הגיע זמן באר שבע

הגיע זמן באר שבע מיזם שמטרתו לחבר אנשים מבאר שבע ומכל רחבי הארץ אל המורשת והסיפורים המיוחדים של העיר באר שבע מיזם תיירותי שמטרתו להנגיש לקהל הרחב את מורשת העיר באר שבע

הפיצו ושתפו🙏🏼 הליכות ג׳יין באר שבע התכניה המלאה! וזה הזמן של כל אחד מאיתנו להפיץ אותה לכל עבר! השנה יש לנו תכנייה מגוונת...
08/05/2024

הפיצו ושתפו🙏🏼 הליכות ג׳יין באר שבע התכניה המלאה! וזה הזמן של כל אחד מאיתנו להפיץ אותה לכל עבר! השנה יש לנו תכנייה מגוונת, וכל הליכה היא מרתקת, בפני עצמה! הליכות ג׳יין זה אירוע עירוני אזרחי ובינלאומי וכל ההליכות הן ללא עלות וללא הרשמה!

*כל האירוע מאורגן בהתנדבות ואנחנו צריכים את כל אחד ואחת מכם שיפיץ את התכניה כדי שאף אחד לא יפספס שום הליכה🙏🏼*

בסופש האחרון התחדשה באר שבע ב-3 שלטים חדשים לכבוד סיפורם של אנשים:ברחוב רמב''ם 34 - שלט לזכרו של אילן רמון, האסטרונאוט ה...
18/02/2024

בסופש האחרון התחדשה באר שבע ב-3 שלטים חדשים לכבוד סיפורם של אנשים:
ברחוב רמב''ם 34 - שלט לזכרו של אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון, בבית שבו גדל.
ברחוב הושע 5 לכבוד משפחת אסולין היקרה מותיקי שיכון דרום
ברחוב הפלמ''ח, ליד בורקס הפיקוד - לזכרם של יצחק ורוזה בלדינגר, מקימי בית מאפה בלדינגר המכונה ''בורקס אומי''.
צאו לרחובות ובואו לראות את השלטים!

ונתנה תוקף קדושת היום*שתפו את הסיפור המדהים, על בית הכנסת הקטן ששלושה מבניו נפלו במלחמת יום הכיפורים*רובינו מכירים את הש...
24/09/2023

ונתנה תוקף קדושת היום
*שתפו את הסיפור המדהים, על בית הכנסת הקטן ששלושה מבניו נפלו במלחמת יום הכיפורים*

רובינו מכירים את השיר "החיטה צומחת שוב", ואת מנגינת "ונתנה תוקף" של קיבוץ בית השיטה, שאיבד 11 מבניו במלחמת יום הכיפורים. בבאר שבע היו חללים רבים במלמת יום כיפור, אך סיפורה של אחת הקהילות בבאר שבע, קהילה קטנה, מיוחדת ומשפחתית של אנשי עמל שבנו אותה בעשר אצבעותיהם- ושאיבדה שלושה מבניה במלחמה- מעולם לא סופר.

ביום הכיפורים תשל"ד, 6 באוקטובר 1973 פילחה אזעקה את האוויר בבאר שבע. הסורים והמצרים פתחו במלחמה בחזית הצפונית והדרומית, ומתוך בתי הכנסת יצאו המתפללים, חיילים סדירים וחיילי מילואים, אל החזיתות. מי שלא יכל להילחם לקח חלק- ולא מעט הסיעו את הלוחמים לקווי החזית. בבית כנסת קטן בשכונת דרום בבאר שבע, לא שיערו המתפללים את העתיד להתרחש.

בית הכנסת לעולי תורכיה, השוכן ברחוב סמילנסקי, היה אחד מבתי הכנסת הותיקים ביותר בעיר. הוא הוקם על יד מספר משפחות טורקיות ובמהרה הפך לבית לכל קהילות דוברי הלדינו- מצרים, טורקים, אספניולים ואיטלקים- וכן לטוניסאים ומרוקאים שחיפשו מקום משפחתי להתפלל בו. בית הכנסת התחיל מחדר קטן בביתה של אחת המשפחות ולאט לאט, בעזרת חברי הקהילה התרחב והפך לבית הכנסת הנאה שהוא היום. בית הכנסת אינו דומה לבתי הכנסת שאנחנו מכירים היום, שמתוכננים ונבנים מראש: הכניסה היא מתוך סימטה, ועזרת הנשים נמצאת בכלל בגב ארון הקודש. כך נראה בית כנסת שנבנה בעשר אצבעות- כל פעם נבנה שלב נפרד, בכל פעם שאחד מבני הקהילה יכל להקדיש מעט מממונו לשכלל במעט את המבנה.

הקהילה של בית הכנסת לא מנתה מאות מתפללים, אלא ממש עשרות בודדות. לכן האובדן של שלושה מבני הקהילה במלחמת יום הכיפורים: סרן יצחק מבורך, שבתאי נהון ודוד חג'ג', היה אובדן שהרגיש כל אחד ואחד מהמתפללים. נמנו המתפללים והחליטו להקדיש את בית הכנסת לזכרם של הנופלים, שלושתם גיבורי ישראל מבאר שבע:
שבתאי נהון, לוחם ב"גולני", עבר הכשרה כלוחם לאחר הטירונות עבר קורס מפקדי כיתות, חודשים ספורים לפני שפרצה מלחמת יום הכיפורים. הגדוד שלו השתתף בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת-הגולן. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), יום לפני שנכנסה הפסקת האש לתוקפה, השתתף הגדוד לשלו בקרב לכיבוש מוצב החרמון. חיילי הגדוד התקדמו לעבר היעד, כשהם מטפסים על הסלעים והמצוקים ונתונים להפגזות עזות של האויב. בקרב זה נפגע שבתאי ונהרג.

