11/03/2024
לכאן מגיעים הפצועים הקשים ביותר במלחמה: אלה שעורם, כלי הדם והשרירים שלהם נפגעו, שפצעיהם מסכנים אותם כל רגע. במרכז הלאומי לטיפול נמרץ כוויות נלחמים לשמר כל שבריר של יכולת, באמצעים המתקדמים ביותר בעולם: מפיתוח ישראלי של ג'ל מגבעולי אננס, עד תחליף עור סינתטי שעולה מאה יורו לסנטימטר.
מיד כשהתחוור מה מתרחש ביישובי הדרום ב־7 באוקטובר, נשלח צוות מיחידה מובחרת של חיל הים לראש הנקרה, למנוע חדירת מחבלים מהצפון דרך המים. במשך ימים ארוכים פעל הצוות בלי הפרעה. באחד הסיורים משהו השתבש. ולא בגלל חיזבאללה. אלון קמינר מפרדסיה, בן 26, סטודנט להנדסת תעשיה וניהול באוניברסיטת תל אביב וסגן מפקד יחידת סנפיר, מספר:
"החשש היה שיחדרו סירות מראש הנקרה, כמו שחדרו בזיקים. יצאנו לסיור שגרתי, שבו משתמשים ברימוני הדף שמתפוצצים מתחת למים. הייתה תקלת אמל"ח ואחד הרימונים התפוצץ על הסירה. הייתי מטר וחצי מהפיצוץ. היה אור לבן. אני זוכר את עצמי עף אחורה ורעש של צלצול חזק באוזניים. חשבתי 'איזה קטע, אני עומד למות'. מיד היכתה בי הידיעה שאמא שלי תהיה מאוד עצובה".
מעוצמת הפיצוץ נקטעו לו רגל אחת ושתי הידיים, והוא איבד את הראייה בעין שמאל. אחרי שעבר ניתוחים דחופים להצלת חייו, הועבר במצב אנוש למרכז הרפואי שיבא.
במשך שלושה שבועות נלחם על חייו, מורדם ומונשם: "רק אחרי חודש במחלקה של פרופ' חייק התחלתי להבין כמה קשה נפצעתי. זה היה קשה מאוד קודם כל ברמה הפיזית. כל יום מחליפים לך את התחבושות. שזה סיוט. את החבישות הראשונות עשיתי בהרדמה, אבל בהמשך כבר אי אפשר להרדים יותר כי זה לא בריא. כל זה לא היה קורה בלי המשפחה והחברים. הם הכוח, העוגן שלי. שומרים לי את הראש מעל המים. בלעדיהם הכל היה שונה לגמרי״
https://bit.ly/3IuNlAI
צילום: אביגיל עוזי