ברכת הכהנים בחג הסוכות ברחבת הכותל המערבי
רגע לפני ראש השנה
להזכיר לעצמי את היופי והעוצמה של הטבע ושלי
את האתגר שהופך את הסיפוק ליותר מתוק
ושכל מה שצריך זה פשוט להעז 💪
טיול סנפלינג בנחל חלמיש- בליל ירח מלא
🍓 “Efshar Tut Echad Bevakasha?” 🍓
I had the privilege to meet and guide this incredible bunch! Each one was a unique kind of fruit and together it was 9 days of the best fruit salad I could’ve ask for! 🍍🍊🍇🍒🍉🍌🍏🫐🍐
Asking questions, thinking deep, owning their identities and talents, and rocking Purim!👨🎤
Mud in the Golan
Rain in the Dead Sea
Hail in Jerusalem
None of those mattered- it was still fire 🔥
(Warning ⚠️- fires can spread and make you stay for 5 days in quarantine 😷🤧🤪)
טקס האפיפניה הקופטי משני עברי הירדן
אדוות
אחרי הגשם אני אוהבת לנעול את נעלי הבוץ שלי וללכת ללקט שלוליות. שלולית גדולה ושלולית קטנה, שלולית עמוקה ושלולית רדודה, שלולית עגולה ושלולית בצורה של דינוזאור,
שלולית שמשתקפים בה השמיים
או שלולית שבדיוק דרך בה כלב והבוץ מתערבל וצף.
אבל החלק הכי כיף בציד שלוליות זה לזרוק פנימה אבן ולראות את האדוות. להתבונן בהידהוד של התנועה, בהתפשטות שלה לכל חלקי השלולית ואולי גם מעבר לה.
בחרתי להיות מורת דרך (וכנראה שהמקצוע גם קצת בחר בי) כדי ליצור את אותן אדוות בלב של אנשים.
אני לא תמיד רואה את ההשפעה שיש לי, אבל היא מהדהדת ולפעמים גם חוזרת לבקר.
השבוע קיבלתי הודעה משמחת על מטייל שלי, שבזכות הביקור פה בארץ, נכנס למאגר תורמים, ונמצא מתאים להציל חיים. מעין תזכורת מרגשת על האדוות שיצרתי, ואיך הן ממשיכות להדהד גם אחרי הרבה שנים.
אני לא מעוניינת להחליף מקצוע (כמו שהציע ליברמן), אבל אולי לא תהיה ברירה ואצטרך לחפש שלולית חדשה עד שתחזור לטפטף מחדש התיירות.
מה שבטוח, לא משנה מה אעשה, אני יודעת שאני רוצה לייצר אדוות.
ורד חוגגת עם צבע בטבע
פשוט תענוג לפגוש ולהדריך את החבורה הנפלאה הזו!
חברות מדהימות שעצרו הכל ליומיים שלמים,
ובאו לחגוג יחד עם ורד.
כל אחת ואחת מלאת מתנות ואהבה.
התמלאנו בקסם המדבר בין ראיה לרעיה.
ראינו פנימה והחוצה, אל תוך הנפש, ואל הסודות האבודים והנסתרים שבהר הנגב. אבני הדרך סיפרו לנו על עצמנו, אבל גם הזכירו לנו שהמתנות האמיתיות שנשאיר אחרינו בעולם הן לא מה שנחקוק באבן אלא מה שנחקוק בלבבות.
שיחקנו בצבעים ומכחולים וגילינו מתנות נוספות שמסתתרות בתוכנו ורוצות לצאת.
תודה ענקית לורד ולבנות, שהזמינו אותנו לחגוג איתן, שיתפו מעומק הלב והפכו את היום הזה לכל כך מיוחד!
ותודה ענקית לשותפתי המופלאה Shlomit Nadav
שכל כולה מתנה ענקית
״רוח דרומית״
לפני יומיים, בצל מתחי רקטות מהרצועה, זכיתי לפגוש אנשים מופלאים, שנתנו לי שיעור מעלף בכוחה של רוח האדם.
הם כבר מזמן חצו את גיל 90, וליוו את המדינה מיום הקמתה דרך כל מלחמותיה. הם ראו הכל.
למרות האיומים, לא היססו להתייצב ביום החשיפה של עמותת גבעתי, ולספר את סיפורם.
עודד נגבי היה קצין חבלה בגדוד 53 בתש״ח. במשך חודשיים של מלחמה היה יוצא כל ערב להטמין מוקשים מסביב לנגבה. 2200 מוקשים, שהיו קו ההגנה החשוב ביותר של הקיבוץ כנגד המיצרים.
מיכה נצר היה לוחם בגדוד 52 בתש״ח. אחרי אימון בסיסי ברובים מעץ, מצא את עצמו בחזית של המלחמה הקשה ביותר בתולדות ישראל.
לשניהם, אורך רוח יוצא דופן, ומסתבר שגם המון אוויר בריאות. ברגע אחד, אזעקות הצבע האדום התחלפו בשירי מולדת ונגינת מפוחית, וזכרונות כואבים התחלפו בהומור וחגיגת החיים.
נדמה ששום דבר שנקשר למדינה הזו לא היה קל, הדרך תמיד היתה רצופת מכשולים. גם אז, גם עכשיו.
לנו נשאר רק לקוות שרוח האדם תחזור, ותעזור לנו להתגבר, ולהתחבר וליצור עתיד טוב יותר לילדים שלנו.
בתודה גדולה לאנשי עמותת גבעתי ולמארגני האירוע, על אירוח נפלא ויום מרתק, תחת הגנתה של מפלצת בטון בריטית, הלא היא מצודת יואב.