יוון עם אורית

05/08/2022

בגלל פנצ'ר בגלגל: טום קרוול היווני ממציא הגלידה הרכה (גלידה אמריקאית)

תחילת אוגוסט ואין דבר נפלא יותר בימים חמים אלה מגלידה מרעננת. אני באופן אישי מתחברת יותר לגלידה הרכה, שמרקמה המתוק נמס וממלא את חלל הפה בחגיגה של טעמים.
הקונוס שנמזג אל גלילת הוופל מוכר גם בשם גלידה אמריקאית. הגלידה הרכה היא אחד המותגים הידועים ביותר בארה"ב, אך לא רבים יודעים שהיא הומצאה ע"י טום קרוול (קרוולאס Karvelas) מהגר יווני שהגיע לארצות הברית בתחילת המאה ה-20.
כמו סיפורים רבים נהדרים אחרים, הכל החל במקרה בשנת 1934 בגלל פנצ'ר בצמיג.

כמו מאות ואלפים אחרים, החליטה משפחת קרוולאס לברוח מיוון הענייה אל אמריקה, הארץ המובטחת של אינספור אפשרויות. תנאסיס קרוולאס היה רק בן ארבע כאשר הוא והוריו עזבו את אתונה והגיעו לקונטיקט.

בגיל 23, שינה תנאסיס את שמו ל"טום קרוול" שנשמע יותר אמריקאי ובאותו הרגע הוא החליט להפוך למוכר גלידה. הוא לווה רק 15 דולר מאשתו לעתיד ויצא לרחובות ניו יורק עם המשאית שלו, ומכר גלידה מאחד מחלונותיה.
ביום הזיכרון 1934, אחד הימים החמים של אותו הקיץ, הוא קיבל פנצ'ר בגלגל ונאלץ להכניס את המשאית למגרש חניה סמוך לחנות למוצרי קרמיקה, ובינתיים, הגלידה שלו נמסה...

טום רץ לתוך החנות, ושאל אם הוא יכול להשתמש בחשמל שלהם כדי להציל את הסחורה שלו ואף אם הוא יכול למכור את הגלידה שלו במקום. בעל חנות הסכים, והיזם היווני-אמריקאי החל למכור את הגלידה המומסת שלו לעוברים ושבים.

למרבה הפלא, עוברים ושבים מאוד אהבו את הגלידה ה"מתוקה" שלו שכמעט נמסה, ותוך יומיים אזלה הגלידה במשאית שלו. מיד עלה בדעתו שלמכור את הגלידה שלו ממקום קבוע זה בעצם יותר פשוט. התגלית השנייה שלו הייתה, שאנשים מעדיפים גלידה רכה.

שנתיים מאוחר יותר קנה קרוול את החנות למוצרי קרמיקה, והפך אותה לחנות גלידה בצד הדרך. טום כבר יצר את הנוסחה להכנת מה שנודע כגלידה רכה. החנות שלו הייתה המקום הראשון שמכר גלידה רכה.

"גלידה רכה" לא הייתה כמו גלידה מסורתית באותה תקופה, והייתה עשויה מנוסחה סודית המבוססת על קרם מאפה שהומצא על ידי קרוול. התערובת נשמרה במכונה בטמפרטורה נמוכה מאוד, אך מבלי להקפיא אותה.
בשנת 1936 הציג קרוול את מכונת הפטנט שלו שיצרה גלידה טרייה ורכה והקים את תאגיד קארוול.

הקונספט הפך מיד ללהיט, ובמשך 11 שנים המשיך קרוול למכור את "מכונות הנס" שלו לאינספור חנויות גלידה ברחבי ארה"ב. עם זאת, בעלי חנויות רבים התקשו להפעיל את המכונות כראוי, אז איל הגלידות הגה אסטרטגיה של ביקור אישי אצל הלקוחות כדי ללמד אותם כיצד להפעיל את המכונות שלהם.

קרוול גם הגה את הרעיון של שמו בחנויות גלידה ברחבי הארץ בשנת 1947. רבים מהם, אחרי הכל, כבר השתמשו במכונות הקנייניות שלו.
אפשר להשוות את הרעיון שלו לפתוח חנויות גלידה רכה בשמו שלו, כמו גם את ההדרכה שלו לבעלי חנויות, למה שאנחנו מכירים היום כזכיין. ב-1947, הוא פתח את הזיכיון הראשון שלו, וב-1951 היו לו 100 חנויות גלידות קרוול ברחבי אמריקה.

