
19/08/2024
יותר מעשרה חודשים עברו מאז השביעי באוקטובר. שנה של כאב, של אובדן, של חיים שהשתנו לנצח. אנשים איבדו את היקרים להם, חלקם עדיין נמצאים שם, רחוקים מאיתנו בעזה... אנשים איבדו את בתיהם, או שלא זכו לגור בהם כמעט שנה...
ואני, בתוך כל הכאב הזה, מרגישה ברת מזל – אני בריאה, הקרובים אליי בריאים, יש לי קורת גג ומשפחה שתומכת בי. ובכל זאת, השביעי באוקטובר לקח ממני גם משהו – את מקור הפרנסה שלי.
מי שמכיר אותי יודע, ובטח גם אלו שלא, בשנים האחרונות אני עובדת בתחום התיירות הנכנסת, כמדריכה וכסוכנת. אבל מאז אותו יום, התיירות הפכה לחלום רחוק. כבר בנובמבר הבנתי שזאת הולכת להיות מלחמה ארוכה, והחלטתי לקחת צעד שהיה נראה לי נדרש – נרשמתי ללימודי תכנות באחת המכללות המובילות.
עכשיו, אחרי חודשים של לימודים תובעניים ומאתגרים, אני עומדת לסיים את הכשרתי כמתכנתת פולסטאק.
אבל הלב שלי... הוא עדיין מחפש את דרכו. המסלול החדש הזה, הוא לא מה שהנשמה שלי שואפת אליו. אבל מה כן? לאן אני פונה עכשיו, כשמה שהייתי כל כך מחוברת אליו נעלם כלא היה?
כל חיי תמיד היו לי מלא רעיונות למה הלאה. ועכשיו? עכשיו אני מרגישה שאיבדתי את הדרך. אין לי מושג מה העתיד צופן לי ולאיזה כיוון עליי לפנות...
אז החלטתי לקחת כיוון אחר – קניתי כרטיס טיסה למסע. כרטיס בכיוון אחד, עם סוף פתוח. אין לי מושג לכמה זמן, או לאן המסע ייקח אותי, אבל אולי שם, בין ההרים, השבילים והאנשים שאפגוש, אמצא תשובות.
אני כל כך מתרגשת לקראת המסע הזה. אולי הוא יהיה הדרך למצוא את עצמי מחדש...
*******
אם בא לכם להתרגש יחד איתי.. מוזמנים לעקוב אחרי המסע שלי באינסטגרם.
קישור בתגובה הראשונה