13/02/2024
יש לי יד לא רעה לציור, אבל איכשהו מעולם לא השקעתי בזה כי היה לי קל לברוח למקומות אחרים כשנשמעו סביבי "אבל זה לא נראה כמו עץ" או "מה זה היצור הזה בעצם" וכל ההערות המורידות של המבוגרים. כשהתיישבתי לפני כמה חודשים לראשונה ליד אובניים, הבנתי את הפער שבין הקלילות הווירטואוזית של המורה לבין האצבעות הכושלות והגב התפוס שלי וחזרתי לכייר עם הילדות ביצירה חופשית, שבה האצבעות שלי כושלות רק קצת פחות.
התווך היחיד שאני מרגישה שנכנע לי ובימים הטובים רוקד אתי כמו כלים שמופיעים מאין על אובניים – הוא מילים. מילים בזמן הזה הן תווך מתעתע, אינפלציוני, זול, פלסטלינה רכה מדיי, אבל הן הפליידו שלי לטוב ולרע.
אני מניחה כאן קישור לקבוצת ווטסאפ שקטה שאשלח בה רשימה שבועית, כמה מילים על הדרך, על מקומות, על זרות והגירה, על זהות יהודית וישראלית. על הזמן הזה. מוזמנים בחום להצטרף וגם לשלוח הלאה.
ובתמונה: מי גר בדלת המכושפת שליד ביתנו החדש באנגליה? אם תתקבצו בקישור תדעו.
https://chat.whatsapp.com/DYALhdtzoM0HMeM34Exzz4