סרן יצחק מבורך, בעל עיטור העוז, היה ממפקדי פלס"ר 7. ב-9 אוק' 1973, בבוקעתה, נכנסה הפלוגה למארב של קומנדו סורי. סרן יצחק מבורך ז"ל ארגן מהר כוח-חילוץ ונכנס לסייע בלחימה ולפנות נפגעים. לאחר שכיתתו נפגעה פעמים-מספר המשיך להילחם ברגל, כשהוא מארגן ומטפל בחייליו הפצועים ואוסף את ההרוגים. בפגיעת נ"ט נוספת של הסורים נפגע ונהרג. בפעולותיו אלה גילה אומץ-לב, קור-רוח, כושר מנהיגות ותושייה. על מעשה זה הוענק לו עיטור העוז.

דוד חג'ג', בעל צל"ש הרמטכ"ל, היה שריונר בסיני בזמן שפרצה המלחמה. ביום 7 באוקטובר 1973 שימש סמל דוד חג'ג' כתותחן בטנק שנע עם כוח במשימת סריקה באזור "החווה הסינית". הטנק שלו נפגע, ואנשי צוותו, מלבד הנהג, נחלצו מהטנק. דוד חג'ג' חזר לטנק הפגוע למרות האש החזקה שנורתה לעבר הטנק, כדי לחלץ את הנהג. בפעולת החילוץ נפגע ונפל. לאחר המלחמה לקחו חודשים רבים עד שהובא לקבר ישראל בבית העלמין הצבאי בתל אביב.

סיפורי גבורה מדהימים אלה, של גיבורי ישראל בני באר שבע, ושל הקהילה של האנשים הפשוטים, אנשי העמל שהיו ברובם עולים חדשים, אשר הקימו את הקהילה שלהם על ידי נתינה בלב מלא, למען האחר ולמען המדינה. הם אלה שגידלו גיבורים אלה ועליהם להיות תמיד חקוקים בליבנו. רוח הפשטות ורוח הנתינה הם אלה שהצמיחו בבאר שבע גיבורים רבים, ובהם שלושת הגיבורים שלהם הוקדש בית הכנסת הטורקי.

הליכות ג'יין באר שבע 2023!בואו להכיר את העיר כפי שלא דמיינתם בסופ''ש של הליכות עירוניות.הליכות עם מובילים שיביאו לכם את ...
27/04/2023

הליכות ג'יין באר שבע 2023!

בואו להכיר את העיר כפי שלא דמיינתם בסופ''ש של הליכות עירוניות.

הליכות עם מובילים שיביאו לכם את הסיפורים של העיר מגובה המדרכה😀

קישור להרשמה בתגובה הראשונה>>>

ביום שלישי הקרוב, מיד אחרי שמחת תורה, נקיים סיור בעקבות קרבות מלחמת השחרור בבאר שבע - לכבוד 74 שנים לשחרור העיר.בהדרכת -...
16/10/2022

ביום שלישי הקרוב, מיד אחרי שמחת תורה, נקיים סיור בעקבות קרבות מלחמת השחרור בבאר שבע - לכבוד 74 שנים לשחרור העיר.

בהדרכת - עומר שוורצפוקס

נספר על לוחמים עלומים ויחידות מסתוריות, על זיכרון ושיכחה ועל האירועים שהביאו אותנו להיכן שאנחנו היום.

הסיור ביום שלישי, 18.10 בשעה 19.30. היציאה ממתחם הקטר והסיום בגן אלנבי. הסיור איננו כולל ביקור באנדרטת חטיבת הנגב.

הרשמה בקישור בתגובה הראשונה>>>

זכינו היום לתלות שלטים בשיכון דרום, כחלק מפרויקט חושבים עושים של כיוונים - החברה לתרבות הפנאי באר שבע - Kivunim  בשיתוף ...
19/06/2022

זכינו היום לתלות שלטים בשיכון דרום, כחלק מפרויקט חושבים עושים של כיוונים - החברה לתרבות הפנאי באר שבע - Kivunim בשיתוף פעולה עם ICL. הפרויקט, "סיפורם של אנשים פשוטים" מביא את סיפוריהם של ותיקי השכונה והחלוציות של מקימי העיר באר שבע. מוזמנים להציץ בדמויות השונות, לספר עליהם בתגובות אם הכרתם אותם, ולהציע בתגובות דמויות נוספות שהכרתם.

בקרוב - חשיפה רשמית של הפרויקט, כולל סיור בין הנקודות השונות, ומפגש עם משפחותיהם של ותיקי השכונה. הישארו מעודכנים!!!

אמא;לק: בואו לסיורים בבאר שבע ללא עלות! היום, מחר ובשבת!!!תכנייה מלאה ורישום https://bit.ly/3PbzH80🚶🏼‍♀️🚶🏻‍♀️🤸🏿‍♀️פסטיבל...
26/05/2022

אמא;לק: בואו לסיורים בבאר שבע ללא עלות! היום, מחר ובשבת!!!תכנייה מלאה ורישום https://bit.ly/3PbzH80🚶🏼‍♀️🚶🏻‍♀️🤸🏿‍♀️
פסטיבל הליכות ג'יין בבאר שבע
כמה סיפורים יש לנו ברחובות העיר, השכונה, המרכז השכונתי? בלי סוף. אתמול התחיל פסטיבל הליכות אזרחי של האקטיביסטית ג'יין ג'ייקובס, כאן אצלנו בבאר שבע. בחינם! מזמין את כולכם להצטרף לסיורים 🚶🏻‍♀️🚶🏼‍♀️🚶🏻‍♂️

