16/09/2020
חזרה למנהרת הזמן של קמבודיה 16 שנה לאחור , 🇰🇭
ברוכים הבאים לקמבודיה ארץ המקדשים המנזרים , והפילים.
קמבודיה מדינה בדרום מזרח אסיה , גובלת עם לאוס בצפון , ויאטנם במזרח , ובדרום (מפרץ תאילנד) ובצפון מערב עם תאילנד.
קמבודיה היא מונרכיה חוקתית בראשה עומד המלך -נורדום סיהמוני , שלא כמו במונרכיות אחרות המלך אינו מורשה לבחור את היורש שלו , המלך נבחר ע"י "מועצת המלוכה" , שהיא כוללת את הנשיא , האסיפה הלאומית , וראש הממשלה. המלך הנבחר חייב להיות עם קשר דם למשפחת המלוכה , בפועל מי שמנהל את המדינה זה ראש הממשלה Hun Sen שמושל למעלה מ30 שנה קצת כפול מביבי :)
50% משטח המדינה מיוער , מעל 20% משטח המדינה מתאים לשטחי חקלאות ,
ענף החקלאות – והדייג – מהווה את מנוע הצמיחה הכלכלי עיקרי במדינה , גידולים מקומיים כמו קנה סוכר , בננות וקוקוס , קפה – ושדות אורז פלפל שחור ועוד , למעלה מ60% ממפעלי הייצור במדינה מוקדשים לתעשיית הבגדים, בשנים האחרונות הרבה מפעלים עברו מאזורים אחרים באסיה לקמבודיה בגלל כח העבודה הזול. תעשיית התיירות – מנוע הצמיחה השני אחרי תעשיית הביגוד – מאז שנות ה90 – המדינה מנסה לשקם עצמה מההרס הרב שהקמר רוג' הותיר מאחוריה.
האקלים במדינה הוא טרופי – כמו במדינות אסיה ,הבדלי משקעים נובעים מגורמים מקומים – קרבה לים ואוויר לח שמגיע מהאוקיינוס ההודי ,הלחות גבוהה מאוד במיוחד באזור החוף.
קמבודיה בנויה טופוגרפית כמו קערה שזה השפלה האזור הנמוך – כוללת בתוכה שדות חקלאים –אזור השפע- האזור המיושב ביותר , מסביב לקערה יש קירות – גבעות נמוכות -500 מטרות ויערות שבתקופה הגשומה מנקזים את המים אל הקערה , שממנה אוכלים ונהנים רוב תושבי קמבודיה. גבולות טופוגרפים -הנקודה הגבוהה ביותר בקמבודיה פסגת Phnom Aural , בסביבות 1800 מטר , בתחום הרי קרדמון בדרום מערב קמבודיה. הרי הקרדמון מגיעים עד למחוז צ'נטנבורי בתאילנד בחלק הצפון מערבי.
ממזרח - רכס הריAnnamite -מעין רצועת אורך 1100 ק"מ -עובר בויטנאם ומגיע ללאוס. הנקודה הגבוהה ביותר הר Phou Bia – גובה 2800 מטר בלאוס . הוא צפוף ביערות טרופים לחים וחיות שונות,כולל טייגרים , פנגולין ועוד.
יותר מ30 מיעוטים אתנים חיים על רכס ה Annamite , כל אחד עם התרבות האופיינית לו, לבוש, מוזיקה ,שפה ומנהגים שונים , כל משאבי הטבע עומדים לרשותם בשביל לחיות ולהינות.
מהצד הצפוני – הרי Dângrêk: הגבול הטבעי בין תאילנד ולאוס לקמבודיה , ההר הגבוה Phu Khi Suk גובהו 750 מטר , בנקודה הצפונית יש מפגש גבולות בן לאוס תאילנד וקמבודיה.
יערות מכוסים בצמחים ירוקי עד , וחיות שונות , ציפורים , הרים בגובה 500 מטר עשויים אבן חול ובזלת.
