02/11/2024
סריפוס: האם נמצא האי המושלם ביוון? - יוון
סריפוס: האם נמצא האי המושלם ביוון?
כנסיית סנט קונסטנטין באי סריפוס. הנקודה הגבוהה ביותר מעל העיירה המרכזית
כנסיית סנט קונסטנטין באי סריפוס. הנקודה הגבוהה ביותר מעל העיירה המרכזית צילום: MARIA MAVROPOULOU / NYT
האי סריפוס שוכן במערב האיים הקיקלאדיים ביוון, בין פארוס ומילוס. בהיותו מפורסם פחות משכניו הוא לא עמוס, ומציע יותר מ-70 חופים יפים, טברנות מעולות, שלווה שאין כמותה ומעט מאוד תיירים
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימסדניאל פרגמנט
עקוב
16 ביולי 2024
"אני סובלת מ'שיתוק בירורים'", אומרת חברתי מייטה, ארגנטינאית המתגוררת במדריד. מייטה היא תיירת מנוסה שמטיילת בכל העולם, אך משום מה היא תמיד נתקעת בכל הנוגע ליוון. "יש שם יותר מדי איים. איך אפשר להחליט לאן ללכת?"
מאחר שיש יותר מ-6,000 איים יווניים זו אכן שאלה הגיונית, שתיירים פוטנציאליים רבים שואלים את עצמם. מאחר שתכננתי לנסוע ליוון, זו היתה שאלה שרציתי לקבל עליה תשובה.
התחלתי בתהליך אלימינציה: פסלתי כל אי שיש בו נמל תעופה (המשמעות היא צפיפות רבה מדי) או שאינו מיושב (ריק מדי). אחר כך הוספתי מעבורת נגישה (אין לי יכטה), הרבה חופים, מסעדות טובות ומלונות נחמדים. וכמובן היסטוריה עשירה, אוכלוסייה מסבירת פנים וקירבה לאיים אחרים (לטיולים של יום). הוספתי גם את המערה האגדית של הקיקלופים וקיבלתי תשובה מנצחת. ה–6,000 הפכו לאחד: סריפוס.
יניב דוידסון
מאתונה, דרך הפלופונס לאי הידרה: טיול ביוון לפני שכל התיירים מציפים
טחנת הרוח המסורתית של הידרה, נמצאת בסמוך לאחד החופים היפים באי
הטיול השנתי שלי ליוון התחיל אחרי תקופה קשה לכולם. זה טיול שהיו הרבה התלבטויות לגביו והראשונה היא: האם זה בכלל מוסרי לצאת מהארץ בזמנים מורכבים כאלו? בסופו של דבר, אחרי מחשבות מעמיקות שהן נושא לכתבה בפני עצמה, יצאנו לדרך.
להמשך קריאה
שמירת כתבה
סריפוס שוכן במערב האיים הקיקלאדיים. אם תחפשו אותו במפה תראו שהוא נמצא ממש באמצע בין סירוס, פארוס ומילוס, אבל הוא לא מפורסם כמו שכניו. הוא לא גדול, שטחו רק כ–75 קילומטרים רבועים, אבל יש בו 70 חופים. התחילו ליישב אותו במאה השביעית לפני הספירה ולכן הוא נחשב לאחד המקומות הצעירים ביותר בארכיפלג הזה. ידיד יווני גם אמר לי שזה המקום המושלם, שרק עכשיו התגלה, לבילוי שבוע. האידאל האפלטוני של אי יווני.
