02/05/2023
קוסטה ריקה - מרכז אמריקה קראה לי, אני אדם ממושמע - אז נסעתי.
17 שעות טיסה בטוטאל עם קונקשן קצר במדריד, בקטנה לגמרי לעומת החוייה העשירה שזכיתי לחוות.
אפרופו עושר, קוסטה ריקה בספרדית זה ה'חוף העשיר' והמדינה לא ביישה את הכינוי, ממש זכיתי לראות מקרוב את עושרו של הטבע. בכלל, המדינה הזו לקחה את המשאב העיקרי שיש לה שהוא הטבע ומינפה אותו במקסימום והפכה בזכותו מארץ עם אדמת לוע האש לאימפריה כלכלית ליברלית. כמובן שזה עולה לא מעט כסף, אבל מה זה כסף מול זיכרונות וחוויות שישארו לכל החיים???
כאמור, עולם החי והצומח הם העולמות השולטים במדינה, אין מה להתעכב בעיר הבירה סאן חוזה, היה שם איזה מוזיאון לאומנות מודרנית נחמד אבל זהו בערך. כדי שרוב הזמן יוקדש לטבע צריך לתכנן מסלול נוח ומקיף לכל האתרי חובה במדינה:
כל כניסה לפארק לאומי מביאה איתה הרפתקאה חדשה, התחלתי בעיירה לה פורטונה הסובבת את הר הגעש (פעיל אבל לא מאיים - אל דאגה) ארנל. וההר כמי שיודע שהוא גולת הכותרת באיזור ניצב לו חתיך ופוטוגני מכל פינה בעיירה, לאן שלא נסעתי הר הגעש היה מולי, אחרי 50 תמונות בערך - מיציתי. האטרקציות המרכזיות הן המעיינות החמים הנובעים מבטן האדמה, השבילים המשורטטים המובילים אל ההר, והאומגות מעץ לעץ הכל מאוד נקי, מסודר ומוקפד - התשלום בהתאם.
משם המשכתי לעיירה תיירותית נוספת בשם מונטה ורדה, איזור הררי המושך אליו ים תיירים שבאים לסיורי קפה, אומגות, קצת ראפטינג והרבה ג'ונגל גם ביום וגם בלילה, יש שם לא מעט חיות מגניבות בעיקר זוחלים ובעלי כנף שוואלה לא זוכים לראות כל יום אז הדרך לשם משתלמת למרות כבישי הכורכר השבורים שהצליחו לזעזע את בולם הזעזועים של ה-4*4 המושכר.
האטרקציה המרכזית בעיירה ללא ספק היא האומגה הארוכה ביותר באמריקה הלטינית, 800 מ"ר של דאיית הציפור הייתה חוויה מהפנטת, עורכת ת'וידאו יעלה בקרוב.
נסיעה דרומה אל רצועת החופים הפאסיפיים הובילה אותי אל הפארק הלאומי אולי הכי מוכר ומתוייר במדינה, מנואל אנטוניו, שבילי הליכה נוחים ואף מונגשים בתוך ג'ונגל פראי הוליכו אותי לאחד החופים היפים, טוב זה לא החופים של בורקאי בפיליפינים וגם לא סיישל אבל רצועת חוף מרשימה, מים שקופים והכי כיף - חול שלא נדבק. הדאגה היחידה שיש שם זה שאיזה קוף קפוצ'ין לא ידפוק לי ת'ארנק, עכשיו לך תרדוף אחרי קוף...
אטרקציה נוספת ומבחינתי הייתה חובה הייתה הראפטינג בנהר הצ'ורו שנחשב לנהר בקלאס 5, כן נהר בקלאסה, מים גועשים וסחף אדיר, באחת הירידות שם התהפכתי עם הסירה ונסחפתי לאיזה כמה שניות מאוד ארוכות שבהן בלעתי מים והרצתי ת'סרט של חיי אבל הצוות של אמיגוס דל ריו (החברים של הנהר בספרדית) לא ויתרו עליי ומשכו אותי חזרה למסלול, כן חבולה ,כן רווויה לגמרי פוסט טראומטית אבל משם החוויה השתפרה ולמדתי לתת אמון מחדש.. ממש כמו החיים עצמם:)
איזור מנואל אנטוניו מוצף באטרקציות שוות לגמרי ובפעם הבאה אקדיש לאיזור לפחות שבוע כי 3 ימים לא הספיקו, בין היתר היה קרוז שקיעה סופר פנסי, וספא מבודד בתוך הג'ונגל עם מקלחת וישי. בקיצור האסטה לה ויסטה....
פארק לאומי נוסף הוא טורטוגרו שנמצא בצד הקריבי של המדינה, שיט בתוך התעלות של הפארק הובילו אותי אל עיירה מקסימה עם אנשים זהב והייתה לי תגלית מדהימה שמתוך 2,000 תושבים (הרבה עזבו אחרי הקורונה) הייתה שם קהילה של שומרי שבת שממש הבינו ת'צרכים שלי ונתנו לי לשלם לפני על כל מיני שירותים, העירו אותי משינה סידרו לי ארוחות והיו ממש סבבה. תודה לאל שהוא בכל מקום.
עיקר האטרקציות בעיירה הן הליכה בתוך הפארק על שביל היגואר (ראיתי עקבות של משהו לא בטוח זה שלו) ושיט בתוך התעלות שהביאו אותי מקרוב לראות חיות מכל הסוגים, נשיונל ג'יאוגרפיק - זה שם! מה לא ראיתי? תוכים מיוחדים, עצלן חמוד מחבק עץ, קרוקודילים, זוחלים צבעוניים ובעלי כנף אצילים שהרגישו ממש בבית ולא התרגשו מעשרות הקייאקים והקנו ששטו באיזור. כן יעד חובה אבל הדרך לשם לא הכי נוחה.
יעד אחרון שהשאיר חותם משמעותי היה הר הגעש פואס, הטיפוס על ההר הביא אותי למרפסת שמתצפתת על הענן הלבן שהר הגעש מסתתר מתחתיו וזו חוויה יוצאת דופן, כי הלבן הענק בלע את הירוק של הטבע וזה היה גילוי מקסים.
אסיים ברצף של תודות:
תודה לחברת האשראי שהכילה את החיובים החריגים
תודה לטיקוס (כינוי לאנשי קוסטה ריקה) שהם הכי חייה ותן לחיות
תודה על הביטוי הלאומי פורה וידה - כי החיים הם באמת סבבה
תודה על מנה גדושה של טבע על סטרואידים
תודה על כבישים שבורים שגרמו לי להעריך את התשתיות בישראל
תודה מיוחדת למאהב המקסים שהכרתי
ותודה לי, על מי שאני.
אם גם אתם רוצים, אפשר לתכנן לכם גם.
לטיול מהחלומות
#קוסטהריקה
Daniella Elkabetz
