29/07/2023
מרקוס , כהרגלו, מיטיב לתאר והפעם - הפילוקסניה היוונית , אהבת הארוח המפורסמת והאותנטית!
זאוס, מלך אלי האולימפוס והרמס, שליח האלים אוהב האדם, ירדו מהר נישא ונשגב ללמוד עוד על עולמם של בני התמותה. הם התחפשו, אם כן, לשני מטיילים עניים ושוטטו בדרכים ראשיות וצדדיות, מחפשים אחר מפגש ושיחה קולחת.
עם רדת הליל, הם חיפשו אחר מיטה וקורת גג, ונכנסו אל אחד הכפרים בסביבתם. זוג קשיש ועני שראה את שני המטיילים התשושים פתח בפניהם את הדלת, הלב והשולחן.
באוקיס ופילמון, שלהם בקתה עלובה ואוצרם היחיד הוא אהבתם זה לזו, מזגו ממעט היין שהיה להם, הגישו ממעט האוכל שהיה להם – לזאוס והרמס, בלי לחסוך דבר ומתוך דאגה ממשית לשלומם ורעבם.
השיחה קלחה, הפירורים הצטברו, אך באורח נס קנקן היין תמיד היה מלא, לא משנה כמה נמזג ממנו. באוקיס לחש לפילמון את אותו פרט מוזר, והיא בתורה הסבה את תשומת לבו של בן זוגה למטה שני הנחשים הבוהק המוסתר חלקית תחת כסותו של הרמס. הם הבינו, אם כן, שלא מדובר באורחים רגילים בביתם, כי אם באלים של ממש.
באוקיס ופילמון השפילו מבטם והתנצלו עמוקות על העדר שפע ומנחה לתת לאלים הנסובים אל שולחנם והציעו לשחוט למאכל את האווז היחיד בחצרם. הרמס וזאוס, בחיוך בוטח ותנועת ביטול סירבו למארחיהם וביקשו מהם לשבת במקום להשתחוות, ולהקשיב לשפע הברכות שבכוונתם להמטיר –
הבקתה העלובה תיהפך במחי יד למקדש אבן מפואר, בו הזוג הנדיב ישמשו כשומרים נאצלים, וכשיגיע זמנם למות – הם ימותו ביחד, בו זמנית, ויישארו יחד לנצח כזוג עצים ירוקי עד המצלים על שער הכניסה לאותו מקדש.
עושר, נצח ואהבה הם מנת חלקם, אם כן, של כל אלה השומרים על הערך המקודש של ה'פילוקסניה'.
קסניה (כן, נהגה בדיוק כמו השם המוכר ממחוזות ברית המועצות) היא חוק לא כתוב, ערך בלתי מעורער בחברתנו וקו מנחה מימי יוון העתיקה ועד ימינו – הכנסת האורחים. שהרי לפי האמונה, כל דפיקה בדלת הכניסה עשויה להיות של אל.
ביוון העתיקה, הכנסת אורחים אדיבה העידה על אצילות המארח וגם על עושרו. סירוב לארח ולהגן על מטייל תשוש מרחוק עשוי היה להביא עמו עונש קשה מהאלים (בימינו, בהשאלה מהמזרח, יש שיקראו לזה 'קארמה').
ישנם תיעודים היסטוריים של אסימונים ייחודיים שהוחלפו בין מארח למתארח, כדי שבבו העת יוכלו לשוב ולהנות מהפילוקסניה גם ילדיהם. על אסימון כזה בדיוק חשבתי כשהוריי ביקרו בבית אבן נידח אי שם בהרי צומרקה בצפון יוון, כשבעל הבית ביקש בהתלהבות רבה לארח גם אותי, מתי שרק ארצה ללא עלות, רק כי כל חטאי היה להיוולד לזוג אורחים ידידותיים ומנומסים.
שימו לב בביקוריכם בבתי עסק יווניים – האדיבות אינה מאולצת, כי אם אמיתית ויסודה באלמנט שעבורנו הוא אלפא ביתא. חיוך, כוס מים מרווים מיד עם ישיבתכם לשולחן, סקרנות פעילה לגבי מי אתם ומהיכן אתם, מתן מתנות ואם אין יותר מדי עבודה באותה שעה – גם שיחה קולחת, לא משנה מה מצב האנגלית.
עבורנו זוהי אחריות מקודשת, קוד אתי עליו אנו מתחנכים במעשים ופחות במלל. שנים של חיים תחת ממשלות שלא הראו כל סימן של כבוד לאזרחים השיבו אותנו למקורות הסולידריות, העזרה ההדדית, ראיית הכבוד האנושי הבסיסי היקר מפז בכל אדם ואדם בלי להסתמך על סיוע מלמעלה.
בית אבי כאן באגינה ראה דורות של אורחים ארעיים שנהנו משירה כתובה, מוזיקה וארוחה על שולחן ארוך ומלא כל טוב. בלי מחשבה יתרה על בסיסו של מנהג או קוצו של יו''ד נתתי לפילוקסניה להנחות גם את רוחי במעשיי. כך היה כשפגשתי זוג תרמילאים צרוב בשמש והזמנתי אותם לביתי אי שם בשלהי המגיפה, אירוח שהפך מאז לחברות אמיצה.
לא אשכח לעולם כיצד בביקורי הראשון אי פעם באזור מנזרי מטאורה, כנער מתבגר, נרדמתי בחצר אקראית בשולי העיירה קלאמבקה תחת עץ ירוק בליל קיץ חם. כשהתעוררתי בשעת זריחה, הדבר הראשון שראיתי כשהבטתי מעלה הייתה סבתא מקומית האוחזת ביד אחת כוס חלב, וביד השניה לחם עם ריבה. אני זוכר כמה הופתעתי אז, במבט לאחור תוך כדי העלייה למנזר הראשון, מהעובדה שהתגובה הראשונית שלה למציאת איש זר ומיוזע הישן בגינה שלה הוא מתן אוכל וחיוך במקום קריאה למשטרה..
אני מאמין (וכמוני יוונים נוספים רבים) כשהדלת תמיד פתוחה, כשהאדם מרגיש רצוי ובטוח, אין גבול לעד כמה הוא יכול לבטא את עצמו באמת; שלתת זה בעצם לקבל; ששולחן פתוח מלא צחוק מביא חסד מצטבר ומתחלק הלאה והלאה, ושבסופו של דבר זה שווה את זה גם במחיר מקרר ריק למחרת. לא צריך להיות אלים אולימפיים כדי שכד היין לא יתרוקן לעולם.
הרי האנושיות שלך מעידה, יותר מכל, על השפע הרב שכבר נמצא בתוכך.