מקורות המים החשובים : נהר המקונג ,נהר הבאסאכ-( יובל של המקונג) ואגם הטונלה סאפ חוצים את המדינה מדרום לצפון אליהם מצטרפים יובלים או נהרות משניים, שקובעים את מפלס האושר או מדד החיים של התושבים וזה תלוי בכמות הגשמים-מונסונים שיורדים במדינה בכל שנה ממאי לנובמבר בעונה הגשומה .
אוכלוסית קמבודיה מונה 16 מיליון נפש , 90% משתייכים לקבוצה האתנית קמר , 5% ויטנאמי , 1% סיני , 4% קבוצות נוספות (הודים , בני לאוס , צ'אם , שבטים אחרים ואו 21 מיעוטים אתנים ) קמבודיה חוותה הרבה עליות וירידות במשך ההסטוריה – השפעות תרבותיות דתיות וכלכליות , שהגיעו בעיקר מהאמפריה ההודית ששלטה על קמבודיה למעלה מ500 שנה , למעלה מ 90% מהאוכלוסיה הם בודהסטים.
דת הבודהיזם מהזן התרוואדי הגיעה במקור מהודו , הודות לכך כיום יש למעלה מ5000 מנזרים בקמבודיה , שורשי הבודהיזם – נטועים עמוק בתרבות הקמבודית -הודית מסופר על נזירים ששרפו עצמם כדי להגן על אחרים מפני תקיפות של הקומונסטים או הקמר רוג' שחיסלו למעלה ממליון אזרחים בין השנים 1970-1975, אחד מהעקרונות החשובים בדת הבודהסטית – מניעת מלחמה ועשיית שלום- זה מה שהמנהיג הנוכחי הדלאי-לאמה ה14 מנסה לשדר לעולם כבר הרבה שנים – בדרך כלל "בשקט " כי ככה הבודהיזם אוהב להטיף.
תקופת השגשוג של קמבודיה מתחילה מהמאה ה9 ועד המאה ה14 – האמפריה ההודית שולטת על חלקים במזרח אסיה – הודו, קמבודיה לאוס -אבי האומה הקמבודית – ג'אווארמאן -השני (Jayavarman II )בונה את מקדשי האנגקורוואט –(בסמיכות לסיאם ריפ) סמל המדינה הנצחי ושריד ישן לעושר תרבותי דתי– יש פה שילוב בין ארכיטקטורה , ואמנות שנגזרת מהעולם ההינדו-בודהיזם , העיטורים שחקוקים במקדשים, לקוחים מאמונות קוסמולוגיות דתיות – למשל המלך ועיר הבירה – עומדים במרכז הייקום , שילוב של יין ויאנג ☯️ – הרמוניה של הרבה מאוד דברים חיובים כמו אגמים , עצים ובני אדם.
בתקופת האנגקורוואט דת "הינדואיזם " הושפעה מכתות של אלוהיות שונות . למלכים ששלטו יוחסו "כוחות על" -והם שוייכו לגילגוליהם של אותם אלוהויות הינדיות כמו שיווה או וישנו.
בפוליטיקה הקדומה כינו את זה "הצדקה אלוהית לשלטונו של המלך " -הכתות שעליהם נשענו כל שכבות האוכלוסיה איפשרו למלכים הקמבודים חותמת להקים מגה פרוייקטים ארכיטקטונים -כמו מקדשי האנגקור וואט והבאיון -כדי לחגוג את השלטון האלוהי של המלך.
למלך היו יועצים , שרים ,חיילים ומשרתים כולם כפופים לו. בעיר הבירה של אנגקור וואט בחצר המלוכה של המלך – בוצעו טקסים דתיים וחגיגות של שחיתות.
הירידה הגדולה של האמפריה הקמבודית מתחילה במאה ה 14 , הסיבות: מעבר מדתות הינדיות שיווניזם לדת הבודהיזם של תראוואדה , השינוי הזה משפיע על המערכת חברתית פוליטית.
מאבקי כוח פנימים תמידים ובלתי פוסקים בין המלכים הקמבודים , יריבות בין עבדים לבעלי אדמות , פלישות זרות , מגפות , והתדרדרות אקולוגית.
