02/06/2024
יחד נמשיך להתננצח !
המאמר השבועי, במסגרת המאמרים על הנעשה 'בחצר האחורית של החיים' :
צריך אולי להתרגל לאפשרות לפיה, בשלב כלשהו תסתיים 'מלחמת עזה' הארורה, בדרום כמו גם בצפון, לאחר החזרת חלק מהחטופים שעודם בחיים, אבל אז תחזור החברה הישראלית, למה שהייתה ערב שמחת-תורה ב-7 באוקטובר, והפעם ביתר שאת.
למי שהספיק לשכוח, ערב הטבח הנורא ופרוץ הקרבות, עמדה החברה הישראלית בשיאו של מאבק אלים, שהדגיש את הפילוג, השסע, היריבות והשנאה, הרוחשת בין חלקים גדולים ממרכיביה, וכבר נמצא מי שהגדיר זאת כהקדמה ל-'מלחמת אחים'.
הפילוג הפוליטי-חברתי, איים לקרוע לגזרים את שארית התפר הגס, שחיבר בין החברה 'הדמוקרטית' לבין החברה היהודית, שלא לדבר על הקרע העמוק בין מתנגדי נתניהו השונים, לבין תומכי הימין, שגלש עד מהרה גם לצבא, וזאת בסיוע רוח-גבית של ערוצי-התרעלה משני הצדדים.
הסיפור העגום הזה עתיד לחזור על עצמו, עם או בלי בחירות, אלא שהפעם הוא צפוי להיות חריף ואלים פי כמה, בהשוואה למה שהיה כאן לפני ה-7 באוקטובר הנורא.
הסיסמא שהופקה במלחמה, ולפיה 'יחד ננצח', נמצאת כבר בשלבי מחיקה אחרונים, ואת מקומה תופסת במהירות האמירה, לפיה 'יחד נתנצח', רק שאין בכך שום דבר חדש, משום שכל תולדות ישראל, התאפיינו במחלוקות, פילוגים ושסעים, שבדרך-כלל הסתיימו באסונות.
נכון אמנם שבפרקי-אבות (פרק -5) כתוב בין השאר כי : " כל מחלקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלקת לשם שמים, זו מחלקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים, זו מחלקת קרח וכל עדתו", אבל עובדה היא כי מאז ועד היום, רבו בישראל המחלוקות והשסעים 'שלא לשם שמים'.
קצרה היריעה מלהכיל את רשימת המחלוקות, שתחילתה אולי בימי יוסף ואחיו, המשכה במחלוקת בין בית דוד לבית שאול, או בעימות בין שכם לירושלים על המרכז הפולחני של העם.
בעת המצור על ירושלים, שנמשך 5 חודשים על-ידי הרומאים, בשנת-70 למניינם, גברה ידו של הצבא הרומי החזק, בעיקר משום המלחמות הפנימיות שהתחוללו בעת המצור בין היהודים לבין עצמם, ואחר-כך הגיע העימות במהלך המרד הגדול, ובמרכזו הרעיון להיכנע לרומאים (רבי עקיבא), כנגד הרצון להילחם עד מוות (בר-כוכבא).
פרושים, צדוקים ואיסיים, מצאו עצמם מתעמתים ללא צורך או הצדקה, ממש כפי שאירע מאוחר יותר, בין חסידים ומתנגדים, ומזה יותר מ-75 שנים בין חרדים לבין חילונים !
מחתרות האצ"ל והלח"י, מצאו עצמן במחלוקת אלימה מול ההגנה, עד פרשת 'אלטלנה' ופירוק הפלמ"ח ב-1948, והארץ רעשה וגעשה בפילוג קשה, בשנת 1952 על רקע 'הסכם השילומים' עם גרמניה, וכך גם בשנת 1958 במחלוקת על אודות 'מי הוא יהודי?'.
שנות ה-70 של המאה הקודמת, התאפיינו תחילה בשסע החברתי שבא לידי ביטוי, באמצעות תנועת 'הפנתרים השחרים' בשנת 1971 , ולשיא 'במהפך' של 1977 עם עליית 'הליכוד' לשלטון.
בין לבין, התרחשו בארץ מאבקים חברתיים-פוליטיים נוספים, שהדגישו את הפילוג והשסע בישראל עד 1995, כאשר נחצו כל הגבולות עם רצח ראש-הממשלה יצחק רבין, ועל רקע 'הסכמי אוסלו' שחצו את המדינה לשני חלקים, שעד היום לא נמצאה הדרך לחבר ביניהם, בעיקר על רקע הדיבורים החוזרים בעת המלחמה, על 'הקמת מדינה פלסטינאית'...
בשנת 2005 החריף השסע, עם ביצוע 'תכנית ההתנתקות' של אריק שרון ובשנת 2011 נרשמה 'המחאה החברתית' הראשונה, שאף היא הדגישה עד כמה מפולגת המדינה.
הרשימה הזאת עוד ארוכה מאוד, ועוד לא דיברנו על מחלוקות בין חכמים במשנה ובתלמוד (גם שם, לא תמיד לשם שמים...), אולם נראה כי התמונה המצטיירת מכל אלה ברורה : ישראל הייתה מאז ומעולם (וכנראה לעולם), אומה מפולגת ושסועה, כך שהמציאות המתקיימת עתה, אין בה דבר חדש, רק שהשחקנים מתחלפים תדירות על במת המריבה היהודית-ישראלית.
כל האירועים שהציגו את השסע והפילוג בישראל, הסתיימו באסונות כבדים ובדיוק כך אירע ב-7 באוקטובר, מאותן סיבות.
הצרה היא, שהלקח הזה לא נלמד, ולכן צריך להתכונן למה שצפוי להתרחש כאן כאשר תסתיים 'מלחמת עזה', שהרי מן העבר כבר נוכחנו לדעת, שישראל תיכנס שוב למערבולת רותחת של עימותים, פילוגים, מריבות ושסעים, עד בוא העונש הבא, בדמות 7 באוקטובר חדש...
מי ששואף לחסל את מדינת-ישראל זוכה לעדנה ולעידוד נוכח פני הדברים הללו ושואב השראה מחברה ישראלית שסועה ומפולגת. לא מדובר בהשערה אלא בעובדה המבוססת בין השאר על הצהרותיהם של ראשי המרצחים מבית-היוצר של 'חמאס' ותומכיו בעולם 'הנאור'.
ההתלכדות הזמנית בעת צרה, והנכונות של חיילים ואזרחים להקריב את חייהם להגנה על המדינה, ראויה לשבח, שאין מילים לבטא אותו, אבל מדובר בתופעה ייחודית, שאינה פתרון של קבע, לעם שמסרב ללמוד לקח.
