן.
אבל בחלק השני של הטיול, ברכיבה אל האגם הקפוא בגובה 3000 מטר, אנחנו עוברים לעולם שהוא לגמרי קרח ושלג, היכן שכל הנוף עוטה ריפוד קפוא. כבר לא שחור-לבן אלא לבן-לבן. לפעמים זה מרגיש ממש כמו להיכנס לתוך דף חלק.
נוף כזה לא רואים בכל טיול, ובטח לא רוכבים לתוכו על סוס קטן ופרוותי, עטופים במעיל צמר ארוך ומחמם.
בטיול הזה כן.
יש עוד מקומות בקבוצה. בסוף ינואר יוצאים. מרגישים הרפתקנים?
כתבו לנו כאן או ב[email protected] ונשמח לדבר.
החורף מגיע...
טיזר קצר לטיול המדהים שאנחנו הולכים לעשות בסוף ינואר.
נראה מעניין? רוצים להצטרף? כתבו לנו ב[email protected]
הפעם - קצת על דייגי הקרח
כל מרכז קירגיזסטן הוא אזור אינסופי של גבעות. כשאני אומר "גבעות" אני מתכוון במונחים של מרכז אסיה – הפסגות שלהן מגיעות ליותר מ-3000 מטר, אבל האזור שלמרגלותיהן נוטה להיות גבוה גם הוא אז הן לא תלולות במיוחד ולא מרגישות כמו הרים. זה נוף פתוח ורחב ידיים ובין מאי לאוקטובר הוא מתמלא במחנות רועים. כיף אדיר לבוא להתרוצץ שם בעונה הזאת, לרכוב על סוסים, להתידד עם הרועים הנחמדים ולהרגיש קצת צ'ינגיז חאן.
באמצע כל האזור הזה ישנו אגם יפה, בערך פי אחד וחצי מגודל הכנרת, ושמו סונג קול. בקיץ הרבה רועים חונים על החופים שלו עם סוסיהם ועדרי הכבשים שלהם, יושבים בין מישורי עשב ירוקים למימי אגם צלולים שמשקפים את השמיים כמו ראי.
גן עדן.
חזרתי לשם הרבה פעמים לאורך השנים ולאט לאט למדתי להכיר את הרועים הקבועים באגם וגם את הדייגים ששטים במימיו בסירות קטנות. מהם התחלתי לשמוע שמועות על דייגים שנשארים באגם גם בחורף, גרים ביורטות, חוצבים חורים בקרח ומשחילים לתוכם רשתות.
בזמנו זה היה נשמע לי לא מציאותי לחלוטין, בטח לא דבר שהעזתי להודות בפני עצמי שהייתי רוצה לראות. במשך שנים זה נשאר בגדר חלום נחמד עד שנרקמה התוכנית לבוא בחורף לבקר את ציידי העייטים. מיד כשהבנתי שאני הולך לרכוב בקירגיזסטן בחורף החלטתי שאני חייב לנצל את ההזדמנות ולבקר גם את הדייגים על סונג קול הקפוא.
רצה הגורל ובדיוק באותה שנה שמעתי מחברים קירגיזים על יזם תיירות נועז שהחליט לארגן יורטת אירוח מחוממת ונוחה על שפת האגם גם בחורף. יצרתי איתו קשר ויחד איתו הצלחנו לארגן ביקור באגם ואצל הדייגים.
אני יכול בבטחון מוחלט להגיד שכמעט מכל בחינה זה הטיול הכי מדהים שעשיתי בחיי. כדי להגיע אל הדייגים היינו צריכים לרכוב יום שלם אל האגם ואל היורטה, ואז לרכוב יום שלם נוסף על האגם הקפוא עצמו כדי לפגוש אותם באמצע שלו. מדובר בשעה שעתיים של רכיבה על מישור קרח מכוסה שלג, כשמסביב שאר הנוף לבן לגמרי גם הוא.
זה כמו להיכנס ליקום ריק, דף לבן חלק שעליו מתהלכים כמה סוסים קטנים ופרוותיים ואנחנו עליהם, וזהו.
בחורף הקרוב נצא לשם שוב.
חושבים להצטרף? יש עוד כמה מקומות פנויים.
צרו איתנו קשר כאן או ב[email protected] ונשמח לדבר ולענות על כל השאלות.