אין ספק שההודים הותירו לקמבודים צורת מנהל ושלטון מסודר יחסית – וזה ישרוד עד שהקומונסטים – הקמר רוג' יגיעו ויהרסו להם הכל.
המאה ה15 עד המאה ה19 -תקופה חשוכה מבחינתה של קמבודיה , חדירה של סיאם (תאילנד) וויטנאם לקמבודיה והקמת ממלכות עצמאיות , ויטנאם משתלטת על דרום קמבודיה והדלתה -מאוחר יותר תאילנד מפסידה את ההגמוניה לטובת ויטנאם . הפורטוגזים מגיעים במאה ה16 לאחר שסיימו לגלות את אמריקה עברו לאסיה – לקמבודיה הם תורמים את הנצרות שלא תופסת בגלל ההשפעה החזקה של הבודהיזם , ואת הצ'ילי החריף.
באותה תקופה רוב המסחר התנהל בים –מאבקי שליטה בין מיעוטים ושבטים שונים לוו בקרבות ימיים , ספרדים נגד סינים וקמבודים , פליפינים ועוד.
בסוף המאה ה19 , צרפת מספחת את ויטנאם ,קמבודיה ולאוס תחת שלטון הודו-סין , 1863 חתם המלך הקמבודי נורודום על הסכם לסחר עם צרפת, חלק מהרפורמות המנהליות של צרפת כללו מעבר לשימוש בשפה הצרפתית – החלו ללמד בבתי ספר צרפתית , כדי לפתח את הכלכלה. המלך הקמבודי נורדום שימש בתפקיד סמלי בלבד – וגם כראש הדת הבודהסטית בקמבודיה ,למרות שעדיין נחשב בעני האיכרים כדמות אלוהית -שלטת. האנשים . בעמדות מפתח בממשל היו ויטנאמים ולא קמבודים , כל זאת תחת פיקוח צרפתי.
הצרפתים בנו תשתיות -של רכבות וכבישים , גם החקלאות התפתחה – הצרפתים הביאו איתם קפה , ובאגט ששרד עד היום. בתקופת מלחמת העולם השניה הצרפתים מפסידים לגרמנים את השליטה באסיה – והיא עוברת ליפנים אבל עדיין נשארת בשליטה חלקית צרפתית.
משנות ה50 עד אמצע שנות ה70 -קמבודיה זוכה לעצמאות מוחלטת מצרפת – לאחר מאבקים לא פשוטים , התקופה רצופה שינויים פוליטים לא יציביים , הקומונסטים (הקמר רוג') יהפכו לכח חזק בפוליטיקה המקומית , אליהם מצטרפים הוייטמין קומונסטים מויטנאם , למרות הסכם ג'נבה שנחתם בין כוחות קומונסטים וקולונייאלים באסיה שקבע בסופו על נסיגה של כוחות שולטים על קמבודיה , בסופו של דבר הקומונסטים יהפכו את קמבודיה לזוועה.
שנות ה70 עד שנות ה90 – שני מלחמות אזרחים קשות פוקדות את קמבודיה – הקמר רוג' -היתה תנועה קומונסטית מבצעת רצח עם באזרחים, מוסלמים , נוצרים ,בודהסטים , סינים למעלה מ1.5 אזרחים נרצחים בגלל היותם אינטלקטואלים חובשי משקפיים , קפיטלסטים ובורגנים – נתגלו למעלה מ25,000 קברי אחים בשדות הקטל בקמבודיה, הקמר רוג' השתמש בילדים לחסל אזרחים – מעבר לזה ילדים נשלחו לבתי חולים לשמש כרופאים – ללא נסיון -ניסו הכל בעצמם על אנשים , ניתוחים בוצעו ללא הרדמה . מפני שמעמד האנטלקטואלים-רופאים חייב להכחד- האדאולוגיה של הקמ רוג' - חיסול כל המעמדות (חוץ ממעמד האיכרים)– שוויון וקולקטביזם -חיסול המודרניזציה ומוסכמות של העולם המערבי.