תכונה ייחודית נוספת שהפכה את קרוול לפופולרית הייתה שהוא היה אחד המנהלים העסקיים הראשונים שהופיעו באופן בולט בפרסומות למוצרים. הקול הייחודי שלו שימש בפרסומות ברדיו ובטלוויזיה, והבחור עם השפם הלבן הפך לשם דבר ברוב הבתים האמריקאיים.

לאחר מכן, החברה של קרוול החלה לייצר עוגות גלידה חדשות. עוגת גלידת סנטה קלאוס החגיגית שלו, כמו גם עוגת גלידת הלוויתן, היו להיטי ענק. כמובן, כל זה תאם את המוניטין המופלא של הגלידה שלו ברעננות ורכות.

טום קרוול מת ב-1990 בגיל 84, והותיר אחריו עסק משגשג ב- 500 מיקומים - ומורשת גלידה שמשמחת עד היום את הלקוחות שלו.
גלידת קרוול היא רק אחד מסיפורי ההצלחה הרבים של התרבות היוונית באמריקה.

05/07/2022

הידעתם? "החתונה היוונית שלי 3"
הקומדיה הרומנטית, סרט הלהיט בסגנון סינדרלה, שיצא לאקרנים בשנת 2002, ונקרא באנגלית: My Big Fat Greek Wedding נכתב על ידי ניאה ורדאלוס קנדית יוונית-קנדית.
טום הנקס ואשתו ריטה ווילסון ראו את המחזה המקורי, ומאוחר יותר הפיקו את הסרט בתקציב של 5 מיליון דולר. ניאה כיכבה בסרט כפוטולה "טולה" פורטוקלוס, אישה יוונית-אמריקאית ממעמד הביניים שמתאהבת ב"קסנו" (xeno לא יווני) ממעמד הביניים הגבוה, איאן מילר. הסרט קיבל ביקורות חיוביות מהמבקרים והיה מועמד לפרס האוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר.

הסרט הפך לקומדיה הרומנטית הרווחית ביותר בכל הזמנים, והכניס 241.4 מיליון דולר בצפון אמריקה, אך מעולם לא הגיע למקום הראשון בקופות. זה היה הסרט הרווחי ביותר במשך 14 שנים עד שסרט האנימציה "שיר" (2016) הכניס 268 מיליון דולר.
סרט ההמשך שצולם 14 שנים מאוחר יותר בשם "החתונה היוונית שלי 2", יצא לאקרנים ב-25 במרץ 2016, הכניס 90 מיליון דולר מיליון בקופות, ולא זכה לביקורות חיוביות.
הניו יורק טיימס כינה את הסרט "מיחזור מכובס של קלישאות אתניות ובדיחות מותשות". רוג'ר ג'וזף איברט מבקר קולנוע אמריקאי נודע העניק לסרט ההמשך רק כוכב אחד ואמר: "התסריט הוא בלגן, ושום כמות של ווינדקס לא יכולה לנקות אותו".

עכשיו, לשמחתם של המעריצים, מצולם סרט המשך: החתונה היוונית שלי 3, וכולם מקווים שהפעם הסרט בבימויה של ניאה ורדאלוס יחזיר לקהל את הכיף, הצחוק והקסם של הסרט המקורי. הסרט מצולם בימים אלה בפלקה באתונה, ובהמשך הקיץ (באוגוסט) יצולם באי קורפו.
האבא, גאס פורטוקלוס, שהיה חלק חשוב ובלתי נשכח, אותו גילם השחקן מייקל קונסטנטין הנפלא, לא ישתתף בסרט שכן הוא נפטר למרבה הצער בגיל 94.
הסרט החדש יוקדש לזכרו והוא יתמקד בחתונת הבת אותה תשחק הלנה קמפוריס.
אני מחכה לראות את התוצר הסופי, מה איתכם?

20/05/2022

עצוב...

