חרצית עטורה: זהב טהור בלב השדה
היינו ילדים, והמשחק הזה מוכר לכולנו. הארכיטיפ לפרח עוצב בדמותה של החרצית, ואולי של כמה מבני משפחתה, כמו למשל הקחוון, הבבונג הדו גוני, הסביון.
הארכיטיפ הזה השתלט על תודעתנו וזהותנו עד כדי כך, שאפילו למורה לטבע קשה היה להכניס לנו לראש שהיא בכלל לא פרח, החרצית הזו.
הכל הרי כל כך מורכב בחיים האלה, וכילד בן שש או שבע, אתה מצפה שזה יהיה פשוט יותר. אבל זה לא! הכל מורכב. אפילו החרצית! היא מורכבת ממאות פרחים קטנטנים. הם כל כך קטנים, עד שעין בלתי מזויינת תתקשה להבחין בהם – אבל הם שם. האמינו לי! הם שם, נעוצים על גבי מצעית, צפופים צפופים, ועמוסים באבקת פרחים ריחנית. ומה לגבי עלי הכותרת שנהגנו לתלוש ממנה, מהחרצית הזו, אחד אחד, כדי להגריל בעזרת רולטת המזלות הססגונית שבידינו את בחיר או בחירת ליבנו? ובכן, גם הם, כל אחד ואחד מהם, הוא בעצם פרח. הבוטנאים מבחינים בין שני טיפוסים של פרחים בתפרחת (זו המילה הנכונה יותר) של בני משפחת המורכבים. לקטנטנים שבמרכז התפרחת הם קוראים "פרחים צינוריים", כי כל אחד מהפרחים הללו מחובר במעין "צינורית" אל מצעית התפרחת. ללהבות האש היוקדות בצהוב זועק, שאנחנו כילדים התעקשנו לכנותן "עלי הכותרת", קוראים הבוטנאים "פרחים לשוניים", כיוון שבחינה מדוקדקת של כל אחד ואחד מהם, בנפרד, יגלה שהם מזכירים בצורתם
קורס ליקוט שנתי מקיף ומעמיק עם יתיר שדה
שפית איילת לטוביץ' על קורס הליקוט השנתי
שולחן מקומי: ארוחת בוקר מצמחי בר עם יתיר שדה
יתיר שדה וחברים מלקטים עם מנחם הורוביץ
יתיר שדה וחברים מלקטים עם מנחם הורוביץ
