מה חושבים דגים בגשם
מה חושבים דגים?
הם חושבים שליבשת
לא כדאי עכשיו לגשת
כי שם נרטבים.
ומה עושים צבאים בגשם?
שאלה ששואלים רבים, אנשים טובים ורחמנים.
אז מה הצבאים עושים בגשם?
הם... הם.. נרטבים! :)
ואחר כך מתייבשים.
גשם שמח וטוב! ושבת שלום ⛈🙏🏽
סגרנו מלון לל"ג בעומר. חג שמח! 🔥
טוב לנו בחוץ ❤
תודה טבע.
צאו לטייל דחוף! יש לנו הרבה להשלים 👏🏾
מנשמע?
זוכרים את כליל החורש?
אפשר לבשל מהפרחים ריבה.
איך מכינים?
פונים לעץ בענווה.
מבקשים כמה חופנים מהפרחים הורודים (בענווה, בל נגזימו).
מוסיפים סוכרררר, בערך בכמות של הפרחים (נגיד 200 גרם פרחים ו-200 גרם סוכר).
מיץ מלימון אחד.
ליבה או שתיים של תפוח, בשביל הפקטין שיש בגרעינים (יש גם בחרצנים של הלימון, וזה החומר שנותן את המרקם הריבתי).
מבשלים על אש נמוכה.
מערבבים בהתמדה.
מוסיפים אהבה.
חשוב לשים לב:
🎀 כליל החורש שגדל בטבע הוא עץ מוגן
ואז -לא- קוטפים! אפילו לא קצת.
🎀 לעיתים שותלים אותו כעץ נוי בגינות
אם יש ב-100 מטר באזור הבית, זכיתם בכל הקופה 🐒
ברכה והצלחה 💖
החמוד שמככב ראשון הוא פַּנְגּוֹלִין!
יונק מאוד מיוחד.
כמה מיוחד?
או.
בטקסונומיה (המיון של עולם החי), הוא משתייך לסדרת *הפנגולינאים*.
בסדרה יש משפחה אחת בלבד, *הפנגוליניים*.
ובמשפחה יש רק סוג אחד, *פנגולין*.
אבל, עזבו הגדרות וטקסונומיה, צריך לתת בו רק מבט אחד כדי להבין שהוא לא דומה לשום.. דבר.. אחר.
יודעים מה, דומה קצת לדוב נמלים* מכוסה בשריון קשקשים מדליק. כשרואים אותו מאמינים שפוקימונים הם לא המצאה של מח יפני קודח, אלא החיים עצמם.
בתוך הסדרה יש שבעה מינים של פנגולין, שלושה מהם חיים בדרום-מזרח אסיה, וארבעה חיים באפריקה.
הם באים במידות.
הקטון ביניהם הוא פנגולין ארך-זנב שחי באפריקה, אורך גופו כ-30 ס"מ, פלוס זנב תוסיפו כ-60 ס"מ, והכל ביחד שוקל פחות משלושה קילו.
הגדול הוא פנגולין ענק, גם הוא מאפריקה. אורך גופו כ-80 ס"מ, אורך זנבו עוד כ-80 ס"מ, והוא שוקל מעל 30 ק"ג.
סתכלו למעלה! פנגולינים חיים על עצים, סתכלו למטה! פנגולינים אחרים חיים במחילות באדמה.
גם אלה וגם אלה מכוסים קשקשים!
הקשקשים הם גילגול של שיערות, כמו הקוצים של קיפודים ודרבנים. פנגולין קטן נולד עם קשקשים רכים, שהולכים ומתקשחים במהירות אחרי שהוא מגיח לאויר העולם. תפקידם של הקשקשים להגן על הפנגולין מטורפים. כמו הקיפוד, כמו הדרבן. כשפנגולין נקלע לצרה, וכשטורף עומד מעליו עם הבל פיו המטונף, פנגו מתכדרר לכדור קשקשים בלתי-לעיס.
מה אוכלים?
נמלים!
וטרמיטים.
עם ציפורניים ארוכות וחזקות הפנגולין פותח פתח בקיני הטרמיטים, ודרך הפתח שולח לשון ארוכה ואיתה לוכד את הטרמיטים מתוך הקן.
גם דב הנמלים אוכל נמלים באותו אופן, אך שייך לסדרה אחרת, הדלשינאים. שם הסדרה מתייחס לכך שדובי הנמלים הם חסרי שיניים. גם הפנגולין חסר שיניים, והיה שייך לסדרת הדלשינאים, לפני שקיבל סדרה משלו.
הפנגולין פעיל לילה, מסתובב בעיקר עם עצמו. יחידאי וטריטוריאלי.
זה ככה אצלו מאז שנולד, כבן יחיד.
לעיתים נדירות נולדים פנגולינים תאומים, או שלישיות. בדרך כלל נולד גור פנגולין אחד, שנצמד לזנב של אמא שלוקחת אותו איתה בטיפוס על עצים או בהליכה לילית על הקרקע, ומניקה אותו עד שמתחיל לאכול טרמיטים בגיל שלושה חודשים.
