19/10/2024
עומדת בתור לסופרפארם בבלינסון, מלפני אישה צעירה חרדית ובעגלה הילד שלה. אם התור לא היה מתעכב לא הייתי שמה לב. הקופאית, אישה מבוגרת עם מבטא רוסי כבד, מחזיקה את שתי הידיים של האמא ואומרת לה, תבכי לי, אל תבכי ליד הילד. והאמא אומרת לה זה כבר ניתוח שלישי ודמעות זולגות מעיניה. הקופאית מיישירה אליה מבט חם
ומחזק ואומרת לה מותר לך לבכות אבל לא לידו..
והאמא אומרת לה, תודה לך, הרגע הזה ילך איתי כל החיים.
ואז הגיע התור שלי. ואני עם דמעות בעיניים מכל הסיטואציה, היא מנסה לשאול אותי אם אני צריכה שקית ואיך אני משלמת
ואני עונה לה אבל לא מסתכלת עליה כי העיניים שלי אדומות מבכי.
אז היא שואלת, גם את בוכה?
אז אמרתי לה, אני בוכה בגללך..
וגם לי באותו אופן היא החזיקה ידיים והדמעות זלגו להם...
אולי בגלל שאני תמיד חזקה ואף פעם לא בוכה או שאולי החוויה הזאת של אישה זרה שיושבת בעמדה טכנית ומתנהגת כמו מלאך..
כתוב שכל גילוי אהבה וחמלה במציאות הוא חיבוק ה' דרך בני אדם ודרך המציאות הזאת
בהשגחה פרטית, עמדתי בתור מאחוריה לקבל רסיסים מהרגע הזה וחיזוק מה' שיש טוב בעולם הזה ושהקב"ה עם כל המורכבויות והניסיונות שהוא שולח לנו
יודע גם לשלוח דרישת שלום וחיבוק בדמות קופאית בסופר.
הלוואי ונלמד להיות עם לב פתוח ולהעביר הלאה את האהבה הזאת תמיד♥️
Bella Gal Boukobza