לעזרת הקמר רוג' מצטרפים הויטנאמים -קומונסטים שבתחילה משתפים פעולה , ולאט לאט הופכים לאוייבים -זאת בעקבות המלחמה הקרה באסיה – בין האמריקאים לרוסים , הסינים והויטנאמים , ויטנאם פולשת לקמבודיה ב1978 ונשארת שם עד שנות ה90.
משנות עד 90 ועד ימינו קמבודיה עדיין מתאוששת מהמלחמות והזוועות הקשות , הסכם פאריז שנחתם -ב1991 קבע את סיום הכיבוש הויטנאמי והצבת כוחות האו"ם לשמירה על הסדר הציבורי – עד 1993 , לאח"כ מוקמת "ממשלה דמוקרטית" בראשה עומד HUN SEN – השריד האחרון של הקמר רוג' -עד היום.
פנום פן והפיצה המשמחת.
פנום פן היא בירת קמבודיה מאז השלטון הצרפתי-קולוניאלי ועד ימנו , נוסדה במאה ה-14 במפגש נהרות המקונג , הבאסאכ , ואגם הטונלה סאפ , מאכלסת 2 מיליון תושבים -העיר הגדולה ביותר בקמבודיה , מהווה את המרכז הכלכלי תרבותי ופוליטי של קמבודיה. שעמדתי בצד אחד של הנהר הבחנתי בפערי העוני המובהקים , אפשר לראות גורדי שחקים , ובצד השני שכונות עוני , בתים נמוכים שבנויים מעץ עם תוספות מאולתרות , בחוץ ילדים מסתובבים ומחפשים אחרי בקבוקים ממוחזרים אוצר או פסולת שהגיע לנהר בסמוך לבתים שלהם.
אתרי התיירות המרכזים בפנום פן : האתר המרכזי והמתוייר ביותר הוא המתחם המפואר של הארמון המלכותי, הכולל את ארמון המלך (כיום מלך קמבודיה נורדום סיהמוני) .והמבנים הסובבים, ואת פגודת הכסף. המתחם משמש גם כמבנה מגורים למלך. המתחם משתרע על שטח רחב על גדות נהר המקונג. מתחם הארמון כולל גנים רבים, ארמון קבלת פנים, בו מקבל המלך את אורחיו וכן כתבי האמנה של שגרירים. מתחם הארמון כולל גם את מבני הקבורה של בני משפחת המלוכה. קברים אלה הם בצורת פגודות. מסביב למתחם המלך גנים ירוקים מטופחים ע"י עובדי הארמון -שעדיין מצייתים להוראות המלך.
המבנה העתיק ביותר בעיר הוא ואט פנום - Wat Phnom . המקדש , הקיים מאז 1372, אז לפני האמונה נוסדה העיר על שמה של הליידי פן , ניצב על גבעה מלאכותית קטנה והוא המבנה הדתי הגבוה ביותר בעיר. והמוקד של חגיגות ראש השנה הקמבודית באפריל ושל חג הפצ'ום בן, יום האבות הקדמונים, הנחוג בסתיו.
שרידים כבר מיימי השלטון הצרפתי עדיין נותרו בשטח , וילות ומלונות פאר קולוניאליים, שדרות רחבות, וכן שווקים מקומים , השוק המרכזי הוא שוק מקורה השוכן תחת כיפה גדולה, ומושך אליו תיירים ותושבים רבים- מוכרים מזכרות , אמנות , אוכל ועוד קשקושים , השוק השני בחשיבותו השוק הרוסי – נקרא כך משום שבשנות ה80 הגיעו איליו הרבה תיירים רוסים .
לחובבי הקניות רחוב 240 – מאחורי מתחם ארמון המלך בקמבודיה -רחוב ארוך של חנויות בוטיק שונות , אופנה-משי , מזכרות ,תכשיטים , מסעדות בתי קפה ועוד.
העיר מציעה מגוון קניונים , ומרכזי קניות – המפורסם שבהם Aeon Mall – איאון- במיוחד למי שרוצה לברוח מהלחות המעיקה של העיר :) קניון ברמה עולמית-יש לו כמה שלוחות באסיה , מציעה מגוון מותגים – מכל העולם ,בתי קלנוע ועוד.