ברים וטברנות על חוף הים לאורך הנמל של סריפוס. טרם נכבש תחת גלגלי התיירות
ברים וטברנות על חוף הים לאורך הנמל של סריפוס. טרם נכבש תחת גלגלי התיירות צילום: Maria Mavropoulou/The New York Times
כתבות קשורות
רגע לפני שהקיץ נגמר: מסע אל האיים הספורדיים ביוון | יניב דוידזון
במקום הרמוניה עם הנוף - כבישים ומלונות. איי יוון מוחים על הפיתוח המואץ | ניו יורק טיימס
מאתונה, דרך הפלופונס לאי הידרה: טיול ביוון לפני שכל התיירים מציפים | יניב דוידסון
יאסו! חופשה יוונית באיים הפחות מוכרים ביוון
טינוס: האי היווני שלוקח כמה רגעים להתרגל אליו | יניב דוידסון
אנדרוס: האי היווני המושלם לטיול בתחילת האביב ובחופשת הפסח | יניב דוידסון
רגע לפני שהקיץ נגמר: מסע אל האיים הספורדיים ביוון | יניב דוידזון
227 איים ביוון, איך בוחרים היכן לנפוש? | ניו יורק טיימס
וכך מצאתי את עצמי (עם בעלי ושני ילדינו) ליד דלפק של חברה להשכרת מכוניות בנמל ליבאדי שבסריפוס, צעדים ספורים מהמקום שבו ירדנו מהמעבורת.
כפי שציפיתי, הגבר שישב מאחורי הדוכן נתן לי מפה של האי. אבל לא ציפיתי שהוא יעצור אותי כשאעמוד לצאת, ויתחיל למחוק בטוש שחור עבה מקומות בחלק הדרומי ובחלק המערבי של האי. "לא כדאי לכם לנסוע שם, זו תהיה בעיה גדולה", אמר ונופף באצבעו על המפה.
הוא לא הסביר אם זו תהיה בעיה גדולה מכיוון שהכבישים אינם עבירים או משום שהם קרובים בצורה מסוכנת לכס המלוכה האגדי של הקיקלופים. וכך יצאנו מהנמל, ומאחר שהתחשבנו באזהרתו פנינו צפונה לגבעות ולעיר הגדולה ביותר באי, חורה (Chora).
בגלל הרוח
אמנם נכון לומר שחורה היא בירת סריפוס, אך התיאור הזה מטעה. זהו יותר אשכול הכולל כיכר ובתים לבנים שצמודים אל פסגת הר קטן המשקיף על הים. יש בעיר בתי קפה, מאפיות וכמה כנסיות. אין בה רחובות סלולים ולכן אי אפשר לנסוע בה במכונית, אך לעומת זאת יש בה טונות של נופים מרהיבים ומדרגות רבות כל כך, שלא מספיקה תקופת חיים אחת כדי לספור אותן. בעלי החליט שהוא רוצה ללכת לכנסיית קונסטנטין הקדוש השוכנת מעל לעיר, כי לידה נמצאת נקודת תצפית. בתי מצאה שלושה בוטיקים שרצתה לבדוק לפני ארוחת הערב ובני ברח כדי לקרוא את התפריט במסעדה קסומה, כחולה ולבנה בשם קפה סטראטוס. מהרגע שבו נכנסנו לתוכה, חורה כבשה את לב כולנו.
"בירת סריפוס" הוא שם מטעה למקבץ בתים מרובעים ומסוידים בלבן על פסגה של הר קטן מול הים
"בירת סריפוס" הוא שם מטעה למקבץ בתים מרובעים ומסוידים בלבן על פסגה של הר קטן מול הים צילום: MARIA MAVROPOULOU / NYT
הנחנו את חפצינו בדירה קטנה ששכרנו ב–Airbnb, ולמחרת בבוקר יצאנו לדרך. בסריפוס יש חופים רבים שאורכם הכללי מגיע לקילומטרים רבים, והיינו צריכים פשוט להבין לאיזה כיוון נרצה ללכת ואיך נגיע לשם. שאלתי אנשים, וכולם ציינו דבר אחד.
"אתם חייבים לשים לב לרוח", אמרה סטפני קאסלאקיס קיילס, יוונייה-אמריקאית שאביה בא לביקור באי לפני 40 שנה ונשאר בו. "היא מעצבת. הכל בסריפוס מעוצב על ידי הרוח — הגבעות, העצים והאנשים".