(לא מדובר בטיול קשה פיזית – אם התיאור למעלה מלהיב אתכם כנראה שאתם מסוגלים לעשות את זה.)
בפוסט הקודם הבטחתי לספר יותר על האנשים שנפגוש בטיול החורף שלנו לקירגיזסטן. אז הפעם – קצת על ציידי העייטים.
צייד בעזרת עייטים הוא מסורת עתיקה בערבה האסייתית. ישנן הרבה עדויות בציורי סלע ובכתבי סופרים המתארות כיצד בני האדם חוברים לעייטים כדי לצוד בעלי חיים אחרים.
כיום זה חלק די פופולרי בתכניות טיולים מאורגנים בקירגיזסטן. זה אקזוטי, זה פוטוגני, זה מסמן וי בקלות על המשבצת של "תרבות נוודים" שכולם מבטיחים להראות וכמעט תמיד זה מסתכם בהדגמה מבוימת (גם אם חיה מאוד) מול קבוצת תיירים.
יצא לי לראות הדגמות כאלו כמה פעמים ותהיתי אם כל זה קורה גם כשאין תיירים בסביבה. התחלתי לחשוד שכמו הרבה מיתוסים לתיירים על "תרבות נוודים", מדובר פה במשהו שהוא יותר הצגה מאשר מסורת חיה ונושמת.
טעיתי.
הסיבה שלא ראיתי אף פעם ציידים יוצאים לשטח היא שעד אז באתי לקירגיזסטן רק בקיץ ועונת הצייד היא בחורף.
הצייד מתרחש בחורף מכמה סיבות. בחורף כל חיות הבר כבר סיימו להמליט והגורים בגרו ויצאו לדרכם העצמאית וכך מחזור החיים פחות נפגע מהציד. כמו כן בעונת הקיץ רוב חיות הבר (ובטח הטורפים) נמצאים גבוה בהרים ובחורף הם יורדים מטה קרוב יותר אל תחום המחייה של בני האדם.
עוד עובדות מעניינות – הציידים מעדיפים להשתמש בנקבות (הן יותר גדולות וחזקות), לכל צייד יש את העייטית שהוא גידל ושעובדת רק איתו ומתוך כל החיות שהקירגיזים עובדים איתן (סוסים, כלבים, וכמובן כבשים עזים ופרות) העייטות הן החיה היחידה שנהוג להעניק לה שם.
הדבר הכי מעניין לגבי המנהג הזה הוא שאחרי כ-15 שנה משחררים את העייט לחופשי. בהתחשב בכך שתוחלת החיים של החיות המרשימות הללו (עיט זהוב) יכולה להגיע ל-20 ולפעמים אפילו 30 שנה מדובר בפרק זמן ממושך בו העיט יכול לחיות לבדו וצריך לדעת לטרוף כך שמי שמחזיק ברשותו כזאת חיה חייב לצאת איתה לצוד ולאמן אותה כדי שבבוא העת תהיה מסוגלת לחזור לטבע. ציידים סיפרו לנו שקורה שהם יוצאים לרכיבה ומזהים בשמיים איזה עייט מעופף (או יותר הגיוני - מעופפת) ומתגעגעים.
כל המנהגים הללו מקורם במסורת הציד הקירגיזית אבל רבים מהם גם מעוגנים כתקנות בחוק מדינת קירגיזסטן אשר גם מחלקת רשיונות ומסדירה את התחום. את כל זה סיפר לי חבר קירגיזי שמכיר כמה ציידים והציע לקחת אותי לרכב איתם, אם רק אגיע בחורף. כמובן שלא רציתי לפספס את ההזדמנות, התקשרתי לכמה חברים הרפתקנים שיבואו איתי, התארגנתי על בגדים ממש חמים ויצאנו לבדוק את הטיול יוצא הדופן הזה.
עכשיו ההזדמנות שלכם להצטרף.
נראה לכם מעניין? כתבו לנו כאן או ב- [email protected] ונספר את כל הפרטים.
בפוסט הבא – מה קרה כשהחלטתי שאם כבר אז כבר אני בקירגיזסטן בחורף, אני רוצה להגשים חלום ישן,..