העיר החדשה מציעה שפע של מופע בידור מקומיים , כמו אספארה – ריקוד קמבודי מסורתי , מופעי קיק בוקסינג-בוקאטור אמנות לחימה קמבודית Bokator, ,מוזיאונים , ואתרים הסטורים.
בחרתי להתנחל ליד האגם –אזור התרמילאים של פנום פן – (Boeng Kak ) לא מתאים למי שמחפש מפלט של עושר ולוקסוס , בסמוך מסגד ורחוב צר וארוך , עמוס בדוכנים שמבקשים למכור את מה שייש להם להציע , קירות מקושטים בגרפיטי של אומנים שונים , שהגיעו לכאן להביע את מחאתם או הרגשתם מהמצב החברתי -כלכלי של המדינה.
התיישבתי באחת המסעדות ליד האגם- יחד עם יאיר הקיבוצניק –בחור חביב שהכרתי יום קודם בנסיעה אל סיאם ריפ , באחת המסעדות שהיתה מלאה בגרפיטי של כתובות – בכל השפות - “בני ישראל היו פה" נכתב על הקיר המיושן משהו , בתפריט שקיבלנו היה כתוב HAPPY PIZZA , צריך לומר השלטון המקומי בקמבודיה מאפשר למסעדות למכור פיצות ומטעמים עם גנג'ה או קנאביס בצורת מזון – כמו בהולנד , לא רק בפנום פן גם בסיהנווקויל ובערים נוספות יש מסעדות שמוכרות כל מני מוצרים שמחים :) זה חוקי עדיין כמו שהיה לפני 16 שנה בזמן ביקורי שם , והרבה תיירים מגיעים לחוות את החוויה המשמחת ,החלטתי לנסות יחד עם יאיר הקיבוצניק הזמנו 2 משולשים של פיצה עם גבינה צהובה פלוס זיתים ולמעלה פיזרו קצת ירוק טבעי :) זמן קצר לאחר שסיימנו לאכול את הפיצה הרגשתי קצת שמח – דיברתי וצחקתי בקול כמעט בלי סוף, עשיתי פדיחה ושאלתי את המוכר אם שילמתי לו כמה פעמים :) לעומת יאיר הקיבוצניק שהרגיש שהכל מתנהל כרגיל , כמו העשבים האלו שגודלים אצלו בקיבוץ :) ואני בכלל בתור אחד שלא עישן סיגריה אחת בחיוו וטוב שכך , כמו ילד טוב ירושלים, הרגשתי את העוצמה של החומר , אומנם ההשפעה חלפה אחרי כמה שעות אבל אין ספק שזה הותיר בי חותם – של לא כדאי לנסות שוב , אולי כי אני בן אנוש סאחי :) אוהב פשטות ודרך ישרה.
בביקורי בפנום פן בחרתי לבקר במוזיאון טולסטנג- לרצח העם הקמבודי כדי לחוות ולהרגיש מקרוב את ההסטוריה והזוועות שהתרחשו בעם הקמבודי , אנוכי ויאיר לקחנו טוקטוק (רכב ממונע תלת אופן ) מהאגם אל המוזיאון, בכניסה למוזיאון , קפצו עליי ועל יאיר כמה ילדים ומבוגרים קטועי גפיים שביקשו צדקה , חלקם ללא הורים או הורים במצוקה , בגדיהם קרועים או מרופטים יחפים ומלוכלכים –ברגע קפצו עלינו ולא עזבו אותנו עד שזרקנו להם כמה פרוטות.
בקמבודיה השיעור הגבוה בעולם של קטועי גפיים ,כתוצאה ממלחמת האזרחים הקשה שפקדה את קמבודיה בשנות ה70 , ועדיין נותרו עוד כמה מליוני מוקשים בשטח שלא מטופלים ולא יטופלו בקרוב ע"י השלטונות .
מאוחר יותר חקרתי והבנתי ששליש מאותם הילדים לא מצליחים לסיים תיכון , בגלל שהם מעדיפים לעזור בפרנסת המשפחה , אחרים ינטשו את הבית ויחברו לפשיעה או לעבודה בתעשיית תיירות המין המשגשגת.
