Gofroggy

25/11/2024

תערוכה לכבוד מאה שנה לתנועת הסוריאליזם. עד ה-13 לינואר במרכז פומפידו.

18/11/2024

אתמול היה לי סיור בוקר שהסתיים בקרבת כנסיית הנוטרדם, שנפתחת בקרוב לביקורים אחרי שנים של שיפוצים. לא הייתי רעב במיוחד, אז החלטתי ללכת לבקר בקוסיירז׳רי. שמעתי שיש שם תערוכה של אמנים אפריקאים מבנין. אין לי יותר מדי ידע בכל מה שקשור לאמנות אפריקאית, ובטח לא לסצינה האומנותית בדרום בנין, כל מה שרציתי זה להעביר את הזמן במקום חמים עד הסיור הבא. היתה תערוכה נפלאה. השילוב בין המבנה הניאו גותי ליצירות המגוונות היה מופלא.
התערוכה הפתיע במגוון שנע מציורים ופסלים עד מיצגים דיגיטליים ועבודות טלאים. שפע החומרים, והטקסטורות מתכות, בד, עץ, צבע, צמיגים ובקבוקים ממוחזרים, והכל במגוון צבעים. עולם אסתטי אפריקאי כלוא במרתף בו היתה כלואה מרי אנטואנט.
נושא הקולוניאליזם נכח בתערוכה, ההשפעות שלו לטוב ולרע, המתח שקיים בין המדינות המתפתחות לעולם השלישי, היחס לאקולוגיה- ללא ספק תערוכה שמעוררת הרבה מחשבות.
התערוכה מציגה עד ה-5.1, אם אתם במקרה בסביבה, ובא לכם קצת לצאת ממסלול המוזיאונים המוכרים, ממש שווה להכנס ולהתרשם.

11/11/2024

היום בפינתנו פריז למתקדמים: וילה סבואה!
לחובבי הארכיטקטורה המודרנית, במרחק של 22 ק״מ מפריז, בעיר Poissy נמצאת וילה פרי תכנונו של האדריכל המודרני לה קורבוזיה.
הוילה נבנתה בין השנים 1928 ל-1931 כבית נוסף למשפחת סבואה שהתעשרה בעולם הביטוחים המודרני. פייר סבואה ואישתו יוז׳ני נתנו יד חופשית לארכיטקט שתפס את ההזדמנות ותכנן מבנה שעונה על כל הקריטריונים של בניה מותאמת לחיים המודרניים. אולי בימינו זה נראה קצת מיושן, אבל, לדוגמא, הגבהת הבית על עמודי בטון, אפשר חניה לרכב שהפך יותר ויותר נפוץ באותם ימים.
מפרט הבית עצמו כולל חללי אור וזרימת אוויר מרובים, כדי לענות על דרישות התברואה המודרניות.
ב-2016 הוילה הוכרה כאתר מורשת עולמית של יונסקו.
דרך אגב, אם אתם כבר בעיר, יש שם מוזיאון צעצועים מכל מיני תקופות, וגם כנסיה קצת מוזנחת, אבל אולי עד שתבואו כבר ישפצו.

