Evyatar Nevo Tour Guide אביתר נבו מורה דרך, Jerusalem (2024)

14/04/2024

לחיזוק המורל 🇮🇱💪 תמונה של הרב גורן מהתפילה בכותל לאחר שחרור העיר העתיקה. התצלום ע"י דוד רובינגר פורסם במגזין LIFE. צביעה נעשתה על ידי.

בקרוב תצלומים נדירים נוספים באינסטגרם: evyatar.lab

01/12/2023

יש טוענים בעולם שהמלחמה שלנו מול עזה היא מלחמה לא הוגנת, עזה היא כמו דוד המודרני וישראל הגוליית החדש. האם זה באמת נכון? לא כל כך, כמה זה לא נכון? גלו את התמונה המלאה של המלחמה שלנו.

HAMAS VS ISRAEL, The modern David & Goliath scenario? Not quite.

05/11/2023

אם גם אתם שאלתם למה שם המלחמה הוא ׳חרבות ברזל׳ ואתם חושבים שזה שם גנרי וחסר משמעות ושצה״ל זורק שמות לאוויר הסרטון הזה בשבילכם! באנגלית לוקח ומספר לכם מה מסתתר מאחורי השם.

The Israel-Hamas conflict - a regional war that may develop into a world war and is certainly going to change the Middle East. But, what is the name of the w...

27/10/2023

הרמתי את הכפפה! 🙌 פתחתי ערוץ יוטיוב - https://youtube.com/shorts/6auSalu7xfU?si=QBtxf_ZCw2b-Zk_1
*אחרי שנים* שאני תוהה מתי להתחיל ערוץ יוטיוב על מנת להביא לחברים ובכלל לקהל הרחב ידע, מפתיע ומדויק על ההיסטוריה של ארץ ישראל, שבעיני מהותי להבנה של חשיבות קיומנו במדינת ישראל, התחלתי ליצור בשבוע האחרון תוכן לרשתות החברתיות, תוכן, מחכים, ממוקד ומוגש באופן הכי חוויתי כדי שגם דור המסכים ייחשף. אז דווקא עכשיו כשאנו במלחמה, בשבר הזה שמחשל אותנו ואגב כך השבית את החיים שהיו לנו ושינה אותם לנצח, זה הרגע לעשות משהו בנושא.
סרטון משמעותי ראשון בערוץ היוטיוב על העיר עזה; הדברים שאף אחד לא סיפר לנו:
https://youtube.com/shorts/6auSalu7xfU?si=QBtxf_ZCw2b-Zk_1

18/05/2023

אי שם בשנת 1877, עשרים שנה לפני ימי הקונגרס הציוני הראשון, נולד בבגדאד יהודי בשם בן-ציון נחום. שם שלבדו מעיד על הכמיהה היהודית הנושנה אל ארץ ציון או כפי שנרשם בשירת ״התקווה״ - ״עין לציון צופיה״. כבר מגיל צעיר התחנך הנער בן-ציון אצל רבני בגדאד, הוסמך לרבנות ותוך כדי כך, נודע שמו כחזן מצטיין. המוניטין שלו היה כל כך נודע עד כי שם משפחתו שונה מ-״נחום״ ל-״חזן״. אפילו בני בגדאד המוסלמים השתאו מכושר החזנות שלו עד כי דרשו ממנו לשמש כמואזין. להצעה שכזו יהודי החי בבגדאד היה מנוע מלסרב, ועל כן הרב בן-ציון בחר להימלט ולעלות לישראל בשנת 1898. הרב בחר לגור בירושלים ובמשך שנים חי בשכונת הבוכרים כשהוא מרחיב את ידיעותיו ומוציא חידושי תורה. כל זאת עד שגויס לצבא העות׳מני כמשגיח כשרות בזמן מלחמת העולם הראשונה.

לאחר המלחמה שב לירושלים ובשנת 1923 בחר להקים בתוככי העיר העתיקה, יחד עם הרב ניסים נחום, ישיבה חדשה בשם ״ישיבת פורת יוסף״ - לימים אחת הישיבות החשובות ביותר בארץ-ישראל. מעניין לציין כי אחד מתלמידי הישיבה היה הרב עובדיה יוסף אשר התקבל אליה לאחר שהרב בן-ציון התוודה לכשרונו וזה החליט לפרוש את חסותו על התלמיד המוכשר ולממן את לימודיו מכיסו שלו.