🇬🇷 Vangelis, the famous Greek composer of Oscar winning “Chariots of Fire” and “Bladerunner” has died at the age of 79. See more on GreekGateway.com Καλό Παράδεισο στον αείμνηστο Βαγγέλη Παπαθανασίου. ☦️

31/01/2022

ימי הלקיון (Halcyon Days): כשהאביב מופיע באמצע החורף היווני

ישראל 2022 סוף ינואר, החורף בעיצומו, גשמים עזים, ושלג לבן מכסה פסגות ויישובים.
יוון ידועה כבעלת 300 ימי שמש בשנה, אך חורף יווני יכול להיות קר מאוד. באזורים ההרריים שלה (80% משטחה של יוון הוא הררי) תמיד יורד שלג. עם זאת, כמו בכל מדינה, קיימות תופעות טבע מיוחדות, וביוון קיימת תופעה ייחודית הנקראת: "ימי הלקיון" המוכרים בשם אלקיונידס, תופעה היוצרת מעין מיני חופשת קיץ קצרה באמצע החורף.
מבחינה מטאורולוגית, ימים אלו יוצרים לחץ ברומטרי מוגבר, ומביאים איתם תקופה מתמשכת של ימים שטופי שמש, שמיים בהירים ללא רוח, טמפרטורות גבוהות שאינן אופייניות לעונה, ולפחות באזור אתונה יכולות הטמפרטורות להגיע ליותר מ-20 מעלות צלזיוס בשעות היום.
למרבה הצער, לעולם איננו יודעים באילו ימים בדיוק תגיע אותה תקופה של ימים בהירים ורגועים. בדרך כלל, תקופה זו מתרחשת לאחר חג המולד עד סוף ינואר.

את תופעות הטבע הללו קשה להסביר, אך היוונים הקדומים עשו זאת באופן נפלא במיתולוגיה.
המיתוס של אלקיונה הוא סיפור נוגע ללב על אהבה ללא גבולות, המסביר את קיומם של ימי שמש, של ים רגוע וללא רוחות.
כמעט בכל טיול מקיף ביוון אנו חולפים על פני תרמופולי ועוצרים ליד האנדרטה המרשימה לזכר ליאונידס הספרטני (קרב 300 המפורסם). לא רחוק משם, שכנה ביוון העתיקה עיר המדינה (פוליס) טראכיס.
בסביבות העיר טראכיס הקים כסרכסס מלך פרס את מחנהו קודם שהצעיד את צבאו אל מעבר תרמופולי ב-480 לפנה"ס.
בטראכיס, על פי המיתולוגיה היוונית, קבע הרקולס הגיבור היווני את ביתו לאחר שהשלים את מילוי שתים עשרה המטלות, פה נולדו בניו מאשתו דִיאַנֵירָה, ופה אף מצא גם את מותו.
זה גם המקום בו התיישבו צאצאיו של הראקלס, אחד מהם היה קֵאוּקְס Ceyx, מלך טראכיס ובנה של כוכב הבוקר (Eosphorus).
קאוקס היה נשוי לאלקיונה Alcyone בתו של איאולוס אל הרוחות.
אלקיונה וקאוקס זכו להערצה על ידי אלים ובני תמותה כאחד בשל יופיים הפיזי והאהבה העמוקה ששררה ביניהם.
כל כך אהבו זה את זו עד שכינו אחד את השנייה "זאוס" ו"הרה" - הזוג האולימפי המלכותי. זאוס אבי האלים זעם על הזוג היהיר שהעז להשוות את עצמו לאלים. יום אחד, כשיצא קאוקס אל הים והפליג לדלפי, השליך זאוס אבי האלים ברק על ספינתו. הספינה שקעה במצולות וקאוקס צלל אל מותו. אלקיונה הלכה יום יום לחוף הים ובכתה מגעגועים ודאגה. קאוקס שידע שאשתו מחכה לו, התחנן להרה שתאפשר לאלקיונה לראות את גופתו ולדעת מה עלה בגורלו. הרה נעתרת לו. בלילה הופיע קאוקס בחלומה של אשתו וסיפר לה על סופו המר. כשהתעוררה, ירדה לחוף ומצאה את גווייתו. אלקיונה האבלה, לא יכלה להתגבר על כאבה העמוק, ומוכת צער ויגון קפצה למים כדי להצטרף לבעלה בארץ המתים.