קיסר הוואן לי (Wanli) לשושלת מינג שלט בהסתר במשך כעשרים שנים. התוחלת שבשליטתו מוטלת בספק רב שכן במשך תקופת שלטונו המאוחרת לא זימן את מועצת שריו ופקידיו להתייעצות יותר מאשר פעמים ספורות, וכאשר כן נאלץ להראות את פניו בציבור, התלונן על חולשה, אקזמה, שלשול, וכאבי ראש שמקורם במכת שמש, טיעון מוזר בהתחשב בכך שכמעט מעולם לא יצא מן המתחם הפנימי של העיר האסורה. [ 27 more words ]
https://sukhavatiyuha.wordpress.com/2018/09/28/%d7%a6%d7%9c%d7%9c%d7%99%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%92/
קיסר הוואן לי (Wanli) לשושלת מינג שלט בהסתר במשך כעשרים שנים. התוחלת שבשליטתו מוטלת בספק רב שכן במשך תקופת שלטונו המאוחרת לא זימן את מועצת שריו ופקידיו להתייעצות יותר מ....
לכל הדרכים החוצבות להן דרך מבעד להרים נישאים ובוקעות מדבריות סחופי אבק לא היה טעם ללא הצמתים המחברים בינהן. בנקודות אלו נפגשו נפשות משני עברי התוואי, והחליפו בינהן את הראוי לחליפין, בחומר או ברוח. צירי מפגש אלה פעפעו את מרכיבי התרבות האנושית הנה והנה ביוצרם אריגים עשירים ורבי רבדים הבנויים משכבות של קבלה והתנגדות, דחיה וטמיעה, מוצר ורעיון. ובצמתים אלו, מאסטנבול עד סמרקנד, מדלהי ועד שיאן, בקעו להם ערוגות מפגש שהניבו פירות ריחניים במיוחד. ןמתוך כל הצמתים הללו, אחד החביבים שמצאתי לאחרונה התגלם בעיני רוחי בבית התה שממול למסגד המוגול שיעה שבלב יאנגון (ראנגון) הישנה. תחת האימפריה הבריטית, וממושבה על נהר היאנגון, הפכה העיר הנושאת את שמו לצומת מסחרית חשובה על קו התפר שבין חופה של אסיה לליבה ההררי, ובין מזרח היבשת לאופק הרחוק שבמערב. בריטים ובורמים, יהודים וארמנים, הינדוסטאנים, איראנים ואפגנים ועוד בני עמים רבים אחרים עשו כולם את העיר הזאת למרחב ארוג היטב בשתי וערב של מסחר, חלומות, וסיאוב קולוניאלי וניקדו את שדרותיה הסדורות בבית מקדש לאלוהי-הם שבאחדות ובריבוי. גם כיום, שנים לאחר שקיעת השמש הזורחת תמיד,עוד מהדהדים הרחובות ומתחמי הבזאר הרבים המרשתים ומקשרים את הסמטאות הרקובות- ימים אחרים בהם אריגי כותנה, סוכר, תה ותבלינים החליפו ידיים בשקי קנבס גסים, ואופיום בכמויות עתק זר מהודו ותורכיה ובמורד נהרות יוננאן רק כדי לשוב ולהמחר בממון רב כמוצר זר בבתי הממכר של שנגחאי וגואנג'ואו, בהורידו את קיסרות צ'ינג המתמוססת על ברכיה בתענוג עילאי. בית התה הקטן האפלולי עוד מנוהל בידו העצלה והנעימה של ברנש סיני מכריס, אולי צאצא של פליטי גואומינדנג ששמח לפטפט בשפת אמו עם אורחים מהמכורה. כוסות תה בורמזי מבוססות חליטה שחורה ועזה, וחלב מרוכז, מוגשות לצד עוגות ירח סיניות ממולאות קטניות ממותקות וחלמון ברווז מומלח, או סמוסות עוף חריפות, ולכל אחד יש מה ללגום ולבלוע ולהגיד, ואם אין אז תמיד ניתן לחייך חיוך חסר אך מלא אגוזי בטל מאדימים. מבול חזק של שלהי מונסון מניס לקוחות נוספים אל החלל הסואן, ואלה מצטרפים למחצית השולחן הפנויה ללעוס לחמניה מאודה, ללגום תה רותח או לשאוף לקרבם מסיגרית צ'ירוט מקומית. תה הודי וטבק מן העולם החדש נמהלים בגוג'רטית ובסינית רופפת מגלות, ושפתי אלה ואלה נמלאות בפירורי בורמזית ועוגיות תה אנגליות מתוצרת מקומית. נעים וחמים בבית התה הקטן שמול המוגול שיעה מסג'יד, והזמן ארוך, והגשם כבד, ויש פנאי להרהר בימים עברו, ובאנשים שעודם ובמסחר בדברים קטנים וגדולים, ולהזמין עוד כוס תה. ובחוץ הגשם שוטף את בתי הכנסת והמסגדים והסטופות והמקדשים לקאלי ולישוע וזורם לתוך הביוב. ומזכיר לנו כי לכל תוואי ישנה נקודת מפגש סופית, וכי דין הכל, מאיפריות נצחיות לכוסות תה מהבילות, להשטף ולחלוף.