אז מה זה בכלל הפסטיבל הזה?
הליכות ג'יין הוא פסטיבל עירוני, אקטיביסטי ובינלאומי החוגג מאז 2007 את מורשתה של ג'יין ג'ייקובס המתקיים בכל שנה בחודש מאי במאות ערים בעולם, וגם בבאר שבע האהובה שלנו❤️

המיוחד בפסטיבל שהוא מתקיים בעזרת משאב מיוחד שקיים בכל עיר- התושבים של המקום. שהם לפי תפיסתה של האורבניסטה ג'יין ג'ייקובס- המומחים האמיתיים למקום בו הם חיים, ולכן המובילים של ההליכה הם מקומיים, בארשבעים ובארשבעיות שיש להם משהו להגיד לעולם, מחשבות על המקום בו הם הולכים ביום יום, ועכשיו הם יעשו את זה בעזרת הסיור.

תושבות ותושבי באר שבע יובילו סיורים מקומיים בהתנדבות מלאה, היום, מחר ובשבת, וישתפו בסיפורים בארשבעיים מיוחדים ומרתקים בפינות נסתרות בשכונות, בפארקים, במרכזים שכונתיים, ובסמטאות העיר באר שבע. אשמח לראות את כולכם הולכים ומסיירים ברחבי העיר!
התמונות מההליכות המוצלחות שהתקיימו אתמול והיום בבוקר הליכות ג'יין באר שבע והסביבה Jane's walk BR7

"ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם"סיפורו של הילד הקטן, שזכה להנצחה מיוחדת ויוצאת דופן, וסיפורה של אימו ניצולת השואה, שמצ...
28/04/2022

"ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם"
סיפורו של הילד הקטן, שזכה להנצחה מיוחדת ויוצאת דופן, וסיפורה של אימו ניצולת השואה, שמצאה את דרכה לבאר שבע, עיר שאותה אהבה (והעיר החזירה לה אהבה)

בבאר שבע הצעירה, שבה שיחקה קבוצת כדורגל מצוינת שטיפסה במעלה הטבלאות בהתמדה אל עבר הליגה הלאומית (ליגת העל היום), לא היה בשנות ה-50 אצטדיון ראוי לשמו. המשחקים התרכזו באצטדיון עפר סמוך לשכונה א' שלא היו בו לא יציעים ולא דשא, ואפילו כשהוחלט בתחילת שנות השישים על הקמת אצטדיון עירוני סמוך לשכונה ה', כל מה שנעשה כדי להקים אותו היה עבודות עפר ושתילת דשא ואילו יציעים לישיבה לא ממש היו. (כל זה, כאשר במקומות אחרים בארץ, אצטדיוני פאר גדולים הוקמו לזכר עסקנים ציוניים עבור קבוצות כדורגל אחרות, כבר בראשית שנות החמישים...)

המצב היה כה קשה עד כדי כך שבעונת האליפות הראשונה, בעת שהובקע השער שהכריע את מאבק האליפות, התרומם הקהל על רגליו והעלה איתו ענן אבק אדיר, שכיסה את המגרש ועצר את המשחק למשך יותר מרבע שעה. ההחלטה גמלה בליבם של קברניטי העיר לבנות מגרש. אבל כסף מניין?

זוג אנשי עסקים חיו בבאר שבע. לילי וסלומון פרידמן, שהשקיעו את כספם ביוזמות מיוזמות שונות, אחת מהן למשל בניית בניין סמוך לגן אלנבי, שנשא את השם בית לילי וסלומון פרידמן. חשוכי ילדים היו הזוג. אך לא רבים ידעו ששנים לא רבות לפני כן, הייתה נשואה לילי לאיש אחר, ולו הרתה וילדה בן.

ארתור וסרמיל נולד ב-1936 בוורשה, פולין. בן יחיד ללילי ואייזק וסרמיל. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, ההתחלה הרגועה, האווירה השקטה והבטוחה לא רמזה על שעתיד היה להתרחש. המפנה שתוצאותיו על העם היהודי היו הרות הגורל, השפיע גם על משפחת וסרמיל מפולין. בשנת 1943 המשפחה נשלחה למחנה מיידנק, המחנה בו נרצח ארתור. ברגעים הקשים במחנה, החליטה לילי אימו, שלא תביא עוד ילדים לעולם. אף תמונה של ארתור לא שרדה את הטבח הנוראי, אבל אימו, לילי פרידמן וסרמיל, לא הייתה מוכנה שזיכרון בנה ייעלם.

לאחר המלחמה נישאה מחדש לילי לסלומון פרידמן, והם עלו ארצה והשתקעו בבאר שבע. באר שבע האירה להם פנים: במקומות אחרים בארץ, ניצולי השואה וסיפורם נדחק לפינה. אך בבאר שבע הם היו רבים יחסית. גם הזדמנויות כלכליות שונות נקלעו לפניהם והם הצליחו לעשות חיל בעסקים. והנה יום אחד נקלעה בפני לילי ההזדמנות להנציח את בנה. אחד מחבריהם של הזוג פרידמן, ד"ר פסט, ששימש כרופא הקבוצה הפועל באר שבע, חשף אותם לתוכנית לבנות יציעים לאצטדיון והביע בפניהם את המורכבות בגיוס המשאבים לנושא.

בדצמבר 1988, שש שנים אחרי שאיבדה את בעלה השני, סולומון, החליטה לילי להנציח את זיכרון בנה ותרמה כספים רבים לשיפוץ אצטדיון הכדורגל המיתולוגי של בירת הנגב. העיר שחיבקה את ניצולת השואה שהגיעה לגור בה, נתנה לה גם את ההזדמנות להנצחתו היחידה עלי אדמות של הילד הקטן, בן ה7 שנרצח במחנה מיידנק.

