07/06/2024
אתר ביום - כוכב הירדן - אתר ברגע
בעברית ידוע גם בשמות יפה נוף וכוכב הרוחות, בערבית: كوكب الهوا (כַוכב אל-הוַא), ובצרפתית: Belvoir (בלווַּאר), או קוקט הוא גן לאומי ואתר ארכאולוגי השוכן בקצהּ המזרחי של רמת יששכר (רמת כוכב), בשולי הגליל התחתון, בין הכנרת לבית שאן.
המבצר הוא אחד מתוך שני מבצרים כפולים השני הוא קראק דה שבלייה שבמערב סוריה; לעיתים הם נקראים "מבצר בתוך מבצר" או מבצרים קונצנטריים, שנחשפו בממלכת ירושלים הצלבנית ובלבנט. מבצרים שנבנו לאחר מכן נטלו הרבה מהרעיונות שיושמו בכוכב הירדן ושיבצו אותם במערכות ביצורים בעלות מאפיינים נוספים. פרופסור יהושע פראוור, מכנה את המבצר "אחד מגדולי ההישגים האדריכליים של הצלבנים", ומציין שמדובר במבצר מפואר ויחיד במינו
המקום היה חלק מנחלתו של שבט יששכר, השבט שנתן לרמה עליה נמצא האתר את שמה. במקום נמצאו שרידי יישוב יהודי עתיק מתקופת התלמוד המאה ה-3 שהתגלו במקום, זוהו כיישוב "כוכב". בחפירות שנערכו במקום התגלו שרידים של בתי מגורים וכן שרידיו של בניין ציבורי חשוב, ככל הנראה בית כנסת,
בני משפחת ולוס שרכשו את המקום, בנו במקום חווה מבוצרת, צורת בנייה נפוצה באותו הזמן, ממנה יכלו האצילים לנהל את המתרחש באחוזה, להיות קרובים לחקלאים הצמיתים שעיבדו את אדמותיה וגם להסתתר בין כתליה המגנים בשעת צרה לכן בנו מקימי החווה את בנקודה בה היא נמצאת. ממקום זה ניתן להשקיף ולשלוט על שתיים מהחשובות שבכניסות המזרחיות אל ממלכת הצלבנים: גשר ז'ודיר בקרבת נהריים עליו עברה הדרך העתיקה שקישרה את דמשק ובית שאן וגשר שייח' חוסיין, דרך המלך שחיברה בין עג'לון לבית שאן.
איבו ולוס מכר את החווה ואדמותיה לידי אבירי המסדר ההוספיטלרי. האבירים פירקו את המבנים הקיימים במקום עד ליסוד, ובנו במקומם את המבצר אותו ניתן לראות עד היום.
לאחר מכן באה תקופה של עימותים צבאיים רבים בין כוחות הצלבנים לבין הצבאות המוסלמים בהנהגתו של צלאח א-דין
בשנת 1187 הכניע צלאח א-דין את עיקר הכח הצלבני של ממלכת ירושלים בקרב קרני חיטין והחל לשעוט אל פנים הממלכה כשהוא כובש ומכניע כל עיר וכל מבצר שעמדו בדרכו. שלושה מבצרים עמדו בפרץ, וכוכב הירדן, היה אחד מהם. המוסלמים הגיעו לשערי המצודה ומשלא עלה בידם לכובשה הטילו עליה מצור. המצור הקשה נמשך כשנה עם הפוגה קצרה והסתיים בכיבוש המבצר על בידי התוקפים המוסלמים
במלחמת השחרור כבש כוח מגדוד 13 של חטיבת גולני את הכפר כַוכב אל-הוַא שנבנה באזור על ידי בדואים, ההתקפה החלה בהפגזת מרגמות על הכפר. עם תחילת ההפגזה נסו תושבי הכפר והוא נתפס ללא קרב. המקום חלש על כל גזרת הקרב עם העיראקים ולכן הם ניסו לכבשו. כבר ב-17 במאי 1948 בשעות אחר הצהריים הבחינו חיילי גולני בפלוגה עיראקית עולה דרך נחל תבור במגמה לנסות ולכבוש בחזרה את הכפר והמבצר. ב-18 במאי 1948 עם שחר ישבו החיילים העיראקים לסעוד ארוחת בוקר ולהחליף כוח לקראת המשך העלייה למבצר. חיילי גולני התגנבו בין גדרות האבן ושיחי הצבר והפתיעו את העיראקים במכת אש מטווח של 50 מטר בלבד. צוות מכונת הירייה של העיראקים שהופנה כלפי הפורצים חוסל ברימון יד. תדהמת העיראקים הייתה שלמה והם החלו לסגת בחיפזון וללא סדר כשחיילי גולני מזנבים בהם. נספרו 30 הרוגים ושלל רב. לחיילי גולני היו רק שלושה פצועים קל.[5] לאחר מפלה זו לא ניסו העיראקים לשוב ולתקוף את המקום והסתפקו בהפגזות. ב-22 במאי 1948 נטשו העיראקים את האזור ועברו לצפון המשולש.
בשנת 1959 הקים מאיר הר-ציון בקרבת המצודה את אחוזת שושנה, לזכר אחותו שנרצחה על ידי בדואים במדבר יהודה. אחוזת שושנה נמצאת עד היום במקומה.