https://sukhavatiyuha.wordpress.com/2018/09/15/998/
לכל הדרכים החוצבות להן דרך מבעד להרים נישאים ובוקעות מדבריות סחופי אבק לא היה טעם ללא הצמתים המחברים בינהן. בנקודות אלו נפגשו נפשות משני עברי התוואי, והחליפו בינהן א...
אגדה סינית מספרת על אב ובתו שחיו לבדם בבית כפרי, ובבעלותם סוס. יום אחד יצא האב למסע, והבת, אשר חשה געגוע עז לאביה, ביקשה מן הסוס לאתר את אביה ולהביאו חזרה הביתה. בתמורה הבטיחה הנערה לסוס כי תנשא לו. הסוס, מדורבן כהלכה בידי הבטחה זו, שעט לדרכו ותוך ימים מספר חזר והאב על גבו. העלמה נמלאה אושר, אך לאחר זמן קצר נראה ששכחה את הבטחתה לסוס. [ 159 more words ]
https://sukhavatiyuha.wordpress.com/2018/09/11/%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%92%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%9b%d7%95%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%a6%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%a9%d7%99%d7%9d/
אגדה סינית מספרת על אב ובתו שחיו לבדם בבית כפרי, ובבעלותם סוס. יום אחד יצא האב למסע, והבת, אשר חשה געגוע עז לאביה, ביקשה מן הסוס לאתר את אביה ולהביאו חזרה הביתה. בתמורה ....
אן טיאן היה נרגש. המנדרין הצעיר הידק את גלימתו השחורה ומיהר דרך סמטאות הבירה אפופות העשן עד שנכנס לאולם בנוי בצניעות, לא רחוק משער שואן וו של חומות העיר. יליד קאיפנג, המשכיל הגיע לבייגי'נג על מנת למצוא לעצמו משרה הגונה בקרב האליטה הבירוקרטית של העיר. לפני שיצא צפונה מביתו, למד כי קבוצה של מערביים זרים הגיעו לסין, ולא רק שקיבלו רשות קיסרית להתיישב בבירה, אלא גם אישור להקים בית תפילה משל עצמם. [ 28 more words ]
https://sukhavatiyuha.wordpress.com/2018/09/10/%d7%a0%d7%95%d7%93%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%99/
אן טיאן היה נרגש. המנדרין הצעיר הידק את גלימתו השחורה ומיהר דרך סמטאות הבירה אפופות העשן עד שנכנס לאולם בנוי בצניעות, לא רחוק משער שואן וו של חומות העיר. יליד קאיפנג, ....