והיום? אצטדיון וסרמיל, המנציח את שמו של ארתור וסרמיל, נהרס ובמקומו נבנה אצטדיון טרנר. אך הילד ארתור וסרמיל לא נשכח: רחוב נקרא על שמו בסמוך לאצטדיון החדש ואוהדי הפועל באר שבע ממשיכים לזכור ולהזכיר את דמותו, גם קרוב ל80 שנה לאחר הירצחו.

מרכינים ראש יחד עם כל תושבי באר שבע ושולחים כוחות למשפחות הנרצחים בפיגוע הנורא היום.מסתכלים לעתיד בתקווה לימים של שקט בע...
22/03/2022

מרכינים ראש יחד עם כל תושבי באר שבע ושולחים כוחות למשפחות הנרצחים בפיגוע הנורא היום.
מסתכלים לעתיד בתקווה לימים של שקט בעיר האהובה שלנו❤️

תמונת הניצחון של משפחת בלייברג*סיפורה של המשפחה מבאר שבע שהחליטה לעשות מעשה ולספר את סיפור הגבורה של אביהם, כעבור שנים*ה...
06/02/2022

תמונת הניצחון של משפחת בלייברג
*סיפורה של המשפחה מבאר שבע שהחליטה לעשות מעשה ולספר את סיפור הגבורה של אביהם, כעבור שנים*

החתונה הראשונה בבאר שבע הצעירה, אחרי מלחמת השחרור, היתה שלהם. אמירה היתה האחות המיילדת הראשונה בב"ש, היא נשלחה מהדסה בירושלים להקים את מחלקת היולדות בעיר, ולימים ניהלה את מערך הסיעוד בבית החולים הדסה בבאר שבע. בספרי ההיסטוריה של העשייה הרפואית בארץ, נחתם שמה כאחת מחלוצות ענף הסיעוד והמיילדות בנגב ובמדינה בכלל. לימים הוכרה כיקירת העיר, ורחוב הנושא את שמה הוכרז בשכונת "כלניות" החדשה.

ירח היה ממקימי הפועל ב"ש וחבר בהנהלת הפועל במשך שנים רבות. אך עמוק בלב, נשא איתו את הצלקת של קרב ניצנים. הקרב שבסופו הוקעו מגיני ניצנים הגיבורים, כאילו נכנעו ללא קרב, וכל זאת בעיקר בגלל שלא השתייכו פוליטית למחנה הנכון. שנים אחר כך, קמו ילדיהם (ובראשם היוזם והמפיק Ehud Bleiberg שאילולא חלומו הגדול, היוזמה ומאמצי ההפקה שלו לא היה נוצר הסרט), לעשות מעשה ולספר את הסיפור מנקודת מבטם של גיבורי ניצנים, כדי לעשות חסד היסטורי עם אביהם וחבריו. את הסרט, "תמונת הניצחון"- צילמו מצפון לבאר שבע בשטח שהוכשר לצילום, וכך נסגר מעגל ובמקום שבו חי ירח בלייברג, נעשה הפרויקט המדהים שמביא את הסיפור שלו במלואו.

הכל התחיל לפני שמונה שנים, כשהאח הבכור למשפחה, ד"ר שלמה בלייברג, רופא באר שבעי אהוב וידוע, הלך לעולמו בטרם עת. כבר בשבעה אמר האח אהוד בלייברג, מפיק הקולנוע המוביל, לאחותו אפרת: "אני חייב לעשות את הסרט על ניצנים לזכרו של אבא, החיים קצרים ואם אני לא אעשה את זה, אף אחד לא יעשה את זה וסיפורה האמיתי של ניצנים ימשיך להיות מושתק ומודר מהזיכרון הקולקטיבי".

וכך החלו בני המשפחה לתעד את סיפורו של ירח בלייברג, אביהם, הרפתן מניצנים. מספרת אפרת: "אני הייתי התחקירנית הראשית של הסרט. פתחנו בתחקיר מעמיק, ראיונות אישיים רבים, במרוץ נגד השעון, החברים שנותרו בחיים היו מבוגרים וכל יום היה חשוב. כמה מהם אכן נפטרו במהלך העבודה, ראיינו אנשי צבא שלחמו בקיבוץ, ישבנו בארכיונים למעלה משנה, וככל שהעמקנו העוול שנעשה לניצנים זעק לשמיים. שמענו וקראנו עדויות מצמררות ולמדנו שוב ושוב איך הכל פוליטי, איך חבורת צעירים וצעירות, חלוצים, אידיאליסטים, תמימים, אוהבי חיים, מאמינים בטוב שבאדם ובדרכם הציונית, פשוט הופקרה למוות כי לא היתה במחנה הפוליטי שנחשב אז ל"נכון" ועל התפר האכזרי שבין הפוליטיקה לשדה הקרב.

"יצרנו קשר עם דני ורוני בן ארי המופלאים אשר בלעדיהם לא היה סרט. דני הוא בנה של חברת ניצנים מירה בן ארי האמיצה והגדולה מהחיים שנפלה בקרב (מגולמת בסרט ע"י ג'וי ריגר המצויינת). הקשר ממש הפך למשפחתי, אנחנו אחים לסיפור, הילדים של חברי הקיבוץ הלוחם, גיבורים וגיבורות ללא מדליות, חולמים, לוחמים ומגשימים שבוזו שנים ארוכות.

