22/09/2024
כבר כמעט שנה שהרגשת המועקה, התסכול והכעס הם אורחים קבועים אצלנו בלב.
אנחנו נושמים דרכם עמוק, לא מכחישים ולא מתעלמים, מתמודדים ועומדים זקוף אל מולם.
אנחנו מרגישים בדומה להרבה מחברינו שלא ניתן להתייחס בערך למצב, להכילו לפעמים לעיתים להתעלם ממנו, נראה כאילו מדובר בהטלת מטבע שתוצאותיה עץ או פלי, משחק של 1 או 0 - אנחנו בתוך הסיטואציה מוקפים מכל עבר, בחלומות כמו ביום יום, בישיבה "במסדרון ההומניטרי שלנו" (אין לנו ממ"ד בבית אז יושבים במסדרון בעת אזעקה) ופרנסתנו שתלויה באירוח זוגות בצפון בין היתר.
נחזור ל1 או 0.... להחליט להילחם או להרים דגל לבן?
לתכנן את המעבר לאוסטרליה או להרים הילוך בהשקעות כל המשאבים דווקא כאן בגולן ודווקא עכשיו?
היום נפל טיל של חיזבאללה בצומת רמות, לראשונה.
היום בחרנו להתקשר לראשונה לפיטר האורח שצריך להגיע לסוויטת אדית ולומר לו כי אנחנו חוששים לקחת אחריות על חופשתו בזמן שכזה וביקשנו שירגיש בנוח להשאר במרכז... ושנמצא מועד אחר... מועד שקט יותר.. נעים יותר..
פיטר התעקש להגיע 🤍
כשסידרנו לזוג המקסים את הסוויטה החלטנו להחליף את הצמח התלוי שלנו מבטטה נהדרת שנתנה את כל כולה זמן רב לשתיל אבוקדו נפלא שנבט בביתנו לפני זמן לא רב.
לאבוקדו אין התלבטות, הוא תמיד בוחר 1.
פיטר בחר 1.
גם אנחנו בוחרים 1 או עץ.... תלוי איך מסתכלים על זה:)
