26/06/2024
הבן שלי הוא קופירייטר בנשמה , הוא יודע לרגש , לדייק ולהגיע לפואנטה בכמה מילים ודי.
יש לו עין חדה שיוצאת מהלב והוא יכול להבין את מהות העסק שלך בפגישה אחת או שתיים .
הוא תל אביבי אבל מוכן להגיע לכל מקום שיקראו לו , עכשיו אחרי מעל ל150 ימי מילואים הגיע הזמן שלו לפרוץ החוצה עם הכישרון והתשוקה שלו .
יואב הוא איש עבודה שבא באהבה , במסירות ויצירתיות כדי להגשים את החלום שלך.
במיוחד בשבילכם מניחה כאן את המילים שלו …
אמ;לק -
אז רשמית אני לא מצפה לסבב ג' ומקווה שלא יגיע,
אבל גם אם כן, ולמרות שהוא יפתיע,
גם הפעם, מבטיח להופיע.
עכשיו, אחרי מעל ל-150 ימיי מילואים,
בשני סבבים מספקים, מרגשים, מחברים, משעממים, מעצבנים ומתסכלים,
סבב אחד ארוך בדרום ועוד סבב אחד קצר יותר בצפון,
הגיע הזמן לחזור שוב לעבודה, לשגרה ולחיים.
רגע מה?!
ככה פתאום לחזור? אבל הכל כאן השתנה - המחשבות, ההרגלים!
לחזור לעבוד? לחברה? לחברים?
אבל לפני שנייה הייתי ביקום מקביל - במלחמות, עם פגזים.
ומה אני צריך לעשות? פשוט לחזור בכל הכוח? להתחיל ללכת עד שאצליח להניע?
או לקחת הפסקה, לנשום עמוק, להרגיע.
להמשיך לדחוף בעלייה, לטפס עד שאגיע?
או שעכשיו הזמן לעשות חושבים, להקל, להשקיע.
להשקיע בעצמי, בשאלות, בחיפושים. להשקיע בעצמי, במשפחה, בחברים.
אז אני חושב שהפעם החלטתי לא להחליט לבינתיים.
לתת לעצמי להתגלגל צעד אחרי צעד ולסמוך על הרגליים.
ונכון, בפלטפורמה הסושיאלית הזאת, הקוראים רגילים לספוג ערך מוסף בקילוגרמים,
או סתם לפרגן להצלחה של חבר מהעבר או מכר מגבעתיים.
אבל אני?
אני סתם החלטתי לשתף במחשבות,
על תהיות של לוחמים, על תקוות, על שאלות.
מקווה שאמצא את הדרך, לטפס למעלה שוב גם כשקשה בעלייה,
שהמדינה תעניק בחזרה, אפילו מעט ממה שהקרבתי בשבילה.
אז רשמית אני לא מצפה לסבב ג' ומקווה שלא יגיע,
אבל גם אם כן, ולמרות שהוא יפתיע,
גם הפעם, מבטיח להופיע.
שנזכה לימים טובים, רגועים ושקטים יותר 💙