כל הפנגולינים הם מין אדום, כלומר בסכנת הכחדה. הקשקשים שלהם נחשקים על ידי רבים כאפרודיזיאק.
ההתגוננות שלהם מול טורפים לא פועלת לטובתם בהקשר
נחל תבור!
יש מסלולים שחוזרים אליהם פעם אחר פעם. ככה זה כשיש מים זורמים, ירוק בעיניים, ובאביב גם פריחה כחולה-סגולה של תורמוסים.
המלצה על מסלול, "לגזור" ולשמור לימים חופשיים יותר.
*המסלול מעגלי! האלמנט המרכזי שהופך את המסלול לאהוב ומטוייל במיוחד זו האפשרות לטייל בו עם רכב אחד, ללא הסתמכות על הקפצת רכבים.
*אורך המסלול בין 8-10 ק"מ! תלוי באיזו כניסה ויציאה מהנחל בוחרים.
*מתאים למשפחות אוהבות לכת! שימו לב: בתחילת המסלול יורדים לתוך הנחל, ובסופו עולים בחזרה, כלומר המסלול מסתיים בעלייה, בשני כיווני ההליכה במסלול. ילדים שיודעים ואוהבים ללכת יכולים לטייל במסלול, רק לתכנן נכון את הזמנים.
*בתחילת המסלול תחנת מידע ובה מפה של הנחל! מומלץ לצלם את המפה ולדבר עם נציגי רשות שמורות הטבע.
*תחילת ההליכה במסלול עד השעה 14:00! כדי להימנע מכניסה לשעות החושך.
*טיפוס בעזרת יתדות! החלק המרכזי של הנחל נקרא קניון הבזלת, ובחלק זה יש מעבר צר שיתדות בסלע מסייעים לעבור בו.
*ההליכה במסלול כוללת חצייה של נחל זורם! עוברים בין גדות הנחל מספר פעמים, בדרך כלל על גביי אבנים. הגיעו בנעליים סגורות שמאפשרות הירטבות.
אז איך מגיעים?
בווייז "שמורת נחל תבור".
לשים לב שמגיעים מכיוון קיבוץ גזית.
יוצאים משער הקיבוץ האחורי וממשיכים בדרך העפר הטובה כ-קילומטר עד לפנייה ימינה לדרך עפר בסימון שבילים אדום. זו נקודת ההתחלה של המסלול, וכאן מחנים את הרכבים. קל לזהות את החניון בזכות תחנת המידע של רט"ג, ושפע הרכבים של מטיילים שמגיעים לטייל בנחל בשבתות.
*הכנסו דרך קיבוץ גזית! אם מפספסים את הפנייה לכיוון גזית ונוסעים דרך כפר קיש, הנסיעה בדרך עפר מסומנת בסימון שבילים אדום, שמתאימה לג'יפים ורכבים גבוהים, ופחות למכוניות נמוכות גחון.
*שעתו היפה של הנחל! באביב כמובן :) בין סוף ינואר לסוף מרץ מעטרים את הנחל כתמי צבע כחולים-סגולים של פריחת תורמוסים. זו העונה בה הנחל ירוק ומזמין. בקיץ המסלול של נחל תבור חם וצהוב, ופחות מזמין.
כדאי לטייל בנחל באביב, ובכל מקרה, קחו איתכם 3 ליטר מים לאדם.
בקניון הבזלת יש בריכת מים נהדרת
תזמנו את הפיקניק בהתאם 🤩
לעגורים לא אכפת מקורונה.
נדידת האביב כבר כאן, והעגורים בדרך צפונה לבלות קיץ יפה באירופה.
הצווחות החמודות של העגורים מאפשרות לזהות אותם ממרחק, עוד לפני שרואים אותם, גם למי שלא מזהה ציפורים ממרחק, או בכלל.
הקריאות שלהם זו תקשורת בין חברי הלהקה, והם מיטיבים לתקשר בזמן התעופה.
מבנה הלהקה בנדידה דמוי ראש חץ:
ראש החץ מפלס את הדרך במשק כנפיים וחותר את התנועות הראשונות של התקדמות בתוך האויר. אחריו מתארגנים ועפים, לפי תנועת האויר הנחתר בשתיי כנפיו, שאר העגורים בלהקה בשני "טורים", כשהראשונים מתאמצים לפלס את הדרך באויר באמצעות כנפיהם, והאחרונים נהנים מתנועה קלה יותר בנתיב שנפתח.
אפשר לראות את ההחלפות התדירות בין העגורים במיקומים, במסע הנדידה יש הרבה תקשורת ועבודת צוות. מי שהתאמצו והתעייפו, עוברים לאחור, ועגורים אחרים בלהקה לוקחים את ההובלה, ומאפשרים לחברים לדאות על זרמי האויר בתעופה קלה יותר.
ברקע הנשימות (שלי), אחרי עלייה מהירה מתוך נחל מיצר העמוק אל גובה הרמה של רמת הגולן.
אחרי העגורים, נוף ירוק 360 ושקיעה 🧡
בתגובה ראשונה: מה אכפת לציפור 🤟🏾
הגשם הגיע בצהריים וקיצר את הטיול.
