27/04/2022
בתי הכנסת הסמויים ש-"נקברו" מתחת לבתי כנסת עתיקים אחרים בגליל: זיהוים של המבנים מתחת לבתי הכנסת הגליליים ותפוצת בתי הכנסת מימי בית שני
בשנים האחרונות ישנה פריחה מחודשת בחקר בתי הכנסת הקדומים ושאלות עתיקות מקבלות פנים חדשות לנוכח תגליות טריות או דיון מחודש בתגליות מוכרות. כטיבן של תגליות והשערות חדשות, אפשרויות הפירוש השונות שנויות במחלוקת ולא כולם משתכנעים בתיאוריות חדשות-ישנות. להלן דוגמא לפתרון חדש לשאלה ישנה שעשוי גם לשנות כמה תובנות מקובלות מזה שנים רבות בחקר בתי הכנסת, אם כי כאמור, יש גם דעות אחרות וחוקרים שמסויגים קמעא מהפתרון הזה.
1. אחת השאלות הוותיקות ביותר בחקר בתי הכנסת העתיקים הוא תפוצתם של בתי כנסת משלהי ימי בית שני. אלו נזכרו במקורות הספרותיים אולם מבחינה ארכאולוגית, מלבד כתובת מפורסמת מירושלים (כתובת תיאודוטוס) שהתגלתה בראשית המאה העשרים, לקח זמן רב עד שהתחילו להתגלות מבנים שזוהו כבתי כנסת שפעלו עוד בעשורים האחרונים לקיומו של בית המקדש. ועדיין, מתוך בסביבות 130 בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל, מספר זעום ביותר של בתי כנסת תוארכו בצורה ודאית לתקופה הזו. המבנים המוכרים ביותר ככאלו הם במצדה, הרודיון, גמלא, קריית ספר, אום אל עומדאן, מגדלה (היום מוכרים שני בתי כנסת מאותה עיירה), מג'דוליה ואולי עוד כמה מבנים שחלקם אולי היו בתי כנסת פרטיים באחוזות כמו תל רכש בגליל התחתון או ח' דיאב בבנימין (על תופעה זו בפוסט נפרד בלי נדר). מספרם הזעום, אופיים השונה מבתי הכנסת המוכרים יותר וההקשר ההיסטורי והדתי שלהם גרם לפרשנויות שונות לגבי תפוצתם האמיתית (האם אכן היו מעטים או רק לא התגלו עד כה) או אף זיהוים כבתי כנסת וכיצד בכלל הובן המינוח הזה בראשיתו- מבנה התכנסות או מקום לקיום טקסים דתיים. עד כמה מדובר היה בתופעה נפוצה ואם כן, להיכן הם "נעלמו"? ואם לא, אז מה הסיבה לכך?
2. במאמר מפורט בכתב העת קתדרה האחרון (180, טבת תשפ"ב, עמ' 32-9), עוזי ליבנר ובני ארובס מגיעים למסקנה חד-משמעית: בתי הכנסת בימי בית שני היו נפוצים הרבה יותר ממה שחלק מהחוקרים סבורים ושהם היו מבנים בולטים בנוף הכפרי והעירוני בעלי מרכיבים אדריכליים מוגדרים. אז מדוע לא מוצאים אותם? ובכן, לדעתם לפחות חלקם פשוט "קבורים" מתחת לבתי הכנסת המוכרים יותר מהתקופה הרומית והביזנטית שלמעשה ממשיכים אותם או כפי הם קוראים להם בכותרת המאמר "בתי הכנסת הסמויים מעין מימי הבית השני".
המאמר זמין לקריאה באתר יד יצחק בן צבי: https://www.ybz.org.il/?CategoryID=185&ArticleID=8311 #.Ymb9utpBzIU
3. במאמר הם מציגים חמש דוגמאות לבתי כנסת, חלקם נחפרו (או נחפרו מחדש) על ידיהם בשנים האחרונות וחלקם נחפרו לפני שנים רבות אך עיון מחדש בדוחות החפירה מגלה שגם בהם היה שלב קדום שאותו הם מזהים כבית כנסת שפעל בשלהי ימי בית שני ובמינוח הארכאולוגי בתקופה הרומית הקדומה. הדוגמאות כולם הם מהגליל שכן ביהודה כידוע, שם התגלו בתי הכנסת הראשונים מימי בית שני ומרד בר כוכבא (כמו מצדה והרודיון), היישוב היהודי נחרב במהלך שתי המרידות אולם בגליל, שם הייתה המשכיות, למעט כמה מקומות חריגים כמו גמלא או מגדלה, מלאכת זיהוי בתי הכנסת מהשלב הקדום היא מסובכת הרבה יותר.
