20/02/2022
אחד משלל הפגמים ב-DNA שלנו הרוכבים, הוא העובדה שבמזג אוויר שמזמין התכרבלות תחת הפוך, אנחנו יוצאים החוצה לקור, לגשם ולבוץ.....אבל האם זה שאנחנו משוגעים ופסיכים מחייב את הילדים שלנו?
ברור שלא.
כל ההקדמה הזו לא עניינה את החבורה המופלאה שהתקבצה לה בשישי האחרון בצומת שזפון, כשברקע תחזית מזג אוויר, איך לומר בעדינות, לא מבטיחה.
שביל ישראל לאופניים מצומת שזפון לשחרות הוא קטע של 26 ק"מ שחציו סינגל עם לא מעט אתגרים.
מכירים הרבה ילדים שרכבו אותו? אני לא מכיר אף אחד.....עד שישי האחרון, בו התקבצה לה חבורת המשוגעים שהצטרפה לטיול שלנו, ו-20 ילדים מופלאים בני 7 עד 13 הפכו לראשונים שאני מכיר...ושלא תתבלבלו, למעלה מחצי מהילדים האלה לא רכבו מעולם יותר מ-10 ק"מ בפארק, ופתאום הטילו עליהם את הפצצה הזו - לא טריוויאלי.
4 מהם סיימו כשכבר ירד החושך, ואני חיכיתי להם בכוננות ספיגה.....ואז הם מגיעים: 'איזה כיף', 'איזה יופי', 'מדהים', וגאיה המקסימה מנופפת לי עם שני אגודלים מורמים...אנשים מיוחדים הלקוחות שלי שמגדלים את הילדים נכון.
שישי בלילה באוהל הבדואי באליפז שבערבה.
ב-1:30 אני מתעורר לצלילי מבול שממשיך ברצף שעה וחצי, וברור שאין מצב לרכוב בבוקר את סינגל תמנע.
האפליקציות למיניהן מראות שכל הנגב גשום, ...ומה נעשה... ...נשלח את כולם הביתה ממקום שהוא כמעט אילת, בלי רכיבה?
הם יאכלו אותי! הם רוצים לרכוב!
איך אני אומר תמיד בתדריך: המחוייבות שלי היא בראש ובראשונה להנאה שלכם, אבל לפני כן לבטחון שלכם... ..ואני לא מוצא מקום שעונה לשתי המחוייבויות האלה, מה עושים?
בודק באפליקציה מה המצב במכתש רמון. גשם.
בודק עוד אחת, אולי ההיא שקרנית. גשם...וככה עוד כמה, ולא נמצאת אפליקציה צדיקה בסדום (גם לא בערבה),
אבל כולן גם אומרות שבמכתש רמון פחות גשום, ואני יודע שסינגל צבעי הרמון אינו חשוף לסכנת שטפונות.
נוסעים.
מהיציאה מתמנע ועד צומת שזפון מבול! בעלייה מצומת קטורה הכל, אבל הכל, זורם - הנחלים, הקירות בצידי הדרך, מראות מטורפים שרק בשבילם שווה היה להגיע.
ואז מגיע השיא: במכתש רמון, כמה לא מפתיע, יורד גשם.
זוכרים את האקדח מהמערכה הראשונה שדיבר על החיבה שלנו הרוכבים ל'תענוגות' מז"א שלא בהכרח עוברת לילדים?
אז הנה הירי של המערכה האחרונה: מגיעה חבורה של 20 ילדים, מחויכת מפה ועד הודעה חדשה, ושום מילה על הגשם שיורד להם על הראש בלי הפסקה.
מתארגנים, יוצאים לדרך, הגשם לא נפסק לשנייה, והילדים?כל זה פשוט לא מזיז להם.
..למעשה זה כן מזיז, לפחות בקבוצה שאני מוביל, בה חלק מהילדים מפתחים תסמינים קשים של מחלת הדברת, ומתחילת הרכיבה פשוט לא סותמים לרגע את הפה... ...הם לא צריכים חמצן לפעמים?
רוכבים את סינגל צבעי הרמון המדהים ביופיו, והגשם לא נפסק אפילו לשנייה. בחלקה השני של הרכיבה, אחרי קרוב ל-3 שעות, עולים למקומות גבוהים, אל הגשם נוספת רוח קרה שזה כבר קצת פחות נעים.....אבל כלום, הילדים והדברת עסוקים רק בדבר אחד:
תחושת הנצחון שכלום לא יעצור אותם!
יכולים לדמיין לעצמכם מה זה עושה לילד שחווה אותה?
בהזדמנות זו אני חייב לספר לכם על ג'וליאן. צעיר הרוכבים, סה"כ בן 7.
ביום שישי ג'וליאן רכב בקבוצת 'העופרים' שזו הקבוצה הצעירה יותר, והגיע הרבה, אבל ממש הרבה לפני כולם.
בשבת, הוא ואבא שלו החליטו להצטרף אלי, לקבוצת 'האיילות' החזקה יותר. בעליות האלה, שלא היו קלות (על אחת כמה וכמה בגשם ובקור), ג'וליאן ירד מהאופניים ואבא שלו סחב אותם עבורו, עד שבאה לו הברקה: הוא ביקש ממני שג'וליאן ירכב לפני.
מכירים את 'אפקט הסמל'? ההוא שתמיד נגרר מאחור, וכששמים אותו בראש הוא מתחיל לטוס? זה בדיוק מה שקרה. 'ג'וליאן, תאט' אני מבקש ממנו, והזאטוט פשוט טס את העליות!
הטיולים הייחודיים האלה מתקיימים כבר למעלה משנה, אני מתרגש מהם כל פעם מחדש, וכבר די התרגלתי להתרגשות הזו.....אבל איך אמר Gal Magal, מדריך הזאטוטים הנפלא שהולך איתי את כל הדרך הזו? הפעם היה טיול מיוחד!
תודה לכם הורים פסיכים, משוגעים ונפלאים שאפשרתם את זה,
ותודה ליצירי כפיכם (בערך 😀) שהולכים בדרככם,
בזכותכם זכיתי לחוויה מעצימה משל עצמי!
