28/01/2024
עזה! הסטוריוגרפיה.
עד שנות ה80 של המאה ה19, עזה זנוחה ומרוחקת בקצה הארץ. היא אפילו לא קרובה לים.
אבל לעזה יש ייחוד, הרבה אנרגיות ציוניות הושקעו שם.
יש בה מיעוט קקיוני של יהודים, נוצרים, ורוב מוסלמי סוני. במהלך המאה האוכלוסיה תגדל מ-8000 נפש לכ-25 אלף. גידול טבעי, התפתחות בגלל חוזקה הכלכלי של העיר, זה יגיע אחרי מכה קשה ביותר שתיגרום לעזיבת יהודים ושומרונים, ניחשתם נכון, כיבוש נפוליאון.
העיר מהווה מרכז מסחרי גדול לכל הנגב וצפון סיני, אין עוד עיר גדולה באזור, באר שבע? עדיין לא, נחכה ל-1900 ויקח כמה רגעים עד שהבאר תתמלא.
כל הסחורה המיוצרת בצפון סיני והנגב, עוברת דרך השוק בעזה. מרכז הפצה שבזכותו תקבל העיר תואר סנג'ק מהשלטון העות'מאני, הוכחה לחוזקה ומעמדה של עזה.
העיר נושקת למרחבים מעובדים, חקלאות זה שם המשחק והכח שלה, אבל היא עיר קטנה שנשענת על חברון העיר הגדולה.
את הקשר היהודי אפשר לראות בפסיפסים ובתי הכנסת, שיא פריחתה היהודית הוא במאה ה17.
במאה ה18 ישנם פחות יהודים, והכיבוש הצרפתי מחסל את הנוכחות לשנים קדימה.
מאז נעשו נסיונות לחידוש היישוב היהודי בעזה, החל מ1832 אז יתיישבו כמה יהודים באקראי, זה ימשיך בנסיון לשכנע את מונטיפיורי להשקיע בעזה סביב 1839,
התיישבות מוגרבים לפי עדותו של יצחק בן צבי מ1870.
1882 יש "קהילה", שתי משפחות אשכנזיות שמתיישבות בעיר ומביאות חדשנות תעשייתית, זה מהווה יתרון יחסי ומאפשר להשתלב בקהילה המקומית בזכות מסחר. תחנות קמח רבותיי, סביב התחנות האלה יתהוו קשרים ותתהווה קהילה שתתמקם דווקא סביב עזה, בחאן יונס, רפיח, אל-עריש.
לא ארחיב הפעם על הנסיונות להתיישבות שכשלו מכמה סיבות, ובעיקרן המרחק והבידוד.
אם זה מעניין, תרשמו בתגובות ואשמח להרחיב.
המסחר היהודי, התבסס בעיקרו על שעורה וחנדל.
החנדל אולי יחבר לכם את הסיפור לצמח שאתם מכירים מטיולים שעשיתם ומי היה משער שבעבר היה לסחורה מבוקשת אפילו מאוד.
החנדל = אבטיח הפקועה שהיה בשימוש כצמח מרפא.
אז היום, כשתראו את הפרי הרעיל הקטן בצבעי אבטיח, גדל בר ומטפס על כל מה שלידו, תזכרו שהיתה קהילה יהודית קטנה בעזה שהתבססה על מסחר באבטיח הפקועה.