21/08/2024
English below
קיראו עד הסוף, כי בסוף יש לנו שאלה אליכם.
דמיינו שאתם משפחה של חטופים - שזו אחותך הקטנה והמתוקה והמעצבנת לפעמים, בן הדוד מהקיבוץ שהיית אצלו בכל חופש גדול, הסבא האהוב שמפנק אותך בימי שישי, הבת שלך שאת כתובה באנשי הקשר שלה 'אימוש' באותו הטלפון שנשאר מאחור אחרי שנלקחה, האחיין שלך שרק עכשיו למד לזחול.
הוא או היא סובלים עכשיו סבל גדול מאוד ובסכנת חיים אמיתית ואת או אתה חלק ממשפחה שעשתה כל מה שהיא יכולה להחזיר אותם הביתה - אנחנו מדברים על יותר מעשרה חודשים של אינספור פגישות עם פוליטיקאים בארץ ובעולם, עם משפיענים, אנשי מפתח, טיסות לקצוות שונים של העולם, שיחות טלפוניות, פגישות זום, התייעצויות עם אסטרטגים פוליטיים ושיווקיים, ראיונות טלוויזיוניים ולעיתונות ומה לא.
כל זאת בזמן שציינתם ימי הולדת שלכם וגם את שלהם, ימי נישואים, חגים ושבתות. כשכל יום כזה מלווה במחשבות על ההתעללות שהם עוברים בזמן שאתם בבית מנסים לעצור ולו לרגע רק כדי לנשום ולהמשיך להיאבק עבורם, או כשאתם מנסים לאכול וחושבים על מה שהם צריכים לעבור עד שיאכלו משהו.
ראיתם את הפנים שלהם "מתמסחרים" לסמל מאבק, ראיתם אנשים ברחבי העולם משחיתים את הפנים שלהם, מתעלמים מהם, מקטינים את המשמעות שלהם.
ואתם עומדים במקום, לא השגתם כלום.
ועכשיו... עכשיו זו ההזדמנות האחרונה לעסקה. הזדמנות אחרונה לשמוע כן או לא. כי אחריה אתם מבינים שיעברו חודשים ארוכים מאוד לפני שתשמעו בכלל "מגעים למו"מ על עסקה".
מה אז?
מה הייתם עושים אם הייתם משפחה של חטופים בימים אלו?
1. יושבים בבית בשקט, בחוסר אונים ובדאגה ומחכים שמקבלי ההחלטות יחליטו על גורלם
2. יוצאים לכיכר החטופים והקריה להפגין ולזעוק.
3. מסלימים את המאבק עוד יותר. אם כן, ספרו לנו איך.
4. אחר
ומה תעשו אם גם הפעם עסקה לא תעבור?
רוצים לשמוע מכם,
משפחת ביבס.
Read until the end because we have a question for you at the end.
Imagine that you’re the family of a hostage – that this is your little sister who is sweet and sometimes annoying, a cousin from the kibbutz who spends every summer holiday with you, your beloved grandfather that spoils you on Fridays, your daughter who lists you in her contacts as “Mumsie" on the same phone that remained behind after she was taken, your nephew who has just learnt how to crawl.
He or she is suffering immensely now and their life is at great risk and you are part of a family that has done everything possible to bring them home.
We are talking about more than ten months of endless meetings with politicians in Israel and overseas, with influencers, key people, flights to different ends of the world, telephone calls, Zoom meetings, consultations with political and marketing strategists, interviews to television channels and to the press and the like.
All this is done during the time in which you marked your birthdays and their birthday too, anniversaries, Jewish festivals and Shabbats. When each day like this is accompanied with thoughts of the abuse that they are experiencing while you are at home trying to stop just for a moment so that you can breathe and continue to fight for them, or when you try to eat and think about what they have to go through until they can eat something.
You saw their faces “becoming commercialised” as the symbol of the struggle, you saw people all over the world vandalising their faces, ignoring them, diminishing their significance.
And you stand still, you haven’t achieved anything.
And now… now is the last chance for a deal. The last chance to hear yes or no because after this you understand that many more months will pass before you hear “contacts for negotiations about a deal”.
What then?
What would you do if you were the family of hostages at this time?
1. Sit at home quietly, helplessly, worrying and waiting for the decision-makers to decide their fate.
2. Going to Hostages’ Square and the Kirya (the area of the military offices in Tel Aviv) to demonstrate and shout.
3. Escalating the fight even more. If so, tell us how.
4. Something else.
And what would you do if once again a deal isn’t made this time?
We want to hear from you,
The Bibas family.