"לולא נחישותו ודבקותו של אהוד אחי במטרה, ביכולתו הנדירה להרים פרויקט ענק שכזה, לעבור דרך חתחתים מורכבת ביותר, הסרט לא היה קורם עור וגידים. לאחר גלגולים שונים, אהוד פנה לבמאי אבי נשר שכתב תסריט נהדר ובדרך בימויו הייחודית עושה צדק היסטורי עם הקיבוץ ומסיר את העננה הכבדה שרבצה עליו במשך שנים ארוכות, שלא לאמר אות הקין שהודבקה למצחו. התוצאה המרגשת ב"תמונת הניצחון".

"ומה אנחנו רוצים? להיות בנים טובים להורינו.... אם אבא שלי, ירח ושאר חברי וחברות ניצנים, רואים עכשיו, מהמקום בו הם נמצאים, אני בטוחה שהם גאים; על יציאה מהארון של סיפורם שהושתק והודחק, על צדק ואי צדק, על יצר ויצירה, על צניעות וגאווה, על מיתוס ומציאות, על אנשים צעירים שרצו לחיות, לאהוב ולהגשים, על היחיד והיחד.

"כך כתב המשורר רוני סומק בשיר הנפלא שהקדיש לאבי, ירח בלייברג "הרפתן מניצנים" לאחר שצפה בסרט המרגש,
"...גבורה היא לפעמים גם לא לרצות
להיות עוד שורה במהדורת תש"ח
של מגדיר הציפורים המתות."
(השיר המלא- בקישור הראשון)

קרדיט: Efrat Toussia-Cohen

*גיבורים של החיים*ביום ראשון בערב, 5.12, נצא לסיור בעקבות הגיבורים הנעלמים של עירנו.נתחיל בשעה 19.00 בהדלקת נרות וכיבוד ...
04/12/2021

*גיבורים של החיים*
ביום ראשון בערב, 5.12, נצא לסיור בעקבות הגיבורים הנעלמים של עירנו.
נתחיל בשעה 19.00 בהדלקת נרות וכיבוד קל בבית הכנסת לעולי תורכיה (סמילנסקי 31) ונסיים באזור גן אלנבי, אורך הסיור כשעתיים.
הסיור בתשלום 35 ש"ח לאדם>>>קישור להרשמה בתגובה הראשונה

תתחדשו! מהיום תוכלו לדעת איפה הרחוב שנקרא בשם 'יוסף ומאיר' בשנות השישים.בעבר היה שלט ובעשרים השנים האחרונות הוא נהרס ונש...
28/10/2021

תתחדשו! מהיום תוכלו לדעת איפה הרחוב שנקרא בשם 'יוסף ומאיר' בשנות השישים.
בעבר היה שלט ובעשרים השנים האחרונות הוא נהרס ונשחק, כך שהכתובת נשמרה רק בחשבונות הארנונה... אף אחד לא ידע ששם הרחוב הקטן בשכונת דרום הוא 'יוסף ומאיר'.

אז מי הם אותם "יוסף ומאיר" שהרחוב נקרא על שמם? ואיך זה קשור למרפאת "בן יאיר" הותיקה בשכונה ב'?

יוסף מימון, יליד טריפולי שבלוב, היה פעיל ציוני דתי שפעל רבות לקדם את העלייה לארץ בקרב יהודי לוב. הוא הוכר אף כפעיל העפלה לארץ, לימד עברית ואף הקים את ה"הכשרה החקלאית" שבה לקחו חלק כ 25 בחורים ממיטב בחורי טריפולי.
בחורים אלה היוו את הגרעין הראשון של החלוצים מיוצאי לוב וטריפולי שעלה ארצה והשתלב ביישובים חקלאיים. וכך גם עלה לימים ארצה יוסף מימון והתיישב בבאר שבע. הוא היה כבר אדם מבוגר, ובתור מי שהייתה לו יד ורגל בחינוך, קיבל מאגודת "הפועל המזרחי" תפקיד בניהול בית הספר הדתי בבאר שבע הצעירה. לאחר מכן, כשהבין שכמנהיג ומחנך עליו להירתם לטובת הציבור, נבחר כנציג המפד"ל במועצת העיר. עשה רבות לאחד את הקהל הדתי בעיר ואף רץ באותה הרשימה עם נציגי הקהל החרדי. כשמועצת העיר נקרעה בין זאב זריזי, דוד טוביהו ודוד חכם (פרשה שעליה כבר הארכתי בעבר ועוד נחזור אליה בעתיד), הוא היה אחד מה"מבוגרים האחראיים" במוקד קבלת העניינים, ושימש כאחד מעוגני היציבות של העירייה כאשר כיהן כסגן ראש העיר לאורך כל התקופה.

פעל רבות להעלאת יהודי צפון אפריקה, כולל מחאות משמעותיות כשהתעכבה עלייתם ארצה עד ימי העלייה הגדולה בשנות השישים, יחד עם מי שהיה אז רב פיקוד הצפון, הרב מימון פחימה (לימים הרב גד נבון, שהיה ממשחררי העיר באר שבע במלחמת השחרור). יוסף מימון חי בשכונה ב', וסייע לכל מי שהיה צריך. ותיקי העיר מספרים עד היום שביתו היה פתוח עבורם.

ומאיר? מאיר בן יאיר, שנולד במרוקו בשנות השלושים, עלה ארצה לאחר שרכש השכלה בפריז. לאחר שלמד סוציולוגיה באוניברסיטת הסורבון, ותואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, זכה לכבוד והערכה רבה בעיר באר שבע, ומילא תפקיד משמעות, כאשר היה בין הנציגים הראשונים של יוצאי מרוקו במועצת העיר, מטעם מפא"י. לימים, השתלב כמנהל בקופת חולים, וכשהוקם בית החולים סורוקה, שימש כאחד מהמנהלים האדמינסטרטיביים הראשונים שלו. בתור המנהל הלוגיסטי של בית החולים היה לו חלק משמעותי בהיערכות ובתפקוד של בית החולים במלחמת יום הכיפורים.

