15/06/2023
עצוב כל כך
"אני נלחם את קרב חיי. עכשיו הזמן לשתף...
לפני 4 שנים קרה לי הדבר הכי מדהים שיכול להיות והפכתי לאבא לנעמי. אני כנראה לא אובייקטיבי אבל נעמי שלי היא באמת הדבר הכי מתוק ותמים בעולם. ילדה טובת לב שכל הזמן שואלת אותי "אבא איך אתה מרגיש?" מנשקת מחבקת ואוהבת. ילדה סקרנית, שמדהימה אותי כל רגע בחוכמתה, ילדה אנרגטית, שמחה ומאושרת, זכיה של ממש! כל רגע שלנו הוא רגע של אושר. כזה שאי אפשר להסביר במילים. כזה שכל השאר מתגמד לעומתו.. כאילו אין שום רע בעולם.
אבל בקרוב עומדים לקרוע אותנו אחד מן השניה ולקחת את נעמי ממני לקצה השני של העולם, לקנדה ולהשאיר את שנינו שבורי לב ומרוסקים עד כאב. למה? חזקת הגיל הרך. אחד החוקים הכי לא צודקים, ארכאיים, שובניסטיים ומרושעים בספר החוקים של מדינת ישראל לפיו ילד מתחת לגיל 6 חייב אוטומטית להיות עם האמא מעצם היותה אשה ושום דבר אחר, לא משנה.
לפני שלוש שנים אמא של נעמי, יהודיה קנדית שעשתה עליה ואני נפרדנו. היא מייד הגישה לבית המשפט תביעה להגירתה של נעמי יחד איתה לקנדה ומשם החלה מסכת משפטית ארוכה בבית משפט לענייני משפחה. שם החלה המלחמה שלי על נעמי. מלחמה שהסוף שלה היה ידוע מראש.
אחד המבחנים הקובעים בתביעות מן הסוג הזה היא חוות דעת של מומחית הממונה על ידי בית המשפט. המומחית תיארה כמה נעמי ילדה מאושרת, על חשיבות הקשר שלנו, כמה אני אבא טוב ושאנחנו שנינו הורים טובים במידה שווה. אך בסופו של דבר היא המליצה לאפשר הגירה. למה? חזקת הגיל הרך. אתם מבינים? אין שום הבדל בהורות שלנו אבל היא אמא ואני אבא. שם זה מתחיל ונגמר! ואם נעמי כל כך שמחה ומאושרת, זה לא גם בזכות ההורות שלי?? ואיך תשפיע עליה העובדה שישללו ממנה אבא נוכח בחייה? שישללו ממנה את את הדודים ובני הדודים, סבא, סבתא, חברים בגן, הגננות… את כל החיים שלה כפי שהיא מכירה אותם מיום היוולדה! כך, בהינף יד נלקחת ילדה ישראלית להורים ישראלים שנולדה בישראל לגדול במדינה זרה ללא אבא.
לפני חודש וחצי פסק בית המשפט להתיר לה להגר. אני לא ויתרתי והגשתי ערעור למחוזי אך גם שם הפסדתי בדיון של חצי שעה שנקבע מהרגע להרגע בו השופט התיישב על הכסא והודיע שהוא דוחה את הערעור שלי עוד לפני ששמע איזשהו טיעון. ואם זה לא מספיק, כאשר פורסם פסק הדין מי שהיה חתום עליו הוא בכלל לא השופט שישב בהרכב אלא שופט אחר, שבמקרה או לא, היה בעברו שותף במשרד עורכי הדין של האם. אחד הדברים שהכי חשובים לי הוא שנעמי תדע תמיד שנלחמתי עליה, עד הסוף! שאבא נלחם כמו אריה ולא ויתר גם לא לשניה. ולמרות המחיר הכלכלי האדיר החלטתי להמשיך עד הסוף ולהגיש בקשת ערעור לעליון בתקווה ששם יהיה מי שיקשיב לי.
המחשבה על כך שחלילה הילדה שלי תחיה ללא דמות אב בחייה שורפת אותי מבפנים ומדירה שינה מעיני. נעמי לא תזכה לחיבוק של אבא כשתהיה עצובה ואבא לא יטפל בה כשהיא חולה. אבא לא יהיה שם בשבילה! וכשכל האבות יגיעו למסיבת הסיום או סתם לאסוף בסוף היום, אבא של נעמי לא יגיע. לא יהיו יותר נשיקות וחיבוקים, סתם ככה כי אוהבים. לא יהיה יותר פנקייק של בוקר ("אני הכי אוהבת את הפנקייק של אבא"), ומפלצת הדגדוגים כבר לא תגיע. הילדה שלי תגדל כל חייה כיתומה מאב. למה? כי לרוע מזלי נולדתי גבר.
עד היום התחבאתי. חייכתי, המשכתי. מעטים ידעו מה באמת מתחולל אצלי. היום אני רוצה להוציא את הסיפור שלי החוצה. כי הגיע הזמן שהחברה שלנו תכיר בסוגיה ושהשינוי המיוחל יגיע. ידעתם ש 400 אבות מתאבדים בשנה בעקבות תסכול מהמערכת? 400! אני מבין אותם! לשמחתי אני חזק ובוחר בחיים אבל תאמינו לי, קל או ברור זה לא!
ואתם אבות יקרים, אני יודע שאתם חושבים שאנחנו חיים היום בעידן אחר, שוויוני יותר בו יש לנו חלק שווה בהורות אך דעו שמבחינת המערכת המשפטית, אנחנו עדיין בשנות ה 50. על פי המערכת תפקידכם הוא לא לגדל ילדים אלא להיות ארנק. ואם תהיו נוכחים בחיי ילדיכם זה Nice to have אבל לא הכרח. לכן, חשוב שתדעו שאם חס וחלילה תיפרדו מבת זוגכם לא יהיו לכם שום זכויות! אתם תהיו תלויים אך ורק ברצונה הטוב של בת הזוג לשעבר. אני מתפלל לצדק עבורי ועבור אלפי אבות שחייהם הפכו לגיהנום כמו שלי ולביטול הרעה החולה הנקראת חזקת הגיל הרך. ולכם, האבות שזוכים לגדל את ילדיהם, חבקו את ילדיכם חזק חזק! חיבוק של הודיה על מזלכם הטוב. וגם אם קשה, והורות היא לא תמיד קלה, תזכירו לעצמכם שיש ביננו כאלה שהזכות הזו נגזלה מהם".
''חכי עמדי עוד רגע קט נעמי
רק בחלום את פה איתי
וכשהבוקר יעלה נעמי
אהיה כאן לבדי''
(מתוך השיר "חולם על נעמי")
ניר קורן