בתי הכנסת שנידונו במפורט במאמר הם:
(א) בית הכנסת מואדי חמאם (נחפר על ידי ליבנר), שם במילוי מתחת ליסודות בית הכנסת הגלילי של המאה השלישית, התגלתה טרסה גדולה שנבנתה כבר בתקופה הרומית הקדומה ושם גם התגלו שברים רבים של טיח קירות צבעוני ושברי טיח מכויר האופייניים לבנייה מונומנטלית בתקופה הרומית הקדומה. בשורת חדרים ממערב לבית הכנסת הגלילי, התגלו עדויות לשלב קיום מהתקופה הרומית הקדומה שהסתיימו בחורבן אלים סביב מרד בר כוכבא. בנוסף לכך, התברר כי במהלך השיפוצים של שלביו השונים של בית הכנסת הגלילי, נעשה שימוש משני בפריטים אדריכליים ישנים שסגנונם דומה לאלו של בית הכנסת בגמלא. המסקנה של כותבי המאמר היא שכבר בתקופה הרומית הקדומה (תקופת השיא של היישוב), היה מבנה גדול על הטרסה שממנו נותרו חדרי נספחות שנאטמו בהמשך והוא כלל גם עיטורים ופריטים אדריכליים שבחלק מהם נעשה גם שימוש מאות שנים אחרי חורבנו- הם מזהים את המבנה הזה כבית הכנסת הראשון של היישוב בחורבת ואדי חמאם שרק בבחינה מדוקדקת של המבנה, מילויו ופריטיו השונים, נותרו רסיסי עדויות לקיומו.
(ב) בית הכנסת בארבל (חורבת אירביד) המוכר בעיקר בזכות הפתח המונומנטלי בצד המזרחי שלו נזכר כבר בתיאורי חוקרים מן המאה ה-19 נחקר מחדש החל מ-2012 בידי ארובס ואחרים. בדיקה סטרטיגרפית יסודית גילתה שהמבנה כלל מספר שלבים במשך כ-1000 שנה- על גבי מבנה מהמאה הראשונה לפני הספירה, נבנה מבנה ציבורי במאה הראשונה שעל גביו נבנה בית כנסת גלילי מהמאה השלישית שבהמשך עבר שיקום במאות הרביעית או החמישית ופעל למעשה עד תחילת האלף השני לספירה. מהשלב של המאה הראשונה לספירה התגלתה רצפת גיר כתוש וקיר מעטפת מערבי ובנוסף קטעי קירות נוספים הצמודים למשטחי אבן מוגבהים. גם כאן, החופר במקום זיהה פריטים אדריכליים חריגים שאינם הולמים את בית הכנסת הגלילי אלא את המבנה שלפניו, אותו הוא מזהה כבית כנסת של המאה הראשונה לספירה.
שלושת הדוגמאות הנותרות הם מבתי כנסת שנחפרו בעבר- בית הכנסת מכפר נחום, בית הכנסת בנחל גוש חלב (להבדיל מבית הכנסת בפסגת הכפר עצמו) ובית הכנסת בחמת טבריה. לגבי (ג) כפר נחום, הפולמוס על תיארוך בית הכנסת הגלילי המונומנטלי הוא מן המפורסמות אבל גם לגבי ראשיתו של המבנה וזיהוי אפשרי של בית כנסת מימי בית שני (בעיקר לנוכח האזכורים בספרי הבשורה), יש ויכוח אפילו בין החופרים הפרנציסקניים עצמם בעיקר לגבי מסד קירות הבזלת מתחת למבנה הגיר של בית הכנסת, אך מתחת לרצפת אולם התווך התגלה שלב של מבנה של רצפת חלוקי בזלת מהמאה הראשונה ופריטים אדריכליים שונים, מרמזים, לדעת החוקרים על קיומו של מבנה ציבורי שקדם לבית הכנסת הגלילי. במקרה של (ד) בית הכנסת בנחל גוש חלב, המשלחת האמריקנית שחפרה בשנות השבעים ציינה שמתחת לבית הכנסת הגלילי היה "מבנה גדול ואלגנטי" שכלל גם פרסקאות ועמודים דוריים. (ה) בית הכנסת המוכר של חמת טבריה (דרום) שנחפר בשנות השישים על ידי משה דותן, כלל שני שלבים עיקריים (שלב 2 ושלב 1) שראשיתם במאה השלישית ועד המאה השמינית. שרידים קטועים מתחת לבית הכנסת של שלב 2, של מבנה גדול ומעוטר מוקף חדרים שראשיתו בשנת 20 לספירה וחרב בסביבות 135-130 לספירה. החופר התקשה לזהות את מהות המבנה אך בשל הקרבה לחמי טבריה, הציע כי ייתכן וזה היה חצר פתוחה קטורה מסוג הפלאסטרה או גימנסיון. ליבנר וארובס שוללים את ההצעה הזו ומציעים במקום זאת לזהות את המבנה כמבנה ציבור יהודי ולנוכח הדוגמאות האחרות הנ"ל, גם כאן הם מציעים שייתכן ומדובר בבית הכנסת הקדום של חמתה, היישוב הכפרי שישב מדרום לשעריה הדרומיים של טבריה.