כשקיבל מאוחר יותר את ניהול מחוז יפו בקופת חולים "כללית", המחוז שמדרום לתל אביב, עובדי סורוקה שאהבו אותו מאוד והתחברו אליו מחו קשות. לאחר שעבר לחולון, התגלה כי סבל ממחלה קשה ולאחר מספר שנים נפטר. תושבי באר שבע אהבו אותו מאוד, ומאות ליוו אותו לקבורה בבאר שבע. קופת חולים כללית קראה על שמו את המרפאה בשכונה ב', מרפאת "בן-יאיר" וכן מכון רנטגן בחולון.

פיג'מה ברחוב*תייגו חבר או חברה שאוהבים להסתובב עם פיג'מה ברחוב*מאיפה הגיע המנהג הבארשבעי הידוע לצאת עם פיג'מה מהבית? ואי...
11/10/2021

פיג'מה ברחוב
*תייגו חבר או חברה שאוהבים להסתובב עם פיג'מה ברחוב*
מאיפה הגיע המנהג הבארשבעי הידוע לצאת עם פיג'מה מהבית? ואיך זה קשור ל"יום העלייה" המצויין השבוע? מוזמנים לסיור עליות בבאר שבע- בעקבות קהילות ועולים מבאר שבע של פעם עד היום! ההרשמה לסיור בקישור הראשון>>>

החל מימיה הראשונים, היו בבאר שבע קהילות רבות ושונות אחת מהשנייה: מהרומנים, העירקים והפרסים דרך העולים ממרוקו ותוניס, שעלו בעליות של ראשית ימי המדינה, וכלה בעליות של שנות האלפיים. לכולם מקום בעיר וכולם אוהבים ומכבדים זה את זה. אבל היו ימים לא פשוטים בבאר שבע: עיר קולטת עלייה, שכל גל עלייה הביא בה מתחים מסוימים בין קבוצת עולים זו לקבוצת עולים אחרת. בבאר שבע של היום ישנם עולים מ84 מדינות שונות (!)

אנקדוטה מסוימת שיכולה להמחיש את הקושי בהסתגלות של קבוצות שונות שהיו בעיר הייתה הלעג שהיה בין העדה המרוקאית הגדולה- ובין העדה העירקית, שרבים מבניה התברגו בעבודות ומשרות נחשבות יותר בעיר. המתח היה גם עקב תנאים סוציאלים שונים, אבל הושפע במיוחד משינויי המנהגים שבין העדות: העירקים היו רגילים, עוד מעירק לצאת מהבתים אחרי הצהריים בפיג'מות ולשבת ברחוב לבושים בפיג'מה. המרוקאים והתוניסאים שחיו בשכונה ג', בשיכונים, ראו במנהג זה זלזול ממש ברשות הרבים.

(אותו חיכוך קרה גם בעלייה הגדולה מארצות הקווקז שהגיעה לשכונות שבהן חיו מרוקאים. במוצאי חג הפסח, הוציאו האופים המרוקאים את הדוכנים ומכרו פיתות לעוברים ושבים. הקווקזים שהיו רגילים שאין קמח במוצאי החג, כעסו מאוד על חילול קדושת הפסח והתפתחה תגרה רצינית...)

ומה קרה עם הפיג'מות ברחוב? בסופו של דבר, החיים המשותפים של כל הקהילות בעיר הם אלה שיוצרות את החוסן הקהילתי ואת השותפות. הטרוגניות משמעותית מאוד לחוסן: ההתמודדות קשה יותר כשאתה רגיל לראות תמיד עוד מאותו דבר. בסופו של דבר, החיים המשותפים כנראה הביאו את כולנו תושבי באר שבע, לאמץ את המנהג העירקי של ישיבה עם פיג'מה ברחוב, והיום אנחנו גם לפעמים הולכים ככה לשבת אחד אצל השני 😀😀😀
תמונה: אילוסטרציה

ונתנה תוקף קדושת היום*שתפו את הסיפור המדהים, על בית הכנסת הקטן ששלושה מבניו נפלו במלחמת יום הכיפורים*רובינו מכירים את הש...
15/09/2021

ונתנה תוקף קדושת היום
*שתפו את הסיפור המדהים, על בית הכנסת הקטן ששלושה מבניו נפלו במלחמת יום הכיפורים*

רובינו מכירים את השיר "החיטה צומחת שוב", ואת מנגינת "ונתנה תוקף" של קיבוץ בית השיטה, שאיבד 11 מבניו במלחמת יום הכיפורים. בבאר שבע היו חללים רבים במלמת יום כיפור, אך סיפורה של אחת הקהילות בבאר שבע, קהילה קטנה, מיוחדת ומשפחתית של אנשי עמל שבנו אותה בעשר אצבעותיהם- ושאיבדה שלושה מבניה במלחמה- מעולם לא סופר.

ביום הכיפורים תשל"ד, 6 באוקטובר 1973 פילחה אזעקה את האוויר בבאר שבע. הסורים והמצרים פתחו במלחמה בחזית הצפונית והדרומית, ומתוך בתי הכנסת יצאו המתפללים, חיילים סדירים וחיילי מילואים, אל החזיתות. מי שלא יכל להילחם לקח חלק- ולא מעט הסיעו את הלוחמים לקווי החזית. בבית כנסת קטן בשכונת דרום בבאר שבע, לא שיערו המתפללים את העתיד להתרחש.

