28/11/2024
עשר עובדות על מאה שערים / מאיר דנא-פיקאר
בשבוע של פרשת תולדות שנת תרל"ד, לפני 151 שנה, הוקמה אגודה שמטרתה להקים שכונה חדשה בירושלים, החמישית במספר. שמה של האגודה "מאה שערים" בעקבות הפסוק בפרשה: וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה'. עם השנים הפכה השכונה למרכז השכונות החרדיות בירושלים וסביבה נבנו שכונות כמו: בית ישראל, בתי ורשא, בתי מילנר, בתי אונגרין ועוד.
יש הרבה מה לספר על השכונה הזו, נסתפק בינתיים ב-10 עובדות מעניינות:
1. בין מקימי השכונה היו יואל משה סלומון ויוסף רבלין שכבר הקימו יחד את שכונת נחלת שבעה. יחד עמם היו שלמה זלמן בהר"ן, שמואל הומינר, בן ציון ליאון ועוד. המקימים היו בני היישוב הישן, צאצאים של תלמידי הגר"א שעלו לירושלים בתחילת המאה ה-19 והיו פעילים בתחומים שונים בעיר.
2. שם נוסף שנלקח בחשבון לשכונה היה "רחובות" שמופיע אף הוא בפרשת תולדות: וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ. השם הזה המתין בשקט עד ששימש את עדת יהודי בוכרה שהקימו את שכונתם בסמוך כ-20 שנה לאחר מכן. כן, שכונת הבוכרים נקראה במקור "רחובות". כן, יש גם מושבה כזו שבטח שמעתם עליה אבל אנחנו כרגע עוסקים בירושלים.
3. אמנם השכונה נקראת מאה שערים אך בפועל יש בה ששה שערים. שלשה בצדה הדרומי ועוד שער בכל אחד מהצדדים האחרים. בשנים הראשונות היו נסגרים השערים לעת ערב ונפתחים שוב בבוקר. לא היתה חומה לשכונה והבתים הטוריים שימשו חומה וגם חסכו בעלויות הבניה בשל הקירות המשותפים. המחיר לכל בית היה כ-70 נפוליון, אם אתם ממש רוצים לדעת.
4. בניגוד לתדמית השכונה כיום כמיושנת ופרימיטיבית, כשהוקמה הוצמד לה הכינוי "פאריס דה אוריענט" כלומר – פריז של המזרח התיכון, בעיקר בשל העובדה שניתן היה למצוא בחנויותיה ושווקיה מוצרים מאירופה וכל חידוש שהגיע ארצה התחיל בין סמטאות השכונה. שוק מאה שערים קיים עד היום ומשמש בעיקר את תושבי השכונה. מציין בהערת אגב מתנשאת שהייתי בפריז המקורית וגם בזו הירושלמית וקשה להשוות.
5. השכונה תמיד היתה דתית-חרדית אך הפיכתה למעוז חרדי קנאי החלה עם הגעתו של המהרי"ל דיסקין שהתגורר בשכונה וניהל מאבקים חריפים כנגד הציונות ותופעות שונות שראה כמאיימות על המסורת ועל צביונה של ירושלים. מתוך כך הפכה השכונה למרכז ההתנגדות לציונות ומוקד הפעילות של נטורי קרתא. כיום ניתן לראות בה תופעות קיצוניות כמו דגלי אש"ף מרוססים על קירות בשכונה אך נראה שרוב התושבים סולדים מזה.
6. קשה למצוא בשכונה וסביבתה גני או מתקני משחקים לילדים, אך במקור תוכנן שרוב השטח הפנימי של השכונה ישאר ללא בניה אלא שטח פתוח עם גינון ובורות מים. עם השנים, ריבוי התושבים ומוסדות הלימוד והתפילה, לא נשאר שטח פנוי. בורות המים אכן נחפרו ושימשו מקור מים חשוב ובתקופות מסויימות בלעדי לתושבי השכונה.
7. סגנון הבניה הושפע רבות מהעיירות המזרח אירופאיות מהן הגיעו רוב התושבים. על מנת לקבוע את רוחב הסמטאות הביאו גמל טעון בשני שקי פחם, אחד מכל צד, שהסתובב ברחובות וכך ראו מה הרוחב המינימלי הדרוש. כך מספרים בכל אופן. מי שחפץ לחוש את אווירת העיירה היהודית בהחלט מוזמן, רק תגיעו בצורה מכבדת ולא בקבוצות תיירים.
8. הישיבה הגדולה היתה אחד המוסדות המרכזיים בשכונה והיא כללה תלמוד תורה, ישיבה וכולל אברכים. בת"ת היו לומדים לימודי קודש בלבד, ללא שום חוכמות חיצוניות. בית הכנסת בישיבה עוטר בציורי קיר מרשימים במיוחד שצייר בשנות ה-50 לוי יצחק בק, אומן ירושלמי מוכשר במיוחד. אחד האברכים היה משה שפירא, שהיה בודק תוך כדי לימוד את תנועת השמש באמצעות חריצים על אדן החלון ולימים בנה את שעון השמש המפורסם של "זהרי חמה" ועוד כמה.
9. השכונה הפכה לסמל של דבקות בשלושת הדברים עליהם העולם עומד: תורה, עבודה וגמילות חסדים. בתי כנסת וישיבות ממלאים את חלל השכונה וקול התורה והתפילה נשמע כמעט ללא הפסקה. כמו כן, כבר מתחילת ימיה ידעה השכונה גמ"חים רבים למען חולים, יולדות, עניים וכל מה שצריך. גם כיום משמשת השכונה כמרכז לגמילות חסדים אזורי.
10. אחד מסימני הזיהוי של השכונה הוא מגוון הפשקווילים שממלאים כל קיר פנוי וגם לא פנוי. הבדיחה העממית מספרת שהפשקווילים מחזיקים את הקירות ולא להיפך. עד היום זהו האמצעי המרכזי להעברת מידע חשוב ובעיקר קריאות נגד הממסד הציוני או החרדי והתנצחויות שונות. בנוסף, ניתן לראות מודעות אבל רבות המצטרפות אל הכרוז העובר בשכונה ומודיע על לוויות של דמויות חשובות.
שבת שלום!