עם השנים, הרב חזן מונה לרב הספרדי הראשי של הרובע היהודי ובכך קשר את גורלו עם גורל הרובע היהודי בשנים הבאות. עם קום המדינה ופרוץ מלחמת העצמאות, הרובע היהודי נקלע למצור - נקודת השפל והקושי הגדולה ביותר בתולדותיו בעת החדשה. במציאות חיים מורכבת של רעב ופחד מוות, הרב חזן המשיך לשמש כמנהיגה הרוחני של העדה הספרדית בעוז ובביטחון, כאשר לתפקידו הייתה חשיבות גדולה מאי-פעם. בזמן שטבעת החנק של המצור הממושך התהדקה ונפילת הרובע הייתה רק בבחינת שאלה של זמן, פיקוד ההגנה עוד בושש מלהכריז על כניעה. על מנת להציל את תושבי הרובע האומללים, הרב חזן יחד עם הרב האשכנזי הראשי, הרב מינצברג, צעדו אל מפקד הלגיון הירדני, עבדאללה א-תל, עם דגל לבן, על מנת להכריז על כניעה ולדון בתנאיה. בעודם מפלסים דרך בין הסמטאות החרבות ומניפים את דגל הכניעה נפתחה לעברם אש חיה. הרב בן-ציון שנפצע מרסיס צעק בערבית צחה אל החיילים הערבים לחדול מהאש עד אשר עשו כן. ג׳ון פיליפס, צלם אמריקאי שתיעד את יום הכניעה עם מצלמתו העיד על הרושם שהרב בן-ציון הותיר בו במפגש עם א-תל. הוא מספר כך:

״״פניו נסרטו מרסיס בדרכו מן העמדות היהודיות אל קו העמדות הערביות. הוא התעלם מפציעתו ונעץ מבט אומר סמכות במאיור תל...״. במפגש עצמו, עבדאללה א-תל דחה אותם באומרו: ״לא אנהל משא ומתן אלא עם נציג הצבא הישראלי״.

כך הרב בן ציון מצא את עצמו חוזר לעמדות ההגנה על מנת לדווח על דרישתו של א-תל כשהוא חולף על פני חיילים ערבים, חלקם מחייכים במה שנראה שמחה לאיד וחלקם מתבוננים ביראת כבוד בדמותו של הרב הפוסע חזרה בראש מורם. כך הגיע הקץ על המאבק היהודי בעיר העתיקה ויחד עם שאר תושבי הרובע הרב בן-ציון יצא לגלות מהמקום שהיה לו בית מאז 1923 עת הקמת ישיבת ״פורת יוסף״. הרב חזן הירושלמי לא זכה לחזות בשחרור הרובע ב-1967. הוא נפטר ב-1951 בעודו מצוי במה שלימים תכונה הגלות הקצרה ביותר של העם היהודי. בשבילו היתה זו גלות לעולמי עד והשיבה לרובע היהודי נותרה בגדר משאלת לב, חלום לא ממומש.

קץ הגלות, התיישבות, הקמת מדינה, איחוד ירושלים כבירת ישראל - כל אלה היו חלומות שהרעידו והפעימו לבבות של יהודים רבים ובפרט כאלה שפיעמו בליבו של בן-ציון. כיצד היום כל משאלות הלב האלה הללו הפכו לדבר ברור מאליו? כיצד חלומות שהוגשמו באורח ניסי הפכו למציאות שאנו רואים כדבר של מה בכך? היכולת שלנו לצאת מהבית, לתפוס בסה״כ אוטובוס ותוך שעות ספורות להגיע לירושלים, להנות מ-״אוויר הרים צלול כיין״ ירושלמי שגם בחודש אוגוסט לא מאכזב, לעבור ברובע היהודי ולחזות בילדי הרובע משחקים, להניח את הידיים שלנו על אבני הכותל המצולקות ולהטמין ביניהן משאלה היא אולי הדבר הכי אבסורדי ובלתי נתפס שהפך לסתמי - כמה חבל. בפעם הבאה שלי בכותל אטמין משאלה ובה יהיה רשום ״מי יתן ונדע להעריך אותך יותר ירושלים בירתנו שחוברה לה יחדיו! למעננו ולמען הדורות.״

הרובע לא יפול בשנית. יום ירושלים שמח! 🇮🇱

בתמונה: הרב בן-ציון חבול בפניו (במרכז), לצדו הרב מינצברג וקצין מהלגיון הירדני

25/04/2023

יום הקדושים של חללי מערכות ישראל ונרצחי פעולות האיבה 2023.