מאחר שרצינו לוודא שלא נלך לחוף סחוף רוחות, פעלנו לפי עצתם של תושבי המקום: אם הרוח מגיעה מהצפון, ללכת דרומה. זהו הכלל: ללכת לחוף בצד המנוגד לכיוון הרוח. וכך, כשרוח עזה הגיעה מהמערב נסענו אל פסילי אמוס, חוף חולי בצורת חצי ירח בצדו המזרחי של האי.
חוף פסילי אמוס באי סריפוס. נקודה להתעכב עליה: חשוב הרוח
חוף פסילי אמוס באי סריפוס. נקודה להתעכב עליה: חשוב הרוח צילום: MARIA MAVROPOULOU / NYT
סריפוס הוא אי הררי וסלעי שאינו מסביר פנים לתיירים. אדמתו נשחקה במשך אלפי שנים על ידי רוחות המיסטרל שעיצבו אותה. זהו מקום פראי, שנראה קשור למיתולוגיה שלו יותר מהאיים האחרים, הזוהרים והפופולריים יותר. אפילו לפני 30 שנה לא היו כאן בתי מלון. כדי להתקיים בסריפוס נדרשו אומץ וכוח סבל.
אבל בדיוק כשאתם חושבים שסריפוס שומם וריק, הוא מתגמל אתכם. כי בין הרי האי מסתתרים אינספור כיסים של יופי.
כשהגענו לפסילי אמוס המים היו צלולים, רדודים וחמימים, החוף היה ריק כמעט לגמרי אך צמחו בו עצי אורן שצילם הזמין לחסות מתחתם. אחרי כמה שעות לא שמענו מילה באנגלית וזה היה נפלא. וכשהשלמות הפכה לחום עברנו לקצה המרוחק של החוף, לטברנה פתוחה לכל רוח עם רצפת אבן, שבה ישבו אנשים לבושים בבגדי ים ואכלו סלט יווני וצ'יפס. זו היתה טברנה מנוליס, ועד כמה שזה היה תלוי בי הייתי מוכנה לבלות את ארבעת הימים הבאים מתחת לגג הקש שלה.
אבל הרוחות שינו את התוכניות שלנו.
ביום המחרת, כשבריזה קלילה נשבה מהצפון, האלים שלחו אותנו לחוף קוטולאס שבדרום האי. כאן עשינו בדיוק את מה שעשינו יום לפני כן. האבנים בחוף היו קטנות יותר והיו בו פחות אנשים, אבל היו שם אותם עצי אורן עם הצל המזמין שלהם, אותם מים שצבעם כצבע שמי הבוקר וטמפרטורה דומה לטמפרטורת המים באמבטיה, וטברנה אחרת קרצה לנו בקצה המרוחק של החוף. סריפוס מתאים ל"לקום אתמול בבוקר" בגרסת החופשה שלו.
היאכט קלאב של סריפוס, אפשר להעביר ימים שלמים ברביצה בחוף, אכילה ושתייה
היאכט קלאב של סריפוס, אפשר להעביר ימים שלמים ברביצה בחוף, אכילה ושתייה צילום: MARIA MAVROPOULOU /NYT
למען האמת זה התאים לי להפליא. נחמד לעשות אותו דבר בכל יום ובאותו מקום, עם אותו דג דניס צלוי להפליא ואותו ספל ענק מלא בירה מיתוס קרה. אבל היתה לי עבודה, ולכן החלטנו לראות את האי מנקודת השקפה אחרת: מהמים.
אנחנו וטיילור סוויפט בלב ים
מאחר שלמשפחתי אין יכטה, האפשרות היחידה שנותרה לנו היתה לשכור. למחרת היום התעלמנו מהרוחות והלכנו לחוף לשכור "ריב", סירה מתנפחת קשיחה שהקברניט שלה אמר ששמו יאניס ייליס. "המשימה שלנו היום היא להעניק לכם את היום הכי טוב בחופשה שלכם", אמר ייליס, גבר ענק בעל זקן לבן. גרסה יוונית של ארנסט המינגוויי.
"זאת חופשה ארוכה מאוד", אמרתי. "אל תבטיח מה שהספינה שלך לא תוכל לקיים".