13/10/2024

מסתבר שהמוזות אינן שותקות כשהתותחים רועמים

כזכור וכידוע, ביקור בפאריס אינו שלם בלי סיור עם הנפלא במדריכים: עמית רופא. והפעם, ברוח התקופה: ירי טילים!
ובכן, הנה עמית בפאלה רויאל במרכז פאריס, ומה זה מימינו? תתפלאו: תותח קטן.
התותחון נתרם לעיר על ידי שען שהייתה לו חנות בחצר הפאלה (בעצם, מדובר בקניון הראשון באירופה). התותחון צויד בזכוכית מגדלת שריכזה את קרני השמש, כך שבימים יפים, היה נורה טיל קטן מלועו.
כל כך אהבו הפריסאים את התותח, עד שגם אחרי לכתו של השען מן העולם, מימנה העירייה את שימור המסורת: מדי יום רביעי ב-12:00 נורה מהתותחון טיל קטן. כל זה נמשך עד 2015, השנה שבה ספגה פאריס מתקפות טרור ועצבי התושבים נתערערו. מאז קולו נדם 🤷🏻‍♂️
חוץ מזה, החצר הזו היא האתר בו איבד נפוליאון בונפארטה את בתוליו (אבל זה כבר סיפור אחר).
אם לא תזמינו סיור זול, מרתק ומלמד עם עמית, לא תדעו פרטים חשובים כאלה. עוד פרטים באתר של עמית:
gofroggyparis

23/03/2024

וכמה טוב שהצלחנו להכנס ולתת כבוד לקדוש החילוני הזה!

מי בתמונה?
או, אז תשמעו סיפור:
כבר שנים (שנים!) שאני רוצה לסור לספרייה הלאומית בפאריס כדי לראות את פסלו של וולטר, המוצב שם. זאת משני טעמים:
א. וולטר הוא הסופר הנערץ עלי בתבל (גם מוכשר, גם מצחיק, גם חילוני לתפארה).
ב. במגירה השחורה שמתחת לפסל (זו שרואים בבסיס העץ עליו ניצב הפסל) שמור… ובכן… לבו של וולטר.
כן, ממש לבו של וולטר! וזאת משום שפעם, כשקדוש נוצרי מת, היו מסתערים עליו המאמינים ותולשים מגופתו כל מה שיכלו - פה יד, שם ראש, לפעמים רגל או אצבע - תלוי במזל ובכוח. כך זכינו לכנסיות ברחבי תבל שהוקמו מסביב לאברים שכאלה, בלי קשר להיכן חי הקדוש והיכן מת.
אגב - לא רק קדושים (וקדושות) זכו לגורל מוזר שכזה אחרי מות. האמונה הרווחת היא שאיבר הרבה יותר מוצנע של נפוליאון בונפרטה שמור במבחנה באנגליה, ואילו במוחו של אינשטיין מתחלקות כמה וכמה אוניברסיטאות, רובן אמריקאיות.
בחזרה לוולטר. הוא לא היה קדוש. ההפך מזה. הוא היה אויבה המר של הכנסייה (ושל הדת). הוא היה קדוש חילוני. אחרי שרוב חייו גלה מצרפת בשל רדיפות (ואף הקים סוג של קיבוץ בשוייץ!) הוא זכה לחזור לפאריס בערוב ימיו, להיות מוכר כאחד מגדולי האומה והתרבות ו…מת חיש קל. לבו, כאמור, נחנט ונשמר.
אבל לא קל לראות אותו. הוא נשמר בספרייה הלאומית, תחת הפסל של וולטר באתר שבשנים האחרונות היה בשיפוצים, ואחר כל נפתח לציבור אלא שהפסל הוצב בחדר סגור לקהל.
לא אלמן ישראל ולא ותרן גיל חובב. לפני שנסעתי לכאן (אני בפאריס, אם טרם הבנתם), ביקשתי מהנפלא במדריכי התיירים בצרפת, עמית רופא, לנסות להשיג לי ביקור. ״כבר ניסינו כמה פעמים בשנים האחרונות בכל הביקורים הקודמים שלך״, אמר רופא, ״אבל ננסה שוב״.
יומיים אחר כך הוא מודיע: ״יש! ככה זה בצרפת: פקידה אחרת, עולם אחר״.
הנה עמית המתוק בחזית הפסל של וולטר. שימו לב איך וולטר מביט בו בהערצה חכמה ומוצדקת. והנה קישור לאתר של עמית. יש לו סיורים מדהימים - חכמים, מעמיקים, מרתקים - כאלה שאפשר לחוות אך ורק איתו. מומלץ בחום!
Gofroggy