שנכנסתי למוזיאון נדהמתי מהזוועות של הקמר רוג' – המפלגה הקומוניסטית קמבודית ששלטה בויטנאם בשנות ה70 וגרמה לרצח עם , מראות קשים , אנשים עומדים כמו מתים בזוויות שונות
בניין המוזיאון נראה כמו מבנה מוזנח שלא עבר שיפוץ בכלל.
סיהנווקויל .
עיירת חוף דרומית בקמבודיה ,
הגעתי לכאן כדי לנוח קצת מהמסע -הארוך:) קצת בטן גב , חופים לבנים עם עצי קוקוס ושפע של נודניקים קמבודים וקמבודיות -רובם ילדים שלא הלכו לבית ספר כי אין להם אפשרות או כאלו שזה הפך כבר לדרך חיים –נורמלית עבורם . מציעים למכירה כל מני עבודות אמנות -שרשראות ,צמידים , שייקים טבעיים – פאפיה , אננס, פסיפלורה ומה לא , ברגע שנתקלו בתיירים אין לחיצות ידיים , אלה שלום בסגנון נאמסטה בהודית או הסמפאה בקמבודית – מצמידים את הידיים לחזה ומעלים למעלה יותר גבוה , ככל שהאישיות שמולם הם עומדים יותר מכובדת.
בנסיעה בדרך באוטובוס מסיאם ריפ לסיהנווקוויל – היו לנו כמה עצירות , בכל עצירה הפסקה של כמה דקות לאוכל ומנוחה , לא נעים לומר או לכתוב :) בעצירה הרוכלים/מוכרים ניגשו אליי והציעו לי עכביש טרנטולה על מקל , אבל ללא שיערות , בעצירה נוספת הציעו לי ולתיירים בריטים אורז ממולא בבמבוק ותיקנים גדולים , הבריטים לא היססו לנסות את המעדן המושלם:) , בוודאי שלא ניסיתי מאז בטיול הפכתי לצמחוני או נמנע מלאכול דברים לא מזוהים :)
האוטובוס היה עמוס במקומיים – הנסיעה נמשכה למעלה מ10 שעות , זכורה לי מוסיקה מקומית צווחנית של VCD זה כמו נוסטלגיה אבל באיכות פחות טובה , הדרכים היו כמעט בלתי עבירות – האוטובוס קפץ כמו ברכבת הרים – התשתיות הרעועות במדינה זה עוד שריד לסמל לשחיתות הממשלתית שמכה בכל הפרוייקטים הקטנים-גדולים במדינה, עובדה היא שראש ממשלה HUN SEN שולט פה ביד רמה למעלה מ30 שנה, אלו שמתנגדים לו קמים ונופלים כמו במשחק דומינו.
שהגעתי לעיירה בשנת 2004 – העיירה לא היתה ממש מפותחת , אפילו חצי הרוסה , מבנים שעדיין לא הושלמו בגלל פרוייקטים מושחתים, אתה רואה בתים לא מושלמים – בלי חלונות
או דלתות – מחכים כבר שהומלס יפלוש אליהם.
זכור לי שאת הגסטהאוס שהתארחתי בו , ניהלה אישה קמבודית מבוגרת שידעה לדבר צרפתית – ברמה גבוהה –עוד שריד לימי השלטון הקולונייאלי שלא פסח על אף אחד, החינוך הצרפתי סידר את האוכלוסייה המבוגרת שעדיין שולטת בשפה הצרפתית שכבר לא נחשבת כיום כשפה שניה.
