Throughout the years Manamim has consistently expanded. Investments in machinery and equipment have kept production up-to-date,
Today’s Kosher-Parve wafers, ice cream cones, wafer rolls , wafer bars and wafer cubes (in numerous flavors, including sugarless products) all boast superior quality, long-term shelf life, a special home made taste and choice ingredients (no artificial coloring). All of
these factors explain the company’s success in the local Israeli, American, Australian and Arab markets.
סיפורו של מפעל "מנעמים", מפעל הוופלים הידוע במפרץ חיפה, הוא סיפור מרתק על פליטי שואה ששרדו את התופת, עלו לארץ ובנו מתוך ההריסות תעשיית מזון מפוארת והנחילו לבניהם ולבני בניהם חזון, ערכי עבודה, והרבה כבוד לעבודת כפיים.הוא הוקם על ידי רוזה ויצחק וולפיילר, מניצולי רשימת שינדלר. אחר כך הוא הועבר לניהולו של חתנם יצחק בירנהק ששכלל את הציוד ואת שיטות העבודה, והיום נמצא המפעל בידיהם האמונות של שני ילדיו, ליאורה בירנהק מרקוס ורמי בירנהק. צמיחתו של המפעל המשפחתי כרוכה בקורותיה של המשפחה ומשלבת בתוכה ערכים של עבודה קשה, תושייה, יצירתיות והמון אמונה.מנעמים הוקם ב-1950 במושבה הגרמנית על ידי רוזה ויצחק וולפיילר שנולדו בקרקוב שבפולין, היו בגטו קרקוב יחד עם שתי בנותיהם: אלינה דוידוביץ' ורינה ובעלה יצחק בירנהק וניצלו כולם יחד בזכות היותם ברשימת שינדלר.רוזה ויצחק, שהגיעו לארץ בגיל די מבוגר, התיישבו במושבה הגרמנית בחיפה והחלו לחפש עיסוק עצמאי שיוכלו לעסוק בו מהבית ושיוכל גם לפרנס אותם.אל הוופלים הגיעו די בטבעיות. יצחק עבד לפני המלחמה כמנהל שיווק ב"סושארד", מפעל שוקולדים שוויצרי בפולין, ורוזה אפתה עוגות בגטו. השילוב של ניסיון שיווק דברי מתיקה עם ידע באפייה הוליד את הרעיון לנסות לייצר וופלים בבית.טוסטר לאפיית וופלים, שהביאו איתם כשעלו לארץ, היווה את הטכנולוגיה הראשונית בה השתמשו. התהליך היה פשוט: רוזה הייתה אופה את הוופלים בטוסטר המיוחד, אחרי האפייה היו מרתיחים סיר ענק של שוקולד ומטבילים את הוופלים בשוקולד המבעבע, אחר כך היו אורזים ידנית את הוופלים בנייר כסף, ובסיומו של תהליך הייצור היה יצחק עולה על אופניו ועובר בחנויות המכולת בעיר התחתית למכור את מרכולתו.לאט- לאט גדלו היקפי התעשייה הזעירה. בעקבות הגידול בביקוש, הם עברו מהבית לצריף קטן במושבה הגרמנית, הוסיפו פועלים לעזרה ושיכללו את אמצעי הייצור ברוח היצירתיות שליוותה אותם מהתחלה. כדי להעביר, למשל, דברים ממקום למקום, לקחו פסי רכבת ישנים עליהם הסיעו עגלה ובתוכה הסחורות. כדי לייעל את השיווק, שכר יצחק עגלון עם סוסה, העמיס עליה את הוופלים ומכר אותם למכולות בעיר.שנה אחרי הקמת המפעל הצטרף לעסק החתן יצחק בירנהק ולאחר מספר שנים הצטרפה הגב' הלינה דבידוביץ.כשנרכשה המכונית הראשונה התחילו להגיע הוופלים גם לתל-אביב, הם נקראו אז "וופל חיפה".השם הרשמי שניתן למפעל הוופל היה "מנעמים", כוונת המייסדים הייתה בעצם למטעמים, או כמו שהם קראו לזה בלעז "דליקטס". אבל העברית לא הייתה שגורה בפיהם, וכך נטבע בטעות השם מנעמים, שלימים התברר כמתאים אף יותר מהכוונה המקורית, שכן איזה שם יכול להיות הולם יותר לוופלים מצופי שוקולד המתוק ממנעמי החיים?במהלך השנים עבר ניהול המפעל לבני הדור השני הבת הלינה דוידוביץ והחתן יצחק בירנהק ויחד ניהלו את המפעל שהלך וגדל ביד רמה.ב-1979 הצטרפו למפעל נציגי הדור השלישי. רמי בירנהק נכנס לעבודה מיד לאחר שחרורו מהצבא לצד אביו, בתקופה זו עבדו במקביל במפעל שלשה דורות.
עשר שנים מאוחר יותר הצטרפה גם אחותו של רמי ,ליאורה בירנהק מרקוס. הצטרפותה של ליאורה באה לאחר פטירת הסבים ויציאת הגב' הלינה דוידוביץ מהמפעל.רמי וליאורה שברו קצת את המסורת המשפחתית שבה הנשים אמונות על היצור והגברים על השווק. רמי ניהל את היצור וליאורה את השווק והיצוא.ומאז מנוהל המפעל על כל היבטיו ע"י יצחק בירנהק וילדיו.