בית הכנסת לעולי תורכיה, השוכן ברחוב סמילנסקי, היה אחד מבתי הכנסת הותיקים ביותר בעיר. הוא הוקם על יד מספר משפחות טורקיות ובמהרה הפך לבית לכל קהילות דוברי הלדינו- מצרים, טורקים, אספניולים ואיטלקים- וכן לטוניסאים ומרוקאים שחיפשו מקום משפחתי להתפלל בו. בית הכנסת התחיל מחדר קטן בביתה של אחת המשפחות ולאט לאט, בעזרת חברי הקהילה התרחב והפך לבית הכנסת הנאה שהוא היום. בית הכנסת אינו דומה לבתי הכנסת שאנחנו מכירים היום, שמתוכננים ונבנים מראש: הכניסה היא מתוך סימטה, ועזרת הנשים נמצאת בכלל בגב ארון הקודש. כך נראה בית כנסת שנבנה בעשר אצבעות- כל פעם נבנה שלב נפרד, בכל פעם שאחד מבני הקהילה יכל להקדיש מעט מממונו לשכלל במעט את המבנה.

הקהילה של בית הכנסת לא מנתה מאות מתפללים, אלא ממש עשרות בודדות. לכן האובדן של שלושה מבני הקהילה במלחמת יום הכיפורים: סרן יצחק מבורך, שבתאי נהון ודוד חג'ג', היה אובדן שהרגיש כל אחד ואחד מהמתפללים. נמנו המתפללים והחליטו להקדיש את בית הכנסת לזכרם של הנופלים, שלושתם גיבורי ישראל מבאר שבע:

שבתאי נהון, לוחם ב"גולני", עבר הכשרה כלוחם לאחר הטירונות עבר קורס מפקדי כיתות, חודשים ספורים לפני שפרצה מלחמת יום הכיפורים. הגדוד שלו השתתף בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת-הגולן. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), יום לפני שנכנסה הפסקת האש לתוקפה, השתתף הגדוד לשלו בקרב לכיבוש מוצב החרמון. חיילי הגדוד התקדמו לעבר היעד, כשהם מטפסים על הסלעים והמצוקים ונתונים להפגזות עזות של האויב. בקרב זה נפגע שבתאי ונהרג.

סרן יצחק מבורך, בעל עיטור העוז, היה ממפקדי פלס"ר 7. ב-9 אוק' 1973, בבוקעתה, נכנסה הפלוגה למארב של קומנדו סורי. סרן יצחק מבורך ז"ל ארגן מהר כוח-חילוץ ונכנס לסייע בלחימה ולפנות נפגעים. לאחר שכיתתו נפגעה פעמים-מספר המשיך להילחם ברגל, כשהוא מארגן ומטפל בחייליו הפצועים ואוסף את ההרוגים. בפגיעת נ"ט נוספת של הסורים נפגע ונהרג. בפעולותיו אלה גילה אומץ-לב, קור-רוח, כושר מנהיגות ותושייה. על מעשה זה הוענק לו עיטור העוז.

דוד חג'ג', בעל צל"ש הרמטכ"ל, היה שריונר בסיני בזמן שפרצה המלחמה. ביום 7 באוקטובר 1973 שימש סמל דוד חג'ג' כתותחן בטנק שנע עם כוח במשימת סריקה באזור "החווה הסינית". הטנק שלו נפגע, ואנשי צוותו, מלבד הנהג, נחלצו מהטנק. דוד חג'ג' חזר לטנק הפגוע למרות האש החזקה שנורתה לעבר הטנק, כדי לחלץ את הנהג. בפעולת החילוץ נפגע ונפל. לאחר המלחמה לקחו חודשים רבים עד שהובא לקבר ישראל בבית העלמין הצבאי בתל אביב.

סיפורים מדהימים אלה, של גיבורי ישראל בני באר שבע, ושל הקהילה של האנשים הפשוטים, אנשי העמל שהיו ברובם עולים חדשים, והקימו את הקהילה שלהם על ידי נתינה בלב מלא, למען האחר ולמען המדינה. הם אלה שגידלו גיבורים אלה ועליהם להיות תמיד חקוקים בליבנו. רוח הפשטות ורוח הנתינה הם אלה שהצמיחו בבאר שבע גיבורים רבים, ובהם שלושת הגיבורים שלהם הוקדש בית הכנסת הטורקי.

למה לצאת לסיורי סליחות בבאר שבע?*כדי לספר את הסיפורים שמעולם לא סופרו.*שתפו את הפוסט והירשמו לסיור בקישור בתגובה הראשונה...
09/09/2021

למה לצאת לסיורי סליחות בבאר שבע?
*כדי לספר את הסיפורים שמעולם לא סופרו.*
שתפו את הפוסט והירשמו לסיור בקישור בתגובה הראשונה👇👇👇

בסמטה קטנה ולא מוכרת, בין משקופי אבן מגולפים שוכנת הכניסה לבית הכנסת לעולי תורכיה. בית הכנסת מוקדש לשלושה ששמותיהם - נהון, חג'ג' ומבורך- מגלים שאנשי בית הכנסת מעולם לא היו אך ורק מעולי תורכיה.

שלושה מבני באר שבע הגיבורים, שלושתם אנשי חזון ומעש, בוגרי המקיפים השונים בעיר- ושלושתם מסרו את נפשם בגבורה במלחמות ישראל וזכו להוקרה לעיטורים ולציונים לשבח על גבורתם בקרב.

אז מיהם בני באר שבע האלה? מהיכן הגיעה רוח הגבורה שלהם? ואיך זה קשור לימי הרחמים והסליחות? נצלול לסיפורם ולעוד סיפורים מגוונים ושונים מתקופות שונות כדי לשאול את עצמנו- מי אנחנו ומאיפה צמחנו.