که خانه ساختن آیین کاروانی نیستد دل ای سلیم بر این کاروانسرا مبند "הו לב תמים, בקארואנסרא זה אל תשים מבטחך, באשר עשיית מעון אין הוא ממנהגם של נוודים" (סעדי) קרואנסראי ׁ (במקור: קארואנסרא كاروانسرا) הוא מונח בפרסית, המתייחס למתחם סגור, המשמש להלנת עוברי דרך, על פי רוב שיירות סוחרים או עולי רגל ומספק להם ולבהמותיהם הגנה מתלאות וסכנות הדרך. [ 232 more words ]
https://sukhavatiyuha.wordpress.com/2018/09/09/%d7%90%d7%a8%d7%9b%d7%99%d7%98%d7%a7%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%94-4-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a0%d7%a4%d7%a9/
که خانه ساختن آیین کاروانی نیستد دل ای سلیم بر این کاروانسرا مبند "הו לב תמים, בקארואנסרא זה אל תשים מבטחך, באשר עשיית מעון אין הוא ממנהגם של נוודים" …
הצירוף בודהיזם איראני, נשמע כיום מלאכותי למדי, אך הוא מייצג מאות שנים של קיום מסורת בודהיסטית חיה ונושמת, של בני עמים איראנים שונים, אשר חיו ומתו לצד וכחלק מן המרכזים הבודהיסטים במרכז אסיה, אשר הגו, ניתחו, והבינו את התורה הבודהיסטית בשפתם הם, ותרמו להתפתחותה. התרבות הבודהיסטית, שחדרה לראשונה למרחבים האיראנים סביב ראשית האלף הראשון לספירה, לא היתה אמנם הדת היחידה באיזור, אלא חלק ממארג שלם של דתות ואמונות מקומיות ואוניברסליות , מארג שהתבטא פעמים רבות בסנקרטיזם מובהק, אך היא זכתה למקום מרכזי בחלק מאיזוריה השונים של מרכז אסיה, ובמיוחד בגנדהארה, בקטריה, ואגן טארים. באיזורים אלו מצאו את מקומן רבות מאסכולות הבודהיזם המוקדם, ובמיוחד הסרווסטיוודה, שזכתה לתפוצה משמעותית, וכן מצאה את מקומה התנועה המהאיאנית על רבדיה השונים, שייתכן וחלקם החלו במרכז אסיה עצמה. המרכזים הבודהיסטים קמו לאורך וכתלות בדרכי המסחר האירואסיאתים, תוך קשר הדוק לשיירות הסוחרים העוברים בהן, וכן לפטרונות ממלכתית. המרכזים הבודהיסטים החלו את דרכם כבעלי אופי הודי מובהק, אך בהדרגה קיבלו צביון מקומי, בסגנונם האדריכלי, ובאומנות החזותית שחוללו אשר שאבה ממקורות שונים, בהם הלניסטיים, איראנים, והודים. יצירה מקורית נכתבה בשפות מקומיות כבקטרית, חוטאנית, ואחרות, אך מעמדן של השפות ההודיות כשפות הליטורגיות, נשמר. בחלק מן הכתבים שנשתמרו, מופיעים אלמנטים המושפעים מהתרבות ודרכי העולם האיראני, ומתוך התחשבות בו. הנזירים האיראנים על ארצות מוצאם השונות היו הראשונים לשמש כמסיונרים ומתרגמים של טקסטים בודהיסטים בסין, כשהם משמשים גורם מכריע בנטיעת התורה הבודהיסטית על אדמתה, התפתחות שלה משמעויות עתידיות אדירות בהקשר ההיסטורי של מזרח אסיה ככלל, ושל הבודהיזם בפרט. סופו של הבודהיזם בעולם האיראני הגיע עם הכיבוש המוסלמי, כאשר רדיפות פעילות, וצמצום התמיכה הקהילתית במוסדותיו הביאו להכחדתו הסופית, במאה האחת עשרה. בשל ההרס הטבעי או המכוון, הזמן הרב שחלף מאז נטישת המנזר הבודהיסטי האחרון במרכז אסיה, והקושי הלשוני הקשור במחקר של הבודהיזם האיראני, רבים עוד הפרטים החסרים בנוגע להיסטוריה וטיבו של הבודהיזם בקרב האיראנים. מאס איינק הוא שמו של אתר ארכאולוגי מדרום לקאבול, מן החשובים באפגניסטאן. האתר מכיל ריכוז משמעותי של אתרים בודהיסטים הכוללים מכלולי מנזרים, סטופות ומקדשים, בשטח המשתרע על פני כשישה קילומטרים רבועים. האתר שנחפר מאז שנות השבעים מתברר בהדרגה כאחד מן האתרים הבודהיסטים החשובים במרכז אסיה, וחושף כאלף שנים של נוכחות