העיירה מציעה מקומות בידור-פאבים קריוקי ומודרני לתיירים , זכיתי לצפות במופע של ריקוד מסורתי באחד מבתי הקפה, ASPARA זה ריקוד קמבודי מסורתי שמתנגן לצלילי מוסיקה קמבודית אותנטית מגניבה – צלילי תופים וכלי מיתר נעימים – הרקדניות לבושות בלבוש מסורתי -קמפוט מעין חצאית ארוכה מקופלת בצורה מסובכת , מציגות כוריאוגרפיה מושלמת של תנועה שנלמדת כבר מגיל ינקות במשך כמה שנים טובות. הריקוד הוא עוד תוצר תרבותי הודי -קמבודי שנוגן כבר מיימי שלטון אנגקורוואט בחצר המלך כדי להנעים את זמנם של בני המלוכה , כיום הריקוד נלמד בבתי ספר ומבוצע בטקסים רשמים ואירועים חשובים.
בשנים האחרונות הסינים בנו כאן אמפריה של בתי מלון ובתי קזינו , קמבודיה הפכה ל "נתיב" משני של "דרך המשי החדשה" בהובלתו של נשיא סין ג'ינג , הסינים-קמבודים הגיעו לקמבודיה עוד מהמאה ה14 – הסינים או "היהודים של אסיה" כל מקום שמגיעים איליו מפתחים ומשכללים אותו , הקהילה הסינית בקמבודיה אחראית ליותר מ50% מההשקעות , גם בממשל ובפוליטיקה הסינים למרות שהם מהווים רק1% מכלל האוכלוסיה.
בנדודיי בסיהנווקויל בחרתי לשכור אופנוע-קטנוע צעצוע- כמעט בלי כוח אבל זה מה שהיה , הקפדתי לבדוק את האפנוע מכל זווית אפשרית ולצלם אותו שבעלי הבית לא יבואו אליי בטענות אחר כך במקרה של שבר ,החלטתי לחרוש את האזור הטבעי מסביב לסיהנווקוויל הגעתי לשמורת הטבע -REAM NATIONAL PARK שנמצאת 18 ק"מ מסיהנוקוויל בדרום קמבודיה , בדרך טיפסתי למעלה כדי לראות את הנוף הנשקף מרחוק ,האגמים -ביצות מים שנראות כמשהו נוצץ ומלא חיים, הביצות האלו מאפשרות לכלל בעלי החיים – לא רק להשתכשך בבריכה , אלה גם להנות ממה שהם מציעים – הצמחים (מנגרובים) שיכולים לשרוד במי מלח מספקים מחסה לייצורים ימיים אבל גם בית גידול לכל מי שרוצה , עופות מים מגיעים לכאן להפסקה של בוקר או מתיי שמתחשק להם לקחת ביס מהמבחר הביולוגי-תרבותי שהאגם מציע להם. שרשרת החיים הזאת לא נפסקת ומי ששורד מנצח , כך כמו בני האדם המקומים שחים פה – מרוויחים כמה דולרים ביום נלחמים על חייהם – אחד מתוך שלושה ילדים בקמבודיה לא יזכה למזון ראוי. כריתה של יערות למטרות מסחר זה דבר נפוץ שבשגרה , 50% משטח קמבודיה מיוער , החיות ובני האדם – מיעוטים שונים שמתגוררים ביערות מצטמצמים ומאבדים את ביתם ופרנסתם.
בדרך עברתי ועצרתי בכפרים מוזנחים של קמבודים, הבתים עומדים על עמודים ,עשוים עץ שכבר הספיק להתרקב, נבנו במיוחד לגובה כדי שהשטפונות בעונה הרטובה לא יגיעו לבתים , כמות גשמי המונסון בין מאי לאוקטובר מגיעה ל3500 מ"מ ויותר בדרום קמבודיה , בעיקר בגלל מזג האוויר הטרופי והקרבה לים – מה שמאפשר עלייה של כמות משקעים , להבדיל ממרכז קמבודיה ופנום פן – כמות משקעים מקסימלית של 1500 מ"מ.
פגשתי בילדים חמודים – ביישנים חלקם חצי לבושים , הולכים יחפים – בדרך כלל , לא כי זאת התרבות אלה כי זה כבר הפך לנורמה ודרך חיים. הצעתי להם גרעינים , וקצת חטיפים בשביל לעודד ולשמח אותם , הילדים קפצו משמחה אבל לא מעושר, מחכים שהנווד הבא יגיע לבקר ולשמח אותם.
