07/10/2022
"הֵן זֶה אוֹתוֹ הָעֵמֶק, הֵן זֶה אוֹתוֹ הַבַּיִת, אֲבָל אַתֶּם הֵן לא תּוּכְלוּ לָשׁוּב
וְאֵיךְ קָרָה, וְאֵיךְ קָרָה וְאֵיךְ קוֹרֶה עֲדַיִן שֶׁהַחִטָּה, כֵּן, הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב".
ב-6 באוקטובר 1973, היום לפני 49 שנים, פרצה מלחמת יום כיפור. המלחמה גבתה מקיבוץ בית השיטה מחיר נורא: כמעט בכל יום הגיעה ידיעה על בן הקיבוץ שנפל במלחמה או נעדר בקרב. רק בסוף המלחמה נודע המחיר המלא: 11 חברי קיבוץ נפלו ב-19 ימי לחימה: אלון אילת, מיכה גולדמן, יוחי גלעד, גרשון דוד, דני פלד, אלי רחמים, יחיאל שונרי, משה שחורי, בנימין שצ"ופקביץ, נמרוד שרון ויוסף שריג.
בתקופת המלחמה לא נערכו לוויות ולא ישבו שבעה. עם קבלת ההודעה הרשמית על מותו בקרב של אחד מהחיילים, התכנסו המשפחה, השכנים והחברים הקרובים. השאר היו עסוקים בעבודה, שכן היה צריך למלא את מקומם החסר של עשרות הבחורים שגויסו. למחרת היום, המשיכו כולם בסדר היום הרגיל וההורים השכולים חזרו לעבודה. החיים היו חייבים להימשך.
לא הייתה כמעט משפחה בבית השיטה שלא הייתה קשורה לנפגעים, והחיים בקיבוץ מעולם לא חזרו להיות כפי שהיו לפני המלחמה. דורית צמרת, בת הקיבוץ שכתבה את מילות השיר, התייחסה שם לפער הבלתי נתפס בין החיים שנמשכו לאובדן הכבד: "למרות העצב הנורא, בכל זאת זרעו את השדות, ובכל זאת הגשם ירד, ובאביב היו פרחים כל כך צבעוניים, והחיטה הייתה כל כך גבוהה, ואנחנו לא יכולנו להבין איך הכול פורח ומאיר אחרי אסון כזה. מהמקום הזה נולד 'החיטה צומחת שוב'."
בשנת 1978 השיר זכה ללחנו של חבר קיבוץ שער הגולן, חיים ברקני ומילותיו עובדו והותאמו אל הלחן.
בכתבה שלנו, בקישור שבתגובה הראשונה, תגלו את סיפורי חייהם של הנופלים עליהם כתבה צמרת, ואיך אחד מהם חזה את מותו בשיר שכתב.
בתגובה השנייה תמצאו את מילות השיר המלאות.
***
בתמונה: אחד מהנופלים עליהם נכתב השיר, דני פלד ז"ל, מחזיק את בנו רן.