בודהיסטית באזור ההסטורי המכונה גנדהארה. תרבות גנדהארה היא נקודת היתוך מרתקת בין העולם ההלניסטי והאיראני לתרבות ההודית , תולדה של כיבושי אלכסנדר מוקדון ונוכחות מקומית של עמים הודו-איראנים. מאס איינק הגיעה לשיא גודלה והשפעתה תחת האימפריה הקושאנית, בין המאות הראשונה לחמישית לספירה. יש המאמינים כי באיזור זה נוצרו היצוגים האנושיים הראשונים של הבודהא, תחת השפעה הלניסטית, וכי בגנדהארה התחוללו פרקים חשובים בתנועת המהאיאנה, זרם הבודהיזם המדגיש פעולה בעולם כתנאי להתעוררות אך גם כולל עולם מיתולוגי רחב היקף שחלקו התחולל אולי בהשפעת התרבות האיראנית-בודהיסטית של מרכז אסיה. בניגוד לשמו (פשטו: מקור נחושת קטן) אתר מאס איינק יושב על מרבץ הנחושת הגדול ביותר באפגניסטאן, ולניצולו משמעות אדירה לקופת המדינה (ולכיסי הבכירים המנהלים אותה). האתר נמכר בחוזה לפני מספר שנים לחברת כריה סינית, ונידון להריסה. הריסתו המתוכננת של מאס איינק הושוותה בידיי רבים להשמדת פסלי הבודהא הענקיים בבמיאן, על ידי כנופיות הטאליבן ב2001, ונדחתה מאז מספר פעמים בשל שיקולים שונים. על מנת להציל את שניתן עובדים כיום באיזור צוותי חפירה בין לאומיים במירוץ נגד הזמן לחלץ את כל שניתן, וזאת תחת תנאי שטח קשים, איום לוחמי הטאליבן שעוד מסתובבים בשטח, ובוזזי עתיקות שכבר הסבו נזק רב לאתר ואוצרותיו. לאחרונה נחשף במס איינק פסל בודהא שלם, מאורע נדיר בשל הסרת ראשי פסלים רבים על ידי בוזזים או כהשחתה מטעמי דת . הפסל מדגים שילוב טכניקת סטוקו ממקור ים תיכוני עם סמליות ממוצא הודו-איראני, וייחודי בכך שהוא עוד נושא את צבעי המקור של תווי הפנים (הפסלים היוונים המייצגים כיום "אסטיקה קלאסית" של שיש לבן ובתולי היו למעשה צבועים בצבעים עזים) ומהווה עדות לשילוב ההשפעות ונקודת ההיתוך החשובה הזאת על דרכי המשי. יש לקוות כי ימצא הסדר המאפשר להותיר בשלמותו את האתר החשוב הזה ויאפשר לנו להטיל אור נוסף על הנוכחות בת אלף השנים של התורה הבודהיסטית במרכז אסיה. תמונות מתוך: ומקורות נוספים.
https://sukhavatiyuha.wordpress.com/2018/09/10/%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%9c%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a0%d7%96%d7%a8-%d7%94%d7%a0%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%aa/
הצירוף בודהיזם איראני, נשמע כיום מלאכותי למדי, אך הוא מייצג מאות שנים של קיום מסורת בודהיסטית חיה ונושמת, של בני עמים איראנים שונים, אשר חיו ומתו לצד וכחלק מן המרכזים ...
עוד דבר שקורה בטיול החורף שלנו לקירגיזסטן- את הביקור אצל הדייגים באמצע האגם עושים ברכיבה על סוס ולא בשייט בסירה...
אז מה זאת אומרת לבוא איתנו ל"מסע חורף לקירגיזסטן"?
הנה כמה דברים שאפשר לעשות רק במסע כזה:
-להצטרף לציידים שיוצאים לרכיבות בהרים עם העיטים שלהם.
-לאכול דגים שיצאו מחור באגם קפוא בגובה 3000 מטר.
-לשבת בסאונה חמה כל כך שהרעיון לקפוץ ממנה לאגם שקרח מצטבר על גדותיו נראה ממש הגיוני.
-להבין באופן אישי איך קרה שצ'ינגיז חאן הצליח לכבוש חצי עולם עם הסוסים הקטנים של מרכז אסיה (רמז- לא אכפת להם מכלום, לא שלג ולא קרח).
-להרגיש הרפתקה אמיתית. כזאת של פעם בחיים. בלי קלישאות.
וכל זה בקבוצה קטנה, בארגון מקצועי, וללא צורך בכושר גופני יוצא דופן מעבר ליכולת לשבת על סוס ולהתלהב מתחושה של מינוס 20 מעלות על הפנים...
נשמע מעניין?
נפתחה ההרשמה לטיול הבא שלנו בחורף הקרוב.
