02/02/2020
רחוב בירושלים - נתיב הרכבל.
נתיב הרכבל הוא שם של רחוב קטן בין מדרחוב בן יהודה לרחוב שמאי.
לעיתים קשה לי להבין את שיקולי ועדת השמות, בבואם לקבוע שמות רחובות להנצחת אירועים או אישים חשובים. במקרה זה, שם הסמטה נועד להנציח אדם ירושלמי יקר ומיוחד בשם אוריאל חפץ. אם רצו נכבדי ועדת השמות להנציח את האיש, מדוע לא לקרוא לילד בשמו ולקרוא את שם הרחוב או הסמטה על שמו – אוריאל חפץ!! הרכבל עצמו ונתיבו כבר מונצחים במקום אחר.
אוריאל חפץ - מקגייוור של האצ"ל וצה"ל
אוריאל חפץ היה איש ענק – חד בדורו. לוחם עז ואמיץ, עטור צל"שים. ביניהם צל"ש הרמטכ"ל, צל"ש פרס ביטחון ישראל ועיטור המופת. יוזם והוגה של פתרונות טכניים מופלאים הקשורים לביטחון המדינה ולמאבק טרם הקמתה. חפץ נולד בווינה ב-1922 וכבר בגיל שנתיים עלה ארצה עם הוריו והתגורר בירושלים בשכונת רחביה (אוסישקין 46). בצעירותו, הצטרף לשורות האצ"ל כחניך בתנועת בית"ר ושם התגלה כבעל חוש טכני נדיר. הוא סייע בפיתוח אמצעי לחימה, סליקים ואמצעים טכניים ביטחוניים אחרים. ב-1944 הוא השתתף בהתקפה של האצ"ל על מטה הבולשת הבריטית במגרש הרוסים וזמן קצר לאחר מכן הוא נתפס, כשפינה לוחם שנפגע לבית החולים. הוא נעצר וגורש יחד עם לוחמים נוספים לאריתראה, שם סייע לחבריו לברוח באמצעות פיתוח אמצעי מילוט. לאחר שחרורו, הוא חוזר לארץ, מצטרף לצה"ל ומשמש כקצין הנדסה של חטיבת עציוני.
תכנון ובניית הרכבל להר ציון
ב-1948 לאחר שנכשל הניסיון לכבוש את הרובע היהודי, התמקמה יחידת צה"ל על הר ציון בסמוך לשער ציון. קבוצת חיילים זו, היתה מנותקת מאזורי השליטה של הכוחות הישראלים ולמעשה היתה כמעין מובלעת בתוך השטח הנשלט על ידי הירדנים. הגישה לעמדה המבודדת היתה כמעט בלתי אפשרית. האפשרות המעשית היחידה להגיע להר ציון, היתה לחפור מעין מנהרה מוסתרת מאזור גיא בן הינום. לאוריאל חפץ היה פתרון קצת משוגע! אם קשה להגיע להר דרך הקרקע נגיע מהאוויר. הוא מציע לבנות קרון – רכבל שינוע על כבל מתכת שיימתח מהקצה השני של הוואדי העמוק, גיא בן הינום, אל פסגת הר ציון, עשרות מטרים מעל הקרקע מתחת לעינם הפקוחה של הירדנים, שנמצאים ממש מתחת למסלול הקרון המתוכנן.
העבודות התבצעו בחסות החשיכה, המלאכה הושלמה והמצור על הר ציון הוסר. כוחות הביטחון שמרו בסוד כמוס את קיומו של הרכבל והוא פעל באופן קבוע עד למלחמת ששת הימים כאשר הוא משמש להעברת אמצעי לחימה ופצועים מצד לצד. לאור ההצלחה של המבצע בהר ציון, התבקש חפץ למצוא פתרון גם להר הצופים – מובלעת מרוחקת יותר כמעט ללא דרכי גישה. דרכי הגישה היחידים עברו דרך נקודות בידוק של הצבא הירדני. חפץ מורה להקים בהר הצופים מפעל לייצור גדרות תיל, באמצעים שהיו על ההר ובאמצעות חומרים שהיו מותרים להעלות לשם ובכך הכין את הקרקע לעמידה האיתנה של הר הצופים עד מלחמת ששת הימים.
בהמשך, היה שותף לבניית רכבל נוסף ברמת הגולן, פיתח טכנולוגיה להצנחת רכבים (כאשר הטילו ספק ביכולת להצנחת הרכבים הצניח חפץ את מכונית הפאר שלו להדגמה) ובמלחמת סיני בתור קצין ביחידת ההנדסה הקרבית, סייע לפנות שדות מוקשים ברצועת עזה, תוך כדי לחימה.
בזכות פעולותיו אלה, קיבל את פרס ישראל לביטחון.
צבא של איש אחד
בזכות יכולותיו המופלאות, היה אוריאל חפץ שותף לתכנון מבצעי חילוץ נועזים כמו הפריצה למטוס חברת סבנה וכן במבצעי חילוץ אישיים שלא במסגרת צבאית מסודרת. בספר 'תיאום כוונות', מספר הרב חיים סבתו שאוריאל חפץ ביוזמתו ועם רכבו הפרטי נסע לחלץ פצועים ברמת הגולן במהלך מלחמת יום כיפור. על כך, זכה בעיטור המופת היחידי שניתן שלא במסגרת צבאית.
מתוך עיטור המופת :
עם פרוץ הקרבות לא השתייך סרן אוריאל חפץ לשום יחידה. ביזמתו נסע לקווים הקדמיים שברמת-הגולן ופינה משם פצועים – לעתים קרובות תחת אש כבדה ואגב סיכון עצמי. את הנפגעים הביא לגדוד-רפואה, ומפקד-הגדוד ביקשו להישאר אתם ולא לרוץ קדימה, בכל-זאת, תמיד נסע ל-תאג"דים הקדמיים ביותר והמשיך בפעולותיו. במעשיו אלה גילה רוח-התנדבות למופת, אומץ-לב וקור-רוח.
זו לא היתה הפעם היחידה שחפץ לקח על עצמו להשתתף במבצעים נועזים כאזרח מן השורה : ב15 למאי 1974 בביתו שבירושלים שומע חפץ במכשיר הרדיו על התקפת המחבלים במעלות – אחת מהתקפות הטרור הקטלניות והקשות ביותר שידעה מדינת ישראל. הוא לא חושב פעמיים ועולה על רכבו בדהרה צפונה למעלות. בדרך הוא רוכש כלי עבודה (מקגייוור – אמרנו?) בכדי לתכנן מבצע חילוץ שקט, אך תכניתו לא מתקבלת ומבצע החילוץ החל בסערה. בני הערובה, (ילדים ברובם) החלו לקפוץ או לפחות לנסות להימלט דרך החלונות הגבוהים. חפץ רץ מיד והחל לחלץ את הילדים כאשר הוא קולט אותם לידיו ומוביל אותם למקום בטוח. 17 ילדים חילץ אוריאל חפץ במהלך הפעולה, עד שנפגע מרימון שהושלך עליו על ידי אחד המחבלים. חפץ נפגע קשה ברגלו ובעמוד השדרה ונותר משותק מספר שנים עד מותו ב-1978. על פעילות זו, קיבל חפץ את צל"ש הרמטכ"ל.
חפץ הובא למנוחות בהר הרצל ולמרות שחלפו שנים מפציעתו ועל אף העובדה שלא היה בשירות פעיל בזמן הפציעה הוכרז חפץ כחלל צה"ל.
