18/12/2023
לפני 25 שנה פחות או יותר, השתתפתי במחקר השוואתי בין מספר סוגי יערות בצפון קווינסלנד, אוסטרליה.
יער גשם טבעי, יער גשם שעבר שריפה והשתקם, ושטח מרעה שהשתקם,
ההבדל העיקרי בין המקטעים השונים היו מספר העצים המתים בשטח...
בשטח המרעה לא היו כלל, בקטע השרוף רק בסיסי גזע, בטבעי היו עצים, בסיסי גזע ומקטעי ענפים.
ההבדל היה אדיר, בכל תחום שבדקנו, מגוון מינים (הדגש היה חיפושיות גזע מצד המחקר, ציפורים מצידי, ומגוון כללי מצד החוקר) כללי בשטח הנבדק, וכמובן על גזעים חיים ומתים, ואולי הדבר החשוב ביותר, כאשר בודקים מגוון ברדיוס מעץ חי, עץ מת או ענפים, ורואים כמה מרכזי עץ מת בשטח.
גדלתי בטבעון, העברתי את שעות הפנאי שלי בואדיות סביב הבית, המחקר ההוא נתן "גושפנקא" מדעית לאמת הבסיסית שהכרתי מילדות.
בשנים לאחר מכן עבדתי בגופים שונים של חינוך, שמירת טבע וסביבה,
ולקח לי זמן להבין כמה התובנה הבסיסית הזו שלי היא פריווליגיה, כמה אנשים שלא התמזל מזלם לטפס על עצי אלון אחרי חרדון מצוי או שממית עצים, שלא אספו עביד שחום ונבו יריחו לצנצנות ריבה ישנות, שלא גדלו בישוב בו מבית ספר אפשר לרדת ישר ליער אמיתי, אינם מבינים זאת.
כמה לא מקובל להשאיר עץ מת בשטח בארץ, לא בחורש, לא ביער נטוע ובטח לא בפארק מגונן או מרחב ציבורי.
בהמשך התמזל מזלי לעבוד עם עמיר בלבן יחד בתחנה לחקר ציפורי ירושלים ובכל שלוחותיה, ששינה את התפיסה העירונית של טבע מקצה לקצה בישראל.
היום כשאני חוזר לעבוד מול צוותי חינוך, מורות, ילדים והורים,
אני מגלה יחד איתם, את העולם המופלא כל כך, הגלוי לעיני כל ונסתר מן העין, שבין ענפים וקרקע.
כשאתם פוגשים גזע, עץ, ויותר מכך עץ מת, עצרו רגע, ראו את מעגל החיים המדהים שצומח בין סדקי הקליפה, בחורי הנבירה, בין עלים חיים ומתים.
מוזמנים להצטרף אלי, לעולמות שלמים בעץ אחד.
ואם אני יכול להמליץ? אלון תבור...