כתבו לנו כאן או ב[email protected] ונחזור אליכם עם פרטים נוספים.
נפתחה ההרשמה למסע החורף שלנו לקירגיזסטן.
דרישות:
אדישות לקור.
לכל השאר אנחנו נדאג.
פרטים נוספים בקרוב
מלונים נושאי אור.
"מדוע מביטים אתם במלון כעל בית הגניזה האלוהי? ...אתם חשים כה רבות כלפי המלון וכה מעט כלפי האדם, במקום לפגוע במלון, באדם אתם פוגעים כבעל חוב"
כך קצף לו אוגוסטינוס הקדוש מהיפו בשנת 388 למנינם.
אך במה פשע פרי המילון השמנמן והענוג עד כי זכה לאזכור משמיץ שכזה מקולמוס אב הכנסיה?
המלון (Cucumis melo) החל את חיי תרבותו כמין שמוצאו באפריקה אך נישא למעלתו הנוכחית באדמת אסיה הברוכה, וזנים רבים ומעלי ניחוח טופחו ותפחו בגני מסופוטמיה, איראן, הקווקז ותת היבשת ההודית, טרם התפשטו על דרכי הסחר הקדומות לעבר מזרח ומערב להגיר שם מיצם המתוק בגרונות דוברי לשונות שונים.
אולם על אף נדודי המלון, נראה שדברים שונים ראויים להישאר במכורתם ואין מלונים שזכו לתשבחות כה רבות כמו המלונים של פרס ומרכז אסיה. רבים היו הולכי הדרך שזכו לטעום מבשרם הענוג של מלוני מרכז אסיה ואלה הגדילו והעלו זאת על הכתב על מנת יהי להם זכר ומושב בדברי ימי עולם.
"ולאחר מהלך שישה ימים..באנו בשערי עיר בשם סאפורגאן (שברע'אן האפגנית של ימינו). שם יש שפע בכל, אבל במיוחד נמצאים שם המלונים הטובים בעולם. הם משמרים אותם על ידי קילופם, ופילוחם לפלחים ויבושם בשמש. כאשר הם יבשים הם מתוקים מדבש, והם נלקחים משם להמכר בכל הארץ" ("ספר פלאות העולם" של מרקו פולו)
עוד מסופר על אחד חוג'א נסר א דין כי יום אחד בדרכו מסמרקנד לאורגנ'ג, ישב וצינן את פדחתו תחת עץ אגוז מלך אדיר צמרת ושחרר את חמורו לרעות במקשת המלונים הסמוכה. לאחר שסקר את המלונים עבי הכרס שבשדה, העז לפקפק בתבונת האל שזרק מלונים כה נכבדים על הרצפה המאובקת ואילו על עץ מכובד כאגוז, תלה אגוזונים דלי עזוז. היה זה אותו אגוז שנחת על גולגלתו שהזכיר לו כי תבונת האל הטוב אינה יודעת גבול וזה שם כל פרי וירק וחמור במקום הראוי להם.
אותם מלוני אורגנג' זכו גם לתשבחות מצד גדול נוסעי ימי הביניים, הוא אבו עבדאללה מוחמד אבן בטוטה:
"אין מלונים בתבל כדוגמת מלוני חוורזם (אורגנג'), אולי פרט למלוני בוכרה, ומלוני אספהאן אחריהם. עורם ירוק, ובשרם אדום, מתוק ומוצק. למרבה הפלא, הם פורסים מלונים לפרוסות מיבשים אותם בשמש, ומניחים אותם בסלי קנה..ונושאים אותם מחוורזם אל עבר ערים רחוקות בהודו ובסין למכירה. הם הטובים שבפירות המיובשים"
גם כיום רבים מספור זני המלונים הטובים שבין הים הכוזרי לארץ סין, וכשתי מאות מסוגיהם מנקדים את מישורי הסחף הצחיחים שלאורך נהרות מרכז אסיה. אוק נובוט, אוב גול, וקמפיר קוון, ברפי ומלוני קמול הידועים בכל תורכסתאן המזרחית, וכולם טובים ומעלי ניחוח ומשיבי נפש לעת ערב קיץ מהביל.
אז אם כה רבים השבחים שהורעפו על הדלועים החיננים ושופעי הטוב הללו, על מה ולמה נתרעם לו אוגוסטינוס הקדוש?את היסוד לזעפו של העבדקן המקודש יש לחפש עם כן לא במחוזות הגן וגסטרונומיה, אלא בעניינים שבדת ובדין.