היום אני רוצה לספר לכם, בשנית, את סיפורו של יהודי יפה תואר, שוטר מימי המנדט הבריטי ואת נפילתו במאורעות הרצח של 1929, מאורעות תרפ״ט. שמו נחום יודלביץ׳ (נורקה), יליד הקווקז, שעלה לארץ ב-1923. נורקה שלנו שהיה בעל כישרון נגינה התגייס למשטרת המנדט ושירת כנגן בתזמורת המשטרה.

התזמורת הבריטית היתה מוצבת בתחנת המשטרה של העיר העתיקה הלו היא הקישלה שליד מצודת מגדל דוד. מעניין לציין כי התזמורת שכללה בסה״כ 30 חברים, הייתה ברובה מורכבת מיהודים. תפקידה העיקרי היה נגינה באירועי המשטרה (בצעדות ומסיבות) ובאירועים ממלכתיים של ממשלת המנדט. עם זאת, כיחידה משטרתית היה לה גם חובות ככוח שמירה ואבטחה במיוחד בזמנים של מתיחות. באירועי הדמים של תרפ״ט למשל התזמורת הוצבה ברחבי העיר כדי להגן על שכונות יהודיות מפני פורעים. באותם ימים נורקה שלנו כבר התקדם בסולם הדרגות לדרגת סרג׳נט ומונה לסגן המנצח של תזמורת המשטרה. הוא הוצב בשכונת בית וגן שהייתה אז שכונת קצה, מרוחקת ומבודדת יחסית ממרכז העיר. הוא וחבריו לעמדה זיהו חדירה של ערבים לאחד הבתים, בעודם ניגשים לבית כדי לבדוק את העניין, בפתאומיות, ממסתור הסלעים, קידם את פניהם מטח ירי שפגע בנורקה. השוטרים שהיו עמו במוצב ביקשו לירות בערבי הרוצח, אך קצין המשטרה במקום שהיה ערבי לא הרשה זאת והרוצח נמלט. נחום הפצוע מת בדרך לבית החולים. בן 27 היה במותו, צעיר לנצח. הוא הובא למנוחות בהר הזיתים, בחלקת קברי משפחת מקלף שנרצחו במוצאי אותו יום. הניח אשה ותינוק. הקבר שלו, הושחת לבלי היכר בימי השלטון הירדני ורק לפני כשנתיים וחצי כחלק מפרויקט יוצא דופן של מורת הדרך וחוקרת הר הזיתים, שרה ברנע, לתת ״פנים״ וזהות לקברים שוחזרה המצבה של קברו בחלקת נופלי תרפ״ט
סיפור חייו של נורקה המובא כאן בקצרה הוא חלק מהסיפורים של אנשים נפלאים, יהודים נלהבים, שעברו מן העולם כדי שלנו יהיה עולם. יהיה זכרו ברוך. 🕯️

תודה רבה לשרה ברנע על שיתוף תמונתו של נחום יודלביץ׳ הי״ד במדי תזמורת המשטרה (מתוך ארכיון יב״צ), על התמונה מעיתונות התקופה ושל המצבה המחודשת של קברו בהר הזיתים.

31/10/2022

ראס אל-עמוד! על שום מה ועל מה "עמוד"? 🧐

כמורי דרך צריך לענות על לא מעט שאלות ולעיתים על כאלה מביכות. בעיני, שאלה מביכה היא לאו דווקא שאלה אישית אלא דווקא אותן שאלות שאין לי תשובה להן או לכל הפחות שהתשובה המצויה אינה מניחה את הדעת. שאלה שכזו היא ללא ספק השאלה שתמיד עולה לאחר ההסבר הפשוט כי שכונת ראס אל-עמוד, שממזרח לעיר העתיקה, נקראת בפשטות ״ראש העמוד״. ובאמת, למה? למה השכונה משמרת שם שכזה? מה הסיבה?