ביום שלישי הבא 14.9
נצא בשני סבבים 18.30/21.30 לסיור מרתק בסמטאות העיר
בעקבות גיבורים שצמחו בשכונה
בעקבות דמויות מיוחדות
ובעיקר אל תוך עצמנו, לקראת יום הכיפורים, בשאלה מי אנחנו ולאן אנחנו הולכים.

קישור להרשמה בתגובה הראשונה>>>
*ההשתתפות בעלות 25 ₪ לאדם*

לוחמת הפלמ"ח מבאר שבעאו: "לא טוב למות בעד ארצנו, טוב לחיות בעדה!"*לזכרה של נעמי עורב (טולמן), מותיקות העיר ויוצאת הפלמ"ח...
06/08/2021

לוחמת הפלמ"ח מבאר שבע
או: "לא טוב למות בעד ארצנו, טוב לחיות בעדה!"
*לזכרה של נעמי עורב (טולמן), מותיקות העיר ויוצאת הפלמ"ח, שנפטרה אתמול, יום חמישי 05.08.2021*

אתמול, בגיל 93, הלכה לעולמה בבאר שבע אישה מיוחדת, מותיקות העיר, שסיפורי חייה המרתקים יכולים לפרנס כמה ספרים. מהילדות בתל אביב, דרך השירות בפלמ"ח והחיים הארוכים בבאר שבע בירת הנגב, יחד עם בעלה יעקב עורב, חוקר המדבר.

נעמי נולדה בשנת 1928 בתל-אביב. למדה בבית ספר העממי "בלפור" ובבית ספר תיכון "גאולה". בגיל 13 הצטרפה לארגון ה"הגנה". כך הייתה מספרת: "אני לא זוכרת איך בדיוק הגעתי להגנה, אבל אני כן זוכרת שכדי להתקבל הייתי בחדר חשוך, עם פרוז'קטור מול העיניים, ואיזשהו קול ברקע, מבלי שראיתי בכלל מי מדבר, שאל אותי אם אני מוכנה למות בעד המולדת. אמרתי שאני לא רוצה למות בכלל, רוצה לחיות למען המולדת. תמיד אמרתי את האמת, לא היה אכפת לי משום דבר. צפצפתי על כולם. אני שונאת את המשפט הזה שצריך למות למען המולדת". וכך באמת חיה את חייה- לא על פי מה שאמרו לה שצריך להיות, אלא על פי סגנונה שלה, כשהיא נהנית מהחיים וממה שיש להם להציע.

נעמי התגייסה בקיץ 1945 לפלמ"ח, במסגרת הכשרת הצופים גניגר בפלוגה ו'. בפלמ"ח היא הייתה חובשת, ובמלחמת העצמאות הייתה מלוות שיירות לירושלים. נעמי עורב גם נלחמה בקרב נבי דניאל, עם השיירה שיצאה ב־27 במרץ 1948 מירושלים לעזרת גוש עציון הנצור, במטרה להעביר אספקה. בחזרתה לירושלים נתקלה השיירה במארב ובקרב נהרגו 15 לוחמים וכ־40 נפצעו, בהם עורב שנפגעה מרסיסים. "אני זוכרת שבהתחלה, עד שהיו משוריינים, נסענו באוטובוסים", היתה מספרת. "הבנות היו מחביאות את הנשק מתחת לבגדים, כי האנגלים עשו חיפושים. נפצעתי בשיירה של נבי דניאל. הכניסו אותי לניתוח בכפר עציון והוציאו מגופי חלק מהרסיסים".

עורב, שנשארה בגוש עציון הנצור, שירתה בבית חולים שדה בכפר עציון. היא יצאה ביום הקרב האחרון, לפני הטבח באנשי הקיבוץ, עם בחורה בשם אתי למסור הודעה בעניין המצב מי שנשאר בקיבוץ הסמוך, משואות יצחק. נעמי המשיכה בדרכה בזמן שאתי שהלכה איתה, נשארה עם הנשים שהתחבאו מפני הירדנים באחת המערות באזור. כך ניצלה היא, שהגיע עם פצועים לקיבוץ משואות יצחק, בזמן שכל מגיני כפר עציון נהרגו בטבח הנורא.

היום היה יום שישי, ערב שבת, ושתי אבוקות אש ענקיות האירו את השמיים כמו נרות שבת. המבנים בקיבוצים רבדים ועין צורים עלו באש. כל המפונים לקיבוץ משואות יצחק נלקחו לשבי- כ300 איש במספר. באותם רגעים בתל אביב, הכריזו על הקמת המדינה. הם הגיעו לחברון, טולטלו משם לבית לחם והוחזרו לחברון. כעבור כשבועיים הגיעו למחנה השבויים אום-ג'ימאל בצפון ירדן, לא הרחק מהגבול הסורי.

עם שחרורה מהשבי, הצטרפה בספטמבר 1948 למשלחת צה"ל לארצות הברית שם סיפרה על השתתפותה בקרבות. השבי הותיר בה צלקות רבות והיא נשאה עימה טראומה קשה מתקופת הקרבות, הפציעה והשבי. לאחר מכן עברה הכשרה חלקית כאחות, פגשה את בן-זוגה יעקב (בודה) עורב והם קבעו את משכנם בעיר באר שבע, ברחוב חוגלה שבשכונה ה' לדוגמה. הם גדלו את ילדיהם בעיר וחיו בה עד ימיהם האחרונים. "בודה" זכה להנצחה בעיר- ברחוב בשכונת רמות, ומי יודע, נקווה שגם נעמי תזכה להנצחה הראויה כאן.

(הטקסטים והתמונות מראיונות שונים שלה לאורך השנים)

Address

דרך המשחררים 111/4
Beersheba

Telephone

0526609520

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when הגיע זמן באר שבע posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to הגיע זמן באר שבע:

Videos

Share

Category