אלי האולימפוס הושפעו עמוקות מגורלם הטרגי של בני הזוג ומאהבתם העזה זו לזה, עד שזאוס התרכך, הצמיח לזוג כנפיים והפך אותם לציפורי הלקיון. זהו מקור שמם המדעי של השלדגיים (Kingfishers or Alcedinidae), ובלועזית halcyon birds. עם זאת, נידונו ציפורים אלו לקנן בחורף מדי שנה.
אלקיונה הטילה ביצים רק בחורף. בקן בסדקי הסלע ליד החוף, קרוב למקום שבו היא מצאה את גופתו של קאוקס, גלי הים התנפצו על הסלעים, והרסו את הקן. זאוס, שחש חרטה, הורה לעצור את הרוחות, ופקד על השמש לזרוח במשך שבעה עד חמישה עשר ימים. ימים רגועים אלה, בהם האלקיון יכולה להטיל את ביציה בבטחה, הם "ימי ההלקיון".

בין אם יש במיתוס אמת או שקר, עובדה היא שבמהלך החורף, זוכה יוון למזג אוויר טוב יותר לתקופת זמן, כך שציפורי האלקיון יכולות להטיל את ביציהן בשלווה ובאותו הזמן היוונים, כמו גם התיירים, נהנים ממזג אוויר שטוף שמש וללא רוחות באמצע החורף.

מיתוס זה הוא גם המקור למה שנקרא "ימי הלקיון" (או Alkyonides Meres), שבעת הימים בחורף אשר בהם לעולם לא מתרחשת סערה. מאז הפך המונח לביטוי באנגלית המשמש לתיאור כללי שמשמעו ימים רגועים ושלווים.
מאחלת לכולנו חורף רגוע וללא סערות (מיותרות).

14/01/2022

שבת שלום הרבה בריאות ושמחת חיים

09/01/2022

הידעתם מה משמעות הצבעים והצורות בדגל יוון?

🇬🇷 The meaning of the beautiful flag of Greece! See more GreekGateway.com

01/01/2022

ביוון מקבלים את שנת 2022 עם פרוסה טעימה של Vasilopita. וואסילופיתה משמעו הפאי של סנטה קלאוס, וזו עוגה מסורתית אותה אופים כדי לחגוג את בוא השנה החדשה.
באופן מסורתי, מוכנס מטבע מוסתר לבסיס העוגה.
בחצות של ערב ראש השנה, משפחות יווניות חותכות את הוואסילופיתה ומי שזוכה במטבע הנסתר, מאמין שיהיה לו מזל טוב בשנה הקרובה.

https://www.facebook.com/AmazingphotosinGreece/posts/5338961552861974

Welcome 2022 with a delicious slice of Vasilopita Vasilopita, meaning the pie of the Santa Claus, is a traditional cake made to celebrate the coming of the New Year.

O Traditionally, after baking vasilopita, a hidden coin is inserted through the base.

At midnight of New Years Eve, Greek families cut the vasilopita and whoever wins the hidden coin is believed to have good luck fot the upcoming year.

Credit 📷 : https://www.daddy-cool.gr/dear-santa/vasilopita-2022-efkoli-syntagi.html

28/12/2021

על חתולים ביוון כבר כתבתי כאן בעבר.
גם על המוזיאון והאתר הנפלא - דלפי...
מחברת את שני הנושאים בתמונה נפלאה זו:
חתול על רקע שרידי מקדש אפולו בדלפי, יוון.

Cats have this ability to make a photo or a place their own, you know? Cat posing in front of the ruins of the Temple of Apollo, Greece. Photo by An Mai.
💙

11/12/2021

השורשים היווניים של סנטה קלאוס
הקדוש ניקולס, הידוע גם בשם ניקולס ממירה, היה קדוש נוצרי והבישוף היווני של מירה עיר באסיה הקטנה (אנטוליה היוונית, כיום טורקיה) במאה ה-4. הוא מוכר גם בשם: ניקולאוס מחולל הפלאות, וזאת בשל הניסים הרבים המיוחסים לו. הוא התפרסם גם בזכות מתנות הסתר שהעניק, כמו החלקת מטבעות כסף לנעלי האנשים שהשאירו אותם בחוץ בדיוק למטרה זו.

אגדות רבות סופרו על נדיבותו של ניקולס הקדוש, וביניהם גם הסיפור של שלוש בנותיו של האיש העני. היות ולא היה לעני כסף לנדוניה לבנותיו, הן היו אמורות להימכר לזנות. כדי למנוע זאת, ניקולס החליק שק מלא זהב בארובת הבית של העני, והן נחתו באחת מהגרביים של הבת הבכורה שתלתה אותן שם לייבוש. עכשיו היא יכלה כבר להינשא, ולכן שתי בנותיו האחרות מיהרו אף הן לתלות גרביים בארובה, כדי שניקולס הקדוש ימלא גם אותן.

לפי מספר מקורות, ניקולס הקדוש מת ב-6 בדצמבר בשנת 343. סיפורי הניסים ופועלו למען הנזקקים התפשטו עם הזמן ברחבי העולם, והוא הוכר כמגן הילדים והמלחים, כמו גם כדמות מעניקה מתנות. עד הרפורמציה הפרוטסטנטית בשנות ה-1500, הוא היה קדוש פופולרי באירופה. הרפורמציה, תנועה דתית שהובילה ליסוד הפרוטסטנטיות, דחתה את הנוהג של הכרה בקדושים. סנט ניקולס, לעומת זאת, נשאר אייקון פופולרי בהולנד.

ההולנדים המשיכו להנציח את יום חגו של ניקולס הקדוש ב-6 בדצמבר וכך גם הכנסייה היוונית-אורתודוקסית. ילדים נהגו לחלוץ את נעליהם בערב הקודם לתאריך זה, להשאיר אותן ליד הדלת, וחיכו למתנות שיקבלו מניקולס בבוקר המחרת.
ב-1700 הביאו מהגרים הולנדים את המסורת של סנט ניקולס לאמריקה, כשהוא מוכר בשמות Sint Nikolaas או Sinterklaas.

באמריקה, סנט ניקולס עבר כמה שינויים: סינטרקלאס הפך לסנטה קלאוס, ובמקום להציג מתנות ב-6 בדצמבר, הוא הפך למזוהה עם חגיגת חג המולד (25 בדצמבר). ניקולס הקדוש אופיין כבחור עליז וגדול שיורד בפיר הארובה כדי להשאיר מתנות לילדים הראויים לכך, ובשירו של קלמנט קלארק משנת 1820: "תיאור הביקור של סנט ניקולס" הוא מוזכר נוהג במזחלת הנישאת על ידי איילים מעופפים.
הקריקטוריסט תומס נאסט הוסיף בשנת 1881 למיתוס של ניקולס הקדוש, ציור בו הוא מופיע בתלבושת אדומה מעוטרת בפרווה לבנה. ניקולס הקדוש שהיה פעם בישוף יווני חביב נדיב ורחב לב, התפתח לסנטה קלאוס הממוסחר שאנו מכירים היום.
המפנה המוזר היווני לכל זה, ביוון של היום הוא, שהקדוש באזיל מקיסריה (איוס ווסיליס), הוא הדמות המעניקה מתנות ביום השנה החדשה, היות והנוצרים האורתודוכסים מאמינים שנפח את נשמתו ב-1 בינואר. זהו גם היום בו חוגגים היוונים את יום השם האורתודוכסי של סנט באזיל. כל היוונים שנקראים וואסילי (ביל) ו-וואסיליקי (ויקי) חוגגים את יום השם שלהם ביום של השנה החדשה.
כשמשפחות אוכלות את ארוחת השנה החדשה שלהן, הן תמיד שומרות לו מקום נוסף בשולחן. זה נעשה לא רק כדי לכבד ולזכור אותו, אלא גם כדרך לעודד אותו לבקר בבתיהם כדי שיוכל להביא את המתנות השנתיות שלו. מורשתו מתקיימת עד היום בכל רחבי העולם ובמיוחד ביוון. איוס וסיליוס הוא המקבילה היוונית לסנטה קלאוס.
מוזמנים לצפות בשורשים היווניים של ניקולס בווידאו של נשיונל גיאוגרפי
https://www.youtube.com/watch?v=3jLO6A2NpPU&t=1s

10/11/2021

יאמי
גירוס יווני.

Mmmmm😋 How do you like your Gyros ?

07/09/2021

שתהיה לנו השנה הבאה
הכי סבבה ונפלאה.
שנוכל שוב לאהוב ולהתחבק
ולא לאטום את הפנים ולהתרחק.
שיהיו לנו כל הסיבות שבעולם
לחייך ולצחוק עם כולם.
שנדע לאהוב, ולהיות סובלניים
ולקבל את השונה באהבה ובחיבוקים
שהבריאות תהיה אתנו תמיד
ונצליח סוף כל סוף את הנגיף להשמיד.
שנזכה להרבה רגעים של נחת
ורק בשורות טובות שיהיו לנו באמתחת
שנפרוץ גבולות גיאוגרפיים
ונכבוש באהבה יעדים עד השמיים.
שהדמעות יהיו דמעות שמחה
זו הרי לא בקשה כל כך גדולה....
ובקיצור לכולם אני מאחלת
שנה הכי הכי נהדרת
שהעולם יהיה שמח
שהנתיב בו נלך יהיה פורח
ובעידן החדש
שהכל, אבל ממש הכל, יהיה דבש.

27/03/2021

18/03/2021

בחן את עצמך: כמה אתה בקיא במיתולוגיה היוונית?

21/02/2021

טריטון, שליט מעמקי הים הנורא
==================
מיהו טריטון שהסיודיוס העניק לו את השם "האדיר" או "הנורא ואיום"?

השם לבטח מוכר לכם. היום אין ילד, ילדה או מבוגר שלא מכירים את המלך טריטון. המלך טריטון (אביה של אריאל) הוא דמות המתוארת בסרט "בת הים הקטנה" של דיסני, בהשראת טריטון, כמלך תת ימי. עם זאת, דמות זו (וכל שאר הדמויות בסרטים של דיסני) מבוססת למעשה על סיפור אגדה של הנס כריסטיאן אנדרסן בעלת אותו שם.

אך טריטון קדום הרבה יותר...
לפי המיתוס היווני, טריטון היה שליט המעמקים, והתגורר עם הוריו (עליהם בפוסט הבא) בארמונות זהב מתחת למים. באחד המקורות צוין שארמונו של פוסידון (אביו של טריטון) שכן סמוך לאי אוויה Evia ביוון.

ואיך נראה אותו יצור?
לאורך התקופות תואר טריטון בצורות שונות.
בניגוד לאביו פוסידון שמוצג תמיד אַנְתְּרוֹפּוֹמוֹרְפִי (יצורים לא אנושיים בעלי תכונות אנושיות) לחלוטין באמנות העתיקה (דבר שהשתנה רק בתרבות הפופולרית המודרנית), פלג גופו התחתון של טריטון הוא דג, ואילו פלג גופו העליון מוצג כדמות אנושית.
טריטון היווני המקורי נשא אתו לפעמים קלשון. בתקופות מאוחרות יותר הפך טריטון למקושר לקונכייה, בה נשף כמו בחצוצרה כדי להרגיע או להגביה את גלי הים. הוא היה "החצוצרן" של אוקיאנוס ופוסידון. הצליל היה כה צורמני, שכשנשף בעוצמה, גרם לענקים לעוף מפחד, שדמיינו שזו שאגת חיית בר אימתנית.

על פי אובידיוס, טריטון הוא בעל "גווני הים", ו"כתפיו מרופדות בצדפות ים". אובידיוס מכנה את טריטון "התכול", עם שיער בצבע ירוק, ומתאר אותו גם כסוס תכול דוהר.
כלי חרס יווניים, המתארים חצי בן אנוש חצי דג הנושאים את הכיתוב "טריטון", היו פופולאריים במאה ה -6 לפני הספירה. הועלתה השערה כי בשלב זה "טריטון" הפך למונח כללי עבור "בן-ים" (הגרסה הגברית ל"בת ים").
יתר על כן, טריטונים בקבוצות או ברבים החלו להיות מתוארים באמנות היוונית הקלאסית בסביבות המאה ה-4 לפנה"ס. בין אלה גם עבודתו המפורסמת של הפסל היווני סקופאס (נפטר 350 לפני הספירה) שהועברה מאוחר יותר לרומא. אף שלא הייתה כתובת או פרשנות ליצירה, פליניוס (מת בשנת 79 לספירה) העיר ש"נראידים הרוכבים על דולפינים...וגם טריטונים מופיעים בפסל זה" (העתק במוזיאון פושקין תמונה 1).
קיימת גרסה נשית של היצור, שהיא חצי בת אנוש וחצי דג, המכונה לפעמים "טריטונית" או "טריטון נשית".

בתקופות יווניות מאוחרות (שלהי יוון הקלאסית), טריטונים תוארו כ- ichthyocentaurs שילוב של בני-ים עם קנטאורים, כלומר, במקום זרועות בחלק הקדמי היו רגלי סוס. הדוגמאות המוקדמות ביותר הידועות הן מהמאה השנייה לפני הספירה. המושג "איכטיוקנטאור", מקורו לא ביוון העתיקה, והופיע רק בכתב בתקופה הביזנטית (המאה ה -12). "קנטאור-טריטון" היא מילה נוספת לטריטון עם רגלי סוס.

מלבד דוגמאות שבהן הגפיים הקדמיות דמויי הסוס הוחלפו בכנפיים (תמונה 2), ישנן דוגמאות אחרות שבהן לרגליים הקדמיות יש אצבעות טופרים (כמו לאריות, תמונה 3), והוזכר גם טריטון עם גפיים תחתונות כמו לובסטר או סרטנים, בפרסקו שנחשף בהרקולנאום (תמונה 4).
טריטונים בעלי שני זנבות (דו-זנביים) החלו להיות מתוארים מסוף המאה ה -2 לפנה"ס, כמו במזבח דומיטיוס אהנובארבוס (מזבח מבית המקדש של נפטון ברומא העתיקה, תמונה A ו- 5). עם זאת, פסלי טריטונים קדומים יותר בעלי זנב כפול, נחשפו בליקוסורה (Lycosura עיר יונית עתיקה בדרום ארקדיה), וקיים ספק אם זו אכן הדוגמא הראשונה. יש המאמינים כי את טריטון הדו-זנבי יש לתארך למאה ה-4 לפנה"ס, והועלתה השערה כי סקופאס היה זה שהגה אותו.

העדות הספרותית הראשונה של טריטונים (בלטינית: Tritonēsברבים) הייתה באיניאדה של וירגיליוס (29-19 לפנה"ס בקירוב).
טריטונים ונראידים מופיעים כבני לווייתה הימיים של האלה ונוס במטמורפוזות "חמור הזהב" של לוקיוס אפוליוס (מחצית השנייה של המאה ה-2 לספירה), והטריטונים אף תוארו בפירוט על ידי הגיאוגרף היווני פאוסניאס שהזכיר אותם בספר שכתב במאה ה-2 לספירה:

"לטריטונים המראה הבא. על ראשיהם הם מצמיחים שיער הדומה ל"צפרדעי הביצות" (צמחים ממשפחת הנוריתיים Ranunculus) לא רק בצבע, אלא גם בחוסר האפשרות להפריד בין שערה אחת מהשנייה. שאר גופם הוא מחוספס עם קשקשים עדינים בדיוק כמו הכריש. מתחת לאוזניים יש להם זימים ואף של אדם, אבל הפה רחב יותר והשיניים הן של חיה. עיניהם נראו לי כחולות, ויש להם ידיים, אצבעות, וציפורניים כמו צדפות של חלזונות ים (שבלולי ים תמונה 6). מתחת לחזה ולבטן נמצא זנב כמו של דולפין במקום כפות רגליים".

בתקופת הרנסנס כונה טריטון ה- "חצוצרן של נפטון" ( Neptuni tubicen).
ג'וֹבאנִי לוֹרנצוֹ בֶּרְנִינִי (פסל ואדריכל איטלקי מחשובי האדריכלים של תקופת הבארוק) פיסל את מזרקת "נפטון וטריטון" (1622-23, כיום במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון תמונה 7) ואת מזרקת טריטון הידועה (1642-43 תמונה 8) בפיאצה ברבריני, ברומא.
קיימות דעות שונות לגבי המקורות או הדוגמאות מהם שאב ההשראה ליצירתו, אם היו אלו מיצירות של אותה התקופה או מהעת העתיקה. נאמר כי לברניני הייתה גישה לאוסף של פסלים רומיים ויווניים מקוריים שהיו בידי האפיפיור, ושהוא עבד באמצעות שיחזור של שברים עתיקים, אם כי לא ברור אם טריטון נכלל בהם. בגדר האפשרויות יש הטוענים שהמזבח הקדום של דומיטיוס אהנובארבוס (הנזכר למעלה), שימש לו כמודל. גם הטריטון שמופיע במזבח, וגם הטריטון של ברניני הם כפולי זנב, כמו זוג רגליים אנושיים.

עכשיו, כשאנו מכירים את הצורות השונות שלבש טריטון לאורך השנים, הגיע הזמן שנדע מאין נוצר, ומי היא משפחתו...
ועל כך בפוסט הבא: פנים רבות לאהבה.