4. כאמור, לא מדובר בבתי כנסת גלויים כיום לעין ואפילו בחפירה ארכאולוגית קשה לזהות את המבנים הללו ועוד יותר לזהות אותם כבתי כנסת. הקורא עשוי להתרשם שהם בכמה מקרים "חיפשו בנרות" כל רמז אפשרי לקיומו של בית כנסת קדום גם כאשר העדויות הן נסיבתיות ורק שילוב שלהן יכול להוביל לאפשרות שייתכן ומדובר בחלקים של מבנה עלום שממנו לא נותר כמעט שום רמז, אפילו בפרמטרים ארכאולוגיים. ואכן, במאמר עצמו הם מתמודדים עם אופציות אחרות לזיהוי אותם מבנים "סמויים" שקדמו לבתי הכנסת הגליליים מהתקופה הרומית-ביזנטית. למשל, הצעה לזהות את המבנים הללו (כמו בחמת טבריה ואולי גם בואדי חמאם) כבתי אמידים מעוטרים מימי בית שני דוגמת אלו המוכרים ביודפת וברובע המערבי בגמלא (זאת הטענה המפורשת של זאב וייס למשל). לטענתם של ליבנר וארובס, הדוגמאות הנ"ל ביודפת ובגמלא הן חריגות וקשה להאמין שממש במקרה, בכל המבנים שמתחת לבתי הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת, התגלו דווקא שם בתי אמידים מפוארים עם פריטים אדריכליים שמוכרים מבתי כנסת ציבוריים אחרים גמו גמלא ולא מבני ציבור. אם גם בתקופה הרומית והביזנטית היו כמה שלבים בתוך אותו מבנה, אין סיבה להניח שגם השלב הקדום לא היה של בית כנסת קדום. זה היה השטח הציבורי שנקבע אולי כבר בתקופה הרומית הקדומה וייתכן שגם קדושת המבנה הקדום, גרמה לכך שגם אחרי מאות שנים, השטח הזה יועד לבניית בית כנסת של בני הקהילה בתקופה הרומית והביזנטית.
5. מכאן הם מגיעים גם לכמה מסקנות עקרוניות יותר- לדעתם, רשימת המצאי של בתי הכנסת מימי בית שני צריכה לגדול באופן דרמטי, במיוחד אם ייערכו חפירות מדוקדקות מתחת ליסודות המבנים וסביבתם הקרובה שיבחנו את הרצף הסטרטיגרפי באופן יסודי ושיטתי (במיוחד ביישובים שבהם יש עדויות ליישוב יהודי משלב קדם-ביזנטי או מהרומית הקדומה) תוך תשומת לב גם לפריטים אדריכליים חריגים. העדויות הנ"ל מלמדות גם שיש מקום להנחת עבודה מוצקה יותר שכמעט לכל אחד מבתי הכנסת הגליליים, היה שלב קדום ש-"קבור" מתחת לשרידי המבנה הקיים החפור (ואכן נסיונות כאלו כבר נעשים לאחרונה בכמה בתי כנסת קדומים אחרים). שנית, כפי שהתגלה בחפירות בית הכנסת בחורבת מג'דוליה, פער הזמנים בין בתי הכנסת הטיפוסיים של ימי בית שני (שלמעשה בחלק מהמקרים התקיימו עד ימי מרד בר כוכבא) ובין בתי הכנסת הגליליים, הם לא רק קצרים יותר (בוודאי לא של 150 שנה כפי שנטען בעבר אלא כמה עשרות שנים לכל היותר) אלא שלמעשה, טוענים ליבנר וארובס, מבחינה אדריכלית, יש בהם יותר מן המשותף ואפשר לזהות המשך רציף והתפתחות אורגנית אבולוציונית מאשר שינוי דרמטי ממבנים צנועים למבנים מונומנטליים מהטיפוס הגלילי שמקורות ההשראה להם הם שנויים במחלוקת ותיקה. כבר במאה הראשונה בתי הכנסת היו מבני ציבור בולטים גם אם לא מפוארים במיוחד בנוף הכפרי ואולי גם העירוני. חלקם המשיכו להתקיים בתור שכאלו עד לסביבות מחצית המאה השנייה לספירה או אף מאוחר יותר. לדעתם, התגליות האחרונות (והחפירות של בית הכנסת מחורבת מג'דוליה שבו יש בית כנסת מהמאה הראשונה ועד המאה השלישית הם "האקדח המעשן") מלמדות שהשינויים שנערכו בבתי הכנסת במאה השלישית היו במקרים רבים, "התאמות" מתבקשות לשינויים הן בפעילות הליטורגית והן בסגנון הבנייה האדריכלי מתקופה לתקופה כמו למשל הדגש על חזית כניסה מפוארת ומעוטרת מבחוץ. שינויים כאלו ואחרים נעשו גם בהמשך התקופה הרומית המאוחרת והתקופה הביזנטית אך מה שהם טוענים הוא שההיסטוריה המדורגת של בתי הכנסת הללו כמבני ציבור בולטים גם אם לא מונומנטליים, לא התחילה כפי שבדרך כלל מקובל לטעון (כדי להבחין ביניהם ובין בתי הכנסת ה-"מובהקים" של ימי בית שני) במאה השלישית או הרביעית אלא צריך להתחיל אותה לפחות שלב אחד לפני כן, בשלב של אותם בתי הכנסת "הסמויים מן העין מימי הבית השני".
