06/07/2014
על רקע הויכוח האם לפעול חזק יותר מול החמאס בעזה,אני רוצה להזכיר כמה עובדות היסטוריות: בסוף שנות ה 50 וה 60, יזם צה"ל הרבה פעמים ימי קרב מול הסורים בגולן. וזאת בידיעה ברורה שהסורים ישיבו בארטילריה על הקיבוצים בעמק.המטרה היתה להנחית מכות כואבות ולגבות מחיר מהסורים לצד ידיעה שגם אצלינו יהיה לכך מחיר.והקיבוצים ידעו להכיל,לספוג ולהמשיך הלאה.אותה תופעה הייתה גם בהתשה בעמק הירדן ובית שאן אחרי ששת הימים.ימי קרב יזומים כשידענו שהישובים יספגו ארטילרי ירדנית ממרגמות ותותחי לונג טום.וגם כאן הישובים ידעו להכיל ולספוג עשרות פגזים ואף אחד לא ברח.גם היום בדרום התושבים מוכנים להכיל.אז מה הבעיה??? העורף במרכז.שימו לב שבכל שיח טלויזיוני.מועלת השאלה:ומה יקרה שטילים יפלו בתל אביב?למה מה? הדם שם הוא בצבע אחר?האם רק היושבים לאורך הגבולות נדרשים לשלם את מחיר קיום המדינה?העורף שלנו חלש ולא יכול לחיות מלחם ומרגרינה.זוהי נקודת חולשה איומה במזה"ת.אנחנו לא חיים בין מונאקו ללוקסמבורג. בדרום ישנה בעיה מטרידה מאד:מנהרות מעזה לשטחנו.אני לא רוצה להכנס לויכוח טקטי בנושא זה.אך ליפני שבונים אוירון מיוחד לאש ממשלה או מקלט חסין אטום ולוחמה כימית לצמרת בעלת דם כחול, עדיף שיפנו תקציב נוסף לטיםול בנושא המנהרות.ובניית עוד סוללות של כיפת ברזל. אם לא תוקפים ופוגעים, אז שיהיה לפחות עם מה להגן!!!ולסיום.אל תעבדו עלינו בעיניים!!! כמעט כל ההפצצות מהאויר בשבוע האחרון,היו הפצצות נדל"ן. מאהל ריק או דיונה של חול.הכיצד אין דווח על ניפגעים בעזה?מה,הטייסים שלנו לא מאומנים? מוגש כחומר למחשבה. ואין כאן שום שמחה וצהלות קרב,אלא חידוד הנושא