"אני רואה שנצטרך לעשות מאמץ מיוחד", ענה. "עלו".
הילדים שלי ואני עשינו מה שנאמר לנו לעשות (למזלו הרע של בעלי היתה לו פגישת עבודה בעיר). ייליס עזר לנו לעלות על הסיפון והציע לנו משקאות. הימרתי שהוא יממש את הבטחתו.
דהרנו על פני המים וניקוס קוטיס, עוזרו השזוף מאוד של ייליס, הגביר את הווליום של המוזיקה. במשך השעה שלאחר מכן היינו לבד, אנחנו וטיילור סוויפט והים האגאי הפתוח. התחנה הראשונה שלנו היתה פולייגוס, אי לא מיושב, אם לא מביאים בחשבון את העזים שחיות שם כל השנה (התרגום של "פולייגוס" הוא "הרבה עזים"). יאניס השיט את הספינה אל מערה פתוחה ענקית עם צוהר עגול בתקרתה. "היא נקראת 'פאנארה'", אמר.
האי היווני פולייגוס, מיושב בעיקר בעזים. שווה קפיצה למבקרים באזור
האי היווני פולייגוס, מיושב בעיקר בעזים. שווה קפיצה למבקרים באזור צילום: Lemonakis Antonis / Shutterstock
מעולם לא ראיתי מקום כזה. הילדים שלי, שישבו בקדמת הסירה, הביטו בי כל הזמן כאילו שאלו אם אני מאמינה למראה עיניי. לא האמנתי. זה היה פנתיאון שעוצב על ידי פוסיידון.
"זה לא נראה אמיתי", אמרה בתי.
המים נראו צבועים, כאילו כימיקלים דלפו ממקום כלשהו וצבעו אותם. יאניס הסביר שהמינרלים מהסלעים נפלו למים במשך שנים והעניקו להם את הצבע הכחול–מזעזע. ניסיתי להסביר את זה לילדים, אבל הם כבר קפצו לבדוק את התופעה הכחולה הזאת מקרוב.
חצי שעה לאחר מכן, כשאני מרגישה כמו האמא הכי פחות כיפית בעולם, שלפתי אותם מהמים. הגיעה השעה ללכת לקימולוס ולטברנת חוף מיוחדת בשם קיימה. שעה אחר כך, ואחרי הדג הצלוי הטוב ביותר שאכלתי בחיי, חזרנו לספינה, מלוחים, מאושרים ושקטים בדרך חזרה לסריפוס. טיילור שוב הנעימה לנו את הנסיעה.
כשאין שדה תעופה, יש הרבה פחות תיירים. הנמל באי סריפוס
כשאין שדה תעופה, יש הרבה פחות תיירים. הנמל באי סריפוס צילום: MARIA MAVROPOULOU / NYT
בערב האחרון שלנו בסריפוס בעלי ואני הלכנו למועדון היכטות של סריפוס. אין בו יכטות והוא איננו מועדון אבל הוא בר עליז ורועש על המים. היינו אמורים לשתות שם עם יורגוס קאסלאקיס, אביה של סטפני, שהוא מומחה לסריפוס מאחר שהוא חי באי 40 שנה. "כשבאתי הנה בשנות ה–80 היתה כאן רק מסעדה אחת", הוא אומר. "באי כולו היה רק בית אחד להשכרה. יום אחד נסעתי ברחוב וראיתי גבר עם שלט שעליו היה כתוב שהוא מוכר את ביתו, אז קניתי אותו".
שאלתי את קאסלאקיס אם לדעתו יש סיכוי שסריפוס ישתנה בשנים הבאות.
"סריפוס איננו מיקונוס שהפך להיות גן חיות. פארוס עוד יותר גרוע כי שם אתם צריכים לחנות במרחק 15 קילומטר מהמקום שבו אתם רוצים להיות", הוא אומר. "אבל אופיו של סריפוס לא ישתנה לעולם. אני לא חושב שהמקומיים ירשו את זה".