ההסבר הנפוץ ביותר בירושלים מחבר בין נקודה זו ובין שער שכם. שער שכם, שנקרא גם שער דמשק, מכונה בערבית ״באב אל-עמוד״ על שום המונומנט שעמד בכיכר הפנימית של השער - עמוד אדיר מימדים שהוקדש לקיסר הרומי. עמודים כאלה רווחו בכל רחבי האימפריה ועד היום ברומא ניתן להתרשם מאחדים מהם, כגון, עמוד טראיאנוס. לצערנו, לעמוד שהיה בשער שכם לא נותר זכר, אך זכרונו נותר עד ימינו בזכות הופעתו בפסיפס המפורסם, מפת מידבא. אם כן, כיצד עמוד זה, שעמד בקצהה הצפוני של ירושלים, קשור לשכונה שנמצאת דרום-מזרחית לעיר העתיקה? על-פי ההסבר הרווח, מאותה הנקודה, מראס אל-עמוד, ניתן היה לחזות בראשו של אותו עמוד מונומנטלי שעמד בשער שכם. הסבר שבפעם הראשונה נשמע סביר, אבל למי שמטייל בירושלים תדיר ידוע שיש בעיה אחת בהסבר הזה. אפילו היום, כשמפלס הרחוב ומפלס שער שכם גבוה בהרבה מהמפלס המקורי של רחובות העיר מהתקופות הרומית והביזנטית, לא ניתן לראות את ראס אל-עמוד ואפילו לא את ראשו של צריח המסגד בשכונה (ראו בתגובה הראשונה סרטון שמראה את הנוף מתצפית שער שכם) ולהיפך. על-כן, קשה לקבל את ההסבר הזה - הוא אינו מניח את הדעת.

האם קיים הסבר אחר ומניח את הדעת לשמה של השכונה?

לפני כמה שבועות נתקלתי בעדות מעניינת שעשויה לדעתי לשפוך אור על שמה של השכונה ולהציע הסבר אחר. בספר ״ארץ-ישראל בתיאורי נוסעים רוסיים״ מובאים קטעים מיומנו של האב וראש המנזר דניאל שביקר בירושלים בראשית המאה ה-12. דניאל שלנו, שנולד בחבל צ׳רניחוב, חלקה המזרחי של נסיכות קייב, תיאר לפרטי פרטים את האתרים הקדושים בארץ ישראל ובפרט את העיר ירושלים. אמנם הפירוט הוא בעיקר על האתרים שלפנים לחומה אבל לא רק. בקטע בו הוא מתאר את הסביבה של העיר הוא מקדיש משפטים אחדים להר הזיתים:

*״מערה גדולה מאוד על הר הזיתים, דרומה ממקום עליית האדון השמימה, בתוכה קבר של פלגיה, הזונה הקדושה. בקרבת המקום איש צדיק חי על העמוד, שבע ימים האיש מאוד ונורא מראהו.״*

חוץ מהמקצוע הפיקנטי של פלגיה, דניאל מעלה כמה נקודות חשובות. ראשית, בתקופת ביקורו הוא מזהה את קבר פלגיה ב-״מערה גדולה מאוד״ תיאור שמתאים יותר למה שהיום מכונה קברי הנביאים ולא למתחם הצנוע של קבר חולדה הנביאה שמזוהה בנצרות כקבר פלגיה. והנקודה החשובה לענייננו היא שבקרבה למקום הזה הוא מעיד שחי אדם צדיק על עמוד! אורח חיים שכזה מוכר בעולם הנוצרי, במיוחד הביזנטי, כאורח חיים של נזירים סגפניים הנקראים ״שוכני עמודים״ - סטיליטס (stylitēs). הייתכן, שהסיבה לכך שלמרגלות הר הזיתים, דרומית למתחמי הקבורה התת קרקעיים, ישנה שכונה שנקראת ראש העמוד נעוצה בזיכרון של אותו נזיר מתבודד שחי לו בראשו של עמוד? כנראה שלעולם לא נוכל להכריע לחלוטין, אבל הנה לנו הסבר מתקבל על הדעת למשמעות השם ״ראס אל-עמוד״.

אהבתם? תעשו לייק. יש לכם מה להוסיף? תגיבו! ואם אתם רוצים להיות הראשונים בקריאה של פוסטים נוספים בעתיד אתם יותר ממוזמנים לעקוב אחרי. 🤠

28/07/2022

לרוב כשאנו שומעים את המונח ״המשטרה הבריטית״ מתלווה אליו מטען שלילי ומיד עולה בראשנו דמותו של שוטר אנגלו-סכסי מאיים במדי חאקי. כזה שרק מחכה על חופה של ארץ ישראל למעפילים כדי להורות להם לשוב בחזרה אל אירופה, אחד שרודף את לוחמי חירות ישראל על מנת להביא אותם לכדי מאסר ואף לגרדום או כזה שמתייחס בביטול לפרעות של הערבים נגד יהודים ובמקרה הטוב רק עומד מנגד. אבל לא כל השוטרים במשטרת המנדט היו שונאי יהודים וחלק מלובשי מדי המשטרה היו פשוט יהודים בני הישוב שרצו באמת לשרת לטובת הכלל. כזה היה נחום יודלביץ׳ (נורקה) יפה התואר, יהודי יליד הקווקז, שעלה לארץ ב-1923. נורקה שלנו שהיה בעל כישרון נגינה התגייס למשטרת המנדט ושירת כנגן בתזמורת המשטרה.