מזל 😅
הגוף הרגיש את העייפות של עליות וירידות עם 18 ק"ג על הגב... כבר לא צעירים כמו פעם 🥴🥴
הגולן נפלא.
להיות בטבע זה נפלא. לטייל עם חברים זה החיים.
כבר לא יכולה לחכות לטייל שוב בצפון, ובינתיים, אחלום חלומות על הרים ירוקים ירוקים.
שיהיה שבוע סערה חם וביתי, עם מרק טעים וספר טוב...
שפע אלכוג'ל ורק בריאות 🤍
מבינה שלא נהיה יותר רגוע היום,
אבל בגולן אין שום לחץ...
ארזתי שני גלילי נייר טואלט, וזה נראה לי יספיק!
נחל מיצר מהמם, מהמם.
זו הפעם הראשונה שטיילתי בו באביב... וואו.
יום 2 בשביל הגולן :)
הלכנו מעין תאופיק למצפה עמרי טל.
בריאות! 🤍✌🏽
כשהעולם נסגר
זה זמן לטיול בשביל הגולן.
יום ראשון, הלכנו מצמח לעין תאופיק.
פיס ✌🏽🤍
הסוד הזה לא צריך להיות סודי...
הסמבוסק הכי טוב בארץ
נמצא
אי שם בבקעה
העצירה הקבועה שלי בדרך לצפון:
כביש 90, עוג'ה
לנוסעים צפונה - מצד שמאל
לנוסעות דרומה - מצד ימין
הבצק רך ונהדר. המילוי, שיואו.
תבחרו את הגבינה תרד,
ואת הגבינה זעתר (עם עלי אזוב, לא תבלין זעתר).
מה עושה טיול מדהים?
1. האנשים.
2. האוכל.
אם יש אנשים טובים ואוכל טוב, טיול הופך לבלתי נשכח. לאן מטיילים, זה אף פעם לא באמת משנה.
(אמיתי. כמדריכה אני אומרת ;) כל המסלולים, זה חמוד והכל... לב העניין הם השותפים והאוכל:)
עכשיו כמה עולה הסמבוסק הכי טוב בארץ? 6 שח.
אז קונים מלא סמבוסקים ונותנים למי שאוהבים.
סמבוסק תרד גבינה זה להגיד "אוהבת אותך".
כמו כל דבר בצבא, עדר צבאים מתחלק לשלושה חלקים!
(הבנתם?? צבא, צבאים? 🤓🤦🏾♀️)
החלק הראשון, נקרא לו חלק א': זכר האלפא. הוא הזכר החזק ביותר שיש בנמצא.
איך יודעים מי הזכר הכי חזק?
זה שיש לו שרירי צוואר מפותחים, וקרניים קרטיניות חסינות.
ואיך הצבי הכי חזק זוכה בתואר הנחשק?
ברבאק!
הצבאים הזכרים מתמודדים על עמדת האלפא בקרבות קרניים מרים.
זוגות הקרניים של הזכרים שלובות אלו באלו, ואז כל השרירים בגוף מתקשחים ונכנסים לפעולה, כדי לבדוק מי יותר חזק. כמו הורדת ידיים של אנשים, רק שהצבאים משתמשים בראש, בצוואר ובכל השרירים בגוף.
לא קל להיות זכר אלפא.
אפשר לראות אצל זכר האלפא פצעים, בעיקר בצוואר, ומיני פציעות וצליעות מיניהן... אחרי שהצליח לעמוד בפרץ, ולהגן על מעמדו. או אחרי שהודח.
לרוב אחרי כמה שנים התואר "אלפא" עובר לזכר צעיר יותר וחזק יותר.
למה בכל זאת משתלם להיות זכר האלפא של העדר?
ככה אפשר לבסס שליטה על הנחלה הטובה ביותר באיזור. הנחלה המועדפת היא תא שטח שהוא אטרקטיבי ומושך אליו את הנקבות.
החלק השני של העדר הן הצביות והעופרים. הצביות הנקבות מסתובבות איפה שרוצות (בא להן בנחלה הטובה). לכן, הזכר שמצליח לבסס את השליטה הטריטוריאלית על תא השטח הטוב ולהרחיק ממנו את הזכרים האחרים, יזכה גם להיות האבא של דור העופרים הבא של העדר.
החלק השלישי בעדר הם הצבאים הזכרים, הרווקים.
ל"רווקיה" מצטרפים צבאים צעירים מגיל חמישה חודשים שכבר לא יכולים להיות חלק מעדר הנקבות והעופרים, כי גדלו, ולכן זכר האלפא מסמן להם לגזגז. הצבאים הזכרים מסתובבים בחבורה, עדר קטן משלהם, מתחזקים, מתפתחים ועובדים על שרירי הצוואר, כדי שיום אחד יוכל אחד מהם להפוך לזכר האלפא, ולהיות אבא של דור עופרים.
העדר צולם בעמק הצבאים בירושלים, כמובן:)
צוות פראטה 💪🏾
הסוד בקיווצ'וץ'.