המנכיאים הם בני דת איראנית אשר תורתם הנכחדת היוותה שילוב מרתק בין יסודות דואליסטים לגנוסטיות, וכן בין בודהיזם לנצרות, ומלבד חיבתם לכתבי יד מעוטרים לתפארת, גם נקטו בהפרדה חברתית בין מעמד נזירי לבין המוני העדה.
בהפשטה, אמונתם גזרה שעל מנת להרבות אור בעולם ולהדביר את החושך, יש לטהר את חלקיקי האור מן החומר שדבק בהם בהיפוך היוצרות של הבריאה. בני האדם עצמם נחשבו למעין פרוזדור דרכו יש לכייל ולטהר את העולם מן החומר שדבק בו ובכך להושיע את בני האדם ואת העולם עצמו.
באופן מעניין, אחת השיטות המוכחות מדעית להפרדת אור מחומר, היה דרך מערכת העיכול של הנזירים, או ה"אלקטים", ברנשים אלו זכו לקיים אורך חיים מאתגר שכלל חיי נדודים, חוסר רכוש, תפילות מרובות, לימוד והטפה, וכן עריכת סעודות טקסיות וצמחוניות, בהן הוזנו במזונות אשר נחשבו לנושאי אור באופן מיוחד.
מלונים נחשבו על ידי המניכאים לטעונים חלקיקי אור באופן יוצא דופן, ואלה נתרמו באופן תדיר על ידי קהל ה"שומעים", פשוטי העם, על מנת לעבור דרך המעיי האלקטים נושאי הברכה בדרך לטיהור המיוחל.
ידוע לנו מכתבים מניכאים בשפה התורכית-אויגורית שנמצאו באגן טורפאן שבמערב סין, כי חלקות מיוחדות הוקצו על מנת לגדל את המלונים הברוכים, אשר נועדו לשמש בארוחות האלקטים המטהרות, ועד ימינו צאצאי מלונים אלו צומחים בנאת טורפאן ונמכרים במחיר יפה בכל מהלך חודשי הקיץ וכן מיובשים לשם אכילה בעונות הקור.
אוגוסטינוס, שטרם הנהיג את מרעית צאנו כאב כנסיה נכבד, תעה אף הוא במקשות הכפירה עטורות המלונים, הודה ב"וידויים" שלו כי היה חסיד מניכאי במשך כתשע שנים, וככזה היתה לו הכירות מעמיקה עם המחשבה המניכאית ומנהגי האמונה. לאחר התנצרותו תקף אוגוסטינוס קשות את אמונתו הקודמת וכך יצא ששם לו את המלון הקדוש במרכז הפולמוס האנטי-מניכאי.
אך מן הידוע לנו משווקי סמרקנד ובוכרה, אוש, קשגר טורפאן וחוג'נד, כל אשר הניח על לשונו בשר מבשרם של מלוני מרכז אסיה, יאשר שהם נושאים אור מרובה, ואולי הם אף לא פחות ולא יותר מאשר, בית הגניזה האלוהי.
שבת שלום.
בתמונות:
-תרגום ערבי של "על ענייני רפואה" לדיוסקורידס, תיאור של "קאוון" או מלון, סמרקנד, מאה -10.
-כתב יד מניכאי-אויגורי ממערב סין. כתבי היד המניכאים היו מעוטרים לפליאה והיו אמצעי חשוב להפצת הדת ברחבי העולם הידוע. מייסד הדת מני נחשב במסורת המוסלמית לגדול הציירים.
-מלונים משמינים בנאת טורפאן, מערב סין.
-לא אוהב מלונים. אוגוסטינוס הקדוש מהיפו. מאה רביעית לספירה.
-מוכר מלונים, סמרקנד, ראשית המאה ה-20.
יודפת ד. נ משגב 20187
Be the first to know and let us send you an email when אורחות-נתיבים למרכז אסיה posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.
Send a message to אורחות-נתיבים למרכז אסיה:
טיזר קצר לטיול המדהים שאנחנו הולכים לעשות בסוף ינואר. נראה מעניין? רוצים להצטרף? כתבו לנו ב[email protected]
Want your business to be the top-listed Travel Agency?
