03/06/2023
מחוץ לחדר טיפול נמרץ, הרופא אמר להורים שצריך לקטוע גם את שתי ידיו של שליו, לוחם הנח"ל שנפצע אנושות על גבול רצועת עזה, ושכב מורדם ומונשם.
אביו יגאל שהיה בטלטלה איומה, הצליח רק להגיד לרופא, שאין סיכוי בעולם שהוא מוריד לבן שלו את הידיים וברגע ששליו יתעורר, הוא לוקח אותו לרופא שיאמין שאסור לקטוע את ידיו.
בשלב הזה בכלל לא היה ברור ששליו יתעורר.
הטיל שפגע בג'יפ, גרם למותו של חברו הטוב עומר טביב ז"ל. את הרגל שליו איבד כבר בשטח, והרופאים לא נתנו לו סיכוי גבוה לחיות.
אבל אחרי כמה שבועות שליו התעורר, אביו לקח אותו לבית חולים "שיבא" לתהליך של שיקום. שם, הרופא אמר לשליו, שיש לו שתי אופציות: אופציית "הספרינט" – לקטוע את שתי ידיו. אופציית "המרתון" – להיכנס לתהליך שיקום ארוך, שאולי אולי בסופו הוא יצליח להזיז את האצבעות. אבל גם זה לא בטוח.
שליו בחר במרתון.
אחרי שמונה חודשים של ניתוחים ופיזיותרפיה, שליו הזיז פעם ראשונה את האצבעות.
היום, שנתיים אחרי הפציעה ואחרי אין סוף ניתוחים, טיפולים, אימונים והחלטה ברורה, שהוא לא מוותר, שליו כבר מזיז את שתי הידיים, הולך ורץ בעזרת פרוטזה ומנצח את המגבלות כל יום מחדש.
יש בסיפור הזה רופאים מעולים, עבודה קשה שאין לה סוף, אופי חזק כמו סלע של שליו והכי חשוב -משפחה מופלאה.
כשהטיל פגע בשליו והפצצה נפלה על משפחתו, הם עזבו הכל ונצמדו לבן שלהם.
ההורים יגאל ורויטל והאחות אופק, עברו מביתם בראש פינה כדי לישון על הכורסה בבית חולים ליד שליו. מאז הם איתו. לא עוזבים לרגע. מלמדים מהי אהבה של אבא ואמא.
שליו מלמד שהחיים הם ריצת מרתון, והוא המנצח הגדול של הריצה. של החיים.
אגב, כחלק מתהליך השיקום שלו ובעיקר מתוך רצון שלו לתת כוח לאחרים, הוא מעביר הרצאות על הסיפור שלו. מומלץ בהחלט (תכתבו לו).
שליו נכנס לי עמוק ללב ומאז אנחנו ביחד. כשהגעתי אליו לעוד ביקור בשבוע שעבר, הוא והוריו הגניבו מבט קטן אחורה על השנתיים שעברו ואמרו בכנות שאם מחוץ לחדר טיפול נמרץ היו אומרים להם שזה יהיה המצב בעוד שנתיים הם היו חותמים על זה מיד.
אבל עכשיו, הם בעיקר עם המבט קדימה – להמשיך להשתקם, לשפר את התנועה, לטייל בחו"ל, ללמוד באוניברסיטה ולעזור לאנשים במשבר - להאמין שאפשר לקום ממנו.
שליו הוא ההוכחה.
שבוע טוב
שליו ביטון