התזמורת הבריטית היתה מוצבת בתחנת המשטרה של העיר העתיקה הלו היא הקישלה שליד מצודת מגדל דוד. מעניין לציין כי התזמורת שכללה בסה״כ 30 חברים, הייתה ברובה מורכבת מיהודים. תפקידה העיקרי היה נגינה באירועי המשטרה (בצעדות ומסיבות) ובאירועים ממלכתיים של ממשלת המנדט. עם זאת, כיחידה משטרתית היה לה גם חובות ככוח שמירה ואבטחה במיוחד בזמנים של מתיחות. באירועי הדמים של תרפ״ט למשל התזמורת הוצבה ברחבי העיר כדי להגן על שכונות יהודיות מפני פורעים. באותם ימים נורקה שלנו כבר התקדם בסולם הדרגות לדרגת סרג׳נט ומונה לסגן המנצח של תזמורת המשטרה. הוא הוצב בשכונת בית וגן שהייתה אז שכונת קצה, מרוחקת ומבודדת יחסית ממרכז העיר. הוא וחבריו לעמדה זיהו חדירה של ערבים לאחד הבתים, בעודם ניגשים לבית כדי לבדוק את העניין, בפתאומיות, ממסתור הסלעים, קידם את פניהם מטח ירי שפגע בנורקה. השוטרים שהיו עמו במוצב ביקשו לירות בערבי הרוצח, אך קצין המשטרה במקום שהיה ערבי לא הרשה זאת והרוצח נמלט. נחום הפצוע מת בדרך לבית החולים. בן 27 היה במותו, צעיר לנצח. הוא הובא למנוחות בהר הזיתים, בחלקת קברי משפחת מקלף שנרצחו במוצאי אותו יום. הניח אשה ותינוק. הקבר שלו, הושחת לבלי היכר בימי השלטון הירדני ורק לפני כשנה וחצי כחלק מפרויקט יוצא דופן של מורת הדרך וחוקרת הר הזיתים, שרה ברנע, לתת ״פנים״ וזהות לקברים שוחזרה המצבה של קברו בחלקת נופלי תרפ״ט.

סיפור חייו של נורקה המובא כאן בקצרה הוא חלק מהסיפורים שעומדים מאחורי תחנת הקישלה. לעוד סיפורים וגילויים על הקישלה אתם מוזמנים להצטרף לסיורי איכות שאני עורך בעקבות האתר הזה בחודש אוגוסט. לרישום ופרטים כנסו לקישור הבא:
https://forms.gle/fJ8yizKU3xyUwMsw7

תודה רבה לשרה ברנע על שיתוף תמונתו של נחום יודלביץ׳ הי״ד במדי תזמורת המשטרה (מתוך ארכיון יב״צ), על התמונה מעיתונות התקופה ושל המצבה המחודשת של קברו בהר הזיתים.

21/06/2022

מה בין צבע המדים של החיילים העות׳מנים ובין התיארוך? 🎨👳‍♂️
..............................

ממש בקרוב עומד לסיים להכין סיור עומק לאחת הנקודות הנסתרות והפחות ידועות בעיר העתיקה - מקום מסתורי שמצד אחד ערכו בו חיפושים אחר הארמון העלום של המלך הורדוס ומצד שני, בימי המנדט הבריטי, שימש כבית מעצר לאנשי המחתרות הלוחמות. ברוכים הבאים למתחם תחנת המשטרה של העיר העתיקה - הקישלה. כחלק מההכנות לסיור, נתקלתי בתמונה הנפלאה הזו מספריית הקונגרס האמריקאי בצבעי שחור ולבן. בתיאור באתר הספרייה צוין כי התמונה צולמה בין השנים 1898 עד 1918, טווח זמן שהוא טיפה רחב מדי ולצערנו קשה להסיק על סמך המצולם בתמונה מאיזו שנה היא. אך למרבה ההפתעה, הודות לצביעה של התמונה אפשר לדייק ולצמצם את טווח השנים! מסתבר שהצבא העות׳מני, שחייליו ערוכים בשורות בחלקה התחתון של התמונה (כך שלפחות ברור שהתמונה לא מ-1918), עבר לא מעט רפורמות כחלק מתהליך של מודרניזציה. הרפורמות כמובן כללו אימוץ של טכנולוגיות מתקדמות, שימוש בנשק משוכלל יותר ושינוי שיטות האימון. עם שינויים אלה גם מדי החיילים בשירות האימפריה עברו מספר שינויים לאורך המאה. מסתבר שהתרבוש האדום, סמל טורקי ידוע, היה בשימוש הצבא עד שנת 1909. לאחר 1909 התרבוש האדום הוחלף בכובע חאקי בשם ״kabalak״. בהתאם, המדים, שהיו עד אז בצבע כחול פרוסי על-פי צו האופנה ששלט בצבא הגרמני, שונו למדי חאקי, שהקנו הסוואה טובה יותר בשדה הקרב. בצירוף הפרט הזה טווח הצילום כבר לא מתפרס על עשרים שנה אלא צומצם בחצי! ראו כיצד ע"י פרט קטן לכאורה, כמו אפיון המדים של החיילים, אנו יכולים לא רק לשחזר את צבע המדים ואת מראם, אלא גם לנסות לתארך באופן מדויק את התצלום. וזאת רק התחלה, קצה חוט שיכול להוביל למסקנות נוספות בנוגע לתמונה מסוימת זו ולקישלה בכלל. ולשאלת השאלות: מה האירוע בתמונה? מוזמנים לרשום רעיונות.

התכוננו ועקבו אחר עדכונים כי בקרוב הסיור ייפתח לקהל רחב! 😉

13/06/2022

אחד האתגרים שאני אוהב בעבודה כמורה דרך הוא להחיות סיפור מהעבר. להפוך אותו מרחוק ונשכח לקרוב, מרגש ורלוונטי. לא משנה אם זה להיכנס לסנדליו של עולה רגל בימי המקדש או לנעליו של חלוץ בן המאה-20, לא משנה אם זה לספר פרק בחייו של מורד נגד הרומאים או של לוחם חופש מול האימפריה הבריטית. צריך לספק את התחושה, את המתח, האתגר, להבין את גודלו של אדם וגודלה של תקופה.

אבל כיצד להגשים זאת ולספק את החוויה כשאתה לא בן התקופה? במצב זה אני דואג להתמסר ולהשקיע בעזרים שלי. במיוחד כשמדובר על אירוע או סיפור מהמאתיים שנים האחרונות אז יש לחפש אחר תמונה מתאימה. לאחר מכן אני דואג לצבוע אותה, לעיתים בעבודת יד במחשב, האפקט שזה יוצר פשוט יוצא דופן. תמונה אחת לעיתים יכולה לסחוף אותנו ולהכניס אותנו לרוח של תקופה שונה לחלוטין. תמונה כזו שלכדה אותי בזמן האחרון היא תצלום של בני המושבה האמריקאית משנת 1936 ובו דיוקן של הכהן הגדול של השומרונים. כמה מרשימה דמותו הזקנה עם הבגדים המרופטים, הקמטים והזקן העבות, מלא הוד של ניסיון חיים ארוך ושורשיות. פשוט מרגיש מתקופה אחרת.

***כדי להתרשם מתהליך הצביעה תסתכלו בתגובה הראשונה ותראו את התמונה בשחור לבן מצד אחד ומצד שני את התמונה לאחר צביעה ראשונית של האתר MyHeritage.

28/04/2022

מקום אחד מופלא במדבר יהודה בשתי עונות. 😎

איך אתם אוהבים את המדבר שלכם? מדושן או צחיח? 🧐🌿🏜

27/04/2022

מה יהיו מילותיו האחרונות של אדם? מה הן אומרות עליו?

השבוע אנו נמצאים בתקופה הטעונה ביותר בלוח השנה: מצד אחד אנחנו לאחר חג הפסח, חג החירות, ובמרחק נגיעה מיום הזיכרון לשואה ולגבורה. בין ״בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו״ ובין משרפות הגזים ובורות הירי שנספו בהם מיליונים. מה יעשה האדם בתוך המערבולות הללו שמביאים עליו את קיצו? מה יבחר לומר בסוף הדרך? לטבוע משפט ענקים נוסח "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו״? או שמא דבר פשוט הרבה יותר? תפילה? בקשה?

בשבועות האחרונים אני מתעמק באירועי מצדה, בעדויות ובמחקר הארכיאולוגי. אני מרגיש שאני נודד לשאלות הללו באופן טבעי. ראשית פניתי אל הנאום האגדי של מפקד הכוחות במצדה, אלעזר בן-יאיר. בנאום ניתן לפגוש אמרות כגון: ״ראשונים היינו למרוד, ואחרונים אנו ללחום בהם״ ו״כבני חורין ניפרד מן החיים״. אמנם הנאום נותן הצצה לעולם הרעיונות של אותם ימים ולאמרות נשגבות אודות החירות, אבל ידוע לכל כי מדובר ביצירה פרי עריכתו של יוסף בן מתתיהו. על כן, העסיק אותי לנסות ולהיכנס לאותן הנעליים של היחיד, הלוחם או הפליט, במצדה ערב אסונה. להבין כיצד בלשונם היו בוחרים להתבטא או לפחות אילו טקסטים היוו להם השראה. הכיוון הראשון שפניתי אליו הוא בדיקה של המגילות שנמצאו במצדה. יגאל ידין במסגרת המשלחת הידועה שלו חשף והציל 14 מגילות.

מוקד משמעותי לחשיפתן של המגילות הוא בית הכנסת של מצדה, בו התגלתה גניזה הכוללת שתי מגילות. ביניהן, קטע מנבואת יחזקאל: ״וַיֹּאמֶר, אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה; הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ-נִגְזַרְנוּ לָנוּ. לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל״. נבואה זו מדברת מצד אחד על גזירה גדולה, תקווה שאבדה ועצמות שאין להן הופכין כנמשל לכך. אך דווקא אותן עצמות שאיבדו כל טיפה של חיות וחיוניות, יקומו לתחייה, יקרמו עור וגידים. טקסט זה מרגש במיוחד מן הפרספקטיבה המאוחרת של ימינו. אנו, בעזרת חקר העבר מחיים את אותן העצמות היבשות, בעצם קיומה של מדינת ישראל. אבל, ספק בעיני אם זה מה שעומד בפני החייל שלעיניו ניצבות מכונות המצור המאיימות לעלות אל החומה. לרוב, ברגעי האימה והאבדון, הטבע האנושי אינו נוטה לחשוב על העתיד אלא על ה״כאן ועכשיו״. לכן, המשכתי בחיפוש אחר טקסט מתאים יותר. כך הגעתי לעדותו של חוקר מצדה, יגאל ידין, על גילוי המגילה הראשונה בחפירות מצדה. מגילה זו התגלתה במהלך חפירת חומת מצדה, יחד עם מטמון של שקלי כסף מימי המרד, וכן גם כללה חמישה מזמורים מספר תהלים. מבין חמשת המזמורים, המזמור האחד שלכד מכל את תשומת ליבי היה מזמור פ״ג:

"אַל-תֶּחֱרַשׁ וְאַל-תִּשְׁקֹט אֵל. ג כִּי-הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ, יֶהֱמָיוּן; וּמְשַׂנְאֶיךָ, נָשְׂאוּ רֹאשׁ... אָמְרוּ-לְכוּ, וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי; וְלֹא-יִזָּכֵר שֵׁם-יִשְׂרָאֵל עוֹד״

כמה מחריד ובו זמנית מפעים שדווקא הקטעים הללו הם אלה אשר נבחרו על-ידי אלת המזל ושר ההיסטוריה לעבור ולשרוד את שיני הזמן במשך 2,000 שנה. למצוא במצדה, מקום ההכחדה, פסוקים הדנים בהשמדה של העם היהודי? שוב הרעיון כי ״בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו״? בהמשך, מזמור פ״ג עובר לתפילה, לבקשה מאלוהי ישראל שיעזור לעמו כנגד המשנאים הבאים: ״עֲשֵׂה-לָהֶם כְּמִדְיָן; כְּסִיסְרָא כְיָבִין, בְּנַחַל קִישׁוֹן״. באותו רגע של קריאת הפסוק, הרגשתי כי זה בדיוק מה שאותם לוחמים, פליטים אחרונים של חירות ישראל היו עשויים להגיד. כל מה שיכלו לבקש ולומר בתפילה חרישית שוב ושוב, בזמן שהם רואים את החיילים הרומאים עולים עם מכונות מצור על מצדה, זה הצלה.

״עֲשֵׂה-לָהֶם כְּמִדְיָן, כְּסִיסְרָא כְיָבִין, בְּנַחַל קִישׁוֹן״.
תמיד העם היהודי ביקש והתפלל להצלה. כך זה היה לפני 2,000 שנה וגם לפני 80 שנה בזמן השואה. היום המצב שונה - זכינו במדינה, זכינו בהצלה וכדי שזה יישאר כך עלינו לשמור עליה ולהתחייב לזכור ולעולם לא לשכוח.

בתמונות:
*בית הכנסת של מצדה נחשף בחפירות יגאל ידין.
*תצלום אינפרא אדום של מזמור פ״ג.

תודה לספרייה המקוונת על שם ליאון לוי על התצלומים של מגילות מדבר יהודה.
The Leon Levy Dead Sea Scrolls Digital Library

21/04/2022

האם קראתם את כל ההגדה? 🍷

לפני מספר ימים ישבנו מסובין סביב שולחן ליל הסדר. בשמחה ובצהלה, שמסבות ארבע כוסות היין, קראנו בהגדה כי "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". בעיני, חג הפסח, על רקע מאורעות הזמן, הטרגדיות והאתגרים של ימינו, הוא משמעותי, במיוחד בשל מהותו כחג החירות. עם זאת, הרשו לי לקחת אתכם למסע אחורה בזמן אל ליל סדר מיוחד ביותר - ליל הסדר של שנת 73 לסה"נ. מקום הסדר הוא מצודת המדבר - מצדה. הימים - ימי המרד הגדול נגד הרומאים. אש הלגיון שכילתה את ירושלים ואת המקדש דעכה מזה שלוש שנים ואיננה. מראה האסון הוא לא רק זיכרון טרי הוא פשוט המציאות עצמה – ירושלים היהודית אינה עוד. במקביל, הרומאים שולחים צבא המונה כ-8,000 חיילים, הערוכים כבר בחילות ובשמונה מחנות צבאיים סביב מצדה, עליה הם צרים חודש ימים.

כך זרחה החמה מעל הרי מואב ובוקר י״ד בניסן עלה על פני ים המלח ומצדה הנצורה. כבר בשעת בוקר מוקדמת השקט המדברי הופר על-ידי מרקחת של הכנות לקראת החג. האיסיים קמו השכם לתפילת שחרית, נשים יהודיות ושומרוניות החלו לעסוק בבישולי מטעמים לליל הסדר, מציתות אש בכיריים מאולתרות שנבנו בארמונו של המלך הורדוס. העשן עלה מהאש והאדים עלו מסירי בישול מבעבעים והקירות, מלאים ההוד וההדר של ציורי קיר משובחים, התכסו בפיח ולכלוך. הילדים נפרדו מהאמהות העסוקות ורצו בין ערוגות הירק של מצדה אל המאפייה כדי לחזות ביוסף הנחתום. ריח האפייה הציף את כל הסביבה, המצות הראשונות יצאו מתנורי החימר חמות וטריות. הילדים עמדו בתור החלוקה, מדי פעם דוחפים לפה ודוחפים לשם כבמשחק, וכל אחד שקיבל מצה יכול היה לראות אותיות לטיניות טבועות במצה – החותמת של יוסף. בצהרי היום יוסף פרש ממלאכת האפייה המתישה של אלף מצות ומעל המצוק, בצל של אחד המגדלים, צפה אל עבר העשן העולה ממחנות הלגיון. מנגד לוחמי מצדה הוציאו מהמחסנים שפע של מזון לכבוד סעודת החג, רימונים, תמרים, שמן זית, יין ומיני אגוזים. ״כמה הכנות לקראת הסדר...״ חשב לעצמו יוסף בזמן שחיילים סיקאריים עברו על פניו בדרכם לחומות. ״למרות כל ההכנות עדיין נחגוג את חג הפסח שוב ללא קורבן. מעניין אם שמעון הכהן יבכה כבשנה שעברה... עצם המחשבה על המקדש מכאיבה.״ יוסף קם ממקום מושבו וצעד אל המקווה בעוד שמחשבה אחרונה עוברת בראשו, משאלת לב - ״לשנה הבאה בירושלים הבנויה״.

כך, גם בעת המצור, יהודי מצדה ככל הנראה נערכו לחג הפסח של שנת 73 מבלי לדעת שזהו חגם האחרון, שכן מספר ימים לאחר מכן הרומאים החלו בהתקפה לכיבוש מצדה - תחילת הסוף. 2,000 שנה לאחר ליל הסדר הזה, לאחר שבא הקץ על שארית הפליטה של חירות ישראל, מדינת ישראל בשורה של חפירות גילתה מחדש את החיים היהודיים והמורכבים של מצדה, ביניהם שיירי המזון, טביעת החותם ומרשם של האופה יוסף ועוד ממצאים רבים שמספרים סיפור אנושי אדיר.

בזמן זה של כניסה לשביעי של פסח מאחל אני לכם חג פסח שמח ושנזכה לחיים ארוכים ומלאי חירות. לשנה הבאה בירושלים! 😇