04/05/2023
על שיוויון, אנושיות, מחזור, ואנשים שמקדימים את זמנם ...
על חופה של הכנרת, ממש ליד מגדל, נמצאו בשנים האחרונות ממצאים ארכיאולוגיים מדהימים של עיירת דייגים יהודית בת לפחות 2000 שנה (בהם אחד משבעת בתי הכנסת היחידים שנמצאו מהתקופה שעוד היה קיים בית המקדש). מהר מאוד נעשה ההקשר עם השם שהתגלגל שם לאורך התקופות השונות, מהכפר הערבי מג'דל ,והמושבה היהודית מגדל אל העיירה "מגדלא" שממנה הגיעה מרים המגדלית שנתפסה לאורך ההיסטוריה הנוצרית כדמות מאוד משמעותית (ושנויה במחלוקת).
מרים המגדלית היתה דמות מאוד חשובה בברית החדשה, היא תוארה כ"שליחת השליחים", האישה שהיתה הכי מקורבת לישוע, ליוותה אותו ברגעיו הקשים ביותר והיתה זו שטיפלה בגופתו אחרי שהורד מהצלב ולה בישר המלאך על קומו לתחייה.
אך הכנסייה הקתולית לא ממש אהבה את הפרשנויות השונות בהן הוצגה מרים המגדלית כבחירת ליבו של ישוע (ואף בת לוויתו) ודאגה להציג אותה כמישהי שהיתה זונה ושמה את עיקר הדגש על כך ישוע גירש מגופה שדים.
לא מפתיע בעידן פטריאכלי ,שבו הקטינו את מעמדה של האישה ודאגו לצמצם את מקומה וחשיבותה על מנת לשלוט בנשים.
באופן כללי ב2000 שנים האחרונות היו לא מעט מסרים של אהבה, שיוויון ,חמלה וצדק שנראה בברית החדשה שישוע ניסה להשריש בעולם, והמוסד הכנסייתי לא ממש אימץ (בלשון המעטה).
לכן כשהגעתי עם תיירים לאתר הארכיאולוגי החדש שנפתח במגדלא וביקרנו בכנסיה החדשה שנבנתה במקום ,חשבתי לעצמי שיש משהו מקסים בבחירה של האנשים שהקימו את הכנסייה להקדיש אותה לנשים.
מתוארים בכנסייה כל מיני סיפורי ניסים שמתוארים בברית החדשה והם סביב סיפורי נשים.
אבל שהדבר שהכי הימם אותי היה קפלת התפילה בקומה התחתונה של הכנסייה שמוקדש לסיפור "האישה זבת הדם" (האישה שלא הפסיקה לדמם).
מסופר שבזמן שישוע מואץ על ידי ההמון להציל את חיי ביתו של יאיר ,ראש בית הכנסת, לפתע הוא חש שמישהו נגע בו ונרפא. הוא עוצר ושואל בקול רם "מי נגע בי", והכל משתהים למשמע השאלה שכן עשרות דחפו אותו ברחובות העיר להגיע להציל את הילדה הגוססת.
האישה שנגעה בו נחרדה מהגילוי והתוודאה על מעשיה. היא היתה אישה שבמשך 12 שנים סבלה קשות מבדידות ונידוי דתי וחברתי מכיוון שלא הפסיקה לדמם. אף שהוציאה את כל כספה על רופאים וחיפוש מזור, לא הצליחה להרפאה. היא האמינה שאילו רק תצליח לגעת בישוע היא תרפא והחליטה לעשות מעשה שהוא כמעט התאבדותי כאישה בקהילה יהודית בעת ההיא (מכיוון שהיא נחשבה לטמאה) ובחרה להדחק בהמון ולגעת בישוע (ובכך לפי האמונה היהודית טימאה אותו ואת כל מי שנגעה בו בדרך).
לפי הסיפור היא אכן נרפאה בו במקום. אבל מה שמקסים לטעמי בסיפור הזה הוא לא הנס הרפואי (והאם הוא אכן היה או לא), אלא הבחירה להציג את הרעיון שבו ישוע עצר ואמר בקול רם ליד כל הקהל לאישה שהיתה בדימומה ובחרה לגעת בו : "אמונתך הושיעה לך בתי, לכי לשלום וחיית מנגעך".
הוא יכל להתעלם מהמעשה שלה ולהמשיך בדרכו, הוא גם יכל לחייך אליה ולסמן לה בשקט שהוא יודע שהיא הבריאה מבלי לגרום לה לכזו התוודאות ומבוכה ליד כולם. אבל בעצם הנס הגדול לטעמי הוא שהוא עומד מול אישה שהיתה 12 שנים בנידה,אישה שלא יכלה להשתתף בפולחן דתי, לא לחבק ,לא להיות במגע עם אף אחד ,נחשבה לטמאה ולא רק שלא כועס עליה על כך שנגעה בו- הוא מברך אותה על תעוזתה.
אין ספק שבנוסף לכל ההפגנות של "מושחתים לכו הביתה" ו"צדק חברתי" שישוע ניסה להנחיל- גם פה הוא קצת הקדים את זמנו ולא ממש הפנימו את מסריו האנרכיסטים 😊
אחד הדברים שהכי תפס לי את העין שנכנסתי לאותה כנסיה היה הצבעים שאיירו את הקירות.
על פניו בדרך כלל שרוצים לצייר דם אז הוא מאוד אדום בוהק, חזק ,ונותן אסוציאציה של מלחמה.
פה בכנסייה הזו היו כמה גוונים רכים בין ורוד לחום ותהיתי לעצמי האם מי שבחר בהם ידע\ה שככה נראה הדם שלנו כאשר מציירים איתו.
לא יכולתי שלא לחשוב ישר על שתי נשים מדהימות שאני מכירה (שגם הן מקדימות את זמנן ,אבל בתקווה שלא יותר מדי) שיוצרות עבודות אומנות מרהיבות בדם שלהן.
בעבודות היפות הללו הן בעצם מזכירות לנו שהדם שלנו לא מגעיל, אנחנו לא טמאות, דוחות ומלוכלכות.
זה כבר לא שהגברים מקטינים אותנו, זה אנחנו עושות את זה בעצמנו אחת לשניה וביננו לבין עצמנו. הבחירה לעבוד עם הדם שלהן מזכירה לנו לקבל את עצמנו כמו שאנחנו על כל הזמנים שלנו,ולא להגעל ולצמצם את עצמנו בשום שלב ,ובטח שלא להעביר מסרים כאלה לחברות\בנות\האחרות.
אז מסתבר שהיום זה יום השיוון, וזו תזכורת עבורי כמה חשוב שנזכור שאנחנו שונים ,גברים ונשים לעולם לא יהיו זהים במה שהם מביאים לעולם ,אבל כולם זכאים לשיוויון להביא את עצמם במלואם לביטוי בעולם ולא להקטין אף אחד ולא לצמצם את מקומו.
אני לא נוצריה ולא הולכת בדרכו של ישוע, אבל אני חושבת שהגיעה העת ,וכל אחד דרך אלו שמדברים אל ליבו, להזכר שהגיע העת שכל האנשים יהיו זכאים להזדמנות שווה להביא את הטוב שלהם לעולם ,ושאף אחד לא יראה עצמו כנעלה על האחר .
מצרפת לינקים לדפים של אפרת לאור וחנצ'ה שעושות עבודות כלכך יפות ומקוריות שזה פשוט מרגש.
https://www.facebook.com/chen.rechtman Chen Rechtman-
Efrat Laor- https://www.facebook.com/profile.php?